נדב שהם

"נדב סחב את תמר על הגב וכבר לא הצלחנו להתקדם בסופה.
כבר לא נוכל לעזור לה, תשאיר אותה ונמשיך, אמרתי.
נדב לא היה מסוגל לעזוב אותה. בסוף המשכנו אבל כוחותיו של נדב כבר לא עמדו לו"
המשפט הזה – של מטייל שנקלע באוקטובר 2014 לסופת השלגים הקטלנית בהר אנפורנה בנפאל יחד עם נדב שהם ותמר אריאל – לא עזב אותי כל אותו השבוע. הדבקתי בזה גם את מירי שמלמדת איתי של"ח, ובאותו שבוע סיפרנו לכל התלמידים על נדב ועל תמר, שני מטיילים ישראלים שיצאו לטרק פשוט ויפה בנפאל ונקלעו לסופת שלגים נוראית שבה, יותר מכל דבר אחר, נמדדו ערכים של חברות, רעות ועזרה הדדית.
אמרנו לתלמידים – בלי לגרוע מחלקם של יתר המטיילים – ששניהם, וכמותם אגם לוריא, היו בקצה הסקלה של הערכים האלה וזו הסיבה שכל השלושה מצאו את מותם בסופה. כי מי שלא היה מסוגל להפסיק לעזור ולהתחיל לדאוג גם לעצמו בשלבים האלו – שילם בחייו.
המחשבה הבאה עלתה מאליה: להנציח את נדב שהם ז"ל בפרויקט "משא למסע" שעיקרו השאלת תרמילי גב למטיילים. לפני כמה ימים, בעקבות תרומת תרמיל לפרויקט, פנינו לטובה, אמו של נדב, והצענו להקדיש לו את התרמיל הזה, שנתרם על ידי יערה רובינזון. באופן מקרי לגמרי, הפנייה נעשתה בשבוע שבו חל יום הולדתו, וטובה התרגשה מאוד ונתנה את הסכמתה. מעכשיו יישא אחד מתרמיליו של "משא למסע" את הכתובת "לכבוד נדב שהם" – וינציח כך את הצעיר בן ה-30, בן הישוב הושעיה שבגליל, מהנדס וסטודנט לתואר שני בטכניון, שלא היה מסוגל לעזוב מאחור שותפה למסע גם כשהיה ברור כי טמון בכך סיכון עצום לחייו-שלו.