נדב מאיר שהם (01.06.84-14.10.14)
איתמר מלמד, יולי 2021:
שמי איתמר, אני עולה לכיתה יא' בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר. ובשנה שחלפה השתתפתי בתוכנית בשם D-mars שמטרתה היא בסופו של דבר להוציא משימה אנלוגית למאדים. כלומר לדמות חיים על מאדים כאן על כדור הארץ.
בתוכנית עברנו הכשרה של שנה שלמה ובא למדנו מגוון רחב של נושאים: ארכיטקטורה חוץ ארצית, אסטרוביולוגיה, מגוון של נושאים פיזיקליים ועוד…
מטרת המשימה האנלוגית היא לדמות תרחישים וניסויים על מאדים, ולכן נבנה במכתש רמון ה"הביטט" שהוא מבנה המאפשר לדמות חיים על מאדים בזכות סביבתו המיוחדת של המכתש והארכיטקטורה הייחודית של ההביטט.
המשימה שאליה יצאתי היא משימה D-mars edu-4 משימת נוער למאדים כדי להכשיר את דור העתיד לאתגר של מאדים.
תודה לרעות ללנה ולנעם אשר איפשרו לכל זה לקרות.
להביטט הגענו למספר ימים עם ציוד שאותו ביקשתי לקחת בתרמיל של משא למסע. התרמיל שהיה איתי הוא לכבודו של נדב שהם. לא במקרה ביקשתי את התרמיל של נדב. בטיול הראשון שעשיתי עם תרמיל על הגב בכיתה ו' על שביל ישראל, התארחנו אצל משפחתו של נדב. היינו בחדרו ואגרנו כוחות להמשך הדרך. הביקור הזה נשאר אצלי בזיכרון ומאז יש לנדב אצלי פינה קטנה בלב. היה לי חשוב לי לקחת את התרמיל ולהנציח אותו ולספר את סיפורו גם שם.
) .
לילך מגרעין צמר"ת (20 לפברואר 2020):
העשיה של נדב, הדרך בה בחר, וכמות הנתינה שמתארים חבריו, וחניכיו של נדב מעוררים השראה. לשמוע סיפור של אדם שנתן כל כך הרבה, ובדרך זו גם השפיע, זה ללא ספק הצורה הטובה ביותר לזכור אותו.
הסיפורים על נדב, ומעשיו גורמים לך לרצות לפעול כמוהו – ולהשפיע.
תודה על הסיפור המדהים של נדב 3>
דרור אלפסה, יצא לשני טיולים ושיתף אותנו (26 לינואר 2020):
יצאתי עם קבוצת הסיירות בה אני חבר למסע ניווט של יומיים בתאריכים 15-16 בנובמבר לאזור השפלה, כשעל גבי בפעם השנייה תיק של "משא למסע", הפעם של 50 ליטר. בטיול ניווטנו את דרכנו בשתי קבוצות עם מדריך בכל אחת. למדנו על ההבדלים בין נחל לבין שביל והלכנו די הרבה. בלילה שלפני ישנו באשתאול, אכלנו אוכל טעים ובנינו מחסה מפני הלחות.
על גבי היה תיק ועליו רשום שמו של נדב שוהם, איש שעבורו נתינה, התנדבות ועזרה היו ערכים עליונים. נדב גדל בהושעיה שבגליל, יישוב ירוק ויפהפה, שירת ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין (חלום שלי לשרת בחיל המודיעין), ולאחר שסיים לשרת, זמנו התפנה לעשייה והתנדבות למען הזולת, בעיקר בעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים. בנוסף, נדב אהב מאוד לטייל בארץ ובעולם. הוא נהרג בסופת שלגים קשה ובלתי צפויה, ברכס האנפורנה בנפאל בכ"א בתשרי תשע"ה, אוקטובר 2014, בהיותו רק בן 30 (!). אני רוצה להודות ל"משא למסע" ולמשפחתו של נדב על הזכות להנציח את האיש היקר, ומקווה שעוד הרבה כמוני ירגישו את ההרגשה הטובה בנשיאת התיק.
דרור אלפסה, בן 14.
נועם (23 לדצמבר 2019):
זה קרה בשניה – החלטתי לטוס.
כשזה קרה, זה כבר קרה מהר. תוך יום הזמנתי טיסה לעוד שבועיים שבהם הוצפתי במליון משימות מקדימות לטיול – חיסונים, תרופות, קניית ציוד וכו'… הייתי צריכה להשיג מוצ'ילה ומהר, במשא למסע נרתמו ברגע, ועזרו לי לצאת למסע הקטן שלי בלי דאגות. מהרגע הראשון קיבלתי יחס חם והירתמות למשימה עם חיוך רחב. את המסע להודו עברתי עם התיק של נדב מאיר שהם, אשר איבד את חייו על רכס האנפורנה שבנאפל. נתקלתי במטיילים רבים בדרך שחזרו מרכס זה, סיפורו של נדב ומשפחתו הוסיף רגש נוסף להסתכלות על מסלול זה. דרכו של נדב תוארה במתן עזרה לאחר והסתכלות על הטוב. ניסינו בכל שביכולתנו להמשיך את דרכו היפה בטיולינו הקטן.
רעות ווייל (4 לנובמבר 2019):
לפני שיצאנו לטיול, שמענו במקרה על הארגון 'משא למסע', ממש התחברנו לרעיון ושמחנו להוסיף לטיול שלנו משמעות מעבר לחוויה עצמה.
זכיתי לזכור את נדב שהם, שהיה מתנדב עם ילדים עם צרכים מיוחדים, וחבריו ומשפחתו מתארים אותו כאדם עם לב זהב.
בנוסף סיפרו עליו שהיה אדם מסור מאוד לאנשים ולדברים שעשה, אפילו בטרק האחרון בחייו הוא נתן את כל כולו ועזר לאחרים שהיו אתו במסלול עד שלא נותר בו עוד כוח. הלוואי ואזכה ללמוד זאת ממנו ושנצליח כולנו להתמסר כמוהו בנתינה.
אתמול, לפני 5 שנים, בתאריך 14/10/2019, התרחש אסון סופת השלגים באנפורנה, שבנפאל.
בסופת השלגים נהרגו 43 מטיילים, מתוכם 4 ישראלים – אגם לוריא, מיכל צ'רקסקי, נדב שהם ותמר אריאל.
אגם, מיכל ונדב, אישיותם וסיפור חייהם מלווים את חלק מהמטיילים הבוחרים לשאול תרמיל מ"משא למסע".
שגיב דפנה, שטייל עם תרמיל לזכרה של מיכל מספר (15 לאוקטובר 2019):
לקחתי חלק בפרוייקט "משא למסע" בלקיחת תרמיל לטיול באירופה.
התרמיל היה לזכרה של מיכל צ'רקסקי ז"ל.
מיכל הלכה מעמנו בסופה שהתחוללה ברכס האנאפורנה שבנפאל בשנת 2014.חבריה של מיכל מעידים עליה שהייתה טובת לב, בעלת יכולת ניתנה לאחר, אופטימיות ובעלת שמחת חיים אשר הדביקה את כל הסובבים אותה.
מיכל תמיד דאגה וחשבה על האחר, ותמיד זכרה את כל ימי ההולדת של בני המשפחה.
מיכל תמיד שאפה לפסגה, הן בעבודתה והן בחייה.
מיכל לא שכחה לחיות את חייה וליהנות מכל רגע, היא ידעה לקחת את "פסק הזמן" הנחוץ ולצאת לטיול מדהים אשר גבה את חייה בטרם עת.
כולי תקווה, שנלמד ונאמץ את התכונות המדהימות שאפיינו את מיכל ובראשם היכולת לחיות את החיים, לבלות ולהקרין אושר.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים!לאורי וצוות "משא למסע", כל הכבוד על פועלכם בפרויקט המדהים הזה!
אלון גבאי (8 לאוקטובר 2019):
בשבוע שעבר לקחתי לראשונה חלק בפרוייקט "משא למסע". פרוייקט ייחודי בו ניתן להשאיל תרמיל שנתרם לזכרו של מטייל ובכך להנציח אותו.
טיילתי כשעל גבי תיק לזכרו של נדב שהם. נדב נהרג בעת טיולו במהלך סופת שלגים ברכס האנפורנה שבנפאל, בעת שסייע לנסות לחלץ מטיילים נוספים. העזרה הזו לאחרים, שבה דבק, היו ברוחו של נדב.
נדב שהם, גדל ביישוב הושעיה שבגליל, שירת ביחידה הטכנולוגית בחיל המודיעין, והיה מהנדס מטעם הטכניון. התנדב במסירות בעמותת "בגובה העיניים" – עמותה לצעירים ובני נוער עיוורים ולקויי ראייה.
מסיפורו של נדב למדתי מהי נתינה ועזרה הדדית. היכולת שלו לתת סיוע לסובבים אותו היא זו שמראה איזה לב ענק היה לו. חבריו סיפרו שתמיד נדב היה הראשון להירתם לעזרה, וכמובן, ללא כל כוונה לקבל תמורה. אחת התכונות הבולטות שלו, זו שגם עלתה לו בחייו, הייתה היכולת שלו לשים את טובת האחר בראש! לפני שדאג לעצמו, דאג לאחרים. לפני שהציל את עצמו, הציל אחרים.
הערכה רבה לפרוייקט "משא למסע" ולאורי מלמד על האפשרות להשתתף במיזם ולהנציח את נדב שהם ז"ל.
שהם דהאן (1 לספטמבר 2019):
אהלן כולם!
כשהתחלתי לחפש תרמיל לטיול שלי באיטליה, בכלל לא ידעתי על הפרויקט הזה. התחלתי לחפש תיקים אצל חברים, וחבר הפנה אותי לפרוייקט המדהים הזה!מבחר של תיקים, והכל קורה בכזו נחמדות. הדבר שהכי חיבר אותי זה שהתיק שלקחתי היה שייך לנדב שהם. כאילו שהתרמיל הותאם אלי.
נהנתי מאוד לטייל איתו ולהסביר למטיילים האחרים על התיק ועל נדב…"הנדיבות של נדב עלתה לו בחייו. הוא יכול היה להינצל, לרדת מההר בקצב שלו ובזמן שלו, אבל נדיבות הלב ומאור הפנים שלו לא נתנו לו להפקיר חברים לגורלם. וכך, חלקם הגדול ניצל והוא נידב את חייו להצילם"כך ספד רב היישוב מצפה הושעיה, חיים בורגנסקי, לנדב שהם, שנהרג באסון סופת השלג ברכס אנאפורנה בנפאל. המילים גרמו לי להרגיש זכות לטייל עם התיק שלו, ולטייל בתחושה שאני ממשיך את האהבה שלו לטיולים ולעזרה לאחרים.
תודה רבה למשא למסע, ולמשפחת שהם!
מעין ועופר גליק (15 לאוגוסט 2019):
על הפרוייקט המדהים של "משא למסע" והעצב הטמון בחובו שמענו (אשתי ואני) כחלק מתיכנון הטרק שלנו של סובב מון-בלאן. התחלנו בהתארגנות לטיול כבר לפני קצת יותר מחצי שנה, והיה לנו ברור שאת תיקי המשא ניקח מהעמותה המדהימה של הורים שהחליטו להנציח את ילדיהם, שלא חזרו ממסעות דומים בעולם. כשבועיים לפני יציאתנו נסענו לקחת את שלושת התיקים מהעמותה (יצאנו לטיול אשתי, הבן הקטן ואני), התיקים שקיבלנו היו של מיכל צ'רקסקי, נדב מאיר שהם וגיא בן זאב ז"ל. באופן מרגש מאד ועוצמתי כשקראנו את סיפורם מתוך הסיפרונים הנימצאים בכל תיק, קיבלנו צמרמורות וזאת משום שיחד עם מיכל ונדב שנהרגו באנפורנה בנפאל הייתה בת של חברים שלנו, שנפצעה באותו לילה על הרכס ושרדה. כשבוע וחצי לפני שלקחנו את התיקים היינו בחתונה שלה עם בן זוגה שהכירה בשיבעה של תמר אריאלי ז"ל (עולם קטן ומדהים), וכמו כן, קראנו שגיא בן זאב היה בחוגי סיירות, וגם 2 מילדינו היו בחוגיי סיירות ע"ש אורי מיימון. הסיפורים של שלושת הילדים המדהימים האלו ליוו אותנו בכל צעד ושעל בטיול הקשה, המפרך והמדהים שעשינו סביב רכס האלפים וכשחצינו רגלית את שלושת המדינות – צרפת, איטליה ושוויץ, פגשנו המון ישראלים לאורך המסלול וכמעט כולם שאלו אותנו על פשר הריקמות שעל התיקים. בשימחה סיפרנו להם על הפרוייקט המדהים של "משא למסע" – שמחנו והתעצבנו לקחת חלק בפרוייקט זה, שמחנו כי יכולנו לספר לסובבים אותנו על העמותה והתעצבנו שהיא קיימת בגלל נסיבות עצובות כל-כך.
להתראות בטיול הבא מעין ועופר גליק.
מאיה צדוק (3 ליוני 2019):
עד לפני כמה שבועות הגשמתי חלום.
זכיתי לצעוד בארצנו, את שביל ישראל.
חוויה מטריפה עליה אני ממליצה לכל חבר ובן משפחה שפגשתי מאז!
שום פוסט בפייסבוק לא יוכל להסביר באמת את החויה המיוחדת שהייתה לי.
אבל יש אדם מיוחד ששווה את הפוסט הזה . נדב שהם.
את נדב פגשתי בזכות מייזם מדהים שאת המוצילה שלי לזכרו קיבלתי מהם.
מודה לכם משא למסע על חבר יקר!
מצרפת דברים שבחרתי לומר לנדב- ועם זאת כל שנותר לי לומר לכם זה צאו לטייל,הכירו את ארצנו, תאהבו אותה בזכות קוציה ודרדריה והכי חשוב תאהבו אותה בזכות אהבתה אליכם!
נדב ,
אין לי מילים להתחיל לכתוב אליך.
היציאה למסע פנימי וחיצוני עם זיכרונך לוותה בכובד רב.
החששות מהיציאה, התהליך והקושי הפיזי מתגמדים מול סיפורך- כמו חבר טוב שמעודד ותופח על השכם, להמשיך ולא לוותר.
אומנם, בהתחלה היית כבד ולא נוח ואני הייתי עסוקה בעצמי, בכאבים ובהסתגלות שלי.. בכנות – חשבתי להחליף אותך חחח.
אך כשנזכרתי בך, במוצילה, על גבי, החלטתי לפנות גם אליך. לנסות להתייעץ לסדר ולהתאים את עצמי אליך ואותך אליי.
מאז המסע נהיה מופלא!
גם כשצעדתי עם חברים או לבד, היית שם. בשקט שלך עם השם שלך ועוד ספרון קטן שמספר המון פשוט נוכח.
למרות הספרון, כמה משפטים עליך לא הספיקו לי וכשהגעתי להושעיה החלטתי לעצור בבית הוריך.
תאמין לי נדב, אנשים יקרים הם!
פתחו את ביתם וליבם בפניי. שיתפו אותי בילדותך הישגיך ותחביביך. אפילו יאיר חברך היה שם והעלה איתנו זיכרונות.
את המסע שלי החלטתי לעצור בהושעיה מכל מיני סיבות כאלה ואחרות. הסיום הזה, שקרה בימים מיוחדים, יום הזיכרון והעצמאות, היה מעין סגירת מעגל נעימה.
המפגש עם קהילת הושעיה, המשפחות, הצעירים והטקסים ממש נתנו לי תחושה של בית. של טוב.
אז שוב תודה נדב שהם, על שהיית לאוזן קשבת, למשענת, שאיתגרת אותי והיית חלק מורגש ביותר במסע שלי.
מאיה ❤
שביל ישראל התשע"ט 2019
Gleb Zinkovsky גלב זינקובסקי (22 למאי 2019):
Hi! My name is Gleb Zinkovskii and I live in Israel. My best friend and his wife visited me recently and one of their wishes was to see Israel not from a regular tourist perspective, so I suggested to do a hike. The route which we chose is one of the most famous ones – Yam le Yam (from Mediterranean Sea to the Galilee sea). We started on May 1 and did it in 3.5 days and saw wonderful Monfort castle, various springs, rivers and most importantly Israeli wild nature like foxes, boars, etc. All that time we were carrying two backpacks which we took from Masa-Lamasa and we never regretted that , plus it was very pleasant to carry the patches creating awareness of this project (quite a lot of people were interested in the meaning of those).
Our bags were in memory of Nadav Shoham and Or Asraf. By the words written about them and the pictures memorizing moments of their lives, they both seem like great men, great friends and great family members, and their absence from the life of their loved once is certainly heavy. And yet, their remembrance in this project is a great way to keep their love and passion – travels – and part of them, alive.
Looking back to this incredible 4 days of walking, swimming, struggling, climbing up and down hills of North of Israel, reaching top of Meron mountain and spotting Hermon mountain with snow spots on the horizon (yeah, it was still there on May 3!) my friends were totally astonished by what we saw together. Thank you Masa-Lamasa for backpacks and this opportunity of "meeting" this 2 great guys.
היי! שמי גלב זינקובסקי ואני גר בישראל. חברי הטוב ואשתו ביקרו אותי בארץ ואחת הבקשות שלהן הייתה לראות את ישראל לא בעייניי תייר. הצעתי שנעשה טיול באחד המסלולים בארץ. המסלול שבחרנו היה אחד המפורסמים – "ים אל ים". התחלנו ב1 למאי, ובמשך 3.5 ימים טיילנו וראינו חלק מנופי ישראל – מבצר המונפורט המדהים, מעיינות שונים, נחלים והכי חשוב הטבע הפראי – שועלים, חזירי בר ועוד. כל הזמן הזה, נשאנו איתנו שני תרמילים שהשאלנו מ"משא למסע", ולרגע לא הצטערנו על כך, להיפך, זו הייתה חוויה לשאת את התרמילים עם הפאצ'ים וליצור מודעות לפרויקט (אנשים רבים התעניינו לשמוע את הסיפור מאחורי הפאצ'ים).
התרמילים שלנו הנציחו את נדב שהם ואור אסרף. אם לשפוט מהמילים שכתבו עליהם, והתמונות המנציחות רגעים מחייהם, שניהם נשמעים אנשים נהדרים, חברים נהדרים ובני משפחה נהדרים, וניתן להרגיש בוודאות שחסרונם בחייהם של האוהבים אותם כבד. אולם עדיין, הזכרון שלהם וההנצחה שלהם בפרויקט היא דרך מדהימה לשמר את שאהבו – הטיולים – ובכך גם לשמר חלק מהם.
מהסתכלות אחורה על ארבעת הימים האחרונים, ההליכה, השחיה, המכשולים, ההליכה בעליות ובמורדות של צפון ישראל, הטיפוס על פסגת הר מירון והתצפית על הר החרמון, כשעליו נקודות שלג אחרונות, באופק (כן, עדיין היה שם שלג ב-3 למאי!) חברי נפעמו מאשר זכו לראות.
תודה "משא למסע" על התרמילים, ועל ההזדמנות "לפגוש" את שני הבחורים המדהימים האלה.
גלעד שמואלי (16 למאי 2019):
קוראים לי גלעד ואני מאשדוד. חבר טוב שלי מטייל בנפאל והתמונות עשו לי חשק לטייל שם. החלטתי שהיעד הוא טרק האנפורנה ושאגיע לנפאל אמצא מטיילים להצטרף אליהם ואכן כך היה. בגלל שמיכל, נדב ואגם נהרגו בטרק הזה, לקחתי איתי תרמיל עם שלושת ספרי הזכרון והבטחתי לעצמי להצטלם איתם בפאס.
בדיעבד התברר לי שלא כל כך הבנתי את המשמעות של טרק כזה, והליכה ממושכת עם ציוד על הגב. זה היה הטרק הראשון שלי, ואחרי שלושה ימים חשבתי להסתובב ולחזור, מכיוון שהיה לי מאוד קשה. קיבלתי החלטה לקחת פורטר ולהמשיך. רציתי לעמוד בהבטחה שהבטחתי – להצטלם בפאס עם הספרונים. העברתי את התרמיל לפורטר וכך המשכתי. לפאס הגעתי אחרון ובלחץ להמשיך. הפורטר חיכה לי כדי שאוכל להצטלם עם התרמיל, והמשכתי בדרכי. למרות שהתרמיל לא היה עלי פיזית חלק גדול מהדרך, יצא לי המון לדבר על המיזם ועל המונצחים. בחור הודי שפגשנו שאל איך אין פרויקט כזה בכל מדינה, ובדרך גם ראיתי טלפונים לוייניים לזכרו של נדב שהם. אני ממש שמח שיכלתי לעשות משהו קטן בשביל המשפחות של מיכל, נדב ואגם, ולקחת חלק בהנצחה. שלא תדעו עוד צער…
חמדה מלכה מנחם (1 למאי 2019):
הבן שלי בקש טיול שנת בר מצווה על שביל ישראל.
החלטנו ללכת מים אל ים. רציתי שהבן שלי יקבל מהטיול את המסר להטיב בכל זמן ובכל מקום. תמיד להוסיף טוב.
לאורך הטיול ליווה אותנו השיר "הגיבן הקדוש" של אהרון רזאל ותיקי הגב של משא למסע.
קראנו על אגם ונדב למדנו עליהם ועל הטוב הגדול שהביאו לעולם כל אחד בדרך המיוחדת שלו.
ולאורך הטיול פשוט ניסינו להוסיף טוב ומקווה שהמסר עבר וילך איתנו לתמיד.
דיויד מלכוב (25 לאפריל 2019):
אני מרגיש שבמהלך המסע שעברתי היה לי שותף על הגב, וזה גרם למסע להרגיש הרבה יותר משמעותי וחשוב. זה גורם לי לחשוב שבמהלך המסע אני לא רק דואג שלי ולחברי יהיה כיף, אלה גם דואג שנדב יהנה בדיוק כמו שאני נהנה. בלילות ארוכים, כשהסתכלתי על התיק וקראתי את הסיפור של נדב, חשבתי לעצמי על העומק של החיים ועד כמה אפשר להגשים בחיים. עד כמה אפשר לעשות לעצמך ולמען החברה. בסיפור של נדב באמת גיליתי שהוא הצליח לעשות זאת בצורה מדהימה ומיוחדת, שכנראה יכולה להתאים רק לו. הוא נתן לי השראה ומוטיבציה לעשות טוב.
נדב התלווה אלי לטיול השנתי האחרון שלי בתיכון , לטיול של 3 ימים בשטח ולטיסה לח"ול, תודה!
בלי משא למסע אני חושב שלא הייתי עובר וחווה את אותו התהליך במסע.
אני מעריך את זה שהייתה לי את ההזדמנות, ותהיה גם בעתיד, לעשות זאת ביחד עם הפרויקט המיוחד הזה.
ממכינת חביבה רייק מחזור ג (23 לאפריל 2019):
לפני כשבוע יצאנו כמכינה למסע האחרון שלנו השנה בשבילי רמת הגולן.
עם ההכנות לטיול, התברר שלא לכולנו יש תיק מתאים שיעזור לנו לעבור את המסע כאשר כל הציוד על הגב, בצורה האידיאלית. כשניסינו למצוא פתרונות, אחד מחברי המכינה סיפר כי הוא לקח תיק מהמיזם ״משא למסע״, קראנו עליו מעט והתרגשנו מאוד מהרעיון המדהים.
התיקים שלקחנו איתנו למסע נשאו את שמם של- שירה דבוש, אגם לוריא, גיא בן זאב, עומר שמש ונדב שהם.
במהלך הקריאה למדנו על מסלול חייהם המיוחד שסללו לעצמם. הרגשנו שהם היו אנשים בעלי לב רחב, שבדומה לנו, בער בהם הרצון לגלות מקומות חדשים, ולטייל בארץ ובעולם.
לא הופתענו לגלות שבמהלך חייהם עסקו בנתינה ואכפתיות לסובבים אותם.
התיקים שליוו אותנו הוסיפו משמעות למסע ומקווים שנוכל להמשיך ולהפיץ את המיזם המבורך גם במסגרות הבאות שבהן ניקח חלק.
דולב אלפון, ממכינת חביבה רייק (22 לאפריל 2019):
היי, שמי דולב. אני לוקח השנה חלק במכינה בגבעת חביבה.
השנה המכינה אירגנה מסע בגולן ובאיזור החרמון, והיה חסר לי תיק למסע.
דברתי עם אמא שלי והיא הציעה לי לדבר עם אורי מלמד, שמנהל את עמותת "משא למסע", עמותה המשאילה תרמילים למטיילים, וכך מנציחה מטיילים שלא חזרו מהטיול שלהם.
כשרציתי לשאול תרמיל, בהתחלה, לא הבנתי כלכך מה מטרת העמותה ומה פועלה, אבל החלטתי לנסות בכל מקרה.
דברתי עם אורי וגיליתי את הדבר העצום הזה שנקרא "משא למסע", דבר שהוביל אותי לדבר על העמותה עם חברים (שבסוף גם השאילו תיקים מהעמותה), וגם לקרוא הרבה בנושא.
ראשית אני רוצה להודות ממש למשפחות, לאורי, ולעמותה המדהימה הזאת שנקראת "משא למסע".
בזכותכם הכרתי השבוע בחור דגול,
בחור אמיץ,והכי חשוב אכפתי.
כזה שהיית רוצה שיהיה שם לידך,
נדב שהם.
בזמן האסון בנפאל, נדב בחר לעזור לאנשים אחרים, למרות שיכול היה להנצל. נדב יכל לברוח ולהשאיר הכל מאחור, אבל הוא לא חשב על עצמו. הוא חשב על האחר, וניסה להציל כמה שיותר חיי אדם.
אתה אגדה נדב שהם.
הלוואי וכולם היו כמוך, או ילמדו ממך.
תודה.
קורל, תלמידה מעירוני ד', תל אביב (15 לאפריל 2019):
המסע שלי בעקבות נדב שהם.
במסגרת המסעות שלנו בבית הספר, יצאנו למסע אינטנסיבי ומעצים של שלושה ימים.
השאלנו תיקים מהעמותה "משא למסע", המנציחה מטיילים שנהרגו במהלך טיול, ואני זכיתי לקבל את התיק שתרמה משפחתו של נדב שהם ז"ל.
הסיפור של נדב עורר בי השראה רבה וגרם לי להבין שאני רוצה להיות אדם טוב יותר, לעזור לזולת, לסביבה שלי ולתרום מחלקי לאוכלוסיה.
אני חושבת שבעקבות הסיפור של נדב הצלחתי לסיים ולעבור את המסע בצורה שונה וטובה יותר ממסעות קודמים, ועל כך ועל האפשרות להכיר את נדב אני רוצה לומר תודה.
מכינת אדרת השאילו 10 תרמילים, החניכים שיתפו (17 לדצמבר 2018):
שיר:
שמי שיר, אני חניכה במכינת אדרת.
לפני שבועיים חזרתי מ״מסע אתגר״, מסע שכשמו כן הוא, מאתגר, מעייף ובעיקר מאוד משמעותית ומחשל.
במהלך המסע נשאתי תיק לזכרו של נדב שהם.
וברגע שמאוד זכור לי, ישבנו כל החוליה וקראנו אודות נדב ז״ל. כשסיימנו לקרוא משהו השתנה, ההרגשה כי יש כעת משמעות נוספת הייתה ברורה לכולנו, המסע קיבל מעין נשמה יתרה.
מאז הרגשתי שאני ממשיכה מעין מסע אישי של נדב, מסע שלעולם לא יגמר.
הייתה לי הזכות והכבוד לקחת חלק במסע הזה ואני מודה לכם על שעשיתם לי את השבוע ליותר משמעותי וכמובן נח.
נעם ללום (25 לנובמבר 2018):
לטיול בויאטנם יצאתי אחרי תקופה עמוסה למדיי. לתת למחשבות לפרוח, לגוף להתמתח, לעיניים להתבונן, לאוזניים להאזין לשקט, ולנפש להתרומם.
עוד לפני שקיבלתי את התיק, נכנסתי לאתר של "משא למסע", ודמותו של נדב, לכדה אותי. על אסון האנפורנה הנורא כמובן שמעתי בחדשות עוד ב2014, אבל את הסיפורים לעומק לא הכרתי אז.
מיד כשהתחלתי לקרוא הבנתי שאירוע האסון כולל בתוכו סיפור גבורה מופלא שבו ישראלים נחלצים זה לעזרת זה בסיטואציה נוראית, ומקריבים את עצמם במאמץ עילאי להציל את מי שרק יכלו.
נדב עשה כל שביכולתו לעזור לחבריו, עד שכוחותיו אפסו.
מהסיפורים שאותם לא יכולתי להפסיק לקרוא, עולה דמותו המקסימה של נדב, חבר אמת, איש חסד, חכם, מוכשר ובעל ידי זהב, בעל ענווה ומידות טובות.
הלוואי שגם בנו תדבק מסירותו זו וממנה נשאב ונלמד.
זו דרך נפלאה להנציח את זכרו של מי שכל כך אהב לטייל, ולאפשר לאנשים אחרים לטייל ולהנות, כי אני בטוח שזה מה שנדב היה רוצה.
את הטיול שלי בויאטנם אני בוחר לזכור עם נדב, נדב הגבור, שלא איתנו היום, פשוט כי נתן את כל כולו על מנת להציל אחרים.
ולמשפחה היקרה, המיזם הזה הופך את נדב לחלק מכל אחד מאיתנו, כשישאלו אותי איך טיילתי, תמיד אחת התשובות תהיה "בזכות תיק מעמותת משא למסע על שם נדב שהם".
משא למסע – תודה על הזכייה להכיר מקרוב את האנשים הנפלאים הללו, ובתוכם נדב.
אליענה ושאול (11 לנובמבר 2018):
על פרוייקט ׳משא למסע׳ שמעתי מבן הזוג שלי ממש לפני הטיול שלנו לגיאורגיה.
אני זכיתי לשאת את התיק של נדב שהם- נדב אשר נהרג במפולת השלגים ברכס האנאפורנה שבנפאל.
אדם מיוחד במינו- אדם טוב לב, חכם שעזר לכל כך הרבה אנשים בהמון תחומי חיים- וכך גם בטרק האחרון בנאפל.
נדב אהב מאוד לטייל ולכן במהלך טרק בהר גבוה,הוצאנו את הפנקס וסיפרנו על נדב בפני מספר ישראלים.
תודה להורים של נדב ולפרוייקט ׳משא למסע׳ על ההזדמנות ❤️
אליענה ושאול.
אילנה עטרון (15 לאוקטובר 2018):
לאחרונה חזרתי מטיול ארוך בהודו ונפאל, בו הייתה לי הזכות להשתמש בתרמיל על שם נדב שהם. נדב היה בעל לב וידי זהב, ואהב להקדיש מזמנו לעזרה למען הזולת. בדומה לנדב, טיילתי בנפאל וראיתי את הנופים שהוא ראה לפני שאיבד את חייו בטרם עת.
לצערי, נתקלתי במהלך הטיול באיתני הטבע והיו פעמים שחששתי לחיי. הרגשתי שנדב נמצא בנפאל, ושומר עליי ועל המטיילים האחרים שלא ניפגע. לבסוף הצלחנו לסיים את הטיול בשלום.
אני בטוחה שנדב היה גאה לשמוע על הפרויקט הזה, ושמח ששמו מונצח בצורה זו.
תודה רבה להוריו של נדב ולפרוייקט משא למסע.
אלישבע מנדלמן (10 לאוקטובר 2018):
היי,
כהרגלי בשנים האחרונות, חיפשתי יעד לטיול בחגים, והחלטתי לחזור להודו בשלישית.
לחזור לתרבות ההודית, לאנשים החייכנים,לפשטות ולרוגע – לכל האווירה הטובה שהודו מכניסה לחיים שלי.
נסעתי אמנם לתקופה קצרה של שלושה שבועות אבל חוויתי בה הן את שכונות הסלאמס בהודו והן את הכפרים בצפון עם הנוף המושלם בעולם. ואין כמו חופי גואה כקינוח.
אז תודה ששוב זכיתי להשתתף במיזם מרגש זה ולהנציח את זכרו של נדב מאיר שוהם שאהב גם כ"כ לטייל בעולם. ותרם ועזר לכל אחד שרק יכל.
תודה רבה 
ליאור מנקדי (27 לספטמבר 2018):
במהלך הטיול בגיאורגיה היפה, הרבה ישראלים שפגשנו ראו את הסימון ״משא למסע״ על התיק ושאלו אותנו עליו. וכך הסברתי על המיזם וסיפרתי על נדב ז״ל שנהרג בסופת שלגים . הרגשתי שהטיול מקבל משמעות וערך נוסף.
תודה רבה לכם על הזמינות והשירות, שתהיה שנה טובה ובשורות טובות!
רן קדם ומאיה שדה (17 לספטמבר 2018):
אז אחרי טיול מדהים בגאורגיה הקסומה , אנחנו רוצים להודות למיזם מיוחד ומרגש שיצא לנו לקחת בו חלק – מיזם "משא למסע", שמשאיל תיקי טיול איכותיים, בבקשה צנועה אחת, לשאת שם, סיפור וזיכרון של מטיילים ישראלים שיצאו למסעם בעולם ובצער רב לא שבו.
מאיה ואני נשאנו עמנו שני תיקים, אחד עם שמו של ארז הרפז והשני על שמו של נדב מאיר שהם.
בכל תיק חיכה לנו פנקס קטן, עם תמונה, סיפור וגעגועיהם של אנשים מספרים.
בעודנו מטיילים קראנו אודותיהם וגילינו אנשים מדהימים מסוג מלח הארץ, העוזרים, המוכשרים ורחבי הלב.
שמו של נדב כך כותב חברו "נדב ידי זהב" , כל דבר שנגע בו הצליח, כל דבר מקולקל ידע לתקן, מעולם לא סירב לעזור, או לתת ביד רחבה למבקש. משפחתו וחבריו מספרים כי אהב לטייל, אהב את העולם ואת ארצו הקטנטונת.
נדב היקר איבד את חייו בטרם עת , בסופת שלגים קשה ובלתי צפויה ברכס האנפורנה שבנפאל באוקטובר 2014, יהי זכרו ברוך.
את סיפורו של ארז יצא לי לקרוא בעמק טורסו היפהפה שבגאורגיה, בשקט של טבע אינסופי , הפנקס הקטן נפתח במילים :
" וכך נזכור אותך תמיד
יושב על אחת מפסגות ההרים
משקיף אל האופק
ונושא בלבך את היופי הגדול"…
מספרים על אהבתו לטיולים, אהבתו לסוסים ואת השילוב הנהדר ביניהם.
ארז היקר טייל בדרום אמריקה במשך שבעה חודשים. נפטר ממחלת לב מוגדל שאותה נשא מבלי שהוא, המשפחה, או הרופאים ידעו עליה דבר.
יהי זכרו של ארז הרפז ברוך.
פוסט זה מוקדש לנדב וארז , באהבה , הוקרה וזיכרון!
תודה רבה למשפחות היקרות שתרמו את התיקים, זיכרונם של ילדיכם נשמר ונישא עמנו!
תודה רבה לשותפי ומקימי המיזם על מסע הנצחה מיוחד במינו!
(8 לספטמבר 2018):
אני אוהד, עתודאי לפני חזרה לשירות. לכבוד סיום הלימודים החלטתי שאני רוצה לטייל ביעד מיוחד לכן אלסקה בלטה מתוך האפשרויות הרבות. מיהרתי להזמין טיסה ,לצרף שני חברים ופניתי דרך הפייסבוק לדף של המיזם בבקשה לשאול תרמיל.
קיבלתי את התרמיל לזכר נדב שהם ז"ל. נדב נהרג ברכס האנפורנה בנפאל בסופת שלגים קשה ובלתי צפויה.
מעבר לחוברת ההנצחה שמצורף לתרמיל, החלטתי לקרוא טיפה יותר על נדב. חבריו ומשפחתו מספרים שהיה אדם מדהים, שחשב על אחרים לפני שחשב על עצמו ותמיד היה נכון לעזור לכל מי שנקלע בדרכו, וכך היה גם ברגעיו האחרונים כאשר תמך בתמר אריאל ז"ל עד שבסופו של דבר אפסו כוחותיו.
תודה רבה למיזם שפועל לעזור למטיילים על ידי השאלת תרמילים וכך מצליח להנציח את נדב ומטיילים נוספים שלא הצליחו לחזור הביתה.
לידור (26 לאוגוסט 2018):
חזרנו לארץ אחרי טיול מדהים של חודשיים בלאוס, ויאטנם, קמבודיה ותאילנד.
טיול של התנתקות וחופש, מלא בחוויות, תרבויות, נופים מרהיבים ואנשים טובים.
רגע לפני היציאה לטיול זכיתי להכיר מיזם מיוחד של הנצחה-
מיזם משא למסע, אשר באמצעות השאלת תרמילים מנציח מטיילים ישראלים אשר נהרגו במהלך הטיול שלהם. לכל תרמיל יש שם וסיפור שהולכים יחד איתך.
אני השאלתי את התיק של נדב (מאיר) שהם, בן היישוב שלי, הושעיה.
לא יצא לי להכיר את נדב באופן אישי יותר מידי, (מלבד השתתפות כילדה קטנה בפרוייקט חפירות ארכאולוגיות בציפורי אותו ריכז בחופשים) אך ככל קהילת הושעיה הסיפור כאב ונגע בנו מאוד.
נדב יצא לטיול בנפאל בסתיו תשע"ה, לצערנו באותם ימים בהם אירעה סופת השלגים החזקה ברכס האנאפורנה, נדב נהרג בהיותו בן 30 יחד עם שלושה ישראלים נוספים.
תודה לכם שנתתם לנו להיות חלק בזיכרון, ולהוסיף משמעות נוספת לטיול שלנו.
יהי זכרו ברוך.
ים משצית ממחוז מרכז (26 ליולי 2018):
יצאתי לקורס סיור וניווט של של"ח שהיה מדהים!
לקחתי איתי תרמיל לזכרו של נדב שהם. בתחילת הקורס, ביום השני, עשיתי על נדב הדרכה וגיליתי על הבן אדם המדהים שהוא היה. אנשים שאלו אותי במהלך הקורס, על השם שאני נושאת איתי על התרמיל? ותמיד הוצאתי את הדף, והסברתי עליו. לכל מקום שהלכתי, השם שלו הלך איתי. דיברתי עליו עם כולם, וזכיתי לקחת אותו איתי לנופים מהממים. הייתי מאוד גאה להיות בקורס סיוון, ולקחת איתי את נדב.
שחר כהן משצית (25 ליולי 2018):
על פרוייקט משא למסע שמעתי שנה שעברה מהמדריך שלי בתנועת המש"צים כשאמרתי לו שאין לי תיק לקורס סיור וניוט שהייתי אמורה לעבור. הוא דאג להביא לי תיק ומאז הכרתי את העמותה. השנה, כששוב נזקקתי לתיק רציתי לקחת חלק בהנצחה, למרות שהציעו לי לקחת תיק ממקום אחר או לקנות.
נדב נהרג בסתיו תשע"ה בנפאל בסופת שלגים חזקה ברכס האנאפורנה, יחד עם שלושה ישראלים נוספים. הוא אהב לטייל בארץ ובחו" והיה נוהג לקחת חופשות כדי לטייל. הוא נולד וגדל בהושעיה בגליל, התנדב למען הזולת. הוא ניצל את כשרונו כמהנדס מכונות כדי לעזור לאחרים, ותמיד עשה זאת בנועם.
נטע ועמית (19 ליולי 2018):
לפני כחצי שנה אני ובת זוגתי החלטנו לצאת למסע של שלושה חודשים במטרה להכיר את הארץ דרך אנשים, שיחות ומפגשים אמיתיים. 160 משפחות הזמינו אותנו להתארח בביתם ואכן במשך שלושה חודשים רבות וטובות פתחו לנו בית ולב והכניסו אותנו פנימה למקום הכי שלהם. היה לנו מרגש בכל יום מחדש, להכיר אנשים אוהבי אדם ולצלול לשיחות עמוקות, לצחוק, לשחק עם הילדים, ולהכיר באמת, מקרוב. פרויקט נוסף שליווה אותנו היה "משא למסע" פרויקט מקסים שנפגשנו איתו והוא הלך איתנו כל הדרך, "משא למסע" מיזם הנצחה למטיילים שנהרגו, שעיקרו השאלת תרמילים למטיילים. אותנו ליוו נדב שהם וערן אלון שליוו אותנו לאורך המסע, כך שלמעשה מסעם לא תם. הפרויקט מיוחד וגם המארגנים שלו מדהימים ! ממליצים בחום ואהבה
15 למאי 2018:
אני טל, בן 17, מש"צ והשנה אני יוצא לקורס הישרדות… הגעתי לפרוייקט ההנצחה משא למסע דרך ידידה והשאלתי תיק בשביל אוריינטציה אינטנסיבית של יומיים לקראת הקורס. במהלך היומיים האינטנסיביים האלה חשבתי על נדב מאיר שהם. על נדב קראתי כמה ימים לפני האוריינטציה, בניסיון להתחבר כמה שיותר ובאמת גיליתי שמדובר באדם מדהים, אדם עם ערכים ומוסר גבוהים מאוד, שחשב על אחרים לפני שחשב על עצמו. נדב נהרג על רכס האנאפורנה באוקטובר 2014 במפולת שלגים. נדב עסק בחילוץ אחרים שעות שלמות עד שאפסו כוחותיו. נדב הוא גיבור ומודל לחיקוי לכל אדם.
במהלך יומיים של מסע, ניווטים והישרדות בשטח, נדב תפס חלק משמעותי במסע האישי שלי, כנער, כאחד שמקווה לכבוש כל פסגה בעולם ושואף להגיע רחוק. את נדב אני לא אשכח. אני מודה למשפחת שהם ולפרוייקט המדהים הזה שעזר לי ומקווה שעוד יעזור לי בהמשך לעבור את המסע.
יובל דקל ממכינת נחשון (26 למרץ 2018):
שלום אני רוצה לנצל את במת הפוסט הזה ולתת זכות ענקית לפרויקט שיצא לי כבר, לקחת חלק בו בפעם השנייה.
אני חניך במכינת נחשון שדרות, ובמהלך שנת המכינה אנו עוברים סדרת השרדות, סדרה בה אנו לומדים המון על עצמינו, חברינו לקבוצה ועל החיים שלנו בעקבות התמודדות אינטנסבית, של שטח וחיים עצמאיות בשטח בתוך חוליית קטנה.
במסגרת הפרויקט זכינו להכיר את ערן אלון ונדב שוהם ולהנציח אותם וללוות אותנו בתהליך שעברנו בסדרה זו.
ערן היה איש טבע וחובב שטח וטיולים בכל רמח איבריו, הרפתקן אמיץ וסקרן, אין ספק שבעיני הוא המלווה המתאים ביותר לסדרה כזו. לכן אגיד תודה לערן שליווה אותי המבלך הסדרה.
האיש השני שליווה אותנו במהלך הסדרה הוא נדב שוהם. נדב נהרג בעת נסיון להציל מטיילים אחרים על רכס האנאפורנה בסופת השלג ב2014 בנפאל. לאורך הסדרה נדב הזכיר לנו כמה חשובה העזרה לאחר גם כשבלתי אפשרי ואהבת האחר.
אגיד תודה למשפחות ולפרויקט במיוחד שנתנו לנו הזדמנות להכיר כך את ערן ונדב, ושעזרו לנו לעבור את הסדרה על הצד הטוב ביותר שלה.
שוב תודה ל משא למסע ומקווה שעוד אנשים ייחשפו אל הפרויקט הזה.
עומרי מרחובות (אוגוסט 2016) :
סיימתי אתמול את קורס הישרדות של המש"צים. הקורס הרביעי והאחרון במש"צים שאני יכול לעבור כחניך.מסע של 120 .קילומטר מהר מירון לפסגת החרמון. עם כל הציוד על הגב כולל אוכל ובגדים לחמישה ימים
מסע ערכי ומשמעותי שעזר לי ללמוד תובנות לחיים וגם ללמוד קצת יותר על עצמי ועל גבול היכולת שלי. מסע קשה, חוויתי ומאתגר. כזה שאני לא אשכח כל החיים…
את המסע לא הייתי יכול לעבור ללא הסיוע של ארגון "משא למסע" שנתן לי את התרמיל שעשיתי איתו את הקורס. "משא למסע" הוא ארגון שמשאיל תרמילי תיקים מקצועיים למסעות שונים (כמו זה שעשיתי). התרמיל שקיבלתי הוא תרמיל לזכר מטייל בשם נדב שהם שנהרג בזמן מסע שעשה.
בזמן המסע, נדב הלך איתי על הגב מהר מירון לפסגת החרמון, ראה את הנוף של הגליל העליון, ושל רכס החרמון וחווה את המסע יחד איתי.
רציתי להגיד המון תודה לארגון "משא למסע" על התיק המקצועי (והחדש!!!) שקיבלתי לקורס.
תמיר ודגנית (ינואר 2017):
בתאריך 14.10.14 אירעה סופת שלגים ברכס האנפורנה בנפאל. באותה סופה נוראה נספו 43 אנשים, ובהם ארבעה ישראלים, נדב שהם, אגם לוריא, תמר אריאל ומיכל גילי צ׳רקסקי.
כידידתו של נדב שהם ז״ל, שנהרג באסון זה, נחשפתי (דרך משפחתו) למיזם ההנצחה המיוחד של ״משא למסע״.
בעלי ואני יצאנו לירח דבש במרכז אמריקה וקיבלנו שני תרמילים איכותיים לזכר אגם לוריא שאהב מאוד לטייל. אגם ואנשים יקרים נוספים שנהרגו במהלך טיולם ליוו אותנו במחשבות ובזכרונות. הטיול היה מאוד חווייתי ומשמעותי, אין ספק שהתיקים תרמו ערך מוסף ונופך אחר למסענו. אנשים שפגשנו בדרך (גם שאינם ישראלים) שאלו על התיקים, מה שנתן לנו את הזכות לספר על המיזם ובעיקר על אופיו של אגם לוריא, שימשיך ללוות אותנו גם לאחר המסע.
תודה על נדיבות גדולה!
תמיר ודגנית
שחר מגן יבנה (ינואר 2017):
שחר מגן יבנה, תלמיד בכיתה יא' יצא למסע בחנוכה עם חוגי סיירות של קק"ל. הוא חבר בפרוייקט הסברה ישראלית בו הוא וחבריו כותבים על החיים שלהם כבני נוער בישראל. לקחנו משם… כל הכבוד על ההסברה וההשתתפות בפרוייקט:
A bag of memories.
During the new year’s celebrations I was on a tour in southern israel – Miztpe Ramon, as part of a Hanuka camp. I borrowed my bag for this camp from “Mveler name, and a note with more information about him/her. My bag was in memory of Nadav Shoham (R.I.P), who died at Annapurna’s snow storm in Nepal while trying to save other travellers.
I have never met Nadav, but I can tell by stories about him how caring and brave he was.
It is said that a human being is really dead only when everyone forgot him.
Thanks to this project these travellers are not about to be forgotten anymore.
ובעברית
תיק של זכרונות- במהלך חגיגות השנה החדשה הייתי בטיול בדרום ישראל, מצפה רמון כחלק ממחנה חנוכה. השאלתי את התיק שלי למחנה זה מ"משא למסע" שהוא פרויקט ישראלי לזכרם של מטיילים שלא שבו. כל תיק נושא עליו את שמו של המטייל שנפל, ופתק עם מידע נוסף עליה/ עליו. התיק שלי נשא את שמו של נדב שהם ז"ל, אשר נפל בסופת השלגים באנאפורנה, בזמן שניסה להציל מטיילים אחרים. מעולם לא פגשתי את נדב אבל אני יכול לספר עליו עד כמה היה אמיץ ואכפתי. נהוג לומר שאדם באמת איננו כאשר כולם שכחו אותו. תודות לפרויקט זה מטיילים שנפלו לא יישכחו עוד.
אורי ממשא למסע (ינואר 2017):
ביקשו מיואב (הבן שלי) לכתוב חיבור על "הגיבור שלי" בחנוכה.
לא ידעתי בכלל על החיבור הזה ואתמול הוא סיפר לי על כך ואמר שהוא רוצה לכתוב על נדב שהם.
הוא מכיר את נדב מההנצחה במשא למסע וגם התארחנו אצל הוריו של נדב, טובה ומוישי בשנה שעברה במהלך מסע על שביל ישראל. נכנסנו לאינטרנט, סיפרתי לו על כל הארבע שנהרגו במהלך הסופה וגם על רועי ומור ששרדו. הוא בחר תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של רועי שבה רואים את נדב, מיכל, אגם ותמר.
אורי ממשא למסע.
טל ומוטי לקחו 2 תרמילים (אפריל 2016):
טיול חפשש של 4 פאראמדיקים צבאיים בשביל הגולן , תודה רבה לעמותת משא למסע המדהימה שנתנו לנו תיקים נהדרים ועשו לנו טיול חפשש אדיר!
תרמיל אחד של אגם לוריא ותרמיל של נדב שהם.
עומרי מגן (נובמבר 2015)
ברק חצור (אוקטובר 2016)
שנים אנחנו מטיילים החברים. משתדלים להיפגש ולטייל בחגים, אירועים, בחופשים הגדולים. בארץ וגם מעבר.
שנתיים מאז שההרכב השתנה, ונדב לא מצטרף לטיולים.
בטרם יצאנו לטייל השנה, התלבטתי איזה תיק לרכוש לטובת העניין.
בשיחה עם טובה, אמו של נדב שהם, הועלתה האפשרות לשאול תיק שהוקדש לזכרו.
בדרך זו, זכיתי גם לתיק מעולה וגם לקחת חלק מנדב איתי לטיול – שבנסיבות אחרות, וודאי היה מצטרף אלינו.
כשטיילנו, נשאלתי לגבי התווית שמופיעה על התיק מאחור – בה רשום את שם הפרוייקט ושמו של האדם שהתיק הוקדש לכבודו.
כך יצא שגם עוד מטיילים זכו להכיר במעט את נדב , פועלו וסיפור חייו.
מוקיר תודה שהיתה לי הזכות לקחת איתי לדרך תיק לזכרו.
תודה למשפחה ולפרוייקט המדהים.
טל מקדש (יולי 2017)
השבוע חזרתי מטיול עם משפחתי ל"יער השחור" באזור גרמניה-שוויץ-צרפת.
ידעתי על פרויקט הנצחה בשם "משא למסע" שיזם והקים מורה-עמית לעבודה, אורי מלמד ממקיף ח' אשדוד. במסגרת הפרויקט רכש אורי תיקי טיולים במימון הורי מטיילים שנהרגו במהלך טיולים. אורי השאיל לי תיק שליווה אותי במהלך הטיול. הוא ביקש ממני לרשום מספר מילים על נדב שהם ז"ל, בחור בן 30 ,מהנדס מכונות, שמצא את מותו במהלך ניסיון חילוץ הירואי של חבריו לטיול, ביניהם נווטת הקרב הדתייה הראשונה, תמר אריאל, במהלך סופה בנפאל – טרק שכונה בשם האיום "טרק המוות ברכס האנאפורנה".
כשחקרתי מעט על נדב התגלה בפניי בחור מדהים, כישרוני, רציני ואמיץ אשר עמד מול בחירה לא-מציאותית: לעזור בניסיון חילוץ בחורה במצב קשה מהסופה המקפיאה או להשאיר אותה מאחור ולהשקיע את כוחותיו בניסיון לחלץ את עצמו. במעשה גבורה בלתי-נתפס הוא החליט לעזור לה ולנסות לחלץ אותה, ניסיון אשר לא צלח. נדב קפא למוות בניסיון החילוץ ביחד עם תמר ומספר חברים נוספים.
לדברי שלמה שהם, דודו של נדב: "הוא תמך בתמר הנווטת, הוא גם עזר לאחרים עד שבסופו של דבר אפסו כוחותיו. זה היה ב DNA שלו, לחשוב על אחרים לפני שחשב על עצמו".
אימו של נדב, טובה, החליטה לממן תיק להנצחת בנה. אני מרגיש שזכיתי, באמצעות פרויקט זה, להכיר אדם מדהים, מלח הארץ, שאני בטוח שהיה יכול להיות חבר שלי בנסיבות אחרות. אדם רציני, כישרוני, מלא באהבה וכוח. לצערי לא זכיתי להכירו. אך למרות זאת, כל הסיפורים והעדויות של חברים ובני משפחה גרמו לי להכיר אותו במעט.
במהלך הטיול, בנקודות שונות, יצא לי לחשוב על מה שעבר לו בראש ברגע ההחלטה לא לנטוש את תמר. אני מאמין שהוא האמין בלב שלם שהוא מחויב לעשות כל מאמץ אפשרי להצילה. אני מקווה שסיפורו יהווה השראה לאחרים. אין ספק שבתקופה שבה אנו חיים – יש לנו את החובה להירתם תמיד לכל אדם שזקוק לעזרתנו.
שרון בן כליפה (יוני 2017):
חזרתי לא מזמן מטיול בצפון הודו,נשאתי עמי את התיק של נדב מאיר שהם. העונג והסיפוק הרב שהעניק לי מסע זה, גרם לי להרהר לעתים בנדב שהוריו בחרו להנציח אותו במיזם משא למסע.
חשבתי לעצמי שהוא מאוד אהב לטייל והיה במקומות רבים ונחשף ליופי כה רב כמו שאני עכשיו.
ממה שקראתי הבנתי שהוא היה בעל כשרון רב שהשכיל להעניק מברכתו לזולת. חשבתי לעצמי,בטח כל היופי הזה שנחשף אליו מילא את ליבו בהרבה אהבה וכוח.
הרגשתי זכות וגאווה לשאת את התיק על שמו של נדב ולהכיר את היוזמה הזאת שמחנכת לנתינה, ולאהבת אדם באשר הוא.
שחר צ'סנר ושירה הכהן לקחו תרמילים לזכרם של שירה דבוש ונדב שהם (אוקטובר 2017):
חזרתי עכשיו מחודשיים מדהימים. הודו יפיפיה צבעונית ומרגשת ! הנופים, השקט, הכיף, והחיבור הרכיבו טיול שהרחיב את הלב. טיול שפתח פתח וחשף עולמות. זכיתי לקחת חלק בפרוייקט המדהים של משא למסע, להנות מתיק נוח ואיכותי במהלך הטיול ולהכיר דמויות מעוררות השראה שלזכרם הוקם הפרוייקט! תודה !
אריאל באנפורנה (נובמבר 2017):
אנפורנה- במקום הכ"כ פסטורלי הזה, 43 איש מצאו את מותם ביום אחד, באוקטובר הארור של שנת 2014. מיכל, אגם, נדב ותמר היו הצלע הישראלית ששילמה מחיר כבד באסון הבלתי נתפס. מי היה מאמין שבין רגע, המקום הכ"כ שליו שאני עומד בו, יכול להפוך למלכודת מוות.
חיים, שהיו בתחילת הדרך, בתחילת המסע, נגדעו באחת.
אני מטפס אט אט אל ה"פס" , האויר דליל, קשה לנשום, 5416 מטר מעל פני הים. התרמיל שעל כתפי אינו הופך את הטיפוס הזה לקל יותר. משא כבד על כתפי ולא זה הפיזי בלבד. אני נושא איתי זכרון, מנציח דרך הרגליים את אלה שלא זכו להשלים את המסע. צעד אחרי צעד, עקב בצד אגודל, אני בדרכי אל עוד פסגה. חלום שמתגשם. ופתאום, אני מבין שכל חיי הם מסע. מסע לעבר פסגה נוספת, אל עבר חלום שקונן אי שם בפנים. מסע בו אני נוסע משא כבד על כתפי, אחריות. נושא את הדגל, מעביר את הלפיד מדור לדור. פתאום המשא הזה הופך כבד. באמת שקשה לנשום. בדרך, פוגש ידיד לטיפוס. מתחילים לשוחח. הגילוי של אדם חדש, של תובנות חדשות, של תרבויות אחרות, משכיח את כובד המשא. ביחד, המסע הופך קל יותר.
נפאל היקרה, באתי אליך כדי לברוח קצת, להתנתק. בדרך, גיליתי טפח מעצמי. נטענתי בכוחות חדשים. תודה על התובנות, תודה על המפגש עם האנשים היקרים בדרך, תודה על כל מה שלמדתי ממכם: על סבלנות, על כבוד לאחר, על קבלת האחר, על הסתפקות במועט, על שמחת החיים, על הנכונות לעזור בכל סיטואציה.
תודה ל"משא למסע" , על הזכות להיות חלק. להורים של נדב, על התיקים לזכרו ועל פרויקט מציל החיים של הטלפונים הלווינים. הפאצ' על התיק שעל הגב והטלפון הלוויני ביד- שיחקו תפקיד מכריע בהחלטה לרדת בזמן מהטליצ'ו ולהזמין את מסוק החילוץ. מי יודע איפה הייתי היום לולא התודעה הזו של קדושת החיים שליוותה אותי לאורך כל הדרך. ובכלל, גרמה לי לתהות על הערכים הבאמת חשובים במסע של החיים.
תם לו מסע אחד ומתחיל לו פרק אחר במסע החיים.
2 מבוגרים, 4 ילדים על שביל ישראל (ספטמבר 2017)
6 תרמילים על הגב, בדרך מדן לתל אביב. 300 קילומטרים בתכנון. אורי וערן המבוגרים, יואב, איתמר, איתמר ויונתן מכיתה ה' עד ח'. כרגע בקיבוץ סאסא בחדר שביליסטים שהוא יוזמה של בחור מקסים בשם יוני שבנה מתחת לבית חדר עם מיטות, מטבח ונוף ומאפשר לישון כאן חופשי ובחינם, מלאך שביל למי שלא מכיר את המונח.
מנציחים עם תרמילים מעולים שמתאימים בדיוק לילדים את: ערן אלון, גבי אינגל, נדב שהם, אגם לוריא, גיא בן זאב ומיכל צ'רקסקי.
אחינעם, שיר, הילה ואביטל ממכינת עין פרת (יולי 2016):
יצאו למסע חובק ישראל עם מכינת עין פרת בה היו בשנה האחרונה. הם נשאו על הגב תרמילים לזכר אגם לוריא, גיא בן זאב, גבי אינגל ונדב שהם. במהלך המסע פרסמנו פוסט ובו כתבנו על תרמיל חדש שטובה ומוישי שהם קנו ביום ההולדת של נדב. אחת התגובות היו של אמא של אחינעם והיא מופיעה כאן עם התמונה שהן שלחו.
קורן טל (אוגוסט 2015):
4 שנים חלמתי לעשות את שביל ישראל
בשנה האחרונה התחלתי לארגן הכל, מפות, בגדים, ציוד
אבל דבר אחד (ומשמעותי) היה חסר לי… וזה התיק, כסף לתיק לא היה לי.
וכאן משא למסע נכנסו לתמונה.
ישר נענו לבקשתי לתיק
והביאו לי תיק חדש (מהנילונים!!) בשביל המסע.
התיק נתרם על ידי משפחתו של נדב שהם ממצפה הושעיה.
במהלך המסע עברנו ליד הושעיה ועצרנו שם ללילה.
פגשנו חבר שלי מהושעיה שהחליט להצטרף אלינו וסיפר לנו שהוא מכיר את משפחתו של נדב. הוא סיפר לי את סיפור הגבורה של נדב שגבה את חייו באנפורנה שבנאפל.
שמחתי להנציח את נדב שהם בצעדי.
ואני מקווה שעוד רבים יזכו ללכת בשבילים בזכותו ולהנציחו.
סילביה היא שמוצנ"יקית בנשמה. היא יצאה לחודש של פעילויות במסגרת התנועה (יולי 2015):
פרויקט קייצות 2015, שבועים של חיי קומונה והדרכת קייצת, במסגרת השומר הצעיר. אני מדריכה וחניכה בפרויקט.
מדריכה בקן דרום תל אביב בבוקר. זוהי קייטנה ערכית ומשמעותית לכיתות א'-ו' ובערב חיי קומונה עם בני גילי מסיימי י"א . אנחנו לומדים על ואת החברה הישראלית על כול גווניה ומתנסים בשנת שירות.
בזכות משא למסע קיבלתי תיק גדול לציוד שלי, מה גם שאחרי הפרויקט אצא לגיחה על הכינרת וטיול בגולן, תיק אחד שמאפשר לי להשתתף בחופש פעיל ומטויל היטב,תודה!
נועה דניאל (מרץ 2017):
לפני מספר ימים טסתי לרומניה ולקחתי איתי תיק על שם נדב מאיר שהם, אשר סופת שלגים נדירה ברכס האנאפורנה קיפחה את חייו.
אני מודה מאוד על הפעילות של משא למסע, זה מרגש אותי לראות אנשים ומשפחות אשר מעבירים את זכרון יקירהם דרך מעשים טובים המגבירים את האור בעולם.
תודה רבה, חג פסח שמח וכשר.
נועם nמכינת עין פרת בכפר אדומים (מרץ 2017):
במסגרת המכינה יצאתי לשבוע שטח בו טיילנו במשך 5 ימים עם כל הציוד על הגב.
לא היה לי את התיק המתאים לשבוע הזה, ולכן פניתי למשא למסע ובעזרת מאיה קיבלתי תיק לזכרו של נדב שוהם.
נדב נהרג במפולת השלגים ברכס האנאפורנה שבהרי ההימלאיה בנפאל.
בשעות האחרונות לפני שנספה באסון עסק נדב בעזרה למטיילים אחרים ביניהם סרן תמר אריאל ז״ל שנהרגה גם היא לאחר שסייעה למטיילים אחרים.
עם התרמיל על הגב, סיפורו של נדב הלך איתי במהלך השבוע. תודה רבה לעמותה ולמשפחה. זו דרך מרגשת להנציח את זכרו!