עומר שמש (17.12.93-24.10.14)

עומר , כמעט בת 21 נסעה אחרי הצבא לטיול הגדול, עם תרמיל על הגב, עם הרבה חלומות ותמימות שהכל אפשרי.
תמיד מחייכת. עם שין שורקת ותמיד תמיד מוקפת באנשים וחברים.
עומר נהרגה בנפאל לפני שנה.
האוטובוס שבו נסעה בדרך לטרק האגמים הקפואים התגלגל לתהום.
 
בן לילה, המוות של עומר הפך אותנו מאנשים שנותנים, לאנשים שזקוקים לקבל.
מצאנו את עצמנו עטופים באנשים נפלאים ובנתינה.
 
כל יום היגיע סיפור על עומר. שמענו עוד ועוד סיפורים על הדרך המיוחדת של עומר לגעת באנשים שסביבה, בפשטות ובטבעיות. בחיוך כשקשה, בעזרה, בחיבוק. הבנו שעומר הצליחה לתת לאנשים את ההרגשה שהיא רואה אותם. כשעומר הביטה בך ידעת שהיא איתך.
הלוואי שיכולנו לשתף אתכם בכול הסיפורים המרגשים: 
כמו זה על הבגד החם שלה שנתנה למישהי זרה בסופת השלגים, או על התינוק הנפאלי שבכה ועומר לא יכלה להמשיך ללכת עד שניגשה אליו וכיסתה אותו???, או הסיפור על הבחורה שישבה לידה במטוס וקיבלה מעומר את זוג המכנסיים היחיד שהיה לה בתרמיל ועוד ועודועוד סיפורים שלא הפסיקו להגיע. 
זו היתה השפה של עומר.
גילנו שהמעשה הקטן, זה שלא רואים אותו, שלא כותבים עליו, הוא זה שנוגע באנשים, שנותן להם להרגיש שהם לא לבד ושאפשר להסתובב בעולם הזה בנעלי בית.
 
 
ואז הגיעו הפרפרים. לעומר היה על הגב קעקוע. ציור של פרפר ולידו המשפט butterflies are forever 
ומתוך הכאב צמח לו קסם. 
אנשים התחילו לצייר פרפרים בכל העולם. כמו אפקט הפרפר- גל ויראלי של ציור פרפרים התחיל להתפשט בקצב מדהים. מאות פרפרים צבעוניים התחילו לרחף בעולם. לא דילגו על שום יבשת.
עמדנו משתאים לנוכח ההיקף והבנו שמשהו בעומר מדבר ללב של אלפי אנשים ומניע אותם לעשות מעשה.
לנו רק נותר לעודד את המעשה הזה להיות "מעשה טוב". מעשה של נתינה בשפה של עומר.
בהשראת אפקט הפרפר.
 
וכך נולד הצמיד האדום. צמיד הפרפרים של עומר.
הרגשנו שאת המתנה שקיבלנו אנחנו מחויבים להעביר אותה הלאה והקמנו את עמותת "הפרפרים של עומר".
אז איך זה עובד?
כל מי שרוצה להיות חלק מהמיזם מזמין צמיד בדף הפייסבוק שלנו. את הצמיד מקבלים בדואר ללא כל תשלום ועונדים על היד. אח"כ אפשר לבחור לעשות מעשה טוב למען מישהו אחר, להעביר אליו את הצמיד ולומר לו "עכשיו תורך". הצמיד יעבור הלאה כמו אפקט הפרפר ונדע שהתחלנו שרשרת אנושית של מעשים טובים.
 
הוא תזכורת להרים את הראש, לפקוח עיניים, לפתוח את הלב ולחפש הזדמנות לעשות משהו טוב עבור מישהו. זה לא צריך להיות מעשה דגול ולא פרויקט בממדי ענק, אלא מעשה יומיומי קטן שבין בני אדם.
הצמיד מזכיר לנו שגם אם אתמול נזקקנו לקבל, מחר תמיד יהיה לנו גם כוח לתת. 
הוא סימן ברור שאנחנו לא לבד. הוא מחבר אותנו להיות חלק ממשהו טוב, חלק מקהילה מחבקת של אנשים טובים.
אנחנו חולמים שזו תהייה השפה השגורה בפי כולנו. פשוטה ומקרבת.
אנחנו חולמים לשבור מעגלים בין נותנים למקבלים. 
 
הפרפרים של עומר החזירו לנו את התמימות. את האופטימיות והאמונה שאם כל אחד יניע את הכנפיים הקטנות שלו, יחד ניצור פה משב גדול של רוח טובה.   
כל צמיד אדום על היד – בשבילנו זה עוד קצת עומר. בשביל העולם זה עוד אדם שלא יהיה לבד.

נועה אדיבי ומתן צפורי (7 לאוקטובר 2018):

במיזם ההנצחה המדהים 'משא למסע' נתקלנו כבר לפני כשנה, וחיכינו להזדמנות להשאיל מהם תיקים. עם תכנון הטיול שלנו למזרח, לא היתה שום התלבטות, שלחנו הודעה ואספנו את התיקים על שם גבי אינגל ועומר שמש.

גבי הוא ממש ההגדרה למלח הארץ, בחור אתלטי שאהב לטייל בארץ ובעולם, לצלול לטפס ומה לא. הוא נראה מהאנשים שאפשר לסמוך עליהם דקה אחרי שהכרתם, ולדעת שהכל יסתדר. הייתה לנו תחושה שהוא הולך גם איתנו ומחכה לנו עם קפה וטפיחה על השכם בסוף כל יום.

עומר עזרה לכל מי שהיה אפשר, בדרכה הייחודית. באמצעות מחוות פשוטות ולכאורה פעוטות, היא חיממה את ליבם של הסובבים אותה וכל מי שנקרה בדרכה, וגם אנחנו התרגשנו מהסיפורים הרבים עליה וקיבלנו השראה. במזרח יש הרבה מאוד פרפרים, אותם עומר כל כך אהבה.

כשאספנו את התיקים, מיכל סיפרה לנו גם על גיא בן זאב, בחור הרפתקן שרצה להגיע הכי רחוק שאפשר ותמיד דחף את חבריו וחניכיו קדימה.

הטיול היה לנו כיף אדיר, ולא נשכח אותו. תודה לעמותת משא למסע על התיקים והאנשים המדהימים שזכינו להכיר דרך הסיפורים.

שיראל וקנין גבריאלי כותבת (27 לספטמבר 2018):

"השמש לא תשקע לעולם".
את פרויקט משא למסע הכרתי ארבעה ימים לפני הטיול להודו, קראתי פוסט שנגע לליבי ומיד רציתי גם. 
"משא למסע" הוא פרויקט מהמם ומרגש של השאלת תיקים לטיולים, כל תיק לזכר מטייל\ת ישראלים שנהרגו במהלך הטיול שלהם.
כשנכנסתי לדף של משא למסע מיד פגשתי בתמונה של עומר שמש, ואת התיק שלה רציתי.
את עומר אני לא מכירה אישית, אבל את הסיפור שלה פגשתי בטיול הראשון שלי למזרח – דרך Yuval Menashe חבר יקר שטייל איתי ובן דוד של עומר. 
עומר נהרגה בנפאל בשנת 2014, כשהאוטובוס שלה הידרדר לתהום בדרך לטרק האגמים הקפואים. 
הסיפורים על עומר הם כאלה שחודרים ללב עמוק פנימה, נשמה גדולה שרק רוצה להפיץ את הטוב בעולם. כשהיא נהרגה, משפחתה וחבריה מילאו את החסר דרך הפרפרים שלה. לעומר היה קעקוע של פרפר ולידו המשפט butterflies are forever, ומשם צמח קסם. בכל העולם החלו לצוץ פרפרים שמטיילים ציירו לזכרה, צמידים של עומר עם המשפט החלו להפיץ טוב, כל צמיד הוא עוד מעשה קטן של נתינה. כמו אפקט הפרפר. 
כשאני חושבת על הטיול שלי, עם המוצ'ילה של עומר על הגב, זה בדיוק זה. הפעם מאמא אינדיה לימדה אותי שיעור: 
זה הכל שאלה של אילו עיניים אנחנו בוחרים\ות להביט דרכן. 
תבחרו בעיניים טובות, חיוביות, של נתינה ושל דעת הקבלה, של אהבת אמת את החי, האדם והבריאה.

אז אני ועומר מעבירות את זה הלאה. עכשיו תורכם\ן. 
תודה על ההזדמנות.

הפרפרים של עומר butterflies are forever

בתמונה הציור של Or Inbar המהממת שהפיצה את הפרפרים של עומר גם באנדמן. אוהבת אותך.

אביה מינס (21 ליוני 2018):
טיילתי עם המכינה שלי בטיול שמסכם את השנה שלנו עם התיק של עומר
עומר נהרגה בטיול אחרי צבא בנפאל בעקבות אוטובוס שהתגלגל לתהום.
עומר הייתה נוגעת באנשים בפשטות ובטבעיות בעזרת חיבוק חיוך ונתינה לכל מי שהיה זקוק ..
הרגשתי גאווה להסתובב עם התיק של עומר .

רוני שרים (22 למאי 2018):

לפני חודשיים יצאתי לשביל ישראל. טיול מקצה אחד של הארץ לקצה השני שמתחיל באילת ונגמר בקיבוץ דן. 
ההחלטה לוותה בהכנות לוגיסטיות ובתור מישהי שלא מרבה לטייל גם בקנייה של ציוד רב. חברה סיפרה לי על משא למסע, מיזם מקסים המשאיל תרמילי טיולים ובכך מאפשר למשפחות להנציח את יקיריהם.
אני זכיתי לטייל כשעל גבי התרמיל לזכרה עומר שמש. עומר בת 21 מהוד השרון, נהרגה בהתהפכות אוטובוס במהלך טיול בנפאל.
זכיתי להוודע לסיפור של עומר ולהעביר אותו למטיילים שפגשתי. הופתעתי מכמות האנשים שמכירים את הסיפור ואפילו פגשתי בחור שלמד איתה בתיכון ובחורה שהייתה תחת פיקודה בצבא. 
במהלך כל השביל נתקלתי באנשים מדהימים שנתנו מעצמם דאגו האכילו והלינו או סתם שאלו בחיוך לשלומם של אנשים שהם זרים גמורים. רוח הנתינה הזאת היא הדבר הכי חזק שהרגשתי בשביל ישראל זאת גם הייתה הרוח של עומר, בחורה של נתינה וחשיבה על האחר ואני שמחה על ההזדמנות לטייל עם התיק לזכרה.

עדות כהן (9 לאפריל 2018):
אז יצאתי לשליחות. באתיופיה המדהימה.
הכרתי קהילה שלמה, אנשים וסיפורים.
ויחד עם כל הסיפורים והמקרים ששמעתי וליוו אותי בדרך,
היה הסיפור של עומר.
עומר, שבגיל 20 יצאה לטיול בעולם עם חיוך גדול ודרך חיים של נתינה בלי תמורה שנהרגה בתאונת דרכים קטלנית בנפאל. שהשפיעה ככ על אנשים שפגשה בדרך, אנשים שיכלה בקלות להתעלם מהם פשוט ובכל זאת נתנה, עזרה והעניקה מעצמה בכל דרך שיכלה.
אני חייבת להגיד שבדיוק הסיפורים הקטנים על עומר הם מה שככ תפסו אותי וריגשו אותי. כי בחיים לא רק המעשים הגדולים והגרנדיוזים הם שנחשבים, אלא דווקא החיוך, השלום, העזרה בפרטים הקטנים.
"אמור מעט ועשה הרבה" 
תודה עומר, שנתת לי להמשיך את דרכך בעולם הגדול.

עדן בריימן

עומר שמש – השמש לא תשקע לעולם.
כשהתחלנו לדבר על מסע מחש"ל שהוא מסע משצים בית ספר על שביל ישראל, פניתי לאורי מכיוון שחשבתי שאשמח לקבל תיק מהמיזם המדהים "משא למסע ״. כשקיבלתי את התיק לזכרה של עומר התרגשתי. שמעתי סיפורים רבים על עומר מה"פרפרים של עומר" , על הנתינה שהייתה שבה, על האהבת חינם שחילקה.
עומר הייתה בן אדם מדהים שאהב לטייל ולגלות עולם. אני מאמינה שהתיק מהמיזם ממשיך את דרכה גם בהקשר של הנתינה וגם בטיולים.
עומר נהרגה בנאפל בדרכה לטרק האגמים הקפואים.

אוקטובר 2017

בטיול שלי השאלתי תיק ממשא למסע אחד הפרוייקטים היפים ששמעתי עליהם. התיק שקיבלתי היה לזכר עומר שמש וכשקרארנו אני וחברי את הדף המצורף לתיק התרגשנו מהסיפור של עומר שהייתה אדם מדהים שנתנה כל מה שיכלה גם כשהיתה במחסור. אני רוצה להגיד תודה למשא למסע שחשפו אותי לסיפורה של עומר וגם עזרו לי לצאת לטיול.

איילת שמש, אמא של עומר בנפאל (דצמבר 2016)

״נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר והעצוב ביותר בעולם כולו״.
ימים עמוסים בכול רגש אפשרי אותם הפעם אשמור לעצמי.
כן חשוב לי להגיד תודה על החיבוק ועל כול העזרה בדרך. לא מובן מאליו.
שגריר ישראל בנפאל, ירון מאייר שעשה הכול שיהיה לנו נוח ונרגיש קרוב לבית, לסוויסה אדום בקטמנדו ובפוקרה שליוו אותנו בכול השהייה כאן.
לכול האנשים שפגשנו בדרך ושיתפו בחוויות עם עומר, לכול צמיד שביצבץ לו כאן על יד וריגש,כי ראינו המון 🙂
תודה מיוחדת וגדולה לנדב בן יהודה שחוץ מלהחזיק לנו ממש את היד, דאג ועזר בכול התכנון והשהייה כאן, בזכותו זה הפך לפחות קשה ממה שזה, תודה על הכול!
למרכוס ילד נסיך שדאג לרגעי הקסם, לליאורי אהובתי, שושי שאין עליה בעולם – השותפות הכי טובות שיכולתי לבקש למסע הזה שאותן גם אוהבת במיוחד ואת ילדה אהובה,להציץ לימים שלך כאן, לנסות לראות דרך העיניים שלך, לדמיין אותך, לראות את הקסם ,ללכת בשבילים שפסעת, המקומות שהיית, כול כך בלעדיך וכול כך איתך.
בחרת את המקום המושלם.
אוהבת אותך
מתגעגעת שנתיים יותר מדי.

(עומר בתמונה האחרונה שצולמה בטיול)

סיוון אלגרבלי

הסיפור של עומר נגע בי במקום עמוק וכואב בלב , וזאת כנראה הסיבה שלקח לי די הרבה זמן לכתוב את הפוסט הזה. בגיל 21 עומר טסה לטיול הגדול בהתלהבות גדולה והרבה חלומות. היא נהרגה בנפאל כאשר האוטובוס שבו נסעה התדרדר לתהום. המשפחה המקסימה נותרה המומה וכואבת. החברים שבאו לנחם סיפרו על עומר, על כמה היא היתה רגישה לסבל של הבריות. גם לסבלם של כאלה שלא הכירה עומר לא נשארה אדישה. כשראתה תינוק נפאלי בוכה, היא עצרה לכסות אותו ולא עזבה עד שנרגע, נתנה בגד חם לשותפה למסע שלא היה לה בגדים ועוד סיפורים על מעשים קטנים של נתינה ואהבה, שהופכים לסיפורי חיים גדולים.
לעומר היה בגב קעקוע של פרפר ולידו המשפט : " Butterflys are forever" ובעקבות זה אנשים בכל העולם החלו לצייר פרפרים צבעוניים לזכרה, לזכר רוח המעשים הטובים. כך נולדה העמותה "הפרפרים של עומר" . בדף הפייסבוק אפשר להזמין צמיד אדום שעונדים על היד ואותו מעבירים כשעושים מעשה טוב למען מישהו. הצמיד האדום הפך למסורת של רוח הנתינה והעזרה.
https://www.facebook.com/butterfliesareforever/?ref=br_rs
התרמיל שהשאלתי ממשא למסע לזכרה של עומר, ליווה אותי בטיול האחרון שלי ל"ריינבו" ברמת הגולן. הבנתי שהתרמיל לא הגיע אליי במקרה. רוח הריינבו, הספיריט, היא אותה רוח שמכוונת את המשתתפים בגדרינג לעזרה הדדית, נתינה ללא תנאי , נדיבות, תמימות, החיבור הטבעי לחיי טבע ולהרפתקאות החיים הצבעוניים ללא הבדלים בין הבריות, ללא חומות ומגדרים.
עצוב לי שלא זכיתי להכיר את עומר באופן אישי ואני שמחה שייצא לי לשמוע עליה מהסיפורים. אני מאמינה שהדרך של עומר חשובה ומיוחדת והיא תישאר איתנו לנצח. 

עמית אליאל בשביל רמות מנשה:
עומר שמש – תודה על הזכות להנציח בדרך כה אוהבת.
להמשיך את החיוך והנתינה.
שביל רמות מנשה

מוריה מליחי:
לפני כשבוע חזרתי מטיול בנפאל, שבו עשיתי את טרק סובב אנפורנה. 
במהלך ההכנות לטיול יצא לי להכיר את עמותת "משא למסע" שהפכה את הטיול למוצלח ומשמעותי יותר.
עמותת "משא למסע" היא עמותה מלאת שליחות המנציחה מטיילים שאיבדנו במהלך טיולם.
שמעתי על הארגון והשאלתי מוצ'ילה המנציחה מטיילת מיוחדת- עומר שמש.
תודה לעמותה ולמשפחות על השליחות הגדולה שהם עושים ועל הנכונות לעזור 🙂

תיכון "תום" בית אקשטיין גבעתיים (תיכון להפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה):
זו הפעם השנייה שאנו משאילים תיקים ממשא למסע לצורך מסעות שטח. התלמידים מתרגשים לקבל את התיקים, לקרוא את פתק ההנצחה המצוי בתיק, ולהזכיר את המטיילים שנהרגו. השנה היו לנו תלמידים שחיפשו מידע על אותם המטיילים, ואף תלמידה ששיתפה שהזמינה עקב כך צמידים לזכרה של עומר שמש. אנו רוצים להגיד תודה על ההזדמנות לקחת חלק במפעל ההנצחה המדהים הזה. 

כרמל מטיילת בהודו

לטיול שלי בהודו השאלתי את התרמיל לזכרה של עומר שמש. לעומר היה קעקוע פרפר על הגב. במשך הטיול כשראיתי פרפר חשבתי על עומר ועל אהבת האדם האינסופית שהייתה בה. אהבה פשוטה ונתינה ללא תלות.
תודה למשפחה של עומר ולמיזם 'משא למסע' על הזכות לטייל עם סיפור של בחורה מיוחדת ועם תרמיל מעולה. הנצחה מסוג זה הזכירה לי ולסובבים אותי להיזהר בדרכים ובכלל.
בהערכה רבה! שנה טובה:)

אלעד בגאורגיה:
אז לפני שבוע חזרנו מטיול נהדר בגאורגיה, לקראת הטיול הכרנו את עמותת "משא למסע". 
עמותה מדהימה אשר מנציחה מטיילים שנפטרו/נהרגו במהלך טיולם ברחבי העולם. 
במהלך הטיול הרגשנו שזכינו להנציח שלושה מטיילים מדהימים, ארז הרפז, אגם לוריא ועומר שמש. 
זכינו להכיר ולהנציח אנשים מדהימים, אנשי אמת אשר עשו המון במהלך חייהם. יהי זכרם ברוך.

אבישי חצור בשביל ישראל:

לפני זמן קצר סיימתי טיול של כשלושה שבועות בשביל ישראל. אחי הגדול ייעץ לי לייצור קשר עם עמותה בשם "משא למסע". גיליתי עמותה נפלאה שעושה טוב. הנכונות והרצון לעזור של אודליה והצוות היו נפלאים. במהלך הטיול הסברתי למטיילים סביבי על העמותה ועל הבחורה שעל שמה התיק שנשאתי- עומר שמש. ממה שהספקתי להכיר מדובר בדמות מיוחדת, עמוקה בעלת לב רחב. די בסיפורים על הנתינה במהלך הטיול במזרח, האכפתיות ושמחת החיים.. פרוייקט "הפרפרים של עומר" הוא נפלא ומשקף את הטוב ואת הרצון לשפר ולהעביר הלאה. "השמש לא תשקע לעולם.."