שירה דבוש (1984-2014)
בס"ד
שירת חייה של שירה דבוש.
מילים שכתבה לה אימה:
"שירה ילדתי ,אהובתי ,יחידתי,מחמד ליבי,
אמא מתגעגעת אליך מאוד מאוד.
קצרה היריעה מלהביע את תכונותיך הנפלאות.
מאז לידתך ועד בגרותך זכיתי לגדל אותך באהבה רבה, היית תינוקת מקסימה ועם השנים התגלו טוב ליבך,אהבת הזולת שבך,הכבוד שנתת לכל אדם והכל בצניעות.
שירה אצילת נפש,תמיד מחייכת ושמחה בחלקך, מתנדבת לכל משימה.
אהבת טיולים,ספורט ומעל לכל לנגן.
יושר והגינות היו טמונים בך.
יפה שלי, כרופאה כמה אהבת לטפל בחולים ולהתייחס למשפחותיהם, מקשיבה בסבלנות ויועצת.
שירה שלי, עזרת לי מאוד מאוד בכל דבר שאפשר.
הוי כמה את חסרה ! נקטפת בדמי ימיך ולא זכית לממש את מה שכ"כ אהבת !"
ד"ר שירה דבוש ,בת יחידה לאימה אסתר ,נהרגה באופן טראגי במהלך טיול בנפאל, וזאת זמן קצר לאחר שסיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות מרובה.
שירה היתה בת 30 בלכתה.( 1984-2014 )
יהי זכרה ברוך.
נוחם, חבר קרוב של שירה:
אז איך מצאתי את עצמי באתר של מטיילים, כשכל מה שאני רוצה זה לשבת בבית בד' אמותיי ולשתות קפה מהביל-אך-לא-מדי-כדי-שלא-יישרף? בזכותך, כמובן.
כי מה לעשות, שירה, באמת אהבת לטייל. וכך נגררתי אחרייך לטיולים ברחבי ישראל, מהדרום (באילת עם יקיצות מהחום המייגע) ועד לצפון (במגדל עם המקרר המיטלטל). את היחידה כנראה שתצליח להוציא אותי ממאורתי החשוכה כדי לראות טבע ולצעוד בשבילים מסומנים. ועכשיו נשארו רק הזכרונות.
מתגעגע מאוד,
נוחם
סיוון לחיאני (11 במרץ 2020):
עדן בריימן:
המסע שלי ושל שירה דבוש.
תמיד חיכיתי לצאת למסע מרגש משלי. ואם זה לא מספיק, אז לצאת עם תיק מהמיזם המדהים ״משא למסע״. קיבלתי את התיק לזכרה של שירה דבוש ז״ל, שהיא לא פחות משותפה למסע שלי היום.
יצא שחלק מהיוזמות שעשיתי בארץ עשיתי בהשראתה של עומר שמש ז״ל, שהעמותה ״משא למסע״ משאילה גם תיקים לזכרה, איתו יצא לי ללכת בשבילי ישראל.
במהלך הטיול התבהר לי, ששתי הנשים המדהימות האלה נהרגו בטרגדיה מזעזעת יחד בדרך למסע משלהן במזרח הרחוק, בדיוק איפה שאני מטיילת היום.
שירה דבוש הייתה רק בת 30. חודש לפני הטיול שלה היא סיימה את הסטאז׳ במחלקות הפנימיות במרכז רפואי ״העמק״ בעפולה והייתה אמורה להגיע לבית חולים למסיבת סיום הסטאג' וקבלת תעודת הצטיינות. .שירה הייתה אהובה על כל מכריה וחבריה הרבים. בחורה צנועה ואוהבת אדם, שהפיצה סביבה אור ושמחת חיים וטוב אין קץ. היא הייתה ביתה היחידה של אסתר.
תודה למיזם המדהים ״משא למסע״ ולמשפחות המדהימות שבזכותן הזדמן לי להכיר את הסיפורים המדהימים של האנשים היקרים והמיוחדים שלצערי איבדו. הלב שלי איתכם❤
דרור אלפסה (24 לנובמבר 2019):
על "משא למסע", העמותה המשאילה תרמילים למטיילים, ובכך מנציחה מטיילים שלא חזרו מהטיול שלהם, שמעתי מאחותי הגדולה, שהשאילה רבות מהפרויקט הזה. התכתבתי עם חבר טוב שלי, איתמר, שהוא במקרה הבן של אורי מלמד, מנהל העמותה. העניינים התגלגלו, קראתי על העמותה, מילאתי טופס והגעתי לאסוף את התיק. אורי ואני דיברנו על העמותה והחשיבות שלה לקרובים של אלה שלא חזרו מהטיול שלהם, דבר שהוביל אותי לדבר על העמותה עם חברים, וגם להיכנס לדף הפייסבוק של "משא למסע" (אף על פי שלי אין פייסבוק) ולקרוא את הפוסטים המרגשים של האנשים שהשאילו את התיקים.
יצאתי ל"מסע סוכות" של ארבעה ימים באזור הגליל העליון עם חוג הסיירות אליו אני משתייך (חוגי הסיירות ע"ש אורי מיימון ז"ל הוא ארגון מוביל בתחומי הסיירות, הניווט ומיומנויות השטח. הם השראה ומוקד ידע לחינוך בני נוער דרך השטח, ובשבילי באופן אישי, גם בית ומשפחה) ועם תיק בית על הגב הנושא את שמה של שירה דבוש- שנהרגה בהתהפכות אוטובוס בנפאל, ממש אחרי שסיימה את הסטאז' ברפואה. התיק נתן לי הרגשה טובה, תרתי משמע: ראשית הוא היה מאוד מאוד נוח לנשיאה על הגב, ושנית ויותר חשוב- הוא נתן לי הרגשה שאני עושה משהו חשוב- הנצחת בחורה שאהבה את הארץ דרך הטיולים ואת האדם דרך הרפואה, ונהרגה בהיותה עושה את הדבר שהיא אהבה לעשות- לטייל.
אני רוצה להודות למקימי המיזם על הזכות להשתתף בו ולמשפחתה של שירה על ההשתתפות בו. אני חושב שזה מאוד לא מובן מאליו שאתם עוזרים לקדם את הדבר ששירה כל כך אהבה.
לבסוף אני רוצה להודות לשירה על מי שהייתה, ועל כך שלא פחדה מהסכנות שבלטייל, שלפעמים גם לא חולפות במוחינו.
בתודה עמוקה, דרור אלפסה, בן 14, מגן יבנה.
רותם לחכים (26 לספטמבר 2019):
אז אחרי שלושה חודשים מטורפים, החלטתי לכתוב פוסט, כשאני כבר בבית ומעכלת את מה שחוויתי.
כל מטייל קונה מוצ'ילה והוא זה שממלא אותה בדברים בסיסיים שצריך: תיק רחצה, בגדים וכו'… לי הרגיש שקיבלתי תיק שכבר היה מלא – תיק מיוחד שמכיל המון ערכים בתוכו. תיק שמכיל רגשות, חום, אהבה וגעגוע.
תודה על המיזם המדהים שנקרא "משא למסע" שאיפשר לי להתחבר לאישה מדהימה בשם שירה דבוש ז"ל, אשר ליוותה אותי לאורך כל הדרך ולאורך כל הטיול.
נחמה כהן (18 לספטמבר 2019):
המסע שלנו התחיל עוד באיסוף התיקים. תיאמנו עם יעל, אמא של תמר נתן ז"ל והגענו אליה הביתה. היא סיפרה לנו על תמר שאהבה לטייל, על המיזם שהוקם לזכרם של אלה שאהבו לראות עולם, ועל האנשים המיוחדים שהיא פוגשת לאורך הדרך. המפגש איתה היה מרגש והרגשנו שהיא שולחת אותנו לדרך עם ברכת הצלחה ושליחות. התיקים ליוו אותנו במשך חודשיים. התחלנו את המסע בקירגיזסטן והמשכנו כאן חלק משביל ישראל. קיבלנו את התיקים לזכר ורד אבישר ז"ל ושירה דבוש ז"ל והרגשנו שאנחנו הולכים בדרך, וממשיכים בחיים. ממשיכים את אלה שאהבו לטייל ולצעוד. התרגשנו מהמיזם החשוב הזה שבוחר בחיים. תודה רבה על החוויה והעזרה. אנחנו נמשיך להפיץ את המיזם.
שחר סילברמן (21 ליוני 2019):
כמה חודשים לפני שיצאתי לטיול הגדול שמעתי על מיזם משא למסע, ממש התרגשתי מהעובדה שאוכל לשאת על הגב תיק שהספיק להסתובב בעולם, ובעיקר מכך שבמעשה כל כך קטן אוכל להנציח מישהי. קיבלתי את התיק לזכרה של שירה דבוש, שנהרגה בהתהפכות אוטובוס בנפאל, ממש אחרי שסיימה את הסטאז' ברפואה. שירה והתיק בהרבה מובנים הזכירו לי את הארץ ואת האנשים שאני אוהבת בימים בהם התגעגעתי הביתה. שמחתי לספר על המיזם לחברים ולמשפחה ולכל מי ששאל על התיק בדרך. תודה על הזכות להשתתף במיזם ותודה למשפחתה של שירה על התיק ועל הערך המוסף הכל כך חשוב שנוסף לי לטיול.
ממכינת חביבה רייק מחזור ג (23 לאפריל 2019):
לפני כשבוע יצאנו כמכינה למסע האחרון שלנו השנה בשבילי רמת הגולן.
עם ההכנות לטיול, התברר שלא לכולנו יש תיק מתאים שיעזור לנו לעבור את המסע כאשר כל הציוד על הגב, בצורה האידיאלית. כשניסינו למצוא פתרונות, אחד מחברי המכינה סיפר כי הוא לקח תיק מהמיזם ״משא למסע״, קראנו עליו מעט והתרגשנו מאוד מהרעיון המדהים.
התיקים שלקחנו איתנו למסע נשאו את שמם של- שירה דבוש, אגם לוריא, גיא בן זאב, עומר שמש ונדב שהם.
במהלך הקריאה למדנו על מסלול חייהם המיוחד שסללו לעצמם. הרגשנו שהם היו אנשים בעלי לב רחב, שבדומה לנו, בער בהם הרצון לגלות מקומות חדשים, ולטייל בארץ ובעולם.
לא הופתענו לגלות שבמהלך חייהם עסקו בנתינה ואכפתיות לסובבים אותם.
התיקים שליוו אותנו הוסיפו משמעות למסע ומקווים שנוכל להמשיך ולהפיץ את המיזם המבורך גם במסגרות הבאות שבהן ניקח חלק.
מכינת "ארז" – ירושלים, שאלו 3 תרמילים (21 לינואר 2019):
לפני כמה שבועות יצאנו לסדרת ההשרדות המסורתית שלנו.
אנחנו רוצים לנצל את הבמה כדי להגיד תודה ענקית למיזם משא למסע המדהימים שבכל שנה מחדש מעניקים לסדרה הזאת משמעות מיוחדת ומרגשת נוספת.
מעבר לתרומת התיקים המעולים לטובת הסדרה, הזכות להנציח בעזרת התיקים את המטיילים היקרים ולספר את הסיפור שלהם – מוסיפים עוד קומה ערכית וחינוכית לחוויית השטח שלנו.
גתית חג'בי (19 לדצמבר 2018):
משא למסע, מיזם נדיר.
שמעתי עליו במקרה מחברה ונחשפתי למיזם מיוחד המנוהל על ידי אנשים יקרים.
איך צורך פשוט וטכני בתיק גב לטיול, הוביל אותי לגלות את כל הטוב הזה.
ממענה מהיר ואכפתי בקבוצה, שיח נעים ופתוח עם יעל נתן , אמא של תמר נתן שגם על שמה יש תיק במיזם, שהביאה לי את התיק ועד לזיכרונות וסיפורים על אנשים אהובים ומיוחדים.
קיבלתי את התיק לזכרה של שירה דבוש, בת 30 בלכתה, שנהרגה בתאונת דרכים בנפאל זמן קצר לאחר שסיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות מרובה.
שירה, בעלת מידות טובות, מאירת פנים, סבלנית, תומכת ומייעצת.
שירה שאהבה לטייל ברחבי הארץ והעולם, מקווה שהמסע שלי המשיך ולו במעט את אהבתך ומורשתך.
יהי זכרך ברוך.
מוריה וקנין (11 לדצמבר 2018):
בהתחלה חיפשתי תיק טיולים לטיול ארוך .. שמעתי על הרעיון המדהים של הפרויקט שאפשר להנציח מישהו ואמרתי שאני רוצה לקחת את התיק לטיול שלי ושיעבור איתי את המסע.
המסע שלי היה משמעותי עבורי. התחלתי בתאילנד, משם לויאטנם,קמבודיה,לאוס ושוב חזרה לתאילנד .
יצא לי גם לקחת את התיק לחלק קטן בשביל ישראל.
עברתי דרך ארוכה והתיק שמנציח את שירה דבוש איתי.
קראתי עליה והזדהתי רבות עם הסיפור שלה , היא הייתה גיבורה ואהובה על כולם !
זכיתי לקחת חלק ביישום הפרויקט ואמשיך לספר את הסיפור של שירה ולפרסם את הפרויקט כי זו שליחות מבחינתי .
תודה לצוות הפרויקט על המעשה הטוב שאתם עושים ,ממשיכים לספר את הסיפור של שירה.
אוהד (2 לאוקטובר 2018):
שמי אוהד וטיילתי עם תרמיל לזכרה של של שירה דבוש, בשלושה מקטעים של שביל ישראל, במסגרת מסע שנקרא "מסע מחשל". במסע הזה הולכים כל שנה 50 קילומטרים על השביל במסגרת פרוייקט של 20 שנים עם משצים ובוגרים שהיו משצים במקיף ח אשדוד.
לפני המסע קראתי על שירה.
שירה סיימה לימודי רפואה ויצאה לטייל בנפאל, שם נהרגה באסון טראגי.
אחד הדברים שכתבו על שירה בספרון הזיכרון ושהתחברתי אליו היה: "שירה את באמת אהבת לטייל. הצלחת לקחת את עצמך ואחרים אל מסעות נפלאים."
בתוך תוכי קיוויתי שגם אני אהיה דומה לה בתכונה זו במקצת.
גילגולו של תרמיל… ענת לוי (29 לאוגוסט 2018):
אחרי נסיונות מכירה של חצי שנה בכל מיני קבוצות ואתרים ואחרי הרבה בלבולי מוח של אנשים, החלטתי שהתרמיל שליווה אותי בנאמנות במסעות שלי פה ובמדינות אחרות עד שהכרזתי על פרישה:-), חייב להגיע למקום טוב שבו ישמש אחרים.
נתקלתי בעמוד של המיזם המקסים ומעורר ההשראה שלכם – מהרגע הראשון, היה לי ברור שזו הכתובת הכי טובה להעביר אליה את התרמיל ועשיתי את זה בשמחה רבה.
בחרתי להנציח את שירה דבוש ז"ל שנהרגה בהתהפכות אוטובוס בנפאל – מרגש אותי מאוד שעכשיו,בזכותכם, התרמיל האהוב שלי ימשיך לטייל על גב של מטיילים אחרים ברחבי הגלובוס במקום שירה שלא הספיקה להשלים את הטיול שלה.
תודה על הזכות להיות חלק מזה.
😌
ענת
איילת השחר (29 לאוגוסט 2018):
לפני כחודש וחצי, לקראת נסיעה לקירגיזסטן, שמעתי במקרה (ובמזל!) על המיזם הנפלא "משא למסע". כשקצת קראתי על אודות המיזם ועל האנשים היקרים שהוא מנציח התרגשתי מאוד וביקשתי לשאול תיק לטיול שלי. על אף ההתראה הקצרה המארגנים ביררו ודאגו לי לתיק עוד באותו שבוע. התיק הוא לזכר שירה דבוש ז"ל שנהרגה בתאונה בנפאל לפני כ4 שנים, לשם נסעה לאחר שסיימה את לימודי הרפואה שלה. את התיק אספתי מבית משפחת נתן בירושלים שתרמו תיקים לזכר בתם תמר ז"ל, ושביתם משמש כ"סניף" לתיקים הרבים שנוסעים מירושלים וחוזרים אליה. תמר נהרגה בטיול בבוליביה לפני כ22 שנים. הדמויות של שתי הנשים האלה ליוו אותי בקירגיזסטן. החופש שלהן לצאת ולטייל, להכיר מקומות נופים ואנשים ולחוות את החיים במלואם הקרין גם על הטיול שלי וגם על החזרה לארץ אחר כך.
שירין והילה (10 ליולי 2018):
יום בהיר אחר החלטנו: יאללה, הודו. בעוד שבועיים מהיום.
כי כל אחד צריך לספוג קצת הודו בחיים.
ובתוך כל התוהו של הארגונים, דבר אחד היה לנו ברור: את התיקים לוקחים ממשא למסע.
נפגשנו עם יעל, האמא המקסימה של תמר ז"ל שנהרגה בטיול שלה בבוליביה בתאונת אוטובוס,
בסלון משפחת נתן, ספגנו קצת ערכים מהמשפחה של תמר. בניהם; נעם, דרך ארץ והרבה רצון לחוות ולגלות עולם.
זכינו לקחת איתנו למסע גם את התרמיל לזכר שירה דבוש ז"ל, רופאה צעירה והרפתקנית שנהרגה במהלך טיול בנפאל.
עם התחושה המשמעותית הזאת, ארזנו מלא במבה במוצ'ילה -וטסנו.
תודה על הערך הכל כך חשוב שהוספתם לנו לטיול, הרגשנו שאנחנו נושאות איתנו עוד 2 חברות, שכמונו רואות את הודו המדהימה ונחשפות לתרבות המיוחדת הזאת.
שירין והילה 
❤
מתן היימן והושעיה נתיב (21 ליוני 2018):
יצאנו לטיול בגאורגיה עם התיקים של מיכל צ'רקסקי ז”ל ושירה דבוש ז”ל.
מבין הדברים הרבים שמספרים על שתיהן, מה שבלט לנו במיוחד זה ששתיהן בחרו לקחת פסק זמן באמצע קריירות מוצלחות ועמוסות כדי ללכת לטייל, והשמחה הגדולה שהקרינו על סביבתן. העובדה שהן בחרו ללכת לטייל למרות האפשרות ה”קלה” להמשיך בעיסוקיהן, מעידה על כח רצון ואומץ רב.
היתה לנו זכות גדולה לקחת חלק בהנצחה של שתיהן ולטייל עם התיקים לזכרם.
שרון פרלמן (15 לאפריל 2018):
כשתכננתי טיול להודו למשך חודש התחלתי לחפש תרמיל שישמש אותי לתקופה הזאת. חשבתי לקנות אבל באחת מקבוצות המטיילים בהודו שמעתי על משא למסע. התרגשתי מאוד… הטיול שלי קיבל משמעות נוספת מכיוון שמעבר לתרמיל היה פה ערך מוסף.
שמחתי מאוד להיות חלק מפרויקט מדהים שמנציח אנשים מיוחדים שאהבו לטייל. התחברתי לדמות של שירה שאותה הנציח התרמיל שלי. גם עכשיו אחרי שכבר עבר זמן מאז הטיול שלי התמונה שלה עם החיוך מלווה אותי. הבנתי שהייתה אדם נפלא, רופאה שסיימה בהצטיינות את לימודיה. מקווה שמשפחתה לא תדע עוד צער.
התרמיל עשה לי שירות נהדר ועל כך אני מודה ליוזמי הרעיון.
רון ז'לזניאקוב (2 לאפריל 2018):
יצאתי לשביל ישראל.
זה טיול שחיכיתי לו הרבה זמן, ושהתכוננתי אליו המון- ציוד, אימונים, למידה, תיאומים- והכל התנקז לחודש מרץ אחד. עד כמה שנהנתי ועד כמה שרציתי, הטיול נעצר בלטרון בגלל פציעות קודמות שלי ושל חברי. אני שמח על כל הרגעים היפים וגם על הקשים יותר שחוויתי, ואני יודע שאשלים את החסר ואסיים את השביל בבוא היום.
את הטיול עשיתי עם תיק של ׳משא למסע׳, פרויקט ששמעתי עליו לפני מספר שנים, והיציאה לשביל היתה הזדמנות נהדרת להשתתף בו. זכיתי להנציח את שירה דבוש, שחייה נגדעו בנפאל באמצע טיול שכל כך ציפתה לו. הסיפור הטרגי, והעוצמה שבהנצחה התערבבו עם שאר התחושות שהיו לי. לדעתי אין דרך יפה יותר להנציח אדם שנספה בטיול, מאשר לקחת את זכרו שוב לאותה דרך שכולה יופי וחופש.
אחד הדברים שיצאתי איתם זה הערכה- זה לא מובן מאליו להשאיל תיק שכזה בחינם, החיים המודרניים לא מובנים מאליהם, הארץ והנופים שבה גם לא, ובמיוחד- החיים עצמם.
אני שמח ומודה על הזכות להנציח את שירה בשביל ישראל.
יובל גיטילביץ וגיא נהרי:
אני וגיא החלטנו לצאת לטיול לויאטנם של חמישה שבועות.
לשנינו לא היה תרמיל ולכן חיפשנו להשאיל שניים. למזלנו, שמענו על העמותה משא למסע שמאפשרת להשאיל ממנה תיקים על מנת להנציח מטיילים שנהרגו בטיול שלהם.
התיקים שלנו היו ע"ש גיא בן זאב שנהרג ב-2003 מהתנתקות קרחון בהר האלפמאיו בפרו וע"ש שירה דבוש שנהרגה ב-2014 במהלך טיול בנפאל.
התיקים היו במצב מצוין וגם הביאו ערך מוסף לטיול שלנו.
המון תודה!
לירן גבאי:
ברוך השם אתמול חזרתי מטיול מדהים של שלושה שבועות בגיאורגיה. לפני הטיול נחשפתי ליוזמה המדהימה של ארגון 'משא למסע' אשר משאיל למטיילים השונים תרמילים שתרמו משפחות שאיבדו את יקיריהם במהלך טיול ברחבי העולם ובדרך זו מנציחים אותם ותורמים לכך שיקיריהם ייזכרו וסיפורם יסופר.
נפלה בקרבי הזכות להשאיל תרמיל שנתרם ע"י משפחתה של שירה דבוש ז"ל.
החלטתי לשתף אתכם באישיות הגדולה שלא רק משפחתה איבדה אלא כל עם ישראל:
שירה למדה בתיכון לאמנויות במגמה למוסיקה קלאסית, ניגנה בפסנתר ובאקורדיון והייתה בעלת קול נפלא. לאחר התיכון החליטה ללמוד לימודי רפואה וסיימה בהצטיינות את לימודיה באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. לאחר מכן החלה לעבוד בבית חולים העמק בעפולה. שירה הייתה בת יחידה לאמה ונהרגה בהתהפכות אוטובוס במהלך טיול בנפאל.
היה לי הכבוד לטייל עם תרמיל ששמה מתנוסס עליו, להכיר את סיפורה ולהעביר את זה הלאה. תנוחם משפחתה מהשמיים ויהי זכרה ברוך.
מצרף מילים שכתבה לה אימה:
"שירה ילדתי, אהובתי, יחידתי, מחמד ליבי, אמא מתגעגעת אליך מאוד מאוד. קצרה היריעה מלהביע את תכונותייך הנפלאות.
מאז לידתך ועד בגרותך זכיתי לגדל אותך באהבה רבה, היית תינוקת מקסימה ועם השנים התגלו טוב ליבך, אהבת הזולת שבך, הכבוד שנתת לכל אדם והכל בצניעות. שירה אצילת נפש, תמיד מחייכת ושמחה בחלקך, מתנדבת לכל משימה. אהבת טיולים, ספורט ומעל לכל לנגן. יושר והגינות היו טמונים בך.
יפה שלי, כרופאה כמה אהבת לטפל בחולים ולהתייחס למשפחותיהם, מקשיבה בסבלנות ויועצת.
שירה שלי, עזרת לי מאוד מאוד בכל דבר שאפשר. הוי כמה את חסרה ! נקטפת בדמי ימיך ולא זכית לממש את מה שכ"כ אהבת !"
יהי זכרה ברוך
רותם וול
היי אני רותם ויצאתי לטייל עם עוד 3 חברים בשביל הגולן,זאת הייתה התנסות ראשונה של כולנו במסע של כמה ימים עם תיק על הגב, חוויה שהשאירה טעם של עוד. את הטיול תכננו מראש עם כל ההכנות הנלוות ואני שמחה שגילינו על היוזמה המבורכת הזו שסיקרנה אותנו לשמוע על האנשים והאישיות שלהם שמזכירה לכל אחד קצת את עצמו. קיבלנו את התיקים של ערן אלון, דרך הנצחתו התחיל מיזם זה, חובב טבע בכל נימי נפשו וגופו שנהרג בטיול בנהר האוקוונגו שבדרום יבשת אפריקה, גבי אינגל שחברים מספרים שהיה בכושר גופני מדהים, גמע מרחקים בהנאה וטיפס על הרים אשר נהרג ברעידת האדמה שהתרחשה בעיר קרייסצ'רץ בניו זילנד בהיותו בן 23 ואחרונה שירה דבוש, רופאה צעירה בת 30 שסיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות יתרה וזמן קצר לאחר מכן נהרגה במהלך טיול בנפאל. אני קיבלתי את התיק שמנציח את שירה והתחברתי אליה אישית בגלל שאחותי לומדת רפואה כיום וראיתי הרבה קווי אופי משותפים לשתיהן כמו עזרה לזולת, סובלנות והקשבה לאחר דבר הקשור בטיפול באנשים. היינו גאים להמשיך את דרכם של המונצחים בדרך שהם הכי אהבו- בטיול ושמחנו לגלות על עוד הרבה אנשים שחולקים את אותה האהבה, חיבור וסקרנות לטבע ולמסלולים הרבים שיש לו להציע ובמיוחד גילנו הרבה נתינה וערבות הדדית בין המטיילים.
תודה על ההזדמנות להכיר את האנשים המיוחדים האלו ועל העזרה שבלעדיה לא היינו יכולים להוציא את הטיול לפועל.
שחר צ'סנר:
חזרתי עכשיו מחודשיים מדהימים. הודו יפיפיה צבעונית ומרגשת ! הנופים, השקט, הכיף, והחיבור הרכיבו טיול שהרחיב את הלב. טיול שפתח פתח וחשף עולמות. זכיתי לקחת חלק בפרוייקט המדהים של משא למסע, להנות מתיק נוח ואיכותי במהלך הטיול ולהכיר דמויות מעוררות השראה שלזכרם הוקם הפרוייקט! תודה.
לזכרם של שירה דבוש ונדב שהם
אלישבע מנדלמן:
ושוב ידעתי לאן לפנות וזכיתי להשתתף במיזם המדהים הזה והפעם עם תיק לזכרה של שירה דבוש. לאורך כל הטיול שיתפתי את ההנצחה לזכרם של המטיילים וכל מי ששמע על כך כ"כ התפעל. תודה למשפחות ולאנשים המיוחדים שעוזרים לעשייה הזו להצליח.
חזי ראובן
טיול בפיליפינים. נוף מדהים, אנשים נחמדים, שותף מעולה.
מטייל עם תיק גב ע"ש שירה דבוש ז"ל, כחלק ממפעל ענק לזכר מטיילים
מכינה קדם צבאית – ארזי הגליל
בשבוע שעבר יצאנו לסדרת השרדות אינטנסיבית. הסדרה היתה מאתגרת, מגבשת ומלמדת. אחד הגורמים המרכזיים להצלחת הסדרה היה פרויקט "משא למסע". בסדרה הזו הנצחנו את זכרם של גיא בן זאב ז"ל, אגם לוריא ז"ל (שעל שמם גם נקראו החוליות) ושירה דבוש ז"ל. החוליות קראו קטעים לזכרם בסוף יום ההליכה הראשון והקפידו להוקיר את זכרם באמצעות התנהלות ערכית, מקצועית וקבוצתית ברמה גבוהה, וכן הכנת דגלים וסממנים אחרים המנציחים את זכרם.
תודה למשא למסע על תרומתם המשמעותית לסדרה.
*בתמונה – חוליית גיא, עם התיקים המנציחים את גיא בן זאב ושירה דבוש ז"ל, בדרך לחניון נחל מדור, לקראת סוף יום ההליכה הראשון של הסדרה.
איתי אדר
שמי איתי אדר ואני עתודאי כרגע. לפני שנתיים סיימתי תיכון אבל פעם בשנה אני עדיין מצטרף למסע שנקרא מסע מחש"ל שבו אנחנו הולכים על שביל ישראל 50 קילומטרים, וכל פעם מתחילים מהנקודה בה סיימנו בשנה שעברה. במסע משתתפים מש"צים מבית הספר וגם בוגרים כמוני ואף חבר'ה שסיימו מזמן צבא.
רציתי לקחת תרמיל גדול ולא תרמיל יום כדי לסייע כמה שאפשר בנושא המים וציוד העזרה הראשונה ולכן פניתי למשא למסע.
קיבלתי תרמיל חדש לגמרי שנועד להנציח את שירה דבוש ונתרם על ידי אימה אסתר.
קראתי ששירה רצתה להיות רופאת משפחה ובדיוק סיימה את ההתמחות שלה. היא נהרגה ממש בתקופה הזו לפני שנתיים במהלך טיולה בנפאל. בתיק שסחבתי הייתה ערכת העזרה הראשונה, וראיתי בזה סמליות מסוימת שהתיק שנועד להנציחה הכיל את הערכה הזו. שמחתי על ההזדמנות להנציח את שירה.
שחר בוזגלו (אפריל 2017)
ניתנה לי הזכות לטייל עם התיק לזכרה של שירה דבוש .
מספרים על שירה שהייתה צנועה ואכפתית, שהייתה מלאה בנתינה לאנשים מסביבה.
ההנצחה של אסתר, אימה של שירה, על ידי נתינה לאחר במסגרת משא למסע מעוררת השראה בעיני.
שמחתי על האפשרות להנציח את שירה.
יהיה זכרה ברוך