מתניה שטרן (11.04.83-14.03.18)
כתב מתניה:
כתבו תלמידיו המש"צים:
כתב שמוליק מורה לשל"ח ושותפו להוראת השל"ח בבית הספר:
שון לוין, מרץ 2021:
דניאל גרין, מרץ 2020:
בטיול האחרון שלי לצפון מרכז ארהב לפארק טיטון, ילוסטון וגליישר לקחתי תיק מעמותת משא למסע.
התיק אותו נשאתי היה על שמו של מתניה שטרן ז"ל שעסק בחייו בחינוך דרך הרגליים בשבילי ארץ ישראל, ונהרג בתאונת דרכים בזמן טיול עם תלמידיו.
זכיתי לפגוש את הוריו היקרים שסיפרו לי עליו ועל חייו והשפעתו על תלמידיו.
במהלך הטיול שלי השכרתי רכב ונסעתי יום יום מרחקים גדולים ושעות ארוכות. המחשבה על מתניה גרמה לי לשים לב ולהיות הרבה יותר זהיר בדרכים: להתרכז אך ורק בנהיגה, לא להתעסק ברדיו או בפלאפון, ולשמור על ערנות. כולי תקווה שכולנו נוכל ללמוד מחייו על אהבת הארץ שהייתה לו וגם להיות זהירים בדרך, בנסיעות השגרתיות שלנו, בזמן הרב שאנחנו כנהגים מבלים בכביש ולהבין את גודל האחריות שיש לנו לנהוג בזהירות.
ראיון עם חגית שטרן אמו של מתניה ז"ל –
אלי מלמד (2 לפברואר 2020):
שמחתי לטייל בניו זילנד עם התרמיל לזכר מתניה שטרן. העמותה עושה מלאכת קודש בזאת שהיא נותנת תרמילים למטיילים בכל העולם ובזאת מעלה זכר רבים וטובים שהלכו בטרם עת. תודה.
טל מצה (18 לדצמבר 2019):
לפני כבר יותר מחודש, יצאתי לקורס "הישרדות" מטעם של"ח.
או, תכלס, מסע – מהר מירון עד לפסגת החרמון, 120 ק"מ של עליות, עם 15 ק"ג על הגב ובלי המון אוכל.
את המסע עברתי עם תיק (שהזכיר לי שהוא קיים כל עלייה מחדש), תיק שבחרתי להשאיל ממשא למסע.
ותאמת, שזכיתי.
מעבר לתיק עצמו שהיה ממש מקצועי, זכיתי להנציח בן אדם מדהים, איש חינוך אמיתי, את מתניה שטרן ז"ל.
זכיתי להכיר ולשמוע עליו מהוריו, שהם פשוט אנשים מיוחדים.
זכיתי בכך שהתיק, דבר שהוא חלק קטן מה"קורס הישרדות", הפך לדבר שקיבל משמעות.
תודה למשא למסע על ההזדמנות להנציח, ללכת עם בן אדם.
רן אמיר ודביר אילן (17 לדצמבר 2019):
אחרי טיול של חודש ב4 מדינות שונות במזרח אפריקה, שכללו טיפוס על ההר (הבודד) הכי גבוה בעולם, ספארי, טראק אחרי גורילות הרים וצלילות באוקיינוס ההודי רצינו לסגור את הטיול במה שאפשר לו להתחיל מלכתחילה – המוצ'ילות ע"ש אליחי דגן ומתניה שטרן ז"ל.
הלכנו בגאווה עם שתי מוצ'ילות ועליהן הדפסים לזכרם ודגל ישראל. סיפורם בספרונים, בליבנו ובפינו.
תודה רבה על החוויה והזכות. יהי זכרם ברוך.
שני שלומי (14 לדצמבר 2019):
הטיול שלי להודו התחיל עוד לפני הטיסה, כאשר שמעתי על ׳משא למסע׳ וזכיתי לקחת את התיק של מתניה שטרן.
מתניה היה אוהב ארץ ישראל בכל רמ״ח איבריו ושס״ה גידיו, אוהב טיולים, אוהב אנוש ומחנך דגול. טסתי כדי לפגוש, לחפש להקשיב ולהכיר ואני מרגישה שהדמות של מתניה גם הדהדה לי במסע שלי, בין אם זה במפגש עם אנשים שונים ממני ובין אם באהבה לארץ והגעגוע. כעת, בהשראתו הרבה של מתניה, המטרה הבאה – שביל ישראל.
אריאל זאב (14 לנובמבר 2019):
את מתניה למדתי להכיר בטיול שלי בהודו. אדם שמח, מלא חיים, טוב לב, מקבל כל אדם ואדם, משפחתי, מחובר לארץ, מחנך. בחייו הקצרים הספיק להיות דמות בעלת השפעה רבה. להסתובב עם משא כזה במסע שלי הפך את הטיול לבעל משמעות מיוחדת.
פרויקט 'משא למסע' עושה עבודה מדהימה בהנצחה של אנשים גדולים וזאת על ידי נתינה בדרכן של אותן דמויות.
נועם שרלו בריגה (26 לאוקטובר 2019):
לפני שבועיים חזרנו מנפאל בפעם השנייה, בשונה מהפעם הראשונה הפעם היו טרקים בתכנית. התיק שלי, שמלווה אותי מכיתה ט, אמר שהוא עייף כבר מהסדנאות של סוסיא ושאל אם הוא יכול להישאר הפעם בבית. סגרנו שהוא נשאר רק אם אני מוצא תרמיל אחר, מספיק איכותי, וגם זה בתנאי שהוא לא יוצא מהבוידם. הוא התלהב מהעסקה והציע לי לקחת תרמיל מ"משא למסע". הרעיון פשוט ומוצלח – משפחות מנציחות את יקיריהן, שאהבו לטייל, באמצעות תיקים שממשיכים לטייל ברחבי העולם עם שם המונצח על גבם. מן הצד השני חיילים משוחררים, מכיניסטים ושאר טיילנים שאינם מטיילים באופן קבוע, חוסכים קניית תיק חדש לשימוש חד פעמי ומוסיפים לטיול שלהם ערך מוסף."וואלה", אמרתי לו, "נשמע אחלה רעיון" וכבר דמיינתי את עצמנו בפסגת האנאפורנה, עם תיק של תמר אריאל, מארגנים טקס הנצחה מאולתר. נכנסנו לאתר, מילאנו את הפרטים שלנו ובחרנו נקודת איסוף לתיק שתהיה מספיק קרובה לבית שלנו. המשפחה הכי קרובה אלינו הייתה משפחת שטרן, משפחתו של מתניה ז"ל שנדרס בכניסה לבית הספר בו שימש כמורה לשל"ח. בדרך למושב צפריה, בו מתגוררת המשפחה, הפנמנו שהקלוזר שדמיינו באנאפורנה כבר לא יקרה, ובכל זאת חשבנו שיהיה מרגש לקחת תיק עם שמו של מתניה, שכל כך אהב לטייל, לעוד מסע אחד במזרח הרחוק.
נכנסנו לבית המשפחה, והתקבלנו במאור פנים ובעיניים נוגות. הדיסוננס בין המשפחה האופטימית והשמחה שפגשנו אל מול החלל שכל כך מורגש בבית היה מטלטל. התיישבנו עם אב המשפחה שהביא לנו את ספר הזיכרון של מתניה, עשרות מכתבים של תלמידים שכל כך אהבו והעריכו אותו. אולי זה הזמן לציין שמתניה התגורר בתקוע ב, מתנחל עם פאות ארוכות וחזות חיצונית התואמת את כלל הסטיגמות. תלמידיו לעומת זאת היו נערים חילונים מדרום גוש דן שלא היו יודעים בחיבה רבה לטיולים בטבע. ובכל זאת, מכל שורה במכתבי הזיכרון, המפגש המיוחד הזה בין שני העולמות הרחוקים שיקף אורות ומשמעות.
כשסיפרנו למשפחה שאנחנו יוצאים לנפאל הייתה להם אכזבה בעיניים. "מתניה כל כך אהב את ישראל שהוא מעולם לא יצא מהארץ" הם סיפרו, ואנחנו הבנו סופית שהסיטואציה הכי רחוקה שיכולה להיות מטקס הנצחה לתמר אריאל בפסגת האנאפורנה.
יצאנו את בית המשפחה, מעט מאוכזבים, והמשכנו בהכנות לטיול. שבוע לאחר מכן עלינו על מטוס, אני, חן והתיק של מתניה. בשבוע האחרון בארץ קראנו עוד קצת על מתניה, על האדם הפשוט אוהב האדם שיצר חיבורים מרתקים עם אנשים מגוונים, ומת מוות מיותר כל כך.
במהלך הטיול פגשנו עשרות אנשים מכל העולם ולא פעם השיחה התגלגלה אל מתניה. אנשים ציפו לשמוע סיפור הרואי על מוות בקרב או בטיול ותמיד הופתעו מכך שאנחנו מנציחים בטיול את מתניה שאפילו לא יצא מהארץ. בהתחלה השיחות היו מוזרות אבל ממפגש למפגש האסימון התחיל ליפול לי. אנחנו לא מנציחים את מתניה על ידי הטיול עם התיק שלו או על ידי סיפור החיים שלו. אנחנו מנציחים אותו על ידי הקשרים שאנחנו יוצרים עם אנשים בזכותו, על ידי המפגשים המרתקים והחיבורים שאנחנו יוצרים בין עולמות רחוקים. מרגע שהבנתי את זה הטיול היה נראה אחרת, כל מפגש הפך למשמעותי, כל היכרות מזדמנת הפכה לטקס הנצחה.
כשחזרנו ארצה נסעתי להחזיר את התיק. הפעם פגשתי את אימא של מתניה ז"ל שנעדרה מהבית בביקור הקודם. היא קיבלה את פני בעוגיות ביתיות והציעה שתייה חמה. תוך שנייה השיחה התגלגלה אל מכרים משותפים, אל משפחה, חברים, שידוכים וגם מוות. היא שוב ציינה כמה מתניה אהב את הארץ ואמרה שחבל לה שכל הצעירים נוסעים לטייל בחול. ואני חשבתי לעצמי על כך שמתניה גם אהב מאוד אנשים, ושהמסע הזה יצר חיבורים שהוא היה מתרגש מהם מאוד, ושאפילו החיבור הזה שקורה כאן בסלון ביתו הוא הנצחה מדויקת לאדם המיוחד שמתניה היה.
רחל ואסף גולן (24 לאוקטובר 2019):
אז החלטנו להגשים חלום, ולקיים את שהבטחנו לעצמנו, "יום אחד נחזור לנפאל, כשיהיו לנו ילדים". 13 שנה לאחר מכן, שבנו. את שני התיקים בהם חיינו במשך שלושת השבועות של הטיול, השאלנו ממשא למסע, מיזם הנצחה לזכר מטיילים ומטיילות שנהרגו במהלך טיולם. במשך שלושה שבועות ליוו אותנו מתניה שטרן, אב לארבעה ילדים, איש חינוך וטבע שנהרג בתאונת דרכים לפני שנה, וגיא בן זאב, שנהרג יחד עם שבעה מטיילים נוספים כאשר קרחון ניתק מפסגת ההר עליו טיפסו, והיה צריך להיות בגילנו היום. שמותיהם וסיפורם האישי ליוו אותנו במסע שלנו. באתגרים, בקשיים, ביופי המשכר, בגיבוש המשפחתי, בהרחבת הלב. תודה למשא למסע ולמשפחות על התיקים המצויינים ועל הערך המוסף.
יוסי בן ציון (13 לאוקטובר 2019):
באופן די ספונטני קניתי לעצמי כרטיסי טיסה לויאטנם, כך יצא שתוך שבוע וחצי הייתי צריך להתארגן על מלא דברים לקראת הטיול, ביניהם גם על מוצ'ילה. פרסמתי פוסט בפייסבוק בתקווה להשאיל מחברים והם ישר המליצו לי על 'משא למסע', ארגון שעד אז כלל לא ידעתי על קיומו.
במשך חודש שלם הסתובבתי ברחבי ויאטנם עם התיק של מתניה שטרן ז"ל. בין כתביו של מתניה נמצא המשפט הבא: 'אדם ואדמה יכולים להתחבר לא רק בקבר – לאחר שמתים, אדם ואדמה יכולים להתחבר גם כשהם חיים'. המשפט הזה ליווה אותי הרבה במהלך הטיול שלי. טסתי כדי להתנתק מעט מהיום-יום בארץ, וכדי להתחבר קצת לעצמי מחדש. מול נופים מטורפים, מול מפלי ענק או באמצע ג'ונגל לח ורועש, המשפט הזה של מתניה ליווה אותי ועזר לי.
תודה לכם על פרויקט נהדר ועל שהפכתם את הטיול שלי למשמעותי יותר.
טלי ויינבלט (29 לאוגוסט 2019):
ביולי האחרון, יצאתי לקורס סיוון של המשצים, קורס אינטנסיבי של שבוע שבו מטיילים ומסיירים קילומטרים מרובים בכל יום, במשך שבוע ימים. לצורכי הטיול חיפשתי תיק חזק, שיתאים לי ולאופי הטיול. אבא שלי רצה לקנות תיק, לא הפריע לו המחירים הגבוהים, אבל מרגע ששמעתי על פרויקט משא למסע ידעתי שהתיק שלי יהיה משם – תיק בעל משמעות.
יצרתי קשר בפייסבוק והגענו למושב צפריה לאסוף את התיק. כשהגענו קיבל את פנינו משה שטרן, אביו של מתניה שטרן זכרו לברכה. הוא סיפר לנו על הבן שלו ומאוד התרגשנו מהמפגש. מתניה היה מורה לשל"ח בגדרה, היה בן אדם מאוד חיובי ושמח, אהב את האדמה ואת ארץ ישראל. היות שהיה מורה לשל"ח, ואני יצאתי לטיול מטעם קורס של"ח, הפרויקט קיבל משמעות נוספת, וזאת מכיוון שאנשים בקורס הכירו אותו, וכשראו את שמו מתנוסס על התיק חשו מעין גאווה וסיפרו על מתניה כל שידעו וזה היה מדהים. תודה למשה שטרן ומשפחת שטרן על היחס החם ועל כך שחשפתם אותנו לסיפור של מתניה.
איתי דורון (26 לאוגוסט 2019):
אחרי מסע מדהים של שישה ימים, הזעות, קושי רב, ומחסור בשעות שינה -סיימנו את סי"וון (סיור וניווט).
מי ששם לב, על התיקים של חלקנו יש פאטצ' שכתוב עליו "משא למסע" ושם של אדם. אלו בעצם תרמילי זכרון, לאנשים יקרים, שנתרמו על ידי משפחותיהם.
על שלי היה כתוב מתניה שטרן. מתניה שטרן היה המורה שלי בכמס פסח בסיסי (לפני שנתיים).מתניה הוא מורה שמאמין בשמחת חיים, ביטחון עצמי גבוה ולעשות כל מה שרוצים. מתניה נהרג ב14/3/18 מתאונת דרכים.
מתניה ליווה אותי במסע זה, וכל פעם שהיה לי קצת קשה נזכרתי בו וכך העלתי לעצמי את הביטחון ואת מצב רוח.
נהניתי מאוד במסע זה ולא יכולתי לעשות אותו בלי עמותת משא למסע ובלי מתניה.
תודה.
רינת גז (4 לאוגוסט 2019):
לירן, בתי, יצאה ביולי 2019 למסע סיון, כחלק מפעילות של"ח.
לירן מספרת, שבמהלך הפעילות פגשה עוד תרמילאים נוספים ששאלו תרמיל ממשא למסע, ונוצר ביניהם חיבור, אחוות תרמילאים מיוחדת במינה, כך שפרט לקבלת תרמיל לטיול, התקבלה משמעות נוספת שהתקבלה מנשיאת תרמיל עם סיפור מיוחד.
לירן הוסיפה – התרמיל שקיבלתי היה של מתניה שטרן. מתניה שטרן היה מדריך של"ח. מהסיפורים עליו מקבלים רושם על בן אדם מיוחד מאוד, מלא שמחת חיים המפזר השראה בכל מקום. מהמפגש עצמו עם המשפחה יצאנו מרוגשות מאוד, משפחה מדהימה ואכן רואים ששמחת חיים היא חלק מחייהם – אנשים מיוחדים שנכנסנו לנו ללב.
תודה רבה למשה, אבא של מתניה, שהשאיל לנו את התרמיל, ולמשפחתו של מתניה שבזכות ההנצחה המיוחדת יצא לנו להכיר אותו.
נעה שפר (8 ליולי 2019):
דברים לא קורים סתם… אחרי שנתיים שבמהלכן אני עושה טרקים משמעותיים בארץ, החלטנו, ביתי המתבגרת בת ה-16 ואני, בפסח 2019, לעשות לראשונה ביחד, את שביל הגולן – מסלול של כ-130 ק"מ שהתחיל בקופות החרמון בשלג והסתיים באזור מבוא חמה בדרום הרמה. במקביל לקבלת ההחלטה, קפץ לי בפייסבוק פוסט של "משא למסע", וכמשפחה שכולה ישר נדלקנו על הרעיון (כפי שאמרנו – דברים לא קורים סתם…). קבלנו למשמורת את התיק של גבי אינגל, שנהרג ברעידת האדמה בניו זילנד, במהלך טיול ואת תיקו של מתניה שטרן, שנהרג בגיל בו נפטר בעלי, אביה של ביתי. אין לתאר את הערך המוסף של המיזם למסע שלנו. במשך 6 ימים היו התרמילים חלק מאתנו. צעדנו בגאווה עם התרמילים הכחולים (והכבדים…) שעליהם התנוסס שמם של גבי ומתניה וסיפרנו לטיילים שפגשנו את סיפור חייהם. מקסים לראות כי על אף העובדה שפיזית הם כבר לא אתנו, נמצאה דרך ערכית ומקסימה להנצחתם. אני אישית לא מפסיקה לספר לחברי על המיזם המקסים שהעצים לי את חווית הטיול (ואפשר לי לסחוב חצי בית על הגב, כולל חרמונית למפונקת…)
דורין דאר (23 ליוני 2019):
יצאתי אתמול למסע ומתניה איתי.
מתניה שטרן הוא אדם אהוב, מורה, בעל ואבא לילדים מתוקים, ואוהב אדם ואדמה.
מתניה נהרג בתאונת דרכים.
*
לפני בערך שבועיים מעיין אחותי סיפרה לי על "משא למסע", עמותה של משפחות המשאילות תרמילים לזכר אהוביהם שנהרגו.
נמצא לי תרמיל קרוב, יצרתי קשר והגעתי לאסוף אותו.
קיבלו אותי בהארת פנים הוריו של מתניה וסיפרו לי עליו, איזה בנאדם הוא היה ומה הוא עשה.
כל הפרטים בנו לי בראש דמות שהייתי רוצה להכיר ולו רק בגלל הדמיון שבנינו…
מתניה היה מורה לשל"ח ואני מש"צית. היה מדריך במסע ישראלי, כשבקיץ אני יוצאת לקורס שלהם בע"ה.
מתניה היה אדם שאוהב אדם ואדמה, ותמיד חיפש לחבר בניהם.
מתניה נהרג מחוץ לביה"ס בו לימד, זו היתה שעת בוקר וזמן בו מגיעים התלמידים, הוא היה בדרך לטיול, שמהווה חלק משביל ישראל. כאשר יצא מהאוטו, רכב האחר פגע בו.
כנראה הנהגת התעסקה עם הפלאפון ומחוסר תשומת לב פגעה בו.
אין בי כוונה לחפש אשמים בסיטואציה מהסוג הנורא הזה, אבל אני בטוחה שהיא יכלה להימנע בקלות.
בקשתה של אמא של מתניה, וגם שלי, היא להשתדל להתנתק לגמרי(!) מהפלאפון שלנו בזמן נהיגה.
שבריר שניה קטן יכול לגרום למוות מיותר.
לאסון גדול ואבידה של חבר יקר. אח, בעל, אבא, בן, מורה.
מורה של ככ הרבה נפשות שנפרדות מאדם גדול.
אז אני צועדת ומתניה איתי. ברוחו, בלבי.
תודה לך על מי שהיית,
חבר יקר.
יפעת שפר (5 ליוני 2019):
כשחיפשתי תיק לשביל ישראל, ראיתי בפייסבוק את הפרויקט משא למסע. קראתי קצת וגיליתי פרויקט מדהים שמשאיל תיקים כדי להנציח מטיילים שנהרגו.
לפני הטיול שלי, קיבלתי את התיק לזכרו של מתניה שטרן, שנהרג בגיל 34 בתאונת דרכים ואהב לטייל בכל פינה ומקום בארץ ישראל.
שמחתי להכיר את הוריו ולספר על הפרויקט לאנשים שפגשתי בדרך. אני מודה להוריו של מתניה ולפרויקט משא למסע על תיק נוח שליווה אותי לאורך כל הטיול.
יובל ריבוש וירדן יעקובי ממכינת רבין (14 למאי 2019):
אנחנו מכניסטים ממכינת רבין. בשבוע האחרון יצאנו לשבוע שטח של חוגי סיירות, השבוע כולל הליכה עם כל הציוד על הגב, הליכה בשטח, ניווטים ובחינת הגבולות האישיים שלנו. במהלך השבוע חווינו אתגרים פיזיים ומנטליים עצומים, רגעי קושי ורגעי הצלחה והמון רגעים של צחוק וכיף עם כל החברים.
התיקים שלנו היו לזכרם של מתניה שטרן וגיא בן זאב ז״ל, שניהם מטיילים גדולים שיש המון ממה ללמוד מהאהבה שלהם לטבע ומהנכונות שלהם להתמודד עם אתגרים, במהלך הסדרה סיפורם של המטיילים האמיצים עזר לנו להמשיך ולשאוב השראה ולהעריך את כוחו של האדם עם האדמה.
רצינו להגיד תודה למשפחת שטרן ובן זאב שמנציחים את יקיריהם ב"משא למסע" וע״י כך מעבירים הלאה את אותה אהבה הגדולה שהייתה להם לטיולים, לטבע ולאנשים. רצינו להגיד תודה על הכל, התיק מאוד סייע לנו והקל לנו על השבוע, ושמחנו לקחת חלק בפרויקט המדהים הזה!
סיוון אטיאס (24 לאפריל 2019):
חזרתי ממסע בן חודשיים בארגנטינה, זכיתי לראות נופים מדהימים ולהכיר את התרבות הארגנטינאית, ששמחה היא חלק ממנה. למסע קיבלתי את התרמיל על שם מתניה שטרן ז"ל. מתניה היה אבא אוהב ואהוב.
מסור וטוב לארבעת ילדיו. איש של חיים ושמחה.
במהלך הטיול,שאלו שוב ושוב והתעניינו בסמל ובשם שנמצאים על התרמיל, כך מצאתי את עצמי משתפת ומסבירה על המיזם ועל מתניה, בעברית, באנגלית ובספרדית- לכל מי ששאל.
תודה רבה להוריו של מתניה ולמשא למסע על השאלת התיק.
רעות סדובניק (25 למרץ 2019):
״משא למסע״ – את המשמעות האמיתית הבנתי רק בטיול.
במשך שלושה חודשים במזרח הרחוק, לא מפסיקים לעצור אותי ולשאול מה המשמעות – "זה שם של חברה?", "מאיפה את מכירה את מתניה?" ועוד ועוד.
שלושה חודשים שאני מתרגשת ועצובה בו זמנית לספר את הסיפור שמאחורי השם.
לצערי הרב, לא יצא לי להכיר אישית את מתניה, אבל נפל בזכותו של אבא שלי להיות השותף שלו לעבודה וחבר לחיים ודרכו למדתי להכיר את מתניה שטרן.
ללא ספק היה משא גדול לסחוב תיק עם השם שלו, לספר את הסיפור שלו, ולהנציח את הבן אדם הקסום הזה.
מלבד שזה מושך ישראלים (יתרון) התיק ללא ספק איכותי ונוח.
תודה.
עומר כהן (19 למרץ 2019):
אני וחברים תכננו ללכת לטיול של מספר ימים במדבר – נחל דרגות וים המלח, והייתי זקוק לתיק. כך יצא שנפגשתי עם המיזם "משא למסע". ישר קפצתי על הקונספט של לתת, לקבל ועל הדרך גם ללמוד. קיבלתי את התיק מהוריו של מתניה שטרן, וכך הזדמין לי להכיר משפחה מדהימה ואדם מדהים שתמיד דאג לעזור, ולהפיץ אור לכולם. יצא שבזכותו ובזכות משפחתו הטיול שלי היה הרבה יותר משמעותי. תודה רבה.
מור מיכאל (13 למרץ 2019):
כשחיפשתי תיק מתאים לטיול הגדול, חבר (שגם היה שותף לטיול) סיפר לי על העמותה ״משא למסע״. זוהי עמותה מיוחדת, המנציחה מטיילים שנהרגו במהלך הטיול שלהם.
מעבר לשימוש בתרמיל וההנאה שבטיול, הרגשתי שליחות. השליחות התבטאה בזכות לשאת על גבי תרמיל עם שמו של מתניה שטרן, שהיה אדם מיוחד מאוד. מתניה הזכיר לי את עצמי בדברים מסומים כמו חוש הומור, ואופיו החברותי. שמחתי לקרוא עליו וללמוד על האדם שהוא היה, בעיני חבריו, משפחתו והסובבים אותו. הלמידה אודותיו נתנה לי תפנית שונה והעצימה את הטיול.
אור בן יוסף (7 למרץ 2019):
היי, קוראים לי אור בן יוסף. אני גר באשדוד ומשתתף במכינה הקדם צבאית "מנשרים קלו", שנמצאת במעגן מיכאל. במסגרת המכינה יצאנו ל"טיול נגב", שארך 3 ימים. הטיול התחיל מהיישוב ספיר הנמצא בערבה, והסתיים במכתש רמון. הטיול היה קשוח, מאתגר ובמיוחד מהנה, לאחר הרגשת הסיפוק.
שמעתי על הפרויקט מחבר אשר נעזר הרבה בפרויקט זה והמליץ עליו בחום. התיק שקיבלתי היה של מתניה שטרן ז"ל.
מתניה שטרן (11.04.83-14.03.18)
"מתניה כמעט בן 35 אוהב אדם ואדמה כל חי וצומח.
אהב לטייל בכל מקום ופינה בכל בור ומעיין טבל ושמח.
היה אבא אוהב ואהוב.
מסור וטוב לארבעת ילדיו.
איש של חיים ושמחה."
מספרים עליו שהיה אדם שתמיד ראה את חצי הכוס המלאה – בכל אדם ובכל מצב, ותמיד אמר "הכל לטובה".
היה בעל חוש הומור מטורף שתמיד העלה חיוך על פני הסובבים אותו, וחיוך תמידי נסוך על פניו.
יהי זכרו ברוך.
במהלך הטיול ניסיתי להתחבר לטבע ולנסות את גישת החיים של מתניה:
"אדם ואדמה יכולים להתחבר
לא רק בקבר – לאחר שמתים
אדם ואדמה יכולים להתחבר גם שהם בחיים" (מתניה שטרן)
מתניה מצא חיבור לטבע במגוון תחומים (בעיקר בחינוך) אז ניסיתי להתחבר יותר לטבע ולהבין מה אני יכול ללמוד ממנו ולאיזה תחום הטבע יותר ימשוך אותי.
מתניה גרם לי במהלך הטיול לחשוב על דברים בצורה אחרת, ולהכיר את עצמי בצורה אחרת וטובה יותר. על כך אני יותר משמח שנפלה בחלקי הזכות ללמוד את סיפורו של מתניה, להכיר אותו, ולחוות חוויה משמעותית בעקבות זאת.
יואב הלפר (20 לפברואר 2019):
לפני 10 שנים בביקור בטנזניה נרקם החלום לטפס את הקלימנג'רו. השבוע, יום לפני הטיסה להגשמת החלום, התודאתי לעמותה מופלאה זו ועל הדרך המופלאה להנצחת יקירהם.
וכך פגשתי את הוריו של מתניה שטרן, שאיבדו את בנם מתניה לפני פחות משנה. פגשתי הורים חזקים שעל דלת ביתם בקשה לשמור על שמחת החיים ולהמשיך לחייך. במהלך הטיפוס הארוך יצא לי לקרוא ולהכיר קצת יותר את מתניה ומשפחתו.
רוצה בהזדמנות זו להודות לעמותה ולמשפחות על הדרך המדהימה שמצאו להנצחת יקריהם והעזרה למטילים.
פסיה רוטנס (11 לפברואר 2019):
שלום, קוראים לי פסיה רוטנס ואני כרגע שינשינית בגרעין צמר"ת.
לפני שבוע בדיוק יצאנו כל הגרעין לסדרת שטח מאתגרת ומיוחדת במינה. במהלך הסדרה היה לנו לילה שלם שבילינו לבד, רק אני, הציוד שלי והמדבר. דווקא בלילה הזה פתחתי את הפנקס שהיה בתיק שלי… היה פשוט מרגש לקרוא על אדם כל כך מיוחד. מתניה שטרן, היה מורה לשל"ח, ובתור שינשינית שמנסה במשך שנה אחת להיות דמות חינוכית, היה פשוט מדהים לקרוא מה שתלמידים שלו כתבו עליו, וקטעים שהוא כתב, שמראים על דרך חינוכית מדהימה.
היה מדהים!
תודה למשא למסע שהעניקו לי את הזכות להכיר ולזכור בנאדם כלכך גדול 🙂
שיר ממכינת אדרת (4 לפברואר 2019):
קוראים לי שיר, חניכה במכינה הקדם צבאית אדרת. לפני כחודש סיימתי את מסע דרום במכינה, אחד מציוני הדרך המשמעותיים ביותר במהלך שנה זו. במהלך המסע נשאתי תיק לזכרו של מתניה שטרן ז״ל.
חשוב לי להגיד, המסע כמסע הוא מאתגר ולעיתים לא קל בכלל. 5 ימים במדבר , הרגליים מותשות, תנאי מזג אוויר קשים (בעיקר בלילה) ,חוסר בשעות שינה – המשמעות היא שהרבה פורשים במהלך הדרך.
ואז מגיעה נקודת הסיום, בה מתערבבות כל הרגשות, המחשבות והחוויות שהצטברו במהלך השבוע.
בנקודה זו סיכמנו את המסע, וקראתי משפט אותו כתב מתניה, משפט אחד שהצליח לסכם שבוע שלם עם המון משמעות – "אדם ואדמה יכולים להתחבר לא רק בקבר- לאחר שמתים, אדם ואדמה יכולים להתחבר גם שהם בחיים״.
וזהו מסע דרום- מסע בו האדם והאדמה מתחברים לכדי אחד.
בשבוע שבו התיק הוא הדבר היחיד שנמצא לרשותך, נשאתי את התיק לזכרו של מתניה וזאת הייתה בשבילי זכות.
כלנית דים (15 לינואר 2019):
הודו
חודש וחצי של מסע עם תיק שהוא הבית והוא כל רכושך.
מסע שמחבר אותך לעצמך, ולמגוון כ"כ גדול של החברה הישראלית.
כי בהודו, לדעות הפוליטיות אין משמעות, ופערים חברתיים לא קיימים, דתיים וחילונים, צעירים וצעירים פחות, כולם ביחד- מטיילים.
אין מתאים וראוי למסע כזה,לצאת עם תיק שמנציח את מתניה שטרן ז"ל שהיה אדם של חיבורים.
מורה לשל"ח בתיכון בגדרה שנכנס לתלמידים ולצוות המורים עמוק אל תוך הלב.
שבר את המחיצות ופתח את הלבבות,
מה זה משנה כמה גדולים הפערים?
שהוא גר בתקוע, שהם חילונים..
העיקר שכולם מטיילים.
מתניה נהרג בדרכו לטיול, התכבדתי לטייל לזכרו.
רותם עזר (13 לדצמבר 2018):
אז החלטתי לעשות את שביל ישראל.
איפה מתחילים?!
כותבים כמובן "שביל ישראל" בגוגל..
ומכל הציוד, מתברר שהחשוב ביותר הוא תרמיל.
התרמיל בשביל הופך להיות חלק בלתי נפרד מהגוף, הוא הבית, "השריון" והוא צריך להיות יציב ונוח.
אז חיפשתי אחד כזה.. ובזכות Almog Ben Yosef המהממת הכרתי את ארגון "משא למסע".
זו יוזמה מדהימה שנוצרה כדי להנציח מטיילים שנהרגו, בדרך כל כך מיוחדת- השאלת תרמילים למטיילים.
זכיתי לצעוד בשבילי ארצנו הקטנטונת במשך חודשיים שלמים עם תרמיל לזכרו של מתניה שטרן- מלח הארץ, אוהב האדם והאדמה, מורה דרך לחיים שלימד מהי אהבת הארץ דרך הרגליים.מתניה נהרג במרץ האחרון מפגיעת רכב בדרך לטיול עם תלמידיו ועם בנו, בן 34 היה. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
נהנתי מכל רגע שיח על הפרויקט ועל מתניה, והשתוקקתי לספר לכל המטיילים שנקרו בדרכי על מורשתו.
תודה על הזכות שניתנה לי, להיות חלק ולהעביר את זה הלאה. ובמיוחד תודה על תיק נוח ואיכותי ששירת אותי לאורך כל התקופה הנהדרת הזו.
רון הרשקוביץ (25 לנובמבר 2018):
לפני כחודשיים, אני ואחי הקטן יצאנו למסע בשביל ישראל להכרת הטבע והארץ, חיזוק הקשר בינינו וניסיון לגלות על עצמנו דברים חדשים. בעזרת "משא למסע" המסע שלנו התאפשר ויצא לפועל בצורה מיטבית. לפני המסע קראנו את סיפורם של אור אסרף ז"ל ומתניה שטרן ז"ל, שני אנשים מדהימים בעלי ערכים ורצון טוב ששינו לנו את המסע. רצינו להודות למשפחותיהם היקרות שתרמו את התיקים ולימדו אותנו, דרך קרוביהם, דברים חדשים. מאור לקחנו את הסקרנות והאהבה הגדולה לטבע, לנסות לגלות ולהתבונן בצורה שונה ומיוחדת על הטבע. ממתניה לקחנו את האהבה והשמחה שהייתה לו ובזכותה חיזקנו את הקשר בינינו בצורה מיוחדת.
תודה רבה לאור ומתניה, למשפחותיהם ולעמותה שבזכותם המסע שלנו עבר בצורה מעולה!
איילת נוגריאן (28 לאוקטובר 2018):
מסע.
מה הוא בעצם מסע? זה יכול להיות טיול וזה יכול להיות תהליך עצמי.
לפני שיצאתי לטיול שמעתי על פרוייקט "משא למסע", שהמטרה שלו היא לזכור את הנופלים דרך הטבע.
אני קיבלתי את התיק לזכרו של מתניה שטרן.
כשכקראתי עליו קצת יותר הרגשתי חיבור גדול לדרך החיים שהוא הנחיל לתלמידים שלו ולסביבתו.
"אדם לאדמה יכולים להתחבר לא רק בקבר אלא גם בטבע", ככה כותב מתניה. הטבע מחייה גם אותי ונותן לי המון אנרגיות, שמחה וכיף. לאורך כל הטיול השתדלתי תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה , גם כשהיה קשה, בדיוק כפי שמתניה היה מסתכל על העולם ומאמין ש"הכל לטובה".
לפני שיצאתי לטיול בחרתי שמעבר למסע הפיזי, אני אעבור מסע אל תוכי שבו אלמד על עצמי ועל העולם.
אקח ואלמד כל יום משהו חדש , בין אם הוא טוב או לא טוב העיקר שאלמד.
באחת השבתות שהייתי בבית חבד, סיפר לנו הרב סיפור על אדם שהלך לשוק כדי לעשות עסקים, אבל במקום זה הוא מסתובב ללא מטרה ולא משיג כלום. אומרים לו שאם הוא סוף סוף יצא לשוק לפחות שיעשה משהו ושתהיה לו מטרה או השגה.
וכך אם יצאנו לטיול מסביב להעולם לפחות נדע להסתכל ולראות מה קיבלנו מכל יום.
אני שמחה שבחרתי לצאת למסע וקיבלתי צידה לדרך בזכות המסר שמתניה שטרן הנחיל.
מאחלת לכל אחד לעבור מסע מעבר לטיול גם פנימי ורוחני.
תאיר חממה (10 לאוקטובר 2018):
שוב השאלתי תיק ממשא למסע…
שמי תאיר חממה אני ש"ש בבינה בשיתוף פעולה עם של"ח.
אני כבר מעל ל-5 שנים בתוך העולם של של"ח והמשצים ויצא לי לגלות את המיזם של משא למסע לפני כמה שנים באחד מהמסעות הראשונים שעשיתי.
כל מסע/טיול שעברתי עם אחד התרמילים של הפרויקט הזה הפך אוטומטית למשהו בעל משמעות הרבה יותר עמוקה, וגרם לי לרצות להפיץ כמה שיותר על האדם שלזכרו התרמיל ועל הפרויקט הזה!
הפעם קיבלתי תרמיל לזכר מתניה שטרן.
מתניה שטרן היה מורה לשלח במחוז מרכז .
את מתניה אני לא הכרתי אישית, רק מסיפורים. וכשקיבלתי את התיק לזכרו הרגשתי סוג של שליחות – אחרי 5 שנים בשל"ח, כשאני מתחילה את השנה השישית שלי, "חבושה" בכובע שהוא אחר לגמרי מכל מה שעשיתי עד היום, הפעם בתור שנת שירות. העשייה שלי בשילוב עם הדברים שיתרחשו השנה, התחברו לי עם המילים המדהימות שאמרו וכתבו על מתניה – על כמה תורם ונותן הוא היה כל השנים. אני מקווה שיצגתי את אישיותו והפצתי את הסיפור שלו בצורה שהוא ראוי לה.
שירה שפיגלמן (10 לאוקטובר 2018):
פעם נוספת שהתיקים של העמותה המדהימה "משא למסע" מלווים אותנו בטיול בחו"ל, הפעם בסרי לנקה.
הפעם זכינו להתוודע למתניה שטרן, שעל המקרה המצער שלו קראנו,כמו לא מעט, בחדשות.
תלמידיו של מתניה מספרים כי הנחיל בהם אהבה לטבע, שממנה נבעה אהבה למולדת ולאדם.
כפי שמעידים עליו עמיתיו, מתניה התעלה מעל הגדרות חברתיות, ולימד גם את אלה המורגלים בהן שאנשים החיים באמונתם – תהא אשר תהא – עשויים להיות מיוחדים כמוהו.
יהי זכרו ברוך.
סתיו גאון (7 לאוקטובר 2018):
היי, אני סתיו , סתיו גאון.
תלמידה לשעבר של מתניה שטרן ז"ל.
אני לא ממש יודעת מה לכתוב לכם, לכן אכתוב והלב ידבר.
מתניה אף פעם לא היה באמת מורה שלי, הוא לא לימד אותי של"ח בבית הספר, אלא המורה המקביל שלו וחברו הטוב שמוליק.
מתניה ריכז את תנועת המש"צים בבית הספר והנהיג אותה (תנועת נוער מתוך שעורי של"ח מטעם משרד החינוך).
אני הייתי מחזור ב' של התנועה באשכול בבית הספר.
מתניה לימד אותי כל מה שאני יודעת על שטח, ניווטים, טיולים, שדאות, בישולי שדה והישרדות.
מתניה לא היה "מורה". הוא אמנם הוא אהב מאד את תחום החינוך, דרך השטח, אך הוא לא "הורה" לנו על המטרה, אלא הדריך אותנו בדרך אליה בפשטות, כמו שרק הוא ידע לעשות.
מתניה היה חבר.
בחודש אוגוסט האחרון התחלתי שנת שירות. החלטתי שאני נותנת עוד שנה מעצמי לטובת המדינה, לפני שירותי הצבאי המיועד ללוחמה.
אני נמצאת כרגע בשנת שירות שנקראת " השומר החדש", שנת שירות הפועלת לטובת עבודה חקלאית ושמירה על אדמות הארץ מפני פשיעה חקלאית.
כשסיפרתי לו על כך הוא התרגש מאד שאלו הדברים שאני בוחרת לעשות למען המדינה.
קצת חבל לי שהוא לא יכול לשמוע ממני סיפורים על איך אני היום, קמה כל בוקר ב -05:00, עובדת אדמה, שומרת בלילה על צאן ועל אדמות ישראל.
יצאתי לשבוע הראשון של שנת השירות (לחודש הכשרה בשטח) עם תיק גדול איכותי ונוח של "משא למסע".
ארוזה בהמון ציוד ובעיקר בהתרגשות.
לא מפסיקה להישאל על התיק המיוחד ועל הסיפור מאחוריו, ובגאוה מספרת ומשתפת על חברי הטוב, מורי, מתניה שטרן.
התיק הוא כלי הדרך שלנו בשטח להעברת המורשת והסיפורים של יקירינו המטיילים הדגולים שתמיד ישארו בינינו.
מתניה,
מקווה להמשיך להעביר את סיפורך ומורשתך לכל החפץ לשמוע בדרך שלך בצניעות ומלא הגאווה.
אוהבת המון ומתגעגעת מאד.
אביב סבג (2 לאוקטובר 2018):
למי שיצא לטייל יחד עם מתניה בשבילי הארץ יצא לראות את עיניו מנצנצות לנוכח הנופים, הצמחים, בעלי החיים והאנשים איתם טייל.
הוא אהב את הטבע, לאכול ממנו, ליהנות מהצל וממה שיש לו להציע.
הכרנו בהכנת השטח הראשונה לקורס סיור וניווט של המש"צים (קורס סיוו"ן) אליו יצאתי השנה בפעם השניה, כמדריך. הוא היה המורה של המחלקה שלי, או כמו שהוא התייחס לזה – עוד חבר בצוות.
הוא היה מאוד סקרן לגבי אופי הקורס, בכל זאת זוהי הפעם הראשונה שבה ידריך בקורס סיור וניווט ולא בקורס המש"צים הבסיסי.
נוסף לכך, הוא התעניין בהמשך החופש שלנו, והסברתי לו שלאחר שאסיים להדריך בקורס סיוון, אני יוצא לקורס הישרדות- הקורס האחרון והנכסף ביותר, בו הולכים כ120 ק"מ עם כל הציוד כולל אוכל לשבוע על הגב, מהר מירון אל הר חרמון. הוא מאוד התלהב מהרעיון.
לקראת סוף הכנת השטח שלנו, נשאר לנו להעפיל פסגה אחת אחרונה.
מתניה הפציר בי לחתוך דרך הסבך והקוצים אף על פי שישנו מסלול מסודר ונוח שבאמת לא מאריך בהרבה את הדרך. הוא אהב לחוות את המסלול בצורה לא קונבנציונלית. זרמתי איתו.
כשאנחנו מתקדמים, ומפלסים את דרכנו בין הקוצים והאבנים, קפצה יעל ממקום המסתור שלה, אולי עשרה מטרים מלפנינו! היא החלה לרוץ בבהלה לעברנו ואז חלפה קרוב מאוד, והמשיכה לרוץ עד שנעלמה מעינינו וזה היה מאוד מרשים, ומפתיע.
ואז הבנתי למה מתניה מעדיף ללכת דווקא לא בשביל הנוח. הוא אהב להרגיש את הטבע באמת, את החיבור לאדמה הפשוטה ולא המופשטת.
מאז הייתי חניך בכיתה ח' ידעתי שאני את קורס הישרדות אעבור. למה? לא יודע.
על חולצות השל"ח אותן אני לובש בקורסים, רשום "משצים זו שליחות זה משצים". את משמעות המשפט הזה הבנתי רק לאחר מותו של מתניה. השליחות שלי במסע ההישרדות היה לקחת את התיק לזכרו, ובזכותו להעביר את ערכיו של מתניה הלאה. אהבת האדם, אהבת האחר, אהבת האדמה. אהבת חינם. הרגשתי את מתניה מלווה אותי לאורך המסע. והנה אני, על פסגת החרמון מרגיש שעשיתי את זה. לא שעשיתי דרך של 120 ק"מ. לא שטיפסתי את החרמון. לא ששרדתי בשטח. אלא שהפכתי לאדם טוב יותר.
תודה לך מתניה, על ההזדמנות להפוך לאדם טוב יותר.
תודה לעמותת משא למסע, שעוסקת בעבודת קודש ושומרת על זכר חברינו ומורינו בדרך שהכי משקפת אותם.
תודה לכם, שקראתם פוסט זה ואני מקווה שתיקחו איתכם דבר אחד או שניים מרוחו וערכיו של מתניה.
אביב
שקד גולדברג (27 לספטמבר 2018):
אני שקד, השתחררתי לפני קצת יותר משנה ומתחיל לימודים בקרוב, בחודשיים האחרונים טיילתי בדרום אמריקה, בבירורים שעשיתי לפני הטיול הגעתי למיזם מיוחד שנקרא מ"משא למסע" –
זהו ארגון התנדבותי ללא מטרות רווח שמנציח מטיילים שנהרגו בעזרת תיקים איכותיים שמלווים מטייל אחר.
התיק שקיבלתי הוא על שמו של מתניה שטרן – מתניה היה מורה לשלח, שהיה בדרך לתלמידים שלו ביחד עם בנו, כדי לצאת איתם לטיול. כשהגיעו לביה"ס, מתניה יצא מהרכב ונפגע ע"י רכב אחר.
מהסיפורים ששמעתי וקראתי על מתניה, מדובר על אדם עם המון שמחת חיים, וזה היה הדבר הראשון שסיפרו לי אנשים שהכירו אותו. תכונה זו גם ניכרת מאוד בתמונות שלו – אדם שמחובר מאוד לארץ, אוהב אותה ואוהב מאוד מאוד לטייל. אנשים שהכירו אותו שיתפו אותי בכמה אדם מיוחד ובעל ערכים הוא היה. אני מצרף ריאיון עם אשתו, שרק מצפיה בריאיון איתה, אפשר לקבל לא מעט מושג על איזו משפחה מדהימה הם, ואיזו אישה חזקה ומיוחדת.
מתניה הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, יהי זכרו ברוך.
https://www.youtube.com/watch?v=75D4tSR6zj8&t=27s
קישור לריאיון עם אשתו.
נאדר סמרה (17 לספטמבר 2018):
אחרי טיול של חודש וחצי במזרח, טיול בויאטנאם ובקמבודיה- אשמח להודות לפרויקט ״משא למסע״, הן על המוצילה ששירתה אותי היטב לאורך כל התקופה, והן על הרעיון מאחורי המיזם.
התרמיל שקיבלתי הוא על שם ׳מתניה שטרן׳, מלח הארץ שנהרג רגע לפני שיצא לטיול נוסף יחד עם תלמידי בית הספר.
יהי זכרו ברוך.
עידו שלזינגר וידיד טאובמן (12 לאוגוסט 2018):
חזרנו השבוע מטרק סובב מון בלאן. טיול מדהים עם נופים משגעים.
זכינו לטייל עם תיקים לזכר מתניה שטרן, שנדרס למוות כשיצא מרכבו ליד בית הספר בו לימד.
מתניה ייצג את החיבור, וכביטוי שטבע אורי אורבך – הוא היה המקף בין הציוני לדתי, בין הימין לשמאל, בין השמיים לארץ.
נמשיך לקחת את דמותו איתנו, ונשתדל להיות קצת יותר מתניה.
ליאל דניירוב (5 לאוגוסט 2018):
היי קוראים לי ליאל ובשבוע האחרון יצאתי לקורס סיוון, שזה קורס מקצועי מטעם שלח של סיור וניווט בארץ.
השנה החליטו לשנות את הקורס ובהתאם לכך היינו צריכים להביא את כל הציוד על הגב. הייתה בעיה ניכרת בתנאי הזה, מאחר ולרובנו לא היו תיקי גב מקצועיים וטובים, ולקנות תיק כזה, שעולה בסביבות ה800-1000 שקל, היווה בעיה. פניתי למדריכים שלי והם המליצו לי לפנות לעמותת משא למסע שאחד מהמורים שלנו לשלח במחוז משתתף בה. לפני שפניתי קראתי קצת על משא למסע והבנתי שזה בעצם להנצחת אנשים שנהרגו בזמן שהם טיילו בארץ או בעולם. אני קיבלתי תיק על שם מתניה שטרן שהיה מורה לשל"ח, הוא לא נהרג במהלך טיול אלה בתאונת דרכים נוראה. כשהגעתי הביתה קראתי את הדף שנתנו לי על מתניה והבנתי שהוא היה מטייל אמיתי, שאהב את הארץ בכול כולו. בתחילת הטיול לא שמתי לב לזה כול כך אבל עם המשך הטיול התיק הזה נתן לי משמעות נוספת לטיול הזה, שהיה טיול לא פשוט בכלל והרבה פעמים שקלתי לעזוב. אבל כל כמה זמן במסלולים הייתי נזכרת בדף של מתניה והייתי מסתכלת על הנוף ואומרת "ואו, הארץ שלנו באמת מדהימה". למרות הקושי, התיק נתן לי לפעמים נקודת אור בטיול ארוך. אני שמחה שמשא למסע נתנו לי את האפשרות להנציח את מתניה במסלולים שהוא כל כך אהב בארץ.
עמית סדובניק (4 לאוגוסט 2018):
אני רוצה לשתף פה יוזמה מדהימה של חברה של נקראת 'משא למסע'.
החברה משאילה תיקי מטיילים מטורפים לאנשים שיוצאים לטייל בין חודש לשלושה חודשים.
החברה הזו אינה סתם משאילה תיקים, אלה גם עושה דבר מדהים בו זמנית וזה להנציח אנשי מורשת ומורי דרך שנפטרו בארץ.
הגעתי לחברה דרך אבא שלי, שידע שהחברה מנציחה את חברו הטוב מתניה שטרן ז"ל.
לאחר כמה ימים ששמעתי על הפרויקט כבר הגיעה אלי מוצ'ילה איכותית מאוד עם כיתוב מאוד מרגש עליה
"לזכר מתניה שטרן". עברית לא עברית, מסוכן לא מסוכן,
אין כבוד יותר גדול מלטייל בוויאטנם עם התיק הזה עלי ולדעת שיש לי חלק קטן בהנצחה של הבנאדם היוצא דופן הזה.
ממליץ לכל אחד לדבר עם החברה ולתת לדבר המדהים הזה לגדול.
תודה רבה
…..
פתק שמתניה הכניס לדיסקית שלו בצבא:
"אם חלילה יקרה לי משהו ואני אעלה לעולמות עליונים, אני מבקש מכולם לא להיות עצובים, להשאר שמחים. "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". בהלוויה שלי לשיר שירים עם גיטרות וכלי זמר נוספים, אולי זה נשמע מוזר למשפחה שלי ולחברים מסויימים אבל זה מה שאני רוצה. אני יודע שזה לא כ"כ מקובל בחברות מסויימות אבל ע"י השירה אנחנו יכולים להתקרב אל ה'.
אוהב את כלכם, מתניה.
"ואראה אותך מתבוססת בדם, ואומר לך בדמייך חיי". מתניה שטרן
דני יסטריז'מסקי, מש"צ מאשדוד כתב לנו (17 ליולי 2018):
בשבוע שעבר יצאתי לקורס סיוו"ן, קורס סיור וניווט. השנה בשונה מממחזורים שונים הקורס היה דומה לקורס הישרדות שבו אנחנו מטיילים, מנווטים וצועדים עם תיק אחד על הגב במשך 5 ימים. כמו שאתם מבינים תיק פשוט לא היה עוזר לי במקרה הזה. פניתי לאורי מלמד (המורה שלי לשל"ח ) שמנהל מיזם שנקרא "משא למסע" ,במיזם הזה שואלים תיקים כאשר כל תיק מונצח מישהו, שאהב מאוד לטייל והמשפחה רצתה להנציח אותו כך.
על התיק שלי הופיע השם מתניה שטרן. מתניה היה מורה לשל"ח ומניסיון שלי עם מורי של"ח אני יכול לומר שמתניה היה אדם טוב, ואכפתי. תלמידיו רשמו עליו שהוביל אותם דרך פיסית וגם רוחנית והנחיל בהם אהבה אחד לשני, למולדת ולאדם.
אז תודה ל"משא למסע" על התיק ועל ההזדמנות להכיר את מתניה.
חן מש"צ מאשדוד (15 ליולי 2018):
הייתי זקוק לתיק בנפח של 60 ליטרים לקורס סיו״ן – קורס של משצים במסגרת של״ח, קורס מאוד משמעותי. פניתי למשא למסע.
על התיק שלי היה השם של מתניה שטרן. היה כבוד גדול ללכת עם התיק שמנציח את מתניה מכיוון שהוא היה מורה לשל״ח וזה היה רעיון טוב להנציח את שמו בקורסים השונים בשל״ח.
אני מודה לכם על השאלת התיק וכמובן על הכבוד שבהנצחת מתניה שטרן. יש לזה המון משמעות בשבילי
חניכי קורס משצים ממחוז מרכז חזרו מקורס סיוון. חלקם הכירו באופן אישי את מתניה שנהרג השנה בתאונת דרכים בדרך לטיול עם תלמידיו (14 ליולי 2018):
במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפני.
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגלי,
ומה אני אשאיר אחרי,
האם אשאיר איזה דבר?
איני רואה את צעדי!
איני רואה את צעדי,
ומי יראה אותם מחר /יורם טהרלב.
אני זוכרת את יום רביעי ההוא, היום שמתניה נהרג, הייתי בדיוק בשיעור תקשורת ובדקתי את הפלאפון (כן, באמצע השיעור) כשקיבלתי המון הודעות לא ברורות עד שאחת החניכות שלי אמרה שהמורה שלה לשל"ח נהרג בתאונת דרכים ומה עושים עכשיו?
לא הכרתי אותו אף פעם מקרוב, אולי מרגעים קטנים ורחוקים ואפילו הכרתי אותו יותר רק אחרי מה שקרה.
הלכתי לאסוף את התיק מעמותת משא למסע שמנציחה מטיילים על תיקים ואיכשהו יצא ככה שקיבלתי את התיק שלך מתניה.
מתניה היה צריך לצאת לקורס הזה, ללכת בשבילים האלה, להיות מורה בקורס הזה.
לקורס סיון הוא לא הספיק לצאת.
אבל כשלקחתי איתי את התיק הזה, לקחתי איתי את מתניה לטיול, הוא יצא יחד איתי וליווה אותי בניווטים ובשבילים ועם כל הכובד של התיק הייתה התוספת הזו שלו שברגעים הקלה וברגעים רק הוסיפה למשקלו הכבד של התיק.
פגשתי את מתניה בפעם הראשונה בקורס הבסיסי כשאני הייתי חניכה מלפני שנתיים בערך, השנה הדרכתי את הקורס שהרבה ממנו הוקדש למתניה ולמדתי עליו מהתלמידים שלו, מהחברים שלו – המורים לשלח ואפילו העברתי יחד עם הצוות מערכים לזכרו.
הוא היה אדם פשוט שאהב את האדם, אהב את הטבע, אהב את העבודה שלו ואת החיים, תמיד היה רגוע וב"שאנטי" שלו, היה בטוח בעצמו ובמי שהוא עם החיוך הענק והראסטות.
ומאז אני תמיד נזכרת בנסיעות שהוא היה אומר שהוא מעדיף לנסוע לעבודה הרחוקה, אפילו שזה הרבה זמן כי זה בנופים של הארץ וממנה הוא נהנה.
אני נזכרת שהוא היה אומר שמי שלא שותה מפה לפה יש לו בעיה קשה באהבת הארץ, או סתם בירידות הקטנות האלה בין המורים לשלח על זה שהוא גר בתקוע.
הוא היה צריך להיות שם במציאות ולא רק כשם על התיק הזה.
אז תודה למשא למסע על הזכות הענקית לקחת איתי את מתניה ולהמשיך את הדרך שלו במקום שהוא הכי אהב ביחד עם כל המשפחה שלנו, משפחת של"ח.
איתי דורון מש"צ מרחובות (14 ליולי 2018):
אחרי מסע מדהים של שישה ימים, הרבה זיעה, קושי רב, ומחסור בשעות שינה סיימנו את סי"וון במסגרת של"ח (קורס סיור וניווט).
מי ששם לב על התיקים של חלקנו יש פאץ' כזה שכתוב עליו משא למסע ושם של מטייל שנהרג.
על שלי היה כתוב מתניה שטרן. מתניה שטרן הוא היה המורה שלי בכמס פסח בסיסי (לפני שנתיים).
הוא מורה שהאמין בשמחת חיים, בלטפח ביטחון עצמי גבוה אצל חניכיו ולעשות מה שחושבים לנכון שצריך לעשות. מתניה נהרג ב14/3/18 בתאונת דרכים בדרך ליום סיור עם המש"צים .
מתניה ליווה אותי במסע הזה וכל פעם שהיה לי קצת קשה נזכרתי בו וכך העליתי לעצמי את הביטחון ואת המצב רוח.
נהניתי מאוד במסע זה ואני לא יודע אם הייתי יכול לעשות אותו בלי עמותת משא למסע ובלי מתניה.
