נדב ויניק    8.7.1993-7.5.2016  

נדב גדל ברחובות, בן לריקי וצבי ולו אחות ואח גדולים, כילד אהב לדבר עם כולם על כל נושא שבעולם. למד באורט במגמה מדעית והדריך בנוער העובד והלומד.
במהלך התיכון הצטרף ביחד עם חבר לחנב"ז (חוגי נוער בבית ספר שדה שדה בוקר) ומשם אהבת הטיולים שעד אז הייתה על אש קטנה גברה. בכל הזדמנות נדב היה לוקח תיק, כובע ומטייל בארץ. לאט לאט הצטברו מעגלים של חברים טובים בכל הארץ, שאהבת הטיולים דבקה גם בהם.

בסיום התיכון נדב יצא לשנת שירות בבית ספר שדה באילת, והוסיף גם את אהבת הים והצלילות, ההדרכות למטיילים ובעיקר נהנה ואהב את המדבר.
האהבה לטייל לא נשארה רק בגבולות הארץ, ירדן הקרובה נחקרה מקרוב מספר פעמים וגם טרקים שונים בעולם. נדב התגייס לנח"ל שירת כלוחם, יצא לקורס חובשים ואף שימש כחובש גדודי.
בחודש וחצי שלאחר השחרור הספיק לנסוע לטייל בחו"ל ולטיול בהרי ירדן, טיול שממנו לא שב. נדב טייל עם חברים גם הם מדריכי טיולים בואדי אבו אל-עורוק, במהלך טיפוס בואדי נפלה אבן שפגעה בו.

נדב היה שנון ומלא חוש הומור ויכול לפתוח בשיחת עומק כמעט על כל נושא בעולם, ובעיקר בעיקר אהב אנשים.
"…אביב באוויר. מרחוק אפשר לראות את תימרות האבק של המפעלים. מעבר להם, אפשר לראות את ההרים של ירדן. קצת יותר קרוב, מתחת למפל הגבוה, בהמשך הוואדי, יש דקל אחד לא גדול ולידו שדירה של עצי אשל. כמה מהם די גדולים. אפשר להשאיר את הדברים בינהם ולנוח בצל."
מתוך: נמר בהרים, צור שיזף