מיכל צ'רקסקי (11.07.78-14.10.14)
על מיכל אמרו שאם נסגרת הדלת אז היא תכנס מהחלון (עם חיוך), שום דבר לא עצר בעדה, כמעט.
וכך, באמצע החיים – בגיל 36 החליטה לקחת פסק זמן מתפקיד נחשב ("כלוב הזהב") ולצאת למסע במזרח הרחוק, מסע של חוויות והכרת אנשים חדשים. בעבודה תמיד שאפה להגיע לפסגה וכך גם בחיים: היציאה לטרק בנפאל עשתה לה כל כך טוב עד שהאנשים סביבה אמרו שהיא קורנת משמחה, בולטת בשיערה הבלונדיני ומהווה מקור להשראה לאחרים. מיכל התחברה בטיול לצעירים ולמבוגרים וסחפה אותם בשמחת החיים המתגלגלת שלה.
מיכל היתה מלאה שמחת חיים ונקטפה בסמוך ליום שמחת תורה על פסגות רכס האנפורנה בסופה האיומה באוקטובר 2014. סופת הציקלון הגיעה לנפאל מכיוון הודו והשלטונות לא טרחו להזהיר את המטיילים בשטח מפניה.
החברים בעבודה התגעגעו כל כך, לאחר מותה של מיכל הפיקו ספר שהשם שלו "אל נא תאמרו לי שלום, אימרו לי להתראות" נלקח מכותרת מייל הפרידה של מיכל לפני יציאתה לחו"ל.
מיכל היתה בת ואחות אהובה שתמיד זכרה כל יום הולדת במשפחה ואף טרחה להזכיר לאחרים שחלילה אף אחד לא ישכח.
מילים שכתבו חברים על מיכל:
גלעד: היא לעומת רבים אחרים בחרה בחיים. לחיות, לפחות בעיני, זה לעשות את שהלב חפץ ולא להכנע לתכתיב זה או אחר. מיכל הראתה לנו מה האפשרויות, שאפשר וניתן לחיות את החיים כפי שרוצים, בעלי משמעות פנימית. מיכל היא הדוגמה למה כל אחד מאיתנו יכול להיות וכמו כל אחד מאיתנו, בין שהוא נוסע לעבודה מרחק של 10 ק"מ ובין שמטייל בקצוות העולם על חודים של קרחונים, חייו מדודים והם נגמרים כשהם נגמרים. את עובדת היותנו קצובים בזמן, אולי אין בידינו לשנות אך את מה שנעשה עד אז, או, את זה וודאי ווודאי.
גבי: בכל אדם שזכה בחברתך הטבעת את חותמך. האופטימיות שלך ושמחת החיים, החיוך השובה שלך והצחוק המתגלגל נצורים בכל מי שהכיר אותך לנצח. טוב הלב שלך והנתינה שלך היו יוצאי דופן. הרצון שלך למצות את כל מה שיש לחיים לתת היה המוטו שלך ואת המוטו הזה אנסה ליישם בעצמי.
אייל: כל כך הרבה למדנו, כולנו, בימים האחרונים כמה אהבה ריכזת , כמה חברים! חיוכך מיכל קפא אך ישאר בכולנו חיוך חם וחי את תחיי בכל אחד ואחד מאיתנו עד יומנו האחרון.
אדם: "חבר הוא אדם שבחברתו אתה מעז להיות עצמך", במותך הענקת לכולנו מתנה, קירבת בנינו שוב ונשבענו שלעולם יותר לא יעבור יום מבלי שנשמור על קשר הדוק אחד עם השני כי מי יודע מה יהיה מחר…
נלווה אותך בעוד כמה שעות בדרכך האחרונה. אין בנו נחמה היום, רק כאב ותחושת החמצה…
שרון: מה שמנחם אותי הוא שחיית כל רגע ורגע בחיים הקצרים שלך, טיילת, בילית, הגשמת, פגשת ים אנשים, נגעת בים אנשים, לא מכירה אדם שפגשת והוא לא אהב אותך אהבת אמת.



דוד דבח, נובמבר 2020:
השאלתי תרמיל ממשא למסע לטיול של 4 ימים.
התרמיל היה לזכרה של מיכל צ'רקסקי.
אני מאוד מזדהה עם מיכל צ׳רקסקי.
היא הבינה שיש לתת לנפש דרור – בגיל 36 – ולצאת למסע.
החלטתי שאף פעם לא מאוחר ל״צאת מהכלוב״
ובגיל 53 יצאתי למסעי הראשון ים לים.
תודה למיכל על ההשראה ולעמותת משא למסע.




דרור אלפסה, יצא לשני טיולים ושיתף אותנו (26 לינואר 2020):
שוב יצאתי עם חוג הסיירות שלי (88) למסע חנוכה של ארבעה ימים, בתאריכים 25-28.12 לבקעת עובדה ובקעת תמנע. הטיול היה קר ומהנה, עם הרבה עליות ומורדות ועם תיק אחד כבד שתמיד נמצא עלי. התיק של "משא למסע" ועליו שמה של מיכל צ'רקסקי. מיכל, כך קראתי, הייתה אדם מלא ברגשות עזים, בשמחת חיים, ובידיעה מה היא רוצה לעשות. לקחת פסק זמן מהחיים זו החלטה לא פשוטה, במיוחד בגיל כזה. בגלל החלטות כאלה אני נמצא בחוגי הסיירות, ולי זה נראה נורא מובן מאליו שכל חודש צריך לעשות את ה"פסק זמן" הזה למשך יומיים לפחות!מיכל נהרגה בסופת השלגים בנפאל באוקטובר 2014. אני חושב שלכולנו יש את היכולת לשמוח ולהגיע למטרות שאנחנו מציבים לעצמנו, וזה בזכות אנשים כמו מיכל, שהיכולת הזאת טמונה בהם.
תודה ל"משא למסע" ולמשפחתה של מיכל על הזכות להכיר אותה.
דרור אלפסה, בן 14.

שרון ויסמן (8 לדצמבר 2019):
על מיזם השאלת המוצ'ילות של "משא למסע" שמעתי מהחבר איתו תכננתי לטוס לדרום אמריקה (פרו בוליביה וברזיל). התאהבתי ברעיון מהרגע ששמעתי עליו.
קיבלתי תיק 65 ליטר בצבע תכלת (שהיה תמיד בולט בכל שדה תעופה או תחנת אוטובוס שעברתי בה).על גב התרמיל הייתה כתובת לזכר מיכל צ'רקסקי. יצא לי מספר פעמים לאורך הטיול לפתוח את הספרון הקטן ולקרוא על מיכל.
זה לא פשוט, לעזוב את הכל בגיל 36- עבודה מכובדת, משפחה וחברים, ופשוט לצאת למסע של גילוי עצמי בעולם. אבל מיכל הרגישה שהיא זקוקה לכך, שברה את המוסכמות בעולם המרובע בו אנו חיים, ויצאה לטייל.



שמחת החיים שלה, האופטימיות והרצון לחוות דברים חדשים, לדעתי באים לידי ביטוי במייל ששלחה לחבריה לעבודה לפני יציאה למסע. אותו היא חתמה במשפט:"אל נא תאמרו לי שלום, אימרו לי להתראות".תודה על החוויה והזכות לשאת על גבי זכרון סמלי למיכל. יהי זכרה ברוך.
אביב חלפון (27 לנובמבר 2019):
על מיכל אמרו, שאם נסגרת הדלת אז היא תכנס מהחלון (עם חיוך), שום דבר לא עצר בעדה, כמעט.
כשהחלטתי לנסוע להודו, תהיתי מה אארוז, איזה חפצים, ואילו רגשות.
מה לקחת איתי, שמחה, טיפה פחד, אומץ והמון אהבה.
אך כשהחלטתי לקחת חפצים, באתי לקנות תיק.
בדרכי לחנות, נקלע לידי פוסט של משא למסע, במקרה או לפחות כך חשבתי.
שיניתי כיוון ושלחתי הודעה, חשבתי לעצמי, זה מה שהיה חסר לי באריזה אל עבר תקופה, לא קצרה, שמי יודע מה, אולי תסתיים כמסע.
והדלת נפתחה, או יותר נכון חלון, אשר ליווה אותי בשלבים, רגעים והמון דקות של לבד וביחד בחודשיים שלי במזרח.
מיכל יקרה, ליוות אותי ברוחך לא מעט, הקפדתי לא לאמר שלום אלא להתראות ולהמשיך ולהעריך כל מילה ומילה שיוצאות לי מהפה,כי למילים שלי יש כוח.
אז כדרכך לפני המקרה, בחרתי בחיים ושמח שיצא לנו לחלוק בדרך זו חלק מהמסע הזה.

שרון דנגוט רוזנברג (27 לאוקטובר 2019):
יצאתי למסע שלי להודו עם תרמיל שיש לו משמעות בהחלט רבה.
אני רוצה לציין שהרעיון די חדש לי, ואני שמחה לקחת חלק בהנצחתה של מיכל צ'רקסקי שהיתה אהובה על הסובבים אותה. בחורה עם המון אנרגיות חיוביות, כפי שאני חווה בהודו.
תודה רבה משא למסע.

אתמול, לפני 5 שנים, בתאריך 14/10/2019, התרחש אסון סופת השלגים באנפורנה, שבנפאל.
בסופת השלגים נהרגו 43 מטיילים, מתוכם 4 ישראלים – אגם לוריא, מיכל צ'רקסקי, נדב שהם ותמר אריאל.
אגם, מיכל ונדב, אישיותם וסיפור חייהם מלווים את חלק מהמטיילים הבוחרים לשאול תרמיל מ"משא למסע".
שגיב דפנה, שטייל עם תרמיל לזכרה של מיכל מספר (15 לאוקטובר 2019):
לקחתי חלק בפרוייקט "משא למסע" בלקיחת תרמיל לטיול באירופה.
התרמיל היה לזכרה של מיכל צ'רקסקי ז"ל.
מיכל הלכה מעמנו בסופה שהתחוללה ברכס האנאפורנה שבנפאל בשנת 2014.חבריה של מיכל מעידים עליה שהייתה טובת לב, בעלת יכולת ניתנה לאחר, אופטימיות ובעלת שמחת חיים אשר הדביקה את כל הסובבים אותה.
מיכל תמיד דאגה וחשבה על האחר, ותמיד זכרה את כל ימי ההולדת של בני המשפחה.
מיכל תמיד שאפה לפסגה, הן בעבודתה והן בחייה.
מיכל לא שכחה לחיות את חייה וליהנות מכל רגע, היא ידעה לקחת את "פסק הזמן" הנחוץ ולצאת לטיול מדהים אשר גבה את חייה בטרם עת.
כולי תקווה, שנלמד ונאמץ את התכונות המדהימות שאפיינו את מיכל ובראשם היכולת לחיות את החיים, לבלות ולהקרין אושר.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים!לאורי וצוות "משא למסע", כל הכבוד על פועלכם בפרויקט המדהים הזה!


ניקול גלמן (25 לאוגוסט 2019):
טוב, אז הנה אני באמצע המסע שלי בדרום אפריקה והמחשבות על מיכל מתחילות לצוף. אני אחזור אחורה ואכתוב שהגעתי לפרויקט "משא למסע" במקריות רבה, דרך הפייסבוק, וזכיתי לקחת את התרמיל מהמשפחה המדהימה של מיכל צ'רקסקי. במהלך המפגש נחשפתי לאנשים מדהימים וחווינו יחד רגע נורא משותף של אובדן אדם קרוב, הסברתי להם כמה אני מעריכה את החוזק שלהם ושזה מעודד אותי גם להיות חזקה. היום אני כבר חודשיים נמצאת בדרום אפריקה בהתנדבות במסגרת "פרויקט תן" שהוא חלק מהסוכנות היהודית וכל סוף שבוע שני אנחנו יוצאים לחקור את אפריקה ואיתי התרמיל של הפרויקט השני שלקחתי חלק בו "ממשא למסע". עכשיו הכל מתערבב לי ביחד, אני יושבת על חוף בעיירה בשם "קופי ביי" וקוראת עוד קצת על מיכל ומדמיינת לי עד כמה עוצמתית היא הייתה ובוחרת לקחת את הרגע הזה ולכתוב. מיכל בגיל 36 החליטה לקחת פסק זמן מהתפקיד שלה ולטייל, לחקור את העולם ולהחשף לאנשים חדשים. מיכל נסעה לנפאל ונקטפה באוקטובר 2014 בסופת הציקלון שפקדה מכיוון הודו. לאחר מותה חבריה הפיקו ספר עבורה "אל נא תאמרו לי שלום, אימרו להתראות". שום דבר לא עצר בעדה מלקחת החלטה כל-כך משמעותית – לצאת לטיול שכזה בגיל יותר מאוחר ממה שכביכול "מוכר", ולהיות שונה מהזרם. מאחלת לכם להיות מיכל, שלא פחדה לעשות משהו שונה. תודה לפרויקט המדהים הזה ולמשפחת צ'רקסקי על ההזדמנות להיחשף לסיפורה של מיכל, ולצאת איתה למסע המשמעותי הזה שאני חווה עכשיו, שאין ספק שייחרט לנצח.

מעין ועופר גליק (15 לאוגוסט 2019):
על הפרוייקט המדהים של "משא למסע" והעצב הטמון בחובו שמענו (אשתי ואני) כחלק מתיכנון הטרק שלנו של סובב מון-בלאן. התחלנו בהתארגנות לטיול כבר לפני קצת יותר מחצי שנה, והיה לנו ברור שאת תיקי המשא ניקח מהעמותה המדהימה של הורים שהחליטו להנציח את ילדיהם, שלא חזרו ממסעות דומים בעולם. כשבועיים לפני יציאתנו נסענו לקחת את שלושת התיקים מהעמותה (יצאנו לטיול אשתי, הבן הקטן ואני), התיקים שקיבלנו היו של מיכל צ'רקסקי, נדב מאיר שהם וגיא בן זאב ז"ל. באופן מרגש מאד ועוצמתי כשקראנו את סיפורם מתוך הסיפרונים הנימצאים בכל תיק, קיבלנו צמרמורות וזאת משום שיחד עם מיכל ונדב שנהרגו באנפורנה בנפאל הייתה בת של חברים שלנו, שנפצעה באותו לילה על הרכס ושרדה. כשבוע וחצי לפני שלקחנו את התיקים היינו בחתונה שלה עם בן זוגה שהכירה בשיבעה של תמר אריאלי ז"ל (עולם קטן ומדהים), וכמו כן, קראנו שגיא בן זאב היה בחוגי סיירות, וגם 2 מילדינו היו בחוגיי סיירות ע"ש אורי מיימון. הסיפורים של שלושת הילדים המדהימים האלו ליוו אותנו בכל צעד ושעל בטיול הקשה, המפרך והמדהים שעשינו סביב רכס האלפים וכשחצינו רגלית את שלושת המדינות – צרפת, איטליה ושוויץ, פגשנו המון ישראלים לאורך המסלול וכמעט כולם שאלו אותנו על פשר הריקמות שעל התיקים. בשימחה סיפרנו להם על הפרוייקט המדהים של "משא למסע" – שמחנו והתעצבנו לקחת חלק בפרוייקט זה, שמחנו כי יכולנו לספר לסובבים אותנו על העמותה והתעצבנו שהיא קיימת בגלל נסיבות עצובות כל-כך.
להתראות בטיול הבא מעין ועופר גליק.

שני פנחס (24 ליולי 2019):
אז יצאתי לטיול סיוון (סיור וניווט) מטעם המשצים.
זה טיול אינטנסיבי וקשה פיזית.
לפני כחודשיים שמעתי על המיזם משא למסע והרעיון של המיזם מאוד נגע לליבי.
אהבתי את הרעיון הייחודי והמקורי, שבעזרתו אנשים מכל הארץ יכולים להתחבר אחד לשני, המשפחות הצליחו למצוא דרך להנציח את התשוקה והאהבה של יקיריהם.
החלטתי לשאול מהם תיק לטיול שלי, מהסיבה, שרציתי להיות חלק קטן ממשהו גדול.
עצם זה שאני באה ומשאילה מהם, המעגל מתרחב, ואנשים רבים יותר שומעים על המיזם וכן גם על האנשים שמאחורי התיקים.
הטיול ארך כשבוע ובמהלכו ביקרנו בלטרון ויקנעם.
הרגשתי גאווה גדולה להסתובב עם התיק. התיק שקיבלתי נשא את שמה של מיכל צ'רקסקי. התחברתי מאוד למיכל ובעיקר לאישיות שלה, שכן, כמוני, גם היא הייתה מלאת שמחה וחיובית.
מיכל לא ויתרה מהר, וכמו שכתבו עליה ״אם נסגרת הדלת אז היא תכנס מהחלון(עם חיוך)״והמשפט הזה גרם לי לחייך.
זכיתי לשמוע בקצרה עליה, וזכיתי אף יותר לשאת את התיק שלה.
זאת הייתה חוויה שלא אשכח.

נעה פרסטר (20 ליוני 2019):
בחודש האחרון למכינה קדם צבאית העמק, יצאנו לסדרת חובק שמסכמת את השנה יוצאת הדופן שעברנו כמחזור. טיילנו מהדרום אל הצפון, וסיימנו בנקודה הגבוהה ביותר בארץ- פסגת הר החרמון. במהלך המסע נשאתי איתי תיק להנצחתה של מיכל צ'רקסקי. מיכל עצרה את המירוץ של החיים לטיול גדול ויוצא דופן. במהלך המסע הרגשתי מחוברת למיכל, שכמותה, בחרתי לעצור את מירוץ החיים לשנה אחת לפני השירות הצבאי, ושמחתי מאוד להסתובב בכל רחבי הארץ עם מורשתה. אני מודה לעמותת משא למסע על ההזדמנות, על תיק טיולים מצויין, על זמינות ואנושיות. אתם אנשים גדולים!

גלעד שמואלי (16 למאי 2019):
קוראים לי גלעד ואני מאשדוד. חבר טוב שלי מטייל בנפאל והתמונות עשו לי חשק לטייל שם. החלטתי שהיעד הוא טרק האנפורנה ושאגיע לנפאל אמצא מטיילים להצטרף אליהם ואכן כך היה. בגלל שמיכל, נדב ואגם נהרגו בטרק הזה, לקחתי איתי תרמיל עם שלושת ספרי הזכרון והבטחתי לעצמי להצטלם איתם בפאס.
בדיעבד התברר לי שלא כל כך הבנתי את המשמעות של טרק כזה, והליכה ממושכת עם ציוד על הגב. זה היה הטרק הראשון שלי, ואחרי שלושה ימים חשבתי להסתובב ולחזור, מכיוון שהיה לי מאוד קשה. קיבלתי החלטה לקחת פורטר ולהמשיך. רציתי לעמוד בהבטחה שהבטחתי – להצטלם בפאס עם הספרונים. העברתי את התרמיל לפורטר וכך המשכתי. לפאס הגעתי אחרון ובלחץ להמשיך. הפורטר חיכה לי כדי שאוכל להצטלם עם התרמיל, והמשכתי בדרכי. למרות שהתרמיל לא היה עלי פיזית חלק גדול מהדרך, יצא לי המון לדבר על המיזם ועל המונצחים. בחור הודי שפגשנו שאל איך אין פרויקט כזה בכל מדינה, ובדרך גם ראיתי טלפונים לוייניים לזכרו של נדב שהם. אני ממש שמח שיכלתי לעשות משהו קטן בשביל המשפחות של מיכל, נדב ואגם, ולקחת חלק בהנצחה. שלא תדעו עוד צער…

תומר משה (16 לאפריל 2019):
בגיל 36 החליטה לקחת מיכל פסק זמן מתפקיד חשוב ולצאת למסע במזרח הרחוק, מסע של חוויות והכרת חברים חדשים.
גם אני כמו מיכל בחרתי לצאת לטיול של חודשיים במזרח. כך יצא שנפגשתי עם המיזם "משא למסע". ישר קפצתי על הקונספט של לתת, לקבל ועל הדרך גם ללמוד.
על מיכל אמרו שסחפה את חבריה בשמחה החיים המתגלגלת שלה, תודה למשפחתה וקרוביה שהפכו את הטיול עבורי למשמעותי אף יותר.

צגא, מכניסטית ממכינה קדם צבאית "גל" בחזרה משבוע השרדות (24 למרץ 2019):
היי,קוראים לי צגאנש.
במקור מתל אביב יפו, וכרגע מכיניסטית במכינת "גל".
ממש שמחתי על ההזדמנות לצאת למסע הזה עם התיק של מיכל צ׳רקסקי ז״ל.
המון תודה על התרומה שלכם ועל ההזדמנות שניתנה לי להכיר את מיכל. בשבילי זה מאוד משמעותי לטייל, וההנצחה הפכה את הטיול למשמעותי יותר.
נהנתי והיה לי ממש כיף במסע. חוויתי חוויות יוצאות דופן!
המעשה שאתם עושים לא מובן מאליו,אף אחד לא ביקש או דרש – זו הייתה היוזמה שלכם. היוזמה שלכם שגרמה לכל כך הרבה ילדים לחוות מחדש את השטח עם תנאים נוחים והוגנים, ובכלל הזכות לטייל בארץ.
מאוד לא מובן מאליו ושוב פעם,
תודה רבה למשפחה של מיכל, ולכם ❤

גל יקיר (4 למרץ 2019):
כשהתחלתי לחפש מוצ׳ילה לטיול נתקלתי בפוסט של ידידה מהפייסבוק בעמותה מדהימה שנקראת ״משא למסע״.
מה שהארגון עושה זה השאלה תיקים למטיילים לטיולים.
הדבר המדהים באמת זה שהתיקים הם לזכר מטיילים שנהרגו במהלך הטיול שלהם, ובכך יש זיכרון והנצחה באמצעות אחד הדברים שהם אהבו במיוחד – לטייל!
התרמיל שאני קיבלתי הוא לזכר מיכל צ׳רקסקי שנהרגה בסופת שלגים בנפאל לפני 4 שנים.
היה לי הכבוד להנציח את זכרה של מיכל ולעשות את הטיול שלי עם התיק לזכרה.

אופק גולן (6 לפברואר 2019):
את השבוע האחרון העברתי בסדרת שטח של חוגי הסיירות של קק"ל. זו סדרה המשלבת ניווטים והתנהלות עצמאית בשטח. בחלק מהימים זה הרגיש שזו אני לבדי מול (או עם) המדבר (תלוי איך מסתכלים על זה). הקור המקפיא של הלילות החורפיים במדבר יהודה דחק את הגוף לקצה והימים חיממו קצת את הגוף והנפש. חייבים לציין שהקושי וההתמודדויות עטופים במסגרת כה מגוננת – אני מחזיקה בידי מכשיר שבלחיצת כפתור מאפשר לי לקרוא לעזרה וחילוץ החל מג’יפ 4×4 של המדריכים ועד למסוק של 669 שיגיע אליי תוך דקות ספורות.
המעטפת הזאת ששומרת עליי מאפשרת לחלומות שלי להתעורר, לצוף ולהתפרע. תמיד חלמתי על מקומות רחוקים אליהם אסע, על טרקים בטבע בתולי, על מנזרים נידחים, על אגמים שקטים… בכל רחבי העולם. המפגש הרציף עם עצמי ועם הטבע בימים האחרונים הקים אותם לתחייה.
ובעודי חולמת על הרחוק ממני, צעדתי כשעל גבי התיק ששאלתי מ״משא למסע״ לזכר מיכל צ׳רקסקי. התיק סיפר לי על בחורה בשם מיכל שהחליטה לרדוף אחרי החלומות שלה, למרות שזה היה נראה קצת מאוחר בגיל שלושים ושש. מנגד, התיק קרקע אותי והזכיר לי שלא הכל אפשרי, שלא תמיד אהיה מוגנת ושעליי לפקוח עשר עיניים ולחשוב פעמיים עם כל צעד וצעד, וזאת תוך שאני זוכרת להינות מהרגע כל עוד אני שוהה בו.
והזריחה שאל מולי כרגע, אחרי לילה ארוך חסר שינה, מאירה בצבעיה החמים, והרוח של הבוקר מקפיאה, ואני שואפת אוויר צח הממלא את חזי לקראת בוקר אחרון בשטח. לא יכולתי לתאר את התחושות שבי טוב יותר מתיאורו הפשוט של הטבע כרגע.

ענבל ברדה (28 לינואר 2019):
בשבוע שעבר, יצאנו לסדרה שנקראת "אתגר דרום". בסדרה זו הלכנו קרוב ל15 ק"מ בבקעת ערד. כל הנוף אותו הדבר-מדבר, הולכים, מנווטים ולפעמים גם שואלים "למה אני פה בעצם?"
בלי עמותת "משא למסע" לא יכלתי לצאת לטיול הזה, או לזכות לקבל את התיק של מיכל צ'רקסקי.
את הסיפור של מיכל והסיפורים עליה החלטנו לקרוא ביום הראשון לסדרה – באמצע השביל עצרנו, קראנו וכיבדנו את זכרה. בתוך התיק, יש סיפרון שמספר בקצרה על מי זו הייתה מיכל, בעיני משפחתה וחבריה. ככה מצאנו את עצמנו, באמצע השביל, אחרי שלא אכלנו כמעט יום שלם, קוראים מהספרון של מיכל. זה היה רגע מדהים. כשקראתי את הסיפור שלה, ואיך שאנשים דיברו עליה ועל התכונות שלה,הרגשתי מחוברת אליה, ושהסיפור שלה ממשיך איתי במסע שלי.
בהזדמנות זו, אני רוצה להודות למשפחתה של מיכל ולעמותת משא למסע, על אופן ההנצחה, של העברת אותם הסיפורים באמצעות תיקי משא לטיולים, זו יותר מגאווה בתור חברה ישראלית.
כמובן, אודה למיכל צ'רקסקי שהייתה בן אדם מדהים, הייתה לי זכות להכיר אותה בטיול, והיא ממשיכה עם כל אדם שזכה לקבל את התיק והספרון שלה. תודה על הכול ועל הזכות להכניס למסע המדהים הזה תוכן אמיתי, ואנושי.
ענבל ברדה, חניכת קול עמי קריית יערים,2019

מכינת ניצן שאלו 8 תרמילים (7 לינואר 2019):
לפני כחודש בתאריכים ה-9.12-13.12, אנחנו, המכינה הקדם צבאית ״שחר ניצן״, יצאנו לטיול אתגרי, ונזקקנו למספר תיקי טיולים.
ראש המכינה שלנו הפנה אותנו לעמותה "משא למסע", וברגע שפנינו אליהם עם הבקשה הם שמחו לעזור ולתת לנו תיקים לטיול.
ב"משא למסע" כל תיק נתרם על ידי משפחה או חבר של אדם אשר נהרג בטיול, במטרה להנציח ולזכור אותו, בדרך שהוא אהב – טיול. כחלק מההנצחה, המיוחד זה שבכל תיק ותיק קיים פנקס ובו סיפורים ותמונות אודות המטייל אותו התרמיל מנציח. זוהי דרך מעוררת השראה, הגורמת למטייל להרגיש תחושת קירבה למונצח, וכן דרך להעצים את הטיול.
על אחד התרמילים שנשאנו על גבינו, הופיע שמה של מיכל צ׳רקסקי ז״ל, שנהרגה בסופת שלגים בנפאל. מיכל הייתה בת 36 במותה. מהפנקס של מיכל, אחד הדברים הבולטים הוא כמה היא הייתה אהובה. ניתן להבין שהיא הייתה בן אדם מדהים, עם המון אנרגיה
חיובית וכוח. יהי זכרה ברוך.
העמותה עזרה לנו מאוד ונתרמה בשבילנו, אנו מודים
לה מאוד ובהחלט שינתה לנו את הטיול.
תודה רבה!! על הכל



איתמר מלמד (28 לאוקטובר 2018):
שלום שמי איתמר מלמד. בסוף השבוע האחרון יצאתי לטיול במסגרת חוגי סיירות של קק"ל.
יצאנו לדיונות באשדוד לשישי שבת של בית על הגב . לא נראה אתגרי במיוחד אבל במציאות הדברים שונים מהדמיון. יש שמש צהרים קופחת וגשם בלילה, חול עמוק והפינטוז על המזגן ואוכל של אמא (שניצל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!). אבל בסוף לאחר שני נצחים סיימנו את האתגר. (ואמא הכינה את השניצל המקודש!!!!!!!!!).
היה כיף ואני חושב ורק חושב שבסופו של דבר רובנו עמדו באתגר.
מכיוון שהלכנו מאשדוד לניצנים הייתי צריך תרמיל כדי לקחת איתי שק שינה, אוכל, מים מזרון ועוד.
לקחתי תרמיל לזכרה של מיכל צ'רקסקי שנהרגה בשמחת תורה לפני 4 שנים בנפאל במהלך סופה מאוד קשה. קראתי את כל מה שהיה כתוב עליה באתר של משא למסע ושמחתי שיכלתי להנציח אותה.


שי רומנו (7 לאוקטובר 2018):
על הארגון משא למסע שמעתי במקרה משיחה עם חברים. מאוד אהבתי את הרעיון והמטרה החשובה, אותה הוא משרת, והיא הנצחת מטיילים שאיבדו חייהם במהלך טיול.
אני טיילתי עם תרמיל לזכרה של מיכל צ'רקסקי. על מיכל נכתב כמה היא הייתה מלאת שמחת חיים והיוותה מודל לחיקוי לאנשים רבים.
כמו מיכל גם אני נסעתי למזרח הרחוק לחקור את הנופים, התרבויות והאופי הכל כך שונה מהמקום בו אנו נמצאים ביום יום.
ביום השנה למותה, סמוך לשמחת תורה, בעודי מטייל בנופיה הקסומים של ויאטנם קראתי על מיכל ועל האסון הנורא שקטף את חייה.
עבורי מיכל היא דוגמה לאיך צריך לחיות, תמיד לבחור בחיים, לשמוח, לחייך, להוביל ולעשות את הדברים שרוצים לעשות.
הייתה לי הזכות להנציח את מיכל בכל מקום בו הייתי. תודה רבה לארגון המדהים הזה.

ענבר פריאל (27 לספטמבר 2018):
במסגרת שנת הבת מצוה שלי, קיבלתי מהורי 12 משימות. אחת המשימות כללה בתוכה נשיאת תיק של המיזם הנפלא "משא למסע" בטיול המשפחתי לתאילנד.
היה לי כבוד גדול לטייל עם התיק לזכרה של מיכל צ'רקסקי אשר נהרגה בסופה בזמן טיול בנפאל.
הרגשתי שהטיול עם תיק זה ובו פרטים ותמונות של מיכל ז"ל הוא כמו נשיאת לפיד הנצחה העובר ממטייל למטייל. ומנציח משהו מזכרה של מיכל ומאהבתה לטיולים. לפעמים היה נידמה שמשהו ממיכל ושמחת החיים שלה מלווה אותנו בטיול.
תודה רבה למשפחתה של מיכל שהעניקה לי את הזכות הענקית לטייל עם תיק זה.

אושרת שחר כותבת (14 לספטמבר 2018):
אחרי טיול של חודש בהודו המהממת, רציתי להגיד תודה למיזם משא למסע.
כשהתחלתי לחפש תיק, לפני הטיול, חברה סיפרה לי על הפרויקט וישר התחברתי!
פרויקט מדהים של בחירה בחיים – להנציח את המטיילים שלא חזרו, בטיול עם תיק עם שמם וסיפור חיים שאיתו אתה הולך כל הטיול.
אני קיבלתי את הסיפור של מיכל צ'רקסקי, שנספתה בסופה האיומה באנפורנה, שכולנו בכינו אותה וכאבנו את ההרוגים.
מדברים שכתבו על מיכל מצטיירת בחורה מלאת שמחת חיים ואהבה שמקרינה על כל הסובבים אותה. אמנם לא זכיתי להכירה, אבל אחרי המסע אני מרגישה קצת יותר קרובה אליה.
תודה גם למשפחת צ'רקסקי על תרומתכם למיזם, שולחת לכם חיבוק גדול.


אבי (7 לספטמבר 2018):
כבר המון זמן שאני מתכנן את הטיול שלי למזרח והנה הגיע הרגע ואני בלי מוצ'ילה 🤷 שיתפתי חבר וסיפר ששמע על מיזם הנצחה מדהים שנקרא משא למסע .
בלי לחשוב פעמים שלחתי הודעה , ביררתי וכעבור זמן קצר אני בהודו עם מיכל צ'רקסקי איתי על הגב , מרגיש ושואב ממנה אנרגיות ושמחת חיים שמאפיינת רק אותה!
אני קיבלתי את המוצ'ילה של מיכל צ'רקסקי ז"ל.
לפני הטיסה ישבתי לבד וקראתי את קורות חייה של מיכל.
ועלה בי חיוך , דיי הזדהתי.
גם אני כמו מיכל החלטתי שאני לוקח פסק זמן , מהכל.
מהעבודה והלימודים שהקפאתי ויוצא למסע של חודשיים במזרח הרחוק , מסע של חוויות והכרת אנשים חדשים.
בדיוק כמו מיכל.
משא למסע תודה על זכות ענקייייייית ותודה לך מיכל צ'רקסקי , תודה על שליווית אותי בכל זמן נתון ודאגת להזכיר לי לא להוריד את החיוך לרגע.

שירה (26 לאוגוסט 2018):
מיכל החליטה לקחת פסק זמן ולצאת למסע במזרח הרחוק, מסע של חוויות והכרת אנשים חדשים. בעבודה תמיד שאפה להגיע לפסגה וכך גם בחיים.
יצאתי לקורס הישרדות שמסכם שנים במשצים ואני חושבת שגם הקורס שמסתיים בחרמון וגם הפעילות במשצים הם מסע של הכרת אנשים ושאיפה להגיע לפסגה.
יהי זכרה של מיכל צ'רקסקי ברוך.
תודה למשא למסע

מתן שילוח (26 ליולי 2018):
כשהתחלתי להתכונן לטרקים בבולגריה, חיפשתי תרמיל. חבר טוב המליץ לי על ארגון משא למסע. הייתה לי הזכות לטייל ביחד עם התרמיל הנהדר לזכר מיכל צ'רקסקי, לחלוק את סיפורו של הארגון המיוחד הזה ואת סיפורה של מיכל. המשיכו בעבודה הנהדרת שלכם

דור מגן יבנה (15 ליולי 2018):אני לקחתי חלק בהנצחת המטיילת מיכל צ'רקסקי ז"ל אשר נהרגה בנפאל בשנת 2014. שאלתי תיק ממשא למסע לזכרה.
תיק מדהים של lowe alpine שאיתו יצאתי לקורס סיו"ן (סיור וניווט) של המשצים, מסע קשה של שישה ימים ששווה כל רגע. הגענו במהלך המסע להמון מקומות בארץ וכל יום ישנו במקום אחר.
שמחתי לקחת חלק במסע המדהים הזה וכך גם הנצחתי את נשמתה של מטיילת שרק רצתה להנות ולטייל כמוני.
תודה למשא למשא שאיפשרו זאת.
מתן היימן והושעיה נתיב (21 ליוני 2018):יצאנו לטיול בגאורגיה עם התיקים של מיכל צ'רקסקי ז”ל ושירה דבוש ז”ל.
מבין הדברים הרבים שמספרים על שתיהן, מה שבלט לנו במיוחד זה ששתיהן בחרו לקחת פסק זמן באמצע קריירות מוצלחות ועמוסות כדי ללכת לטייל, והשמחה הגדולה שהקרינו על סביבתן. העובדה שהן בחרו ללכת לטייל למרות האפשרות ה”קלה” להמשיך בעיסוקיהן, מעידה על כח רצון ואומץ רב.
היתה לנו זכות גדולה לקחת חלק בהנצחה של שתיהן ולטייל עם התיקים לזכרם.
28 למאי 2018:
לשתי הכנות לקורס הישרדות של של"ח יצאו אריאל מאשדוד ותאנה מגדרה. מכיוון שהם ייצאו במועדים שונים התרמיל של מיכל צ'רקסקי עבר ביניהם ושניהם כתבו:
קוראים לי אריאל אני מש"צ מאשדוד והשנה אני מתכוון לצאת לקורס הישרדות שבו נלך 100 ק"מ כל הדרך מהר מירון לפסגת החרמון בפרק זמן של כ 5 ימים. לפני שבועיים הייתי ביום אוריינטציה לקורס הישרדות. ליום הזה קיבלתי תיק לזכרה של מיכל צ'רקסקי שנהרגה לפני כ 4 שנים בסופה ברכס ההימלאיה במהלך טיול בנפאל. קראתי מספר דברים על מיכל. קראתי על שיחה שבה סיפרה לפני הטרק על כך שהיא יוצאת בעקבות ידיד שלה שנהרג גם בנפאל 13 שנים לפני שהיא יצאה למסע. הופתעתי גם לגלות שהיא עבדה באשדוד בתור מנהלת שיווק של קניון לב אשדוד כשנתיים (אני מאשדוד). אמרו עליה שהיא הייתה מאוד אנרגטית,נמרצת ואהובה. שמחתי מאוד לקחת את התיק שלה ולהנציח אותה בדרך הזאת.
תאנה: הטיול אליו יצאתי נקרא אוריינטציה לקראת קורס הישרדות מטעם של"ח, זה היה באזור בית שמש. התיק אותו קיבלתי היה לזכרה של מיכל צ'רקסקי. במהלך הטיול הזכרתי את מיכל וכן הקראתי לשאר הקבוצה את סיפורה.
סימה אורן (8 למאי 2018):
כבר בטיול הגדול שלנו לפני 30 שנה חלמנו שנעשה טיול גדול עם הילדים. והנה הבשיל היום ולאחר חשיבה ארוכה והתארגנות רבה החלטנו לצאת לויאטנם. על משא למסע שמענו מחברה שטיילה עם ילדיה. ושמחנו לקחת חלק במיזם משמעותי כל כך אני נשאתי את התרמיל של גבי אינגל שרגע לפני שחזר הבייתה נהרג ברעידת האדמה ובעלי נשא את התרמיל של מיכל צ'רקסקי שליוותה אותנו במהלך הנסיעה ובאמונה שצריך למצות את החיים לעשות ולהנות ככל האפשר.
תודה לילדנו, לשי אביב אופק ואלון שבזכותם הטיול קיבל את המשמעות שלו.
ותודה למשא למסע שהפך להיות חלק מהמסע שלנו.
עדי רחמיאן (1 למאי 2018):
אל הפרויקט הגעתי במקרה דרך הפייסבוק למרות שבחיים, אין דבר כזה במקרה.
חיפשתי תיק שיתאים לטרק סובב אנאפורנה. כשקיבלתי את התיק לזכר מיכל צ’רקסקי ז”ל, הבנתי שהכל מתחבר. התיק ליווה אותי בטרק והרגשתי איך אני הולכת בדרכה של מיכל, רואה את הנופים המרהיבים ונושמת את האוויר הקר בגבהים. תודה לך מיכל שליווית אותי
עומרי אביסרור – מכינה קדם צבאית (ינואר 2018):
אחרי שבוע של השרדות , שבוע ארוך שאני צועד ומטייל ברחבי המדבר שעל גבי תיק לזכרה של מיכל צ'רקסקי ז"ל, בחורה מדהימה מלאה שמחת חיים, אשר נקטפה בסמוך ליום שמחת תורה על פסגות רכס האנפורנה בסופה האיומה , באוקטובר 2014.
אני כאן בשביל לזכור ולהנציח את שמה למען משפחתה .
תודה רבה על התיק המדהים !!
ניסים כספי וחברים במדבר (נובמבר 2017): את משא למסע הכרתי שנה שעברה כשיצאנו שלושה חברים למסלול מאתגר מאוד לחבר'ה שלא רגילים למסעות מעין אלו באיזור מכתש רמון, פגשתי מיזם מדהים שמנציח טיילים מגילאים שונים שנספו במהלך טיול שהתחיל כחוויה מדהימה והסתיים בטרגדיה נוראית. המיזם דואג להנציח את אותם טיילים וטיילות בצורה הכי הולמת לטרגדיה בה הם נהרגו. השנה בחרנו במסלול מאתגר קצת פחות אך בהחלט חוויתי באיזור שדה בוקר . יצאנו בבוקרו של יום שישי לחוד עקב ומשם לעין עקב אשר הסתבר כמקום מאוד מרכז טיילים וג'יפאים המחפשים מעין קר ונעים במדבר. פגשנו שם חבר'ה מסוגים שונים, החל בבני נוער צעירים (מאוד) וכלה בתיירים מחו"ל מבוגרים (מעל 70…) אשר באו להנות בחוויה המדברית המופלאה הזו. משם המשכנו לחניון הלילה "משטחים לבנים" לתומנו חשבנו שנעבור שם את הלילה לבד אך תוך שעה לקראת החשיכה הגיעו לשם תרמילאים וג'יפאים שמילאו את האוירה במוזיקה וריחות בישולים ובשר וכל זה באוירה נעימה ומכבדת.
בבוקר למחרת יצאנו בחזרה לכיוון עין עקב וזאת לאחר ארוחת בוקר מרעננת שם שוב פגשנו את מלח הארץ ונהנינו שוב מהמים הקרירים. משם צעדנו לכיוון עין עקב עליון שם פגשנו עדר יעלים כאשר הזכר האחראי מונע מבעדנו להפריע לעדר לסיים את השתייה של הצעירים במעיין. חניית צהריים ארוכה הכוללת ארוחת אורז וירקות טעימה , קפה וקינוח ומשם לקו הסיום בעובדת ..
בהחלט מהנה ולא קשה מידי….
לקחנו איתנו למשא את התרמילים על שם ערן אלון ומיכל צ'רקסקי אותם הנצחנו בהליכתנו ובהקראת דברים לזכרם.
תם ולא נשלם…. בקרוב משא נוסף עם תרמילים אחרים וזכרונות מטיילים נוספים שנזכור תמיד…
2 מבוגרים, 4 ילדים על שביל ישראל מדן עד תל אביב
6 תרמילים על הגב, בדרך מדן לתל אביב. 300 קילומטרים בתכנון. אורי וערן המבוגרים, יואב, איתמר, איתמר ויונתן מכיתה ה' עד ח'. כרגע בקיבוץ סאסא בחדר שביליסטים שהוא יוזמה של בחור מקסים בשם יוני שבנה מתחת לבית חדר עם מיטות, מטבח ונוף ומאפשר לישון כאן חופשי ובחינם, מלאך שביל למי שלא מכיר את המונח.
מנציחים עם תרמילים מעולים שמתאימים בדיוק לילדים את: ערן אלון, גבי אינגל, נדב שהם, אגם לוריא, גיא בן זאב ומיכל צ'רקסקי.