אליענה בשביל

שלום. קוראים לי אליענה. בקיץ האחרון אחרי שסיימתי ללמוד את התואר הראשון שלי החלטתי להגשים חלום ולצאת לשביל ישראל. כבר בימים הראשונים בשביל הבנתי שעם התיק שהשגתי אני לא אוכל להמשיך לטייל כי הוא היה לי נורא לא נוח. נזכרתי שחברה סיפרה לי על מיזם 'משא למסע' ויצרתי קשר עם אודליה שבשיחת הטלפון הייתה כ"כ נעימה ואדיבה. ביקשתי מההורים שלי שכשהם באים לבקר אותי בכינרת שיביאו איתם את התיק. הם הגיעו עם שני תיקים(!!) כדי שאוכל לבדוק איזה מבניהם יותר מתאים לי. בחרתי באחד מהם ומיד הרגשתי את ההבדל לעומת התיק שיצאתי איתו, פתאום נהיה לי הבה יותר קל ונוח. התיק שקיבלתי היה ממש חדש ואיכותי ושינה בצורה משמעותית את חווית ההליכה עם סחיבת המשקל הרב (16 ק"ג!!).

במשך החודשיים בהם טיילתי עם התיק חשבתי המון על הצעירים שנהרגו בזמן שעשו את הדבר שאני הכי אוהבת- לטייל בעולם. ההליכה עם התיק העניקה למסע שלי משמעות נוספת- הרגשתי שאני הולכת כדי להמשיך את המסעות שהם לא השלימו. אגם לוריא שנהרג בסופת השלגים בנפאל ושעם התיק לזכרו הלכתי ליווה אותי ברוחו וכמוהו ליוו אותי גם חברתי הדס בן שושן שנהרגה במפולת סלעים בהודו ואור אסרף שנהרג בנפאל ושאת חברתו פגשנו בשביל. הם ועוד רבים וטובים היוו השראה להמשך ההליכה גם בזמנים מאתגרים פיזית ונפשית, ויש הרבה כאלה בשביל..
אז תודה רבה אודליה ואורי על עוד שיעור בנתינה ללא ציפייה לקבלת תמורה ובסבר פנים כ"כ יפות. מעריכה מאוד, אליענה, שביל ישראל חשוון-כסלו התשע"ו