לילך

שלום,

שמי לילך ממרכז הארץ. אני וחברה החלטנו לצאת לטייל בחלק הצפוני של שביל ישראל,
לתקופה של כשלושה שבועות, וכך היה.
התחלנו מקיבוץ דן עם עוד שותף, וכבר מהיום הראשון לטיול התחברנו עם עוד שלושה שביליסטים.
טיילנו איתם עד טבריה ומשם המשכנו אני וחברה שלי וחתכנו משביל ישראל לטובת קטע משביל המעיינות שבעמק הירדן.
מהגלבוע ועד כפר קיש, עברנו במעיינות רבים – עין שוקק, עין מודע, הסחנה, ונחל האסי – מקומות מדהימים, שלרגע לא האמנו 
שקיימים בארץ ישראל שלנו. (ממליצה בחום!!) ומשם המשכנו עד ליערות הכרמל.
הייתה לי חוויה פשוט, מושלמת, שבאמת לא ניתן להסביר במילים. 
זו הייתה הפעם הראשונה (ובהחלט לא האחרונה) שיצאתי ממש למה שאפשר לקרוא טרק ארוך, 
ואפשר להגיד שנפעמתי לגלות את הרצון והטוב לב של האנשים לעזור בדרך. 
בין אם זה המלאכי שביל- שמארחים בביתם, בחדרי שביליסטים, במאהלים- ופשוט עושים לך את כל ההבדל, נותנים לך מקום נוח
לצבור אנרגיות להמשך הטיול. בין אם זה ארגז מלא בעוגיות, סתם ככה באמצע הדרך, שמישהו שם במיוחד לשביליסטים- שמעלה לך חיוך
על הפנים. בין אם זה דווקא כשאתה מתייאש ומחשיך – מישהו יעצור לך טרמפ, ומסתבר שאתה כבר הטרמפיסט החמישי שהוא עצר לו מתחילת נסיעתו. בין אם זה האנשים והמשפחות בדרך שרואים אותך, מתלהבים וישר מציעים לך אוכל.
נחשפתי להמון מקומות, קיבוצים, וישובים מרהיבים ביופיים, שלא הכרתי לפני כן.
קיבלתי תזכורת קלה, כמה אנשים טובים יש בארץ שלנו, משהו שלפעמים קל לשכוח במציאות שלנו כיום,
וכמה חשוב לזכור לעצור לפעמים, ופשוט לתת מעצמך קצת למען האחר.
כמה שמשהו שבשבילך יכול להראות מינורי, 'מאמץ' קטן, בשביל מישהו אחר יכול לשנות את הרגע, את היום, את איכות חייו.
וכל זה התחיל מהיוזמה המדהימה הזאת "משא למסע", שבזכותה, ובזכות האנשים טובי הלב שמאחוריה,
הייתה לי היכולת והזכות לצאת לטיול הזה, עם התרמיל שהשאלתי, ולחוות את המסע המופלא הזה.
תודה,
לילך.