תמר נתן (15.04.75-02.05.96)
תמר נולדה וגדלה בירושלים. היתה פעילה בצופים הדתיים בשבט "משואות".
סיימה תיכון "פלך" ושירתה כמש"קית הוראה בחוות השומר, שם עבדה עם
"נערי רפול". תמר אהבה מאוד לטייל בארץ. היא עשתה זאת במסגרת
חוגי סיירות ובכל מסגרת אחרת שאפשרה זאת. אחרי השירות הצבאי
היא חלמה לטייל בדרום אמריקה והגשימה את חלומה. במשך כשלושה
חודשים היא הספיקה להיות בקרנבל בברזיל, ובאתרי התרמילאים בארגנטינה
ובצילה. בתחנתה האחרונה בבוליביה היא נהרגה בתאונת דרכים בעת ירידתה
מאוטובוס על גדות אגם הטיטיקאקה. תמר השאירה במותה הורים, שני אחים
והרבה חברות וחברים אוהבים. חבריה וחוגי סיירות בשיתוף קק"ל ורשות העתיקות עבדו
והכשירו ב-1997 מעין על שמה הנקרא "עין תמר" ביער עמינדב ליד ירושלים והוא נכלל בשביל
המעיינות שהוא חלק משביל ישראל.
אביטל מרצבך (9 לדצמבר 2019):
לפני שבועיים חזרתי לארץ מחודש וחצי בוויאטנם.
עברתי חוויה מדהימה ומעצימה.
לפני שיצאתי לטיול, רציתי להוסיף משמעות לטיול שלי, ולא רציתי שזה סתם יהיה עוד טיול. אז חיפשתי, והמיזם משא למסע התגלגל לאוזני והבנתי שזה בדיוק מה שיהפוך לי את הטיול למושלם.
זכיתי להנציח את תמר, בחורה שאהבה לטייל, ובצבא הייתה בתפקיד משקית חינוך, ועבדה עם נערי רפול.
התחברתי לתמר והרגשתי שאני ממשיכה את אהבתה לטיולים דרך הטיול שלי.
הלוואי ונזכה כולנו להידבק באהבתה הרבה שהייתה לתמר לטיולים. ובכלל שנצליח לעשות דברים שאנחנו כל-כך אוהבים כמו שתמר זכתה לעשות.
ניר יודקו (23 לאוקטובר 2019):
בבר מצווה קיבלתי תיק יום.
יום יום, היה התיק מלווה אותי לכל מקום, לכל מקום.
וזה נהייה ממש דבר, "התיק של ניר!".לפעמים היה משתלב בטבעיות בנוף, ואם לא היה "נוף", מסובב כמה מבטים תוהים ביציאות עם חברים. מאז נגמלתי, ועדיין לוקח את התיק למעיינות, אוהב אותו מאוד. אני נהנה למשש כתם או קרע בבד, להיזכר או לנסות לדמיין באיזו פינה הוא התעצב.
זר חוויות שנאסף בתיק.
אני עולה לפגוש את יעל בביתה בירושלים. היא משתפת אותי בסיפורים. על הבת שלה, תמר. על מעיין שמנציח אותה, למה חשוב לה לשבת פה איתי ולתת לי תיק שילווה אותי בדרך. אני מבין, בשביל מה החברה המדהימים כאן התאמצו ועזרו לי מעל ומעבר.
אני מאושר מההזדמנות שניתנה לי.
להכיר אתכם, להיות שותף
לנשוא זר חוויות
לשזור לו עוד אחת משלי.
נחמה כהן (18 לספטמבר 2019):
המסע שלנו התחיל עוד באיסוף התיקים. תיאמנו עם יעל, אמא של תמר נתן ז"ל והגענו אליה הביתה. היא סיפרה לנו על תמר שאהבה לטייל, על המיזם שהוקם לזכרם של אלה שאהבו לראות עולם, ועל האנשים המיוחדים שהיא פוגשת לאורך הדרך. המפגש איתה היה מרגש והרגשנו שהיא שולחת אותנו לדרך עם ברכת הצלחה ושליחות. התיקים ליוו אותנו במשך חודשיים. התחלנו את המסע בקירגיזסטן והמשכנו כאן חלק משביל ישראל. קיבלנו את התיקים לזכר ורד אבישר ז"ל ושירה דבוש ז"ל והרגשנו שאנחנו הולכים בדרך, וממשיכים בחיים. ממשיכים את אלה שאהבו לטייל ולצעוד. התרגשנו מהמיזם החשוב הזה שבוחר בחיים. תודה רבה על החוויה והעזרה. אנחנו נמשיך להפיץ את המיזם.
ינאי בן אליהו (11 ליוני 2019):
זאת הפעם השנייה שבה אני שואל תיק מעמותת "משא למסע". בפעם הקודמת זה היה לטובת טיול בשביל ישראל והפעם טיילתי בשביל הגולן.
בפעם הקודמת שבה טיילתי ניסיתי להבין את הדרך שבה הפרויקט מנציח את זכרם של המטיילים והמטיילות שנהרגו במהלך טיולם. במהלך הטיול פגשתי הרבה אנשים וסיפרתי להם על הפרויקט ועל תמר נתן, שאת התיק על שמה סחבתי. לאט לאט הבנתי את כוחו של פרויקט ההנצחה הזה ואת החיבור שהוא יוצר בין המטיילים ובין משפחות המטיילים שנהרגו. החוויה הייתה מורכבת וחזקה.
הפעם החלטתי לנקוט בגישה אחרת. ידעתי שאני אטייל לבד ושאני אפגוש מעט אנשים בדרך, ולכן בחרתי לקחת איתי את תמר (שגם הפעם קיבלתי את התיק על שמה) בדרך שונה מהפעם הקודמת. במקום להחיות את תמר לרגעים בודדים כל פעם שאני פוגש מישהו, העדפתי לנסות לקחת את רוחה של תמר איתי לטיול. קראתי כמה וכמה פעמים את הדף שצורף לתיק וטיילתי כשבראש שלי נמצא המידע שיש לי על תמר. ניסיתי להסתכל על המסלול, על האנשים שפגשתי, על הנופים, על העליות ועל הירידות, על מקומות הלינה ואפילו על מזג האוויר כאילו אני מסתכל דרך עיניה של תמר. ניסיתי לחוות את הטיול יחד עם תמר.
אני בטוח שלא הצלחתי באופן מלא, אבל אני כן יודע שלמשך שלושה ימים רוחה של תמר הייתה איתנו קצת. אני יודע שזה לא מחזיר את תמר, אבל אני מקווה שזה קצת מחזיר אלינו את מי שתמר הייתה.
תודה לכם על האפשרות לשאול את התיק, ויותר מזה – תודה על האפשרות להשתתף בפרויקט ההנצחה המרגש הזה.
בתמונה: רגע מטיולו הקודם של ינאי.
שירה קארו (30 למאי 2019):
קוראים לי שירה, אני גרה בפתח תקווה.
אתיופיה היתה יעד שתמיד סיקרן אותי להגיע אליו. בשנה השניה לשירות שלי, נחשפתי לסיפור שובר לב ופשוט לא נתפס על קהילה שלמה של יהודים אתיופים שנמצאים רובם בגונדר ומספר לא מבוטל באדיס אבבה. התחלתי לשאול, לחקור, לברר, והבנתי מהר מאוד שהיעד הוא לשם.
ואם כבר אתיופיה אז כמובן שטיול צריך לבוא בחשבון. נפגשתי עם המון אנשים גדולים במסע הזה ובניהם עם הדמות של תמר ז"ל.
תמר נתן ז"ל, אוהבת ארץ ישראל וטיילנית אמיתית שיש הרבה מה ללמוד ממנה. תמר היתה פעילה בצופים הדתיים, ושימשה כמש"קית הוראה בחוות השומר. לתמר היה המון אהבה לטבע ורצון להיפגש איתו כל פעם מחדש.
היתה לי הזכות לשאת את התיק של תמר, רציתי להגיד תודה למשפחת נתן שמנציחה בדרך כל כך מיוחדת את תמר. תודה על התיק שהקל עלי כל כך את המסע הזה. פרויקט מדהים שכל כך שמחתי לקחת בו חלק!
מכינת "ארז" – ירושלים, שאלו 3 תרמילים (21 לינואר 2019):
לפני כמה שבועות יצאנו לסדרת ההשרדות המסורתית שלנו.
אנחנו רוצים לנצל את הבמה כדי להגיד תודה ענקית למיזם משא למסע המדהימים שבכל שנה מחדש מעניקים לסדרה הזאת משמעות מיוחדת ומרגשת נוספת.
מעבר לתרומת התיקים המעולים לטובת הסדרה, הזכות להנציח בעזרת התיקים את המטיילים היקרים ולספר את הסיפור שלהם – מוסיפים עוד קומה ערכית וחינוכית לחוויית השטח שלנו.
ינאי בן אליהו (5 לנובמבר 2018):
לפני מספר שבועות סיימתי לטייל את שביל ישראל. לטייל את השביל היה משאת נפש כבר תקופה די ארוכה וסוף-סוף הצלחתי להתפנות לטובת העניין. קבעתי תאריך, עברתי על המפות, ארגנתי לו"ז, עשיתי קניות ואספתי ציוד. במהלך ההכנות נתקלתי בפרויקט "משא למסע" שבו משפחות של מטיילים שנהרגו במהלך הטיול משאילים תיקים למטיילים ובכך מנציחים את זכרם.
אני מוכרח להודות שהבחירה לשאול תיק ממיזם "משא למסע" לא הייתה פשוטה מבחינתי. לא מהבחינה הערכית, כמובן, כי אני חושב שזאת דרך מדהימה להנציח את האהובים עלינו, אלא בגלל הקושי שבמעשה – הרגשתי שעול גדול מוטל על הכתפיים שלי: "מה לי ולהנצחה? ועוד של מישהי שאני לא מכיר…". ובכל זאת, בחרתי לקחת את התיק ואת האחריות שהוא הביא איתו.
אז יצאתי לדרך והתיק איתי. הלכתי מדן ועד אילת וככל שהלכתי התברר לי גם הכוח של הפרויקט הזה. אנשים שפגשתי שאלו אותי על הפרויקט וביקשו ממני לספר על תמר, וכך עשיתי – סיפרתי על "משא למסע" והקראתי את הדף שמספר על תמר. זה היה קשה. קשה להיות השגריר שפעם בכמה ימים מחזיר לעולם את תמר, גם אם לרגעים ספורים. כי בעצם את תמר לא הכרתי, ולא יכולתי להגיד עליה יותר ממה שכתוב לי בדף, וזה מעט. זה מעט ביחס לעולם ומלואו שאני בטוח שהיא הייתה. אני גם לא מתיימר להגיד שאני מכיר אותה עכשיו, אבל אני כן יכול להגיד שיש עוד כמה אנשים בארץ שמכירים עכשיו את "משא למסע" ושחוו יחד איתי את תהליך ההתייחדות עם זכרה של תמר. אני לא אדם רגשן (בלשון המעטה), ועדיין, לטייל במשך חודשיים עם האחריות להנציח את זכרה של תמר, עושה לך משהו.
החוויה בשבילי הייתה עוצמתית. טיילתי בקבוצה ולבד; טיפסתי על הרים וירדתי לגאיות; חציתי מדבריות, יערות וערים; התארחתי אצל מלאכים וגם חוויתי את השטח. אני עוד לא יודע האם ובמה השתניתי במהלך הטיול, אבל ברור לי שמעכשיו טיולים יהפכו להיות חלק מהחיים שלי בצורה הרבה יותר נוכחת ממה שהם היו עד עתה.
אז אני מודה למיזם "משא למסע" על האפשרות להשתתף במשימה כל כך חשובה של הנצחת מטיילים ומטיילות שלא שבו מהטיול שלהם. אני מקווה שעזרתי להביא קצת שמחה ללבבות הכואבים של המשפחות, ובמיוחד למשפחתה של תמר נתן, שאת התיק על שמה נשאתי על גבי.
מרב פוקס (25 לאוקטובר 2018):
שלום כולם😊
בתחילת אוקטובר יצאתי עם שתי חברות לטיול בפירנאים בספרד, טיול רציני לקראת תחילת התואר והכניסה לחיים האמתיים. התכוננו לקראתו חודשים רבים לפני ותכננו הכול כל כך מדוייק, עד לרמת המי מביאה מקלף (בכל זאת 3 דתיות בארץ זרה). עד מהרה גילינו שתכנונים לבד ומציאות לבד. כשהגענו לברצלונה נדהמנו לגלות שיש תחזית של שלג באזור שתכננו לטייל והיינו צריכים לשנות את כל התוכניות שלנו במהירות ולמצוא מסלולי טיול אלטרנטיביים.
עוד משהו שלא תכננתי ובסוף קרה זה להכיר את העמותה הנפלאה של משא למסע. שבוע לפני הטיול מצאתי את עצמי בלי תרמיל. במקום להתייאש ולהוציא כסף רב, שאלתי מסביבי אנשים מה אני יכולה לעשות והפנו אותי לעמותה הזו. במהרה העמותה הפנתה אותי ליעל נתן, אמא של תמר נתן שנהרגה בטיול בבוליביה. יעל קיבלה אותי בשמחה לביתה וסיפרה לי מעט על תמר. משמיעה וקריאה על חייה של תמר הרגשתי קשר מיוחד אליה, בתור אחת שנולדה בשנה שבה היא נהרגה, וקיבלתי השראה ממנה לחלום בגדול ולטייל כמה שיותר בכל הזדמנות שמתאפשרת.
בסופו של דבר אני שמחה על הטיול שיצא לי ואני שמחה שבזכות הטיול יצא לי להיקשר מעט לסיפור של תמר ולקחת חלק ביוזמה הנהדרת הזאת.
שרה מאיר (20 לספטמבר 2018):
חמישה שבועות טיילתי בתאילנד כשאיתי תרמיל מיוחד שקיבלתי מעמותת "משא למסע". מדובר בעמותה שמשאילה תיקים (ראוי לציין איכותיים ושמורים) למטיילים לזכר מטיילים שנהרגו ובכך מנציחה אותם. התיק שקיבלתי היה לזכרה של "תמר נתן" ז"ל עליה זכיתי לשמוע מאמה. תמר גדלה בירושלים ומאז ומתמיד אהבה לטייל. היא הייתה בחוגי סיירות, בצופים הדתיים ושירתה בצבא כמש"קית הוראה. אחרי השירות הצבאי חלמה לטייל בדרום אמריקה וכך עשתה. אחרי שהייתה בברזיל, בארגנטינה ובצ'ילה נהרגה בתחנתה האחרונה בבוליביה בתאונת דרכים. תמר הלכה איתי בטיול, סיפרתי עליה ועל העמותה בעונג שבת בבית חבד ועם מטיילים שיצא לי להיפגש. יש לזכרה מעיין בעמק המעיינות שביער עמינדב בשם "עין תמר". ביקרתי בו לפני הטיול ואני ממליצה גם לכם לקפוץ לביקור, מדובר באחלה מעיין!
תמר ולד כתבה לנו (16 ליולי 2018):
רגע לפני הטיסה לטיול בויטנאם וקמבודיה+ קפיצונת לתאילנד, נתקלתי בפרויקט מקסים "משא למסע" שמטרתו השכרת מוצ'ילות לזכרם של מטיילים.
אז נכנסתי לפרויקט וקיבלתי תיק לזכרה של תמר נתן.
שמחתי על האפשרות להפיץ את סיפורה כשדוברי עברית (וגם כאלה שלא) שאלו אודות השם שמחובר למוצ'ילה.
המוצ'ילה הייתה כמו אנדרטה נודדת לזכרה של תמר. יחד איתה ראינו את הנופים היפים של ויטנאם, את המאכלים המשונים של קמבודיה, את הילדים המתוקים והשובבים שהסתובבו לנו בין הרגלים,את האקסטרים, את התיירים מכל העולם.
תמר נפטרה בתאונה בבוליביה שנה לפני שנולדתי (אולי כך השם שלי קיבל משמעות נוספת).
היא השאירה אחריה הורים ושני אחים.
תמר אהבה לטייל בארץ וחבריה בנו לזכרה מעיין ליד ירושלים שנקרא "עין תמר" אני מבטיחה שאקפוץ לבקר שם.
שירין והילה (10 ליולי 2018):
יום בהיר אחר החלטנו: יאללה, הודו. בעוד שבועיים מהיום.
כי כל אחד צריך לספוג קצת הודו בחיים.
ובתוך כל התוהו של הארגונים, דבר אחד היה לנו ברור: את התיקים לוקחים ממשא למסע.
נפגשנו עם יעל, האמא המקסימה של תמר ז"ל שנהרגה בטיול שלה בבוליביה בתאונת אוטובוס,
בסלון משפחת נתן, ספגנו קצת ערכים מהמשפחה של תמר. בניהם; נעם, דרך ארץ והרבה רצון לחוות ולגלות עולם.
זכינו לקחת איתנו למסע גם את התרמיל לזכר שירה דבוש ז"ל, רופאה צעירה והרפתקנית שנהרגה במהלך טיול בנפאל.
עם התחושה המשמעותית הזאת, ארזנו מלא במבה במוצ'ילה -וטסנו.
תודה על הערך הכל כך חשוב שהוספתם לנו לטיול, הרגשנו שאנחנו נושאות איתנו עוד 2 חברות, שכמונו רואות את הודו המדהימה ונחשפות לתרבות המיוחדת הזאת.
שירין והילה 
❤
ליאור רון (1 למאי 2018):
לפני כחודשיים התחיל מסע ירח הדבש שלנו בניו זילנד ונפלה בחלקי הזכות לקחת איתי משא משמעותי. התיק של תמר נתן היה הרבה יותר מתיק שמטרתו לשאת את חפציי ממקום למקום, הוא נשא הרבה חוויות, שלה ושלי.
אומרים שפרפרים הם סמל לנשמה, אני לא אדם רוחני במיוחד אבל המון פרפרים ליווי אותי לאורך הדרך. הם עפו איתי לאורך השבילים והנופים, ברגעי אושר וקושי וכך הרגשתי שתמר מלווה אותי לכל אורכה של ניו זילנד.
זוהי זכות גדולה לטייל עם תיק הנושא את שמה של תמר בקצה השני של העולם. תודה רבה למשא למסע על פרויקט הנצחה מרגש והזכות לקחת בו חלק.
ענת שחם סובב מון בלאן (יולי 2017):
היי לכולם. אמש חזרתי עם שני בניי מטרק סביב המונט בלאן. על גבינו נשאנו במשך עשרה ימים את התרמילים שהשאלנו מהעמותה "משא למסע" . לעמותה התוודעתי כבר לפני שנתיים, כאשר בניי יצאו לתור את הארץ במסגרת שביל הגולן ובני הצעיר נשא בגאווה על גבו את התרמיל על שמו של אור אסרף . הפעם קבלנו את התרמילים שנרכשו על ידי משפחותיהם של תמר נתן (1975-1996) וגיא בן זאב (1980-2003). שני הצעירים אהבו מאוד לטייל בארץ ובחו"ל והשתתפו כבר בצעירותם בחוגי סיירות. גיא ותמר שנהרגו בתחילתו של העשור השלישי לחייהם, היו מלח הארץ ומצאו את מותם במהלך הטיול הגדול שעשו לאחר הצבא בדרום אמריקה.
כבר בשדה התעופה בישראל, "תפסה" את עיניהם של נוסעים רבים התווית שעל התרמיל – "משא למסע" . רבים פנו ושאלו אודותיה. בגאווה רבה סיפר בני על העמותה ועל מטרותיה. כמו כן סיפר את סיפור חייהם של תמר וגיא שמצאו את מותם תוך כדי טיול. גם במהלך הטרק פנו אלי מספר מטיילים ושאלו על התווית המוטבעת על גבי התרמיל. שמחתי שניתנה לי ההזדמנות להוציא את הדף עם תמונותיהם ולספר את סיפורם של הנערים ואת עבודתה המקודשת של העמותה.
הטרק שלנו סביב המונט בלאן נמשך עשרה ימים. עשרה ימים בהם היינו בניי ואני יחדיו, חווינו חוויות רבות ומעצימות. כאמא חשתי גאווה גדולה, סיפוק ואושר רב להלך כשלצדי שני בניי, חזקים ובטוחים בעצמם, נהנים מהמסע , נהנים מהדרך. למרות קשיי הדרך התמלא ליבי בהרבה אהבה וכוח. לאורך המסלול חשבתי על ההורים של תמר וגיא שלא יזכו לחוות את החוויה שלי. אך בליבי ידעתי כי בעצם נשיאתי את תרמילם, רוחם חווה את החוויה.
ברצוננו להודות לאורי ואודליה על העזרה במציאת התרמיל, הייעוץ המקצועי בבחירתו ועל פועלם בעמותה החשובה כל כך. "ישר כוח" . ענת, עומר ועמית שחם.
מיכל גוברמן (דצמבר 2017):
בין כל האנשים שהכרתי בטיול, יש מישהי שמלווה אותי לכל מקום. הבחורה הזו היא תמר נתן ז"ל, שעם המוצ'ילה שקיבלתי לזכרה הגענו לויאטנם, קמבודיה, לאוס ותאילנד. תמר נהרגה בשנת 96 בתאונת דרכים בבוליביה ושם הטיול שלה נקטע. וכך, בזכות פרוייקט מדהים שנקרא משא למסע, 22 שנה אחרי, הסיפור על תמר ממשיך לעשות את דרכו בכל העולם ולתת משמעות נוספת לטיולים של אחרים.
שרית ביילי (נובמבר 2017):
חזרתי מטיול טרקים קצר בנפאל והיה לי הזכות להשאיל את המוצ'ילה המנציחה את זכרו של אגם לוריא ז"ל. את התיק אספתי מביתה של יעל נתן המקסימה, אמה של תמר נתן ז"ל. המחשבות על אגם ותמר ועוד רבים וטובים ליוו אותי בעת ההליכה בטרק, עם התיק (האיכותי ונוח!) על הגב, ברגעים של נופים עוצרי נשימה ובעת רגעים של מאמץ פיזי קשה. חשבתי על כל הסיפורים שקראתי באתר שלכם לזכרם של דמויות מעוררות השראה אלו ושאבתי מהם כוחות ואנרגיה.
תודה לכם "משא למסע" ולמשפחות היקרות על פרויקט הנצחה משמעותי ומרגש.
אורפז ויסמן בשביל ישראל (אפריל 2017)
לפני כמעט חודש יצאתי לשביל ישראל. הייתי בלא מעט תדרוכים והרצאות לקראת השביל ובכולם היה משפט אחד שחזר על עצמו – תכירו ארץ ישראל אחרת. אז אחרי חודש על השביל, מעבר לנופים המדהימים שהכרתי וראיתי, הכרתי באמת ארץ ישראל אחרת. אנשים טובי לב, תרבויות חדשות שקיימות בארץ ואנשים שנותנים למען הקהילה. התנדבתי בנאות סמדר ובצוקים בבניית בקתת שביליסטים והתוודתי לגלות אנשים עם לב רחב. כמו כן, נפצעתי במהלך השביל וגילתי אילו אנשים מדהימים מתנדבים ביחידות החילוץ וההצלה. אבל כל הטיול הזה לא היה קורה ללא עזרתם המיוחדת של פרוייקט "משא למסע" פרוייקט מיוחד במינו של עוד אנשים טובי לב שתורמים תיקים לזכר אהוביהם אשר נהרגו בטיולים. אני מטיילת עם התיק של תמר נתן, עד לפני שבוע השביל עבר דרך עין תמר שזהו מעיין לזכרה אך לצערי לאחרונה השביל שונה. אני גאה להיות שותפה לפרוייקט ולהנציח את תמר נתן ומטיילים נוספים שלצערי דרכם נקטעה באמצע טיול. יהי זכרם ברוך.
כרמית בהודו (אוקטובר 2017):
לטיול שלי בהודו הוספתי משמעות מיוחדת, בזכותו של ארגון ״משא למסע״, שמשאיל למטיילים תרמילים שנתרמו על ידי משפחות מטיילים ישראלים שנהרגו במהלך הטיול שלהם בחו״ל. השאלתי תרמיל לזכרה של תמר נתן ז״ל, שליוותה אותי במחשבות לאורך הטיול, ומצאתי המון נקודות חיבור והזדהות. צעירה ירושלמית שאהבה לטייל והגשימה חלום לטייל בדרום אמריקה 3 חודשים, כעשור לפניי, ונהרגה במהלך הטיול. קצת על תמר:
תמר נולדה וגדלה בירושלים. היתה פעילה בצופים הדתיים בשבט "משואות".
סיימה תיכון "פלך" ושירתה כמש"קית הוראה בחוות השומר, שם עבדה עם "נערי רפול". תמר אהבה מאוד לטייל בארץ. היא עשתה זאת במסגרת חוגי סיירות ובכל מסגרת אחרת שאפשרה זאת. אחרי השירות הצבאי היא חלמה לטייל בדרום אמריקה והגשימה את חלומה. במשך כשלושה חודשים היא הספיקה להיות בקרנבל בברזיל, ובאתרי התרמילאים בארגנטינה ובצ'ילה. בתחנתה האחרונה בבוליביה היא נהרגה בתאונת דרכים בעת ירידתה מאוטובוס על גדות אגם הטיטיקאקה. תמר השאירה במותה הורים, שני אחים והרבה חברות וחברים אוהבים. חבריה וחוגי סיירות בשיתוף קק"ל ורשות העתיקות עבדו והכשירו ב-1997 מעין על שמה הנקרא "עין תמר" ביער עמינדב ליד ירושלים והוא נכלל בשביל המעיינות שהוא חלק משביל ישראל.
אורי ממשא למסע (אפריל 2017)
לפני מספר שבועות השאילו מאתנו שני חבר'ה מקסימים תרמילים לשביל ישראל. אחד התרמילים הוא תרמיל לזכרה של תמר נתן. הם חיכו להגיע לשביל המעיינות ליד ירושלים כדי להצטלם עם התרמיל בעין תמר, מעין הנקרא על שמה של תמר. בעיית ברכיים גרמה להם לקחת פסק זמן מהשביל ולא היה ברור אם יחזרו לעשות אותו. בסופו של דבר הם חזרו וכרגע הם הולכים על השביל מדרום לצפון. בעוד אנחנו מחכים לתמונה מעין תמר מסתבר שממש עכשיו שינו את מתווה השביל והוא כבר לא עובר בעין תמר ולכן לא ברור אם יגיעו לשם או לא.
זו הסיבה שהשבוע במהלך כנס חנוכה של המש"צים (אני מורה של"ח) לקחתי איתי תרמיל של משא למסע. כשהגענו לעין תמר סיפרתי להם על משא למסע והקראתי להם את מה שכתבה אמא של תמר וכך הנצחנו את תמר ואף דיברנו על יזמות חברתית.
הקישור לטקסט ולתמונה של תמר נמצא כאן, והתמונות מעין תמר