גיא בן זאב (19.05.80-21.07.03)
סיפור חיים:
גיא נולד בחיפה ,בן לציפי ואריק ,אח למאיה וגיל.
גיא היה ילד של חברים, טיולים וטבע. בכתה ד' הצטרף לחוג טבע, ומשם באופן טיבעי המשיך לחוגי הסיירות ע"ש אורי מימון, שם היה חניך ולאחר מכן גם מדריך .כל אימת שהיה לגיא זמן חופשי היה יוצא לטיול, טיפוס צוקים, רכיבת אופניים או צלילה.
לאחר סיום לימודיו התנדב גיא לשרת ביחידה לסילוק פצצות (יחס"פ) של חייל ההנדסה, שם שירת בסדיר ובקבע .
השירות היה קשה וכלל בין היתר תעסוקות מבצעיות בעזה, גבול הצפון ולחימה ב"חומת מגן".
לאחר שהשתחרר מהצבא, היה זה אך ברור שיצא לטיול ארוך – היעד הנבחר היה דרום אמריקה.
ב- 4.11.2002 יצא גיא לתשעה חודשים של טיול ביבשת שכללו טיולים בהרים, בג'ונגלים, ביערות הגשם וספיגה של תרבויות שונות. גולת הכותרת של טיולו אמורה היתה להיות טיפוס על הר האלפמאיו שבפרו,לאחריו תכנן לשוב ארצה.
בדרכו לפסגת הר האלפמאיו לקראת זריחה , התנתק קרחון ענק מפסגת ההר. גיא ועימו עוד שבעה מטפסים מכל העולם וביניהם הישראלית אופירה צוקר ז"ל מאשקלון נהרגו. כל גופות המטפסים נמצאו מיד, מלבד גופתו של גיא שהדרדרה לנקיק.
יחידת החילוץ בראשותו של חיליק מגנוס יצאה לאיתורו. שבועיים לאחר האסון, לאחר חיפושים קדחניים של חיליק וציוותו נמצאה הגופה כשהיא מכוסה בשלג וקרח והובאה ארצה לקבורה בבית העלמין בחיפה.
גיא אהוב לבנו שהלך בשבילים וכמה להרים חדל בפסגה. גיא נשאר לנצח בן 23. יהי זכרו ברוך.
עוד על גיא ניתן לקרוא באתר לזכרו – לחצו
כחניך ומדריך בחוגי סיירות פסע גיא בשבילי הארץ לאורכה ולרוחבה.
את הטיולים תעד בצילום ובשירים ששזר באלבומיו הרבים.
בטיולו בדרום אמריקה, נשא גיא בתרמילו את הספרון "זוטא", אסופת שירים מאת לאה גולדברג.
לילה לפני שיצא לטיפוס, ציטט גיא את השיר "זה מכבר" בשירון מסע משותף לו ולחברים.
לאחר מותו, שלחו חבריו למשפחה צילום מן השירון.
גיא לא שב מן הטיפוס, כל ציודו חזר לארץ פרט לסיפרון האהוב ומצלמתו, שאבדו יחד איתו.
דין מלחי (9 לפברואר 2020):
גיא בן זאב, תודה על הזכות לעבור איתך את המסע.
לפני חודש חזרתי מטיול של כחודשיים בנפאל ולאוס. לפני היציאה לטיול, ראיתי פוסט על פרויקט בשם 'משא למסע' ומיד ידעתי שאני הולך לצאת עם אחד התיקים שלהם. לאורך כל הטיול הרגשתי שגיא מטייל איתי, בעיקר כשאנשים שאלו אותי על התיק ועל גיא, וזה היה כבוד עבורי להנציח אותו ולספר את הסיפור שלו בעזרת התיק.
———————————
גיא שהלך בשבילים וכמה להרים חדל בפסגה. גיא נשאר לנצח בן 23.יהי זכרו ברוך.
בדרכו לפסגת הר האלפמאיו לקראת זריחה, התנתק קרחון ענק מפסגת ההר. גיא ועימו עוד שבעה מטפסים מכל העולם (וביניהם הישראלית אופירה צוקר ז"ל מאשקלון) נהרגו. כל גופות המטפסים נמצאו מיד, מלבד גופתו של גיא שהדרדרה לנקיק.
יחידת החילוץ בראשותו של חיליק מגנוס יצאה לאיתורו. שבועיים לאחר האסון, לאחר חיפושים קדחניים של חיליק וציוותו גיא נמצא והובא ארצה לקבורה בבית העלמין בחיפה.
קישור לאתר לזכרו – https://www.guy-bz.com/
———————————
משא למסע הוא מיזם הנצחה למטיילים שנהרגו, על ידי השאלת תרמילים למטיילים.
רוני אקיבוטי (25 לדצמבר 2019):
את הפרויקט גיליתי ממש במקרה. שלושה שבועות בערך לפני שיצאתי עם בן זוגי לטיול במזרח, ניסיתי לבדוק בקבוצות מטיילים בפייסבוק מה הגודל המומלץ למוצ'ילה כדי לרכוש אחת. במהלך החיפוש נתקלתי בפוסט שמספר על פרויקט משא למסע, ולאחר שפניתי אליהם קיבלתי את התיק של גיא בן זאב.
בכל מקום שאליו הגענו ופגשנו מטיילים אחרים, תמיד עניין אותם לדעת מה הסיפור של התיק, וזה חיבר אותי לגיא ולסיפור שלו. גיא אהב את הטבע ואת ההרים, ואני מצידי ניסיתי בכל רגע בטיול להעריך את הנופים הבלתי נתפסים, את האנשים הנהדרים ואת הטוב שאני מוקפת בו.
תודה לפרויקט משא למסע שמנציח את זכרם של המטיילים שנהרגו בדרך כל כך חייה.
שחר שיין (19 לדצמבר 2019):
ההחלטה לצאת לטייל התבשלה בי המון זמן, ונותרה תלויה מאחורי הראש עם כל שאר הפרויקטים והתכנונים שלא יוצאים לפועל. בסופו של דבר, כשהרגע הגיע יצאתי לשביל ישראל. רציתי להכיר את המקום שאני גר בו בצורה שונה, מהרגליים, להתנתק מהלחץ, הטכנולוגיה, העבודה והערים הגדולות עם הידיעה של מה שאני צריך נמצא בתיק על הגב שלי וכל הדרכים פרושות לפני.
שם נכנס פרויקט משא למסע. חברה סיפרה לי על הפרויקט, ובלי בירוקרטיות מיותרות מצאתי את עצמי בטיול עם התיק של גיא בן זאב. התיק הגיע עם ספרון קטן על גיא שהחלטתי לקרוא רק במהלך הטיול. כבר מהשורות הראשונות הרגשתי חיבור עמוק לגיא ולסיפור שלו. גיא היה חיפאי, גדל בנופים שאני גדלתי ואהבתי. האהבה של גיא לטבע, התחילה כבר מחוג טבע מכיתה ד' ומשם המשיך לסיירות, כחניך ואז כמדריך. זה נשמע שגיא ניסה הכל, מטיפוס צוקים לצלילה. בצבא גיא בחר להתנדב ביחידה לסילוק פצצות, ולחם בחומת מגן.
היה לי את הכבוד להנציח את גיא, ולהשתתף בפרויקט המיוחד הזה- תודה רבה.
גל שדה קניגספילד (15 לדצמבר 2019):
אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר
גיא, נוף ילדותנו עבר בכל כך הרבה דרכים מקבילות.
מהלידה בבית החולים כרמל,
דרך הילדות בחיפה,
השירות בחיל ההנדסה
ולבסוף הטיול בפרו.
כשקראתי עליך באתר של משא למסע ישר ידעתי שאותך ארצה להנציח בטיול המדהים הזה.
היה לי העונג לשאת את זיכרונך על הגב.
יום יום בעודי מסיים עוד טיול פתחתי את אלבומך האחרון ונצבטתי בכל פעם שראיתי עוד פסגה או לגונה בהם הרגע ביקרתי.
זכיתי לשאת את זיכרונך על גבי לפסגות שכל כך אהבת.
אני רוצה להודות לאורי למשא ולמסע וכמובן למשפחת בן זאב על הזכות היקרה שנפלה בחלקי.
עמיר מרק (28 לנובמבר 2019):
לפניי חודש חזרתי מהמסע שלי בספרד מה 'Camino de Santiago'.
צעדתי 325 ק"מ ב 13 יום (מ'לאון' ל'סנטיאגו'). המסע הזה היה עם התרמיל של גיא בן זאב ז"ל.
יש לי תרמיל מעולה שאני מטייל איתו כבר 25 שנה.הפעם, כשיצאתי למסע רגלי וחשבתי על התרמיל שאטייל איתו, נזכרתי בפרויקט המדהים של 'משא למסע', פרויקט שהכרתי דרך חברה יקרה Odelya Izhakian (מיוזמות הפרויקט) והחלטתי שאני הפעם יוצא לא עם התרמיל שלי, אלא משאיל תרמיל מ'משא למסע' אשר יהיה חלק מהמסע שלי, וחשוב יותר חלק ממסע ההנצחה המדהים. התרמיל שהשאלתי היה של גיא בן זאב ז"ל. את התרמיל אספתי מציפי אימו של גיא בחיפה. כבר בשלב האיסוף של התרמיל, הרגשתי את העוצמה של הפרויקט. ללא 'משא למסע' כנראה מעולם לא הייתי שומע על גיא בן זאב ז"ל ועל סיפורו. התחברתי לגיא ולסיפור שלו, והרגשתי כאילו אני מכיר אותו כבר שנים. את גיא הכרתי מהחוברת שערכו עבור סיפור חייו ונמצאת בתרמיל שלו שעמו טיילתי. וכך מסופר בקצרה על גיא: גיא היה ילד של חברים, טיולים וטבע. חניך ומדריך בחוגי סיור. בכל זמן פנוי שלו הוא ייצא לטייל. בצבא שירת ביחס"פ בחיל הנדסה בסדיר ובקבע. לאחר שירותו הצבאי ייצא לטיול של אחרי הצבא בנובמבר 2002, בדרום אמריקה. הטיול כלל טיול בהרים, בג'ונגלים, ביערות הגשם ועוד. גולת הכותרת של הטיול שלו אמורה הייתה להיות טיפוס על הר 'האלפמאיו' בפרו, לאחריו היה אמור לחזור ארצה. בדרכו לפסגת הר 'האלפמאיו' לקראת זריחה, התנתק קרחון ענק מפסגת ההר. גיא ועמו עוד 7 מטפסים מכל העולם נהרגו (גם אופירה צוקר ז"ל, ישראלית נוספת).כל גופות המטפסים נמצאו מיד, מלבד גופתו של גיא שהתדרדרה לנקיק. יחידת חילוץ בראשותו של חיליק מגנוס יצאה לאיתורו. שבועיים לאחר האסון, לאחר חיפושים קדחתניים נמצאה הגופה של גיא כשהיא מכוסה בשלג וקרח והובאה ארצה לקבורה בבית העלמין שבחיפה. בן 23 היה במותו.
הייתה לי זכות גדולה לטייל עם התרמיל של גיא. מסע ראשון מסוגו שעשיתי, של הליכה למרחק 325 ק"מ ב 13 יום. והרגשתי כל יום ויום שגיא שכ"כ אהב לטייל, מטייל איתי יחד. גם חודש אחרי, אני מידי פעם חושב על גיא שאהב לטייל (בדיוק כמו שאני אוהב) ונשאר בן 23. גיא כנראה יישאר בזיכרונותיי לשארית חיי ובטיולים שאליהם אצא.
בתמונות התרמיל של גיא איתי ב Camino.הזדמנות מעולה להודות ל'משא למסע' על פרויקט אדיר ומופלא. יישר כוח.
עמיר מרק, חיפה (נובמבר 2019)
רחלי שרעבי (3 לנובמבר 2019):
אז נסעתי למקסיקו לחודש.
נסעתי עם מוצ׳ילה, כי אמרו שזה יותר נוח.
נסעתי כמו מישהי, שרק השתחררה מהצבא, רק בת 30.השאלתי את המוצ׳ילה מעמותה שנקראת "משא למסע".ובאמת כך היה בהתחלה – קצת משא, שהפך למסע. הרגשתי שאני סוחבת אבנים (כי התיק היה באמת כבד) אבל גם את הסיפור של גיא, מטייל שנסע לטיול שלו אחרי צבא ולא חזר.
גיא היה ילד של מילים וכתיבה. ילד של טיולים וטבע, שבכל זמן פנוי שהיה לו תכנן טיול ויצא לטפס על צוקים.
גיא נסע לטפס על הר האלפמאיו שבפרו ולא חזר. בדרכו לפסגת הר האלפמאיו, לקראת הזריחה, קרס קרחון ענק ופגע במטיילים שהיו בדרכם לפסגה. כתוצאה מפגיעת הקרחון, גיא ועמו עוד שבעה מטפסים מכל העולם, נהרגו.
אז היה קצת עצוב וכבד בהתחלה, אך מיד לאחר מכן מבינים שלא בכל יום ניתנת לך הזדמנות לקחת חלק בפרויקט חשוב כזה, ולהנציח את סיפורו של גיא.
אז תודה לעמותה המדהימה הזו ולמשפחתו של גיא, שאפשרה את זה.
תודה על הזכות לקחת חלק חשוב בפרויקט מדהים זה. 🙏גיא בן זאב
19.5.1980 – 21.7.2003
רחל ואסף גולן (24 לאוקטובר 2019):
אז החלטנו להגשים חלום, ולקיים את שהבטחנו לעצמנו, "יום אחד נחזור לנפאל, כשיהיו לנו ילדים". 13 שנה לאחר מכן, שבנו. את שני התיקים בהם חיינו במשך שלושת השבועות של הטיול, השאלנו ממשא למסע, מיזם הנצחה לזכר מטיילים ומטיילות שנהרגו במהלך טיולם. במשך שלושה שבועות ליוו אותנו מתניה שטרן, אב לארבעה ילדים, איש חינוך וטבע שנהרג בתאונת דרכים לפני שנה, וגיא בן זאב, שנהרג יחד עם שבעה מטיילים נוספים כאשר קרחון ניתק מפסגת ההר עליו טיפסו, והיה צריך להיות בגילנו היום. שמותיהם וסיפורם האישי ליוו אותנו במסע שלנו. באתגרים, בקשיים, ביופי המשכר, בגיבוש המשפחתי, בהרחבת הלב. תודה למשא למסע ולמשפחות על התיקים המצויינים ועל הערך המוסף.
נטע צור (18 לאוקטובר 2019):
עם ארגון משא למסע יש לי רומן מתמשך,
זה התחיל בטיול ארוך שעשיתי בארץ,
שהתחיל ממש בבית של בחור מעורר השראה בשם אורי מלמד, ממקימי העמותה.
המשיך בהפצת המסר לחברים וחניכיי במכינה, ואז שוב הלך איתי להודו, חודשיים בארץ אחרת, כשהפאטצ' המתנוסס על התיק היה מהדברים החזקים שהזכירו לי בית.
את ציפי, אימא של גיא בן זאב, פגשתי בבית שלה בחיפה, קבלת פנים חמה, סיפורים משפחתיים, וגם כאב.
בתוכי התרגשות ענקית, זה לא היה רק 'השאלת תיק',זה היה לבחור בגיא שילך איתי,ואיתנו גם ספרי השירה שלו והציטוטים שאהב…
הפרויקט של משא למסע מאפשר למטיילים להשאיל תיק אבל גם לייצר זיכרון חי,של ישראלים אהובים, שפעם היו בטיול בדיוק כמוני ולא שפר עליהם מזלם,הרגשתי את גיא איתי, מטייל, הולך, מתרשם, ופוגש,על אף שלא ממש הכרנו.
אני מודה על הפרויקט, ורוצה לשתף אתכם בו,
אין לי ספק שנפגש בהמשך(בתמונה אני עוצמת עיניים בחינניות והתיק)
אברהם גולן ואורן קן (7 לאוקטובר 2019):
תכננו טיול לבולגריה, ל7 האגמים, לכבוד יומולדת 30 לקבוצת חברי ילדות. בזמן התכנון, התלבטנו מאיפה ניתן להשיג תיק גדול לטיול כזה, כאשר לשנינו לא היה כזה בהישג יד. חבר סיפר לנו על המיזם המקסים ששמו "משא למסע", ולאחר בירור קצר החלטנו שהולכים על זה, ויצרנו קשר. תוך שבוע התיקים היו אצלנו, תהליך קל ומהיר, ויכולנו לצאת לטיול בראש שקט.
קיבלנו את התיקים לזכרו של גיא בן זאב. זכינו להכיר גם את אמא של גיא במפגש אצלה בבית, וגם את גיא דרך הסיפורים וקטעי הקריאה שקיבלנו מאמו. גיא היה בחור ערכי, חכם, אהב לטייל ולכבוש פסגות בחייו. התיקים שימשו אותנו ועזרו לנו לעבור את המסע בצורה חלקה ושקטה.
תודה על המיזם החשוב והמיוחד הזה, תודה על האפשרות להנציח בן אדם כל כך מיוחד וטוב דרך טיול – דרך אותה הוא אהב מאוד.
תודה לכם, ויהי זכרו של גיא ברוך.
אברהם גולן ואורן קן.
נועם אבני (3 לאוקטובר 2019):
Masa l'masa was there for me when I needed them. I came to Israel from halfway around the world to hike the "shvil yisrael" and after realizing that my bag was too small and I would need a replacement, the generosity of Masa l'masa allowed me to borrow a great pack and finish the hike. My favorite thing about trekking is the opportunity to connect with other people and I feel that this program makes it even more special because I was connecting the memory of someone who has passed on, Guy Ben Zeev, to those who are continuing to trek and travel. I would like to thank Guy's family and Masa l'masa for helping make my time in your beautiful country even more enjoyable and meaningful!
משא למסע היו שם כשהייתי זקוק להם. הגעתי לישראל ממרחק של חצי עולם, כדי לטייל בשביל ישראל, ואחרי שהבנתי שהתרמיל שלי קטן מידי ושיהיה לי צורך בתרמיל אחר, הנדיבות של העמותה איפשרה לי לסיים את השביל עם תרמיל אחר.
החלק האהוב עלי בטיולים הוא האפשרות להתחבר לאנשים. משא למסע גורם לעניין להיות מיוחד אף יותר – ניתנה לי האפשרות לחבר את הזכרון של אדם שכבר לא איתנו, גיא בן זאב, אל האנשים שממשיכים לטייל.
תודה למשפחתו של גיא ולמשא למסע שעזרתם לי לחוות את המדינה היפה שלכם בצורה מהנה יותר ומשמעותית יותר.
אלנה שנקר (19 לספטמבר 2019):
יומיים לפני הנסיעה להודו, אני מגלה את "משא למסע" (לגמרי במקרה). אני חושבת לעצמי שזה קשה לנסוע לטיול עם זיכרון של מישהו שנהרג במהלך טיול.
יום לפני הנסיעה אני פוגשת את ציפי אימא של גיא שנהרג בקריסת קרחון בדרום אמריקה. ציפי מחייכת, מספרת בסבלנות ובעדינות סיפורים על גיא, שואלת על הטיול שלי ונכנסת לי ישר ללב. בתוך התיק שאני מקבלת יש ספרון שירים שגיא אהב (של לאה גולדברג) ואוסף ציטוטים שגיא אסף.
אני יוצאת מהבית הזה כשגיא מחייך אלי מתמונה וכשאמו מחייכת אליי ומולי וחושבת כמה טוב לב יש בעולם. במקום להתכווץ הלב של מתרחב.
מתרגשת מהמשא הזה שקיבלתי (מבטיחה לעצמי להיזהר בטיול ולהתקשר מדי פעם לאימא).
שלושה שבועות לתוך הטיול- גשם של מונסון, רק הולך ומתחזק. נראה כאילו לא יגמר לעולם. אני פותחת את אוסף הציטוטים, גיא כותב כמה מילים לאחותו והדמעות זולגות. קוראת בשקיקה את שירי לאה. תוהה אם היינו מתחברים אם היינו נפגשים.. וכמה אפשר להתרגש מאדם שלא מכירים.. ?חזרתי הביתה והסיפור של גיא בראשי. מלווה אותי בחזרתי לחיים פה בארץ. מלאת הודיה והתפעמות מהמפגשים שנוצרים בזכות המשפחה היפה הזו.
המון תודה!
איציק אשכנזי (21 לאוגוסט 2019):
שמעתי על "משא למסע" מיד כשהתחלתי לחשוב על טיול בסוף התואר. יצרתי קשר והופניתי לציפי, אמו של גיא בן-זאב ז"ל, שנספה בדרך לפסגת האפלמאיו בפרו. קיבלתי ממנה את התיק שנתרם לזכרו של גיא, מספר ימים לפני יום השנה למותו, והתיק וזכרו של גיא ליוו אותי במהלך הטיול בויטנאם, מהצפון לדרום.
בספרון ההנצחה שבתיק קראתי על אהבתו הגדולה של גיא לטבע ולטיול, ועל הפסגות שכבש ושתכנן לכבוש בחייו. בנוסף היו שם משפטים שאסף גיא מבני לוויה לטיול, ושיר של לאה גולדברג שאהב.
פגשתי מטיילים מישראל לכל אורך המסע. חלקם זיהו את התג של 'משא למסע' שעל התיק, וחלקם האחר שאל אותי לפשרו. לאלו ולאלו סיפרתי על גיא, שכדברי משפחתו בדף הזכרון שלו: "כמה להרים, וחדל בפסגה".
תודה לכם, ויהי זכרם ברוך.
מעין ועופר גליק (15 לאוגוסט 2019):
על הפרוייקט המדהים של "משא למסע" והעצב הטמון בחובו שמענו (אשתי ואני) כחלק מתיכנון הטרק שלנו של סובב מון-בלאן. התחלנו בהתארגנות לטיול כבר לפני קצת יותר מחצי שנה, והיה לנו ברור שאת תיקי המשא ניקח מהעמותה המדהימה של הורים שהחליטו להנציח את ילדיהם, שלא חזרו ממסעות דומים בעולם. כשבועיים לפני יציאתנו נסענו לקחת את שלושת התיקים מהעמותה (יצאנו לטיול אשתי, הבן הקטן ואני), התיקים שקיבלנו היו של מיכל צ'רקסקי, נדב מאיר שהם וגיא בן זאב ז"ל. באופן מרגש מאד ועוצמתי כשקראנו את סיפורם מתוך הסיפרונים הנימצאים בכל תיק, קיבלנו צמרמורות וזאת משום שיחד עם מיכל ונדב שנהרגו באנפורנה בנפאל הייתה בת של חברים שלנו, שנפצעה באותו לילה על הרכס ושרדה. כשבוע וחצי לפני שלקחנו את התיקים היינו בחתונה שלה עם בן זוגה שהכירה בשיבעה של תמר אריאלי ז"ל (עולם קטן ומדהים), וכמו כן, קראנו שגיא בן זאב היה בחוגי סיירות, וגם 2 מילדינו היו בחוגיי סיירות ע"ש אורי מיימון. הסיפורים של שלושת הילדים המדהימים האלו ליוו אותנו בכל צעד ושעל בטיול הקשה, המפרך והמדהים שעשינו סביב רכס האלפים וכשחצינו רגלית את שלושת המדינות – צרפת, איטליה ושוויץ, פגשנו המון ישראלים לאורך המסלול וכמעט כולם שאלו אותנו על פשר הריקמות שעל התיקים. בשימחה סיפרנו להם על הפרוייקט המדהים של "משא למסע" – שמחנו והתעצבנו לקחת חלק בפרוייקט זה, שמחנו כי יכולנו לספר לסובבים אותנו על העמותה והתעצבנו שהיא קיימת בגלל נסיבות עצובות כל-כך.
להתראות בטיול הבא מעין ועופר גליק.
אורי מלמד (8 לאוגוסט 2019):
נסענו לחודש למחוז יונאן שבסין וללאוס. שמעתי במקרה על משא למסע… טוב, לא באמת, זה פשוט הפתיח בדרך כלל. את הרעיון למשא למסע קיבלתי לפני 7 שנים כשתלמידים שלי חיפשו תרמילים לשביל ישראל. מאז המיזם גדל. הילדים שלי מכירים טוב את האנשים שמאחורי השמות שעל הפאצ'ים. היינו ביחד ביום הולדת בלי גיא, איתמר הבכור קרא עכשיו את ההוביט בתרגום הטייסים שנמצא אתנו בטיול ושאותו כתב רמי אביו של ארז. פגשנו מטיילים ישראלים בערוץ דילוג הנמר שישר זיהו את שמו של אור אסרף ומי הוא היה. ואת הפרפרים של עומר המון אנשים מכירים כולל משצית שלי שמאז שלקחה את התרמיל לזכרה, חוזרת כל שנה לציין את עומר באיזו שהיא פעילות.
אז אלו התרמילים שנמצאים אתנו ושביב מידע אל מול עולם ומלואו שהם היו – גיא, ארז, עומר ואור.
יוסי קאופמן (21 ליולי 2019):
בזמן שחיפשתי תרמיל לטרק בגאורגיה, בתי, חיילת משוחררת, ספרה לי על "משא למסע". שמחתי מאד לשמוע על מיזם ייחודי ובעל משמעות זה.
התרמיל שקיבלתי בהשאלה מציפי, הנו לזכרו של בנה, גיא בן זאב ז"ל. גיא נהרג בטיול לאחר שירותו הצבאי, בפרו על הר האלפמאיו, יחד עם 7 מטפסים אחרים, ביניהם הישראלית אופירה צוקר ז"ל.
כשפגשתי ישראלים בדרך, סיפרתי להם על המיזם ועל גיא וכולם ללא יוצא מהכלל, התרגשו לשמוע.
אני מודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי.
היום, יום השנה ה-16 למותו של גיא על פיסגת האלפמיו שבפרו, משיקה משפחתו אתר אינטרנט לזכרו. באתר קישור גם ל"משא למסע" כחלק מהפעילות להנצחתו של גיא:
מכינת חנתון (26 ליוני 2019):
לפני שבוע, המכינה שלי, מכינת חנתון, יצאה לטיול חובק – הטיול האחרון שלנו כקבוצה, שמסכם את השנה שעברה עלינו. לשלושה מהחניכים שלנו היו חסרים תיקים לטיול, אז בפעם השנייה השנה החלטנו לפנות למשא למסע. שלושת התיקים שקיבלנו היו התיקים של אליחי דגן, ורד אביישר, וגיא בן זאב, שנתרמו לאירגון על ידי משפחותיהם. מדהים בעיניי שקיים ארגון שמנציח בדרך כזאת את זכרם של אנשים שתשוקתם בחיים הייתה לטייל, ושבזכותו חברים שלי יכלו לצאת איתנו לחובק.
שירן גלזר (18 ליוני 2019):
אחת הסיבות שבגללן יצאתי לשביל ישראל היא כדי לפגוש את "הישראלי היפה", לחוות אנשים שאוהבים את הארץ ואוהבים לטייל, לשמוע סיפורים ולהכיר מקומות ותרבויות מזווית שלא הכרתי.
את כל זה חוויתי ואפילו יותר משיכולתי לדמיין, אבל אחד הדברים שריגשו אותי ביותר קרה עוד לפני שיצאתי לשביל.
כחלק מההכנות לטיול חיפשתי תיק טוב, שמעתי במקרה על מיזם "משא למסע" והחלטתי לבדוק. המיזם נוצר בכדי להנציח מטיילים שנהרגו במהלך הטיול שלהם. קרוביהם תורמים לקניית תיקי טיולים, והמיזם דאוג להשאיל אותם (בחינם), כשבקשתם היחידה היא שיצאו ויטיילו בשם המונצח.
התרגשתי מהיוזמה וכשהחלטתי לפנות אליהם קיבלתי מענה תוך שעות ספורות עם כתובת הקרובה למקום מגוריי כדי לאסוף את התיק. פגשתי את אמא של גיא בן זאב ז"ל, ציפי בן זאב. אישה מתוקה ולבבית. ציפי הראתה לי את חדרו של גיא, תמונותיו מטיולים וחוויות שצבר, חייכה ומסרה לי תיק איכותי במצב מצויין. ככה, בלי לבקש דבר.
זכיתי להנציח ולספר על גיא לכל מי שראה את התיק ושאל. גיא אהב את הטבע עוד מהיותו ילד – היה בחוג טבע כחניך וכמדריך. מסופר עליו שבכל רגע פנוי שהיה לו- טייל, טיפס על צוקים, רכב על אופניים או צלל.
ב2002 יצא גיא לתשעה חודשים של טיול כאשר גולת הכותרת של טיולו אמורה היתה להיות טיפוס על הר האלפמאיו שבפרו,לאחריו תכנן לשוב ארצה. בדרכו לפסגת הר האלפמאיו לקראת זריחה, התנתק קרחון ענק מפסגת ההר. גיא ועימו עוד שבעה מטפסים נהרגו.
גיא נפטר בהיותו בן 23, יישאר בטיולו לנצח.
תודה למיזם המיוחד שחשף אותי לסיפורו של גיא ונתן משמעות אדירה לטיול המדהים הזה.
שיר בנימין (4 ליוני 2019):
כשהתחלתי להתארגן לקראת הטיול בשביל ישראל, ידעתי שאת התיק אקח ממיזם 'משא למסע', המאפשר להשאיל תיק ובכך להנציח מטיילים שנהרגו בטיול שלהם.
אני קיבלתי את הזכות לטייל עם התיק שמנציח את גיא בן זאב. גיא נהרג בגיל 23 בטיול הגדול שלו, כשהיה בדרכו לפסגת הר האלפמאיו בדרום אמריקה, שם התנתק קרחון ענק מפסגת ההר.
גיא הלך איתי בשבילים של הארץ, הוסיף משמעות והיה חלק בלתי נפרד מהמסע שלי בשביל ישראל.
תודה למשפחה של גיא ולמיזם 'משא למסע' על ההזדמנות להיות חלק ממשהו טוב.
שיר בנימין
צינה הק (20 למאי 2019):
אני חוזרת משלושה שבועות באוגנדה המדהימה.
במשך שבועיים, קמנו בכל בוקר כדי ללמד את ילדי מחוז בושאני מעט מהידע שלנו, ומיד לאחר ארוחת הצהריים התחילה עבודת השיפוצים היומית – תיקנו את כיתות הלימוד הדלות, עבדנו עם בטון, צבענו, שטפנו והזענו בשביל שלילדים תהיה סביבת לימודים סימפטית יותר.
לאחר השבועיים האינטנסיביים האלו, יצאנו להנות מהספארי באוגנדה וטיילנו במשך שבוע במקומות הכי מדהימים שהטבע יכול להציע.
אומנם הטיול לא היה ארוך במיוחד, אבל בזכות התרמיל שקיבלתי מהעמותה כל רגע בטיול הפך למשמעותי יותר וקיבל הרגשה יותר חזקה, כשהתרמיל של גיא בן זאב איתי על הגב. גיא אהב חברים, טיולים וטבע, וחווה איתנו עוד מזה.
לזכרו של גיא בן זאב,
תודה.
יובל ריבוש וירדן יעקובי ממכינת רבין (14 למאי 2019):
אנחנו מכניסטים ממכינת רבין. בשבוע האחרון יצאנו לשבוע שטח של חוגי סיירות, השבוע כולל הליכה עם כל הציוד על הגב, הליכה בשטח, ניווטים ובחינת הגבולות האישיים שלנו. במהלך השבוע חווינו אתגרים פיזיים ומנטליים עצומים, רגעי קושי ורגעי הצלחה והמון רגעים של צחוק וכיף עם כל החברים.
התיקים שלנו היו לזכרם של מתניה שטרן וגיא בן זאב ז״ל, שניהם מטיילים גדולים שיש המון ממה ללמוד מהאהבה שלהם לטבע ומהנכונות שלהם להתמודד עם אתגרים, במהלך הסדרה סיפורם של המטיילים האמיצים עזר לנו להמשיך ולשאוב השראה ולהעריך את כוחו של האדם עם האדמה.
רצינו להגיד תודה למשפחת שטרן ובן זאב שמנציחים את יקיריהם ב"משא למסע" וע״י כך מעבירים הלאה את אותה אהבה הגדולה שהייתה להם לטיולים, לטבע ולאנשים. רצינו להגיד תודה על הכל, התיק מאוד סייע לנו והקל לנו על השבוע, ושמחנו לקחת חלק בפרויקט המדהים הזה!
אדיר בן מויאל ויוסי אביטן (6 למאי 2019):
איפשהו במהלך ההתארגנות שלי ושל חבר לטיול, פגשנו במקרה את המיזם של "משא למסע", המאפשר להשאיל תיק לטיול ואיתו להנציח אדם שנהרג במהלך הטיול שלו. שנינו עפנו על הרעיון. בזמינות כמעט תמידית, מענה מהיר ומספר שלבים פשוטים, עזרו לנו ב"משא למסע" לעשות מעשה כל כך חשוב ומשמעותי!
אני קיבלתי את הזכות לטייל עם תיק שמנציח את גיא בן זאב. גיא היה ילד של טיולים וטבע, שירת בחיל ההנדסה ובסוף שירותו הצבאי טס לדרום אמריקה.
לקראת סוף הטיול, טיפס גיא על הר האלפמאיו כשבדרך לפסגה, לקראת הזריחה, התנתק קרחון ענק מהפסגה. גיא ו-7 מטיילים נוספים נהרגו, ביניהם ישראלית אחת.
יוסי, השותף שלי לטיול, קיבל את התיק של אליחי דגן.
אליחי, טייל במרכז ודרום אמריקה וכשסיים לטייל וחזר ארצה הוא אימץ לעצמו את עולם הסנפלינג והטיפוס.
בין הלימודים והעבודה, היה מספיק להתנדב בעמותת "איילים", עמותת "אתגרים" וקייטנות לילדי איל"ן.
במאי 2016, שבועיים לפני יום הולדתו, הלך אליחי עם חבר לטפס, ובתום הטיפוס, בדרך חזרה לרכב, מעד אליחי ונפל, נפילה שממנה לא קם.
גם לפני הטיול וגם במהלך הטיול עלו שאלות מצד אנשים ועוד ועוד אנשים נחשפו למיזם.
אז עכשיו, אחרי הכל, אנחנו רוצים להגיד תודה ענקית למשפחות, ול"משא למסע", על שהוסיפו לנו משמעות עצומה לטיול. מאחלים להם שימשיכו להתקדם, לגדול, ולהמשיך לעשות את המשימה החשובה הזאת בישראל ובעולם.
ובשבילכם – מי שקורא את זה, אל תהססו, תיצרו איתם קשר ותהפכו את הטיול שלכם לעוד יותר עוצמתי ממה שהוא יהיה.
עמית מגן (5 למאי 2019):
כחלק מפעילותי בתנועת הצופים, הדרכתי בטיול "אתגר" שהתקיים באזור רמות מנשה. מטרה מרכזית בטיול כשמו כן הוא, לאתגר את החניכים ולגרום להם לצאת מגבולות השגרה. זהו הטיול הראשון שבו החניכים מתנסים בסחיבת כל הציוד על גבם. בשבועות שלפני הטיול, השיח סביב מציאת התיק "המתאים", זה שיהיה בדיוק במשקל הנכון, ויהיה הכי נוח בגב, היה בוער בין החניכים. כאשר חיפשתי לעצמי את אותו תיק מתאים, נתקלתי במיזם המדהים של "משא למסע" וישר ידעתי שזו ההתאמה הנכונה בשבילי. התיק שקיבלתי היה על שם גיא בן- זאב. שמחתי להכיר את סיפורו של גיא ולשמוע על אהבתו הגדולה לטיולים ולטבע. בטיול, בין שלל התיקים החדשים מהניילונים, הרגשתי שלתיק שלי יש משמעות נוספת מלבד היותו מתאים ונוח. הנצחת זכרו של גיא דרך המסלולים וההתמודדות עם סחיבת הציוד נתנו לטיול משמעות נוספת ומרגשת בשבילי.
ממכינת חביבה רייק מחזור ג (23 לאפריל 2019):
לפני כשבוע יצאנו כמכינה למסע האחרון שלנו השנה בשבילי רמת הגולן.
עם ההכנות לטיול, התברר שלא לכולנו יש תיק מתאים שיעזור לנו לעבור את המסע כאשר כל הציוד על הגב, בצורה האידיאלית. כשניסינו למצוא פתרונות, אחד מחברי המכינה סיפר כי הוא לקח תיק מהמיזם ״משא למסע״, קראנו עליו מעט והתרגשנו מאוד מהרעיון המדהים.
התיקים שלקחנו איתנו למסע נשאו את שמם של- שירה דבוש, אגם לוריא, גיא בן זאב, עומר שמש ונדב שהם.
במהלך הקריאה למדנו על מסלול חייהם המיוחד שסללו לעצמם. הרגשנו שהם היו אנשים בעלי לב רחב, שבדומה לנו, בער בהם הרצון לגלות מקומות חדשים, ולטייל בארץ ובעולם.
לא הופתענו לגלות שבמהלך חייהם עסקו בנתינה ואכפתיות לסובבים אותם.
התיקים שליוו אותנו הוסיפו משמעות למסע ומקווים שנוכל להמשיך ולהפיץ את המיזם המבורך גם במסגרות הבאות שבהן ניקח חלק.
תמי וענבר גיטליץ (10 למרץ 2019):
שמי תמי גיטליץ אני בת 48 ויצאתי למסע אישי בעקבות ההזדקנות. אלי הצטרפה הבת שלי ענבר שסיימה את שירותה הצבאי בנח"ל.
הפרוייקט שלכם מחדד את הכאב שהנערים המקסימים לא זכו להזדקן. ונכון זו זכות! לכן חיפשתי דרך להביא תפיסה אחרת של הזדקנות ומצאתי. תנועת "חכמת ההזדקנות" ינקה את שורשיה בהודו אבל היא רוצה לבשר מסר לכל העולם בלי הבדל גיל, גזע ומין. הזדקנות זה התהליך שרובנו ירגיש וחשוב שנהיה מוכנים לו. ומי אם לא הנערים המדהימים של פרוייקט "משא למסע" ימחישו שחכמת ההזדקנות היא למצות כל רגע ורגע.
קראנו את התיעוד של ארז הרפז וגיא בן זאב בדרך הלוך ובדרך חזור, כך יצא שהרגשנו שליוו אותנו במהלך כל הטיול.
תודה
פז מכניסטית ממכינה קדם צבאית "גל", בחזרה מסדרת השרדות (26 למרץ 2019):
אתחיל במסע שלי, שבעבורי היה מאתגר. התחלתי בראשון עם מלא חששות, לחץ, ופחד מהשבוע. יציאה מאיזור הנוחות שלי זה קשה, אבל זה מאתגר ושווה את הקושי, כי לדעתי, כשיש קושי מגיעה ההצלחה. מאוד היה לי חשוב, במשך השבוע, לחשוב מחשבות חיוביות, לעזור לחברי ולהיות כמה שיותר אופטימית. מאוד שמחתי להיות עם חברי הקבוצה שלי – בכל קושי שהיה לי הם עזרו ותמכו בי ונתנו לי מוטיבציה להמשיך הלאה.
הייתי רוצה כעת לפנות לגיא בן זאב ז"ל – מאוד התחברתי ושמחתי לקרוא עליך, כי עשית הכל מאהבה – אהבה לטבע, למדינה, לאדם, ולמרות שאני לא מכירה אותך, אני מדמיינת לעצמי אדם מדהים שעושה רק טוב לכולם, תודה לך על מסע בלתי נשכח! אתה השראה לכל אדם. זכיתי לקבל את התיק על שמך ולקרוא על האהבה שלך לחוגי סיירות, צה"ל והשירים שצולמו בסוף המחברת. היה מסע מדהים ונהנתי בכל רגע. תודה לך ולמשפחתך ❤
באהבה ענקית פז.
רועי סביר (17 למרץ 2019):
בחופשת השחרור שלי החלטתי יחד עם חבר לעשות את "שביל הגולן" שעובר בשטחי רמת הגולן, מתחיל בחרמון ונגמר בכנרת.
לפני שיצאתי הבנתי שצריך תיק רציני לטיול.
שמעתי על המיזם "משא למסע" מבן של חברה של אמא שלי, והחלטתי לקחת חלק במיזם ולשאול תיק.
קיבלתי את התיק שמנציח את גיא בן זאב ז"ל, שנהרג בטיפוס על הר בפרו בשנת 2003, בטיול אחרי הצבא, מהוריו ציפי ואריק היקרים.
במהלך קבלת התיק בביתם של ציפי ואריק, וגם לאחר מכן במהלך הטיול, למדתי רבות על דמותו המיוחדת של גיא ועל האהבה שלו לטיולים ולאהבת הארץ.
במהלך הטיול, כשהתיק נמצא על גבי הרגשתי שאולי גיא איננו כאן, אך בזכות המיזם הוא ממשיך לטייל בשבילים בארץ ובעולם.
"משא למסע" זו דרך מצוינת ורעיון יצירתי להנציח מטיילים ישראלים שנהרגו בטיולים בארץ ובחו"ל.
אני בטוח שאמליץ לאנשים לשאול במסגרת המיזם תיק ושזוהי לא הפעם האחרונה שאקח חלק במיזם. תודה רבה.
גיא בן זאב יהיה זכרך ברוך!
גל מזרחי (5 לפברואר 2019):
אל משא למסע הגעתי מתוך אובדן גדול של חייל שהדרכתי, עוז לוי, שבהיכרות קצרה היה אחד האנשים הכי קסומים שזכיתי להכיר ולהכניס ללב. עוז נהרג בטיול של אחרי השיחרור עם כל הצוות, טיול שלא הפסקתי לשמוע עליו כשהדרכתי אותם, פחות מחודש לפני שיצאו אליו.
לפני הטיול שלי, פניתי לאורי לגבי התרמיל של עוז, אך בגלל מיקום גיאוגרפי לא התאפשר לי להגיע אל התרמיל של עוז בהתראה קצרה, אז הוא קישר ביני לבין ציפי, ששכלה את גיא הבן שלה לקראת סוף הטיול הגדול שלו. בדיעבד, אני מרגישה זכות גדולה, זכות ענקית, להכיר את גיא דרך עיניה של אמו. אחרי שישבתי עם ציפי ושמעתי את כל הסיפור, היה בי צורך להגיד לך,ציפי, שאני מרגישה בלב שלם שברגעיו האחרונים, גיא היה באחד המקומות שהוא הכי אוהב – בפסגה. גיא היה בדרך לפסגה של הר, בפסגה של הטיול שלו, ואני מרגישה שהיה לו טוב, ואיזה אושר זה שגיא הספיק לכבוש כל כך הרבה פסגות, וחווה כל כך הרבה אושר בעצמו.
חודשיים עם המוצילה על הגב, חודשיים שכל דובר עברית שאל אותי מה זה הפאץ' שתפור לי עליה, מי זה גיא בן זאב ששמו רקום על התיק. זכיתי לספר, אולי את המעט שידעתי, אבל הרגשתי שעוד אנשים למדו קצת מי היית.
אני בטוחה שהסיפור נכנס להם ללב כמו שלי הוא נכנס. יודעת שבאיזשהו מקום על איזושהי פסגה, הם יחשבו עליך. ואני, כמה ימים לפני שחזרתי לארץ, אחרי רגע של שבירה בטיול שלי, שישר אחריו הגיע הרגע הכי מאושר, עליתי על אחד הגגות ומולי הייתה את השקיעה הכי קסומה שראיתי בכל הטיול אם לא בכל החיים. השמיים לגמרי נפתחו, ושם ברגע הזה חשבתי עליך. אולי לא על פסגה של הר, אבל ידעתי איזה אושר הרגשת, איזה אושר זה טיול ואיזה חופש מוחלט. הרגשתי שאתה לוקח חלק בשקיעה הזאת, כבר לא רק בתור שם שרקום לי על המוצ'ילה… ומבחינתי, היתה לי הזכות הכי גדולה בעולם להכיר אותך.
תודה על הזכות להכיר את ציפי, שאיפשרה לי להכיר את גיא בדרך שלה. תודה על היוזמה המדהימה אשר "משא למסע" מקדמים ופשוט עוזרים לכל כך הרבה משפחות להנציח ולשמר את הזיכרון. זכות גדולה ויוזמה ענקית שאני שמחה שלקחתי בה חלק.
ברגע בו קראתי את הספרון הקטן על גיא, שמחובר למוצילה, וקראתי על השירים שכתב, חלקם בטיול וחלקם בכללי בחיים, הרגשתי שזה סימן שדווקא אל השם הזה הגעתי. כתבתי גם אני בטיול, ובחרתי להוסיף משכתבתי לספרון הקטן, וגם לפה.
"כְּמוֹ בְּרַכֶּבֶת הָרִים, שֶׁרוֹעֲדוֹת הַבִּרְכַּיִם וְאִם רַק הָיְתָה לָהּ אופציה לַעֲצֹר אֶת הַכֹּל וְלָרֶדֶת. ובָעֵינַיִם עֲצוּמוֹת הִיא מְטַפֶּסֶת לְמַעֲלֶה, וְהִיא בִּכְלָל לֹא צִפְּתָה לִהְיוֹת זֹאת שֶׁפּוֹרֶשֶׁת יָדַיִם וְזֹאת שֶׁפּוֹתַחַת עֵינַיִם וְהִיא בִּכְלָל לֹא צִפְּתָה ליהנות מֵהַפַּחַד. כְּמוֹ עַל מִדְרָכָה, כְּמוֹ לִטְעוֹת בַּפְּנִיּוֹת שֶׁהֲרֵי הִיא הָלְכָה בָּהֶן כְּבָר לְפָחוֹת חָמֵשׁ פְּעָמִים. גַּם שָׁם רוֹעֲדוֹת לָהּ הַבִּרְכַּיִם, גַּם שָׁם הִיא חוֹשֶׁבֶת לַעֲצֹר. ובְרֶגַע אֶחָד, שֶׁדּוֹמֶה לְהַרְבֵּה רְגָעִים אֲבָל לָהּ הוּא שׁוֹנֶה, הִיא פּוֹרֶשֶׁת יָדַיִם ופוֹתַחַת עֵינַיִם וְיוֹדַעַת לִפֹּל בְּלִי לָדַעַת לְאָן.
וְאוּלַי הִיא כְּבָר לֹא רוֹצָה לָרֶדֶת
וְאוּלַי כְּבָר אֵין לָהּ פָּחַד לְפַחֵד מִמְּנוֹ"
מרים טרויאנובסקי (18 לינואר 2019):
מהכתוב על גיא:
"גיא נולד ב 19.5.1980 -ד' סיון תש"מ בבית חולים כרמל בחיפה ,
בן לציפי ואריק ,אח למאיה המבוגרת ממנו ב-4 שנים וגיל שצעיר ממנו ב-7 שנים.
את שנות ילדותו בילה בנוה שאנן עם המטפלת מלכה ואח"כ במעון אמנה.
גיא היה ילד חברותי שתמיד מוקף בחברים וכבר בגן הגננת גאולה אמרה כי לא ראתה מזמן כזה ילד חברותי ואהוב על כל הילדים.
מהגן המשיך לבי"ס יסודי אהוד. ועבר לחטיבת הביניים ההעליונה בבי"ס עירוני ה'.
גיא היה ילד של טיולים וטבע, כבר בכתה ד' הצטרף לחוג טבע.
ומכיתה ז' ועד י"ב היה חניך בחוגי סיירות ע"ש אורי מימון,חבר מערכת בעיתון חג"ס ומד"צ . כל אימת שהיה לו זמן חופשי היה מתכנן טיול, או יוצא לטיפוס צוקים –אהבתו הגדולה. גיא התוודע לטיפוס בתקופת התיכון ומאז הדבר הפך אצלו לתחביב עיקרי לצד טיול,רכיבת שטח על אופניים,צלילה,וצילום.
בכיתה יא' במסגרת מחויבות אישית התנדב במד"א, לשם נקשר ואהב מאוד את הפעילות, והמשיך להתנדב גם בכתה י"ב ועבר קורס חובשים.
הפעילות במד"א הציתה אצל גיא אהבה לעזרה והחליט שברצונו ללמוד רפואה.
לאחר סיום לימודי התיכון ובחינות הבגרות התגייס ביולי 1998 לקורס טיס. בסיום שלב פייפרים הודח מהקורס , וגיא החליט להתנדב לחיל ההנדסה-יהל"ם- היחידה לסילוק פצצות (יחס"פ).
השירות היה קשה והתעסוקה המבצעית קשה ומסוכנת.
בתום 3 שנות שרות החובה, המשיך לשרות קבע.
עם שחרורו מהזה, מהצבא היה זה אך ברור שהוא יסע לטיול ארוך.
גיא יצא לדרום אמריקה ב 4.11.2002 לתשעה חודשים מלאים של מסעות בג'ונגלים וביערות הגשם, ביקור בערים וספיגת תרבויות שונות.
כמו כן המשיך עם אהבתו לטיפוס ולמד טיפוס קרח מקצועי .
גולת הכותרת של טיולו אמורה היתה להיות טיפוס על הר האלפמאיו שבפרו,ולאחריו תכנן לשוב ארצה.
(תוך כדי השהות בדרום אמריקה נרשם ללמודים אקדמאים ואף התקבל לטכניון)
בדרכו לפסגת הר האלפמאיו לקראת הזריחה , קרס קרחון ענק ופגע במטיילים. גיא ועימו עוד שבעה מטפסים מכל העולם וביניהם הישראלית אופירה צוקר ז"ל מאשקלון נהרגו."
התחברתי מאוד עם הכתוב על גיא.
בשבוע שעבר השתתפתי בסדרת סיירות מטעם המכינה שלי,מכינת ״ארז שלומי״. שאלתי תיק מ"משא למסע", שעזר לי מאוד בסדרה. תודה רבה "למשא למסע" שהשאילו לי את התיק שהקל עלי במסע ועזר ליהנות ממנו. תודה רבה למשפחתו של גיא בן זאב, והכי חשוב – תודה על ההזדמנות ללמוד על גיא וגם מימנו.
רועי עזיזי (14 לינואר 2019):
כשיוצאים למסע כמו הטיול הגדול זוכים בהמון דברים. פוגשים אנשים, לומדים תרבויות, נהנים מנופים ייחודיים ובעיקר מנסים לבלות.
דרך "משא למסע" זכיתי בדבר משמעותי ביותר, והוא לעשות מצווה. לשאת תיק על שמו של גיא בן זאב, שנפטר בפרו המדינה בה טיילתי.
בגאווה רבה נשאתי את התרמיל, בידיעה שאני צופה בנופים החלומיים שבהם טייל, וההרים האדירים עליהם טיפס.
תודה על הזכות.
יהיה זכרו ברוך.
דניאל מור (13 לדצמבר 2018):
שלום חברים
רציתי לספר לכם עם מיזם מדהים שנחשפתי אליו לאחרונה
המיזם נקרא "משא למסע".
עיקר הפעילות של היוזמה המדהימה הזו היא השאלת תיקים למטיילים שצריכים את אותם התיקים בשביל לטייל על הצד הטוב ביותר.
אך הדבר המיוחד באמת הוא שאת התיקים תרמו בני משפחה של מטייל/מטיילת אשר נהרגו, במטרה להנציח את היקרים להם.
אומרים ש"אדם לא מת באמת עד שאין אף אדם בעולם שזוכר אותו".
אני חושב שעצם הנצחת אותם המטיילים על תיקים ויצירת מיזם כזה,יוצרת מצב בו כל המטיילים האלו,שאהבתם הגדולה הייתה לטייל,עדיין חיים,בקרבנו.
אני מודה תודה מיוחדת למשפחתו של גיא בן זאב על השימוש בתיק לאורך השבוע.
נעה פרסטר (25 לנובמבר 2018):
על משא למסע שמעתי במכינה. העמותה משאילה תיקים למטיילים תוך הנצחה של אהובים שנהרגו במהלך טיול- דרך יפייפיה והגיונית להנציח.
בשבוע הניווטים שהיה לנו במכינה, נשאתי תיק להנצחתו של גיא בן זאב. גיא היה בן 23 במותו, נהרג מהתמוטטות קרחון בדרך לפסגת הר האלפאמיו בפרו. כל חייו גיא נתן מעצמו לסביבה- במד"א, קורס חובשים והחלום ללמוד רפואה.
בשבוע שחלקנו ביחד הרגשתי שאני לוקחת איתי את גיא ומראה לו עוד ועוד מהארץ היפה שלנו. אני מתרגשת שהייתה לי ההזדמנות ומודה על כך לציפי בן זאב, אימו של גיא, ולכל העוסקים במלאכה.
"גיא אהוב ליבנו שהלך בשבילים וכמה להרים חדל בפסגה"
יהי זכרו ברוך ❤️
חניכי מכינת חנתון (11 לנובמבר 2018):
בתאריכים 14-18 לאוקטובר חניכי מכינת חנתון יצאו לסדרת ניווטים באיזור רמות מנשה, במהלך הסדרה סחבנו את כל הציוד על גבנו, אך לחלק מהחניכים במכינה לא היה תיק שמתאים לנשיאת משקל למשך מספר ימים.
שמענו על העמותה דרך אחד המדריכים של המכינה ופנינו בפייסבוק ל״משא למסע״. ענו לנו תוך זמן קצר וקבענו לאסוף את התיקים.
לקחנו 4 תיקים לארבעה חניכים:
תיק אחד נשא את שמו של אגם לוריא ז״ל (22/8/91- 14/10/14).
אגם נולד וגדל בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל בשנת 1991, להורים ורד ויוסי, ואח לאילאיל ולשחף.
אגם התגייס ושירת בלשכת הגיוס בחיפה, שם רכש חברים קרובים רבים. במהלך השירות חלה יוסי, אביו של אגם, ולאחר זמן קצר נפטר. אגם טיפל וסעד אותו עד יומו האחרון.
לאחר שירותו חסך כסף ל"טיול הגדול" למזרח.
באביב 2014, ארז אגם תיק ויצא לטיול, עם חבר טוב שהכיר בצבא. השניים טיילו יחד בויאטנם וקמבודיה, ומשם התפצלו. אגם המשיך להודו שמצאה חן בעיניו מאוד. תרבות המזרח, נופיו ואנשיו קסמו לו. הוא מצא שם את השקט שכל כך חיפש כאן. הוא התחבב על אנשים רבים מאד, ישראלים כמו גם מקומיים, הירבה לטייל ולקרוא. השתתף בלימודי בישול ויוגה, וניסה ליהנות מכל שמציע העולם החדש והמיוחד ההוא.
הטרק האחרון אליו יצא אגם היה ברכס האנאפורנה שבנפאל. סופת שלגים קשה ומפתיעה שארעה ב-14 באוקטובר "תפסה" אותו בשיאו של המסלול (ב"פס", הנקודה הגבוהה ביותר). בשעותיו האחרונות אגם עודד את הישראלים שהיו עימו בבקתת התה, שילם עבורם למלווים המקומיים, טיפל בחברה שסבלה מהיפותרמיה ובכך הציל את חייה, ורק לאחר שווידא שעשה הכל לטובת חבריו, עזב את הבִקתה במאמץ להציל את חייו.
אגם לא הצליח להגיע אל מקום מבטחים, ובאותו לילה מצא את מותו בשלג בהרי ההימלאיה.
תיק נוסף שקיבלנו נשא את שמה של ורד אביישר ז״ל (17/4/91- 8/10/17)
ורד נולדה וגדלה בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק המעיינות.
ורד שירתה כמש״קית הוראה בחיל החינוך ולאחר שחרורה מצהל טיילה במשך חודשיים את כל אורכו של שביל ישראל.
לאחר שהשלימה את כל חובות לימודיה יצאה ורד לטיול בנפאל. בחול המועד סוכות, י"ח בתשרי תשע"ח, 8 באוקטובר 2017, נהרגה ורד בהתהפכות הג'יפ בו נסעה בדרכה לרכס האנאפורנה, והיא בת 26.
ורד אהבה את הארץ, את שביליה, ואת אנשיה, אהבה לתת מכל מה שיש לה לאחרים – מילה טובה ואוזן קשבת לחבר, מתן עזרה לילד שנפל מהאופניים ברחוב, ציוד ובגדים שכרגע לא בשימוש, מתנות לאחיינים בכל הזדמנות. אורחים ומטיילים רבים לנו בדירתה בקיבוץ, וגם בדירתה בירושלים אהבה לארח משפחה וחברים. במיוחד אהבה לתת מכישרונותיה הרבים – בנגינה, בבישול, ביכולת ללמוד וללמד בסבלנות רבה, בתבונה ובחכמת חיים.
שני התיקים הנוספים היו לזכרו של גיא בן זאב ז״ל (19/5/80- 21/7/03)
גיא נולד בחיפה להורים ציפי ואריק, אח למאיה וגיל.
גיא התנדב לשרת ביחידה לסילוק פצצות של חיל ההנדסה.
השירות כלל מבצעים בעזה, גבול הצפון ולחימה ב״חומת מגן״.
לאחר השחרור יצא לטיול ארוך בדרום אמריקה.
ב- 4.11.2002 יצא גיא לתשעה חודשים של טיול ביבשת שכללו טיולים בהרים, בג'ונגלים, ביערות הגשם וספיגה של תרבויות שונות. גולת הכותרת של טיולו אמורה היתה להיות טיפוס על הר האלפמאיו שבפרו, לאחריו תכנן לשוב ארצה.
בדרכו לפסגת ההר לקראת הזריחה התנתק קרחון ענק מפסגת ההר.
גיא, ואיתו עוד שבעה מטפסים מכל העולם וביניהם הישראלית אופירה צוקר ז״ל נהרגו.
רצינו להודות באופן אישי, וגם בשם המכינה על הזכות להשתמש בתיקים של האנשים החשובים והיקרים האלה. יהי זכרם ברוך.
יבגני מרמן (28 לאוקטובר 2018):
שמי יבגני ונסעתי לחודש להודו עם אשתי.
על משא למסע שמעתי דרך פורום בטכניון כשחיפשתי תרמיל. חבל לי שהמיזם לא מפורסם יותר אבל עכשיו אחרי שהיכרתי אני שמח לשתף בחוויה שלי אחרים.
את התרמילים שלי ושל אשתי לקחנו מציפי אמו של גיא בן זאב שמונצח במיזם. המפגש עם ציפי היה מיוחד מאוד. היא סיפרה לנו על גיא ועל כך שהיה בחוגי סיירות שזה בדיוק ההפך ממני. אני אוהב לטייל בקניונים אבל אחרי החוויה של הודו הבטחתי לעצמי לטייל קצת יותר בארץ ובחו"ל.
הסיפורים שציפי סיפרה על גיא ועל האחרים שמונצחים במיזם גרמו לי להבין את הקושי שהיא מתמודדת איתו.
אני ואשתי קראנו את הדף המצורף לתרמיל שבו יש פתגמים ומשפטים שגיא היה מרבה להשתמש בהם. חלקם היו מצחיקים.
התרמילים היו במצב מצויין ושמחתי להשתתף בפרוייקט כזה ערכי.
חופית לאיאני (28 לאוקטובר 2018):
סיימנו שנה א' והחלטנו לטייל קצת. הודו היה יעד שתמיד ידעתי שאני אגיע אליו וידעתי שזה יהיה מקום משמעותי עבורי והוא באמת היה, בעיקר בזכות הפרויקט משא למסע, בו משאילים תיקים למטיילים במטרה להנציח מטיילים שנהרגו בטיול שלהם. אני ויונת השאלנו מהפרויקט את התיקים ומאותו רגע הפכנו לנציגות שלו.
זכיתי להנציח את גיא בן זאב ז"ל.
גיא נהרג בדרום אמריקה, בטיול הגדול בעקבות התנתקות קרחון מפסגת ההר עליו טיפס.
"גיא נשאר לנצח בן 23" כתוב על דף הזיכרון שנשאתי עימי. גם אני בת 23, עוד מעט 24 וזוכרת. זוכרת שאסור לקחת שום דבר כמובן מאליו, זוכרת לחיות, זוכרת להנות, זוכרת וגאה להנציח את גיא.
תודה לפרויקט המדהים הזה, שמחה שיכולתי להיות חלק ממנו 🙏
איתמר שטנגל (27 לאוקטובר 2018):
אחרי טיול שבוע וחצי בספרד. אני רוצה להודות לפרויקט "משא למסע" על שקיבלתי את התרמיל על שם "גיא בן זאב" ששירת בחיל ההנדסה, נלחם בחומת מגן. גיא נהרג בפרו על פסגת האלפמאיו, יהי זכרו ברוך.
מאור טל ומיכל בן משה (15 לאוקטובר 2018):
כשבועיים לפני היציאה לטיול שלי בדרום אפריקה, חיפשתי לרכוש תרמיל לקראתו. ממש במקרה שמענו על הפרויקט "משא למסע" לפני שהתרמיל נקנה. הפרויקט משאיל תרמילים המנציחים מטיילים שנהרגו.
כשקיבלתי את התיק של גיא בן זאב, אשר נהרג בדרום אמריקה, יצא לי להתוודע לסיפור חייו. גיא מאוד אהב לטייל, ועל כן שמחתי לקחת את התיק למקומות אליו לא הצליח להגיע. התיק ואני עברנו טיול משמעותי ומרתק, בין יבשות שונות ותרבויות מופלאות.
כשמיכל הצטרפה אלי במזרח במהלך הטיול, שמחתי מאוד שגם היא לקחה חלק בפרויקט הזה וקיבלה את התיק של ארז הרפז, קיבוצניק כמותי. ארז, כמו גיא, טייל ונפטר בדרום אמריקה. במהלך הטיול יצא ששאלו אותנו רבות על התיקים והיה לנו חשוב להדגיש עד כמה הפרויקט הזה משמעותי ועד כמה הוא סייע לנו.
חשוב לנו להזכיר שבטיול רבים מרגישים שכל יום חייב להגיע לשיאו, אך אנחנו הבנו שלא כך תמיד הדבר. הטיול כמו החיים האמיתיים, מלא בחוויות ועליות אך גם בקשיים ומורדות. לא פעם יצא לנו לפגוש בענן גשום במקום בו קיווינו לשמש, אך ממש כמו בחיים החוכמה האמיתית היא להמשיך לטייל עד שהשמש יוצאת בשנית. זאת ניתן לראות בתמונות של התיקים, מחכים איתנו בהמתנות הארוכות ועוברים איתנו ימים גשומים, עד לשמש הזורחת.
אנחנו מודים מאוד לפרויקט "משא למסע" שנתן לנו את ההזדמנות והזכות לקחת חלק פעיל בו ונתן ערך מוסף לטיול שלנו. חשוב לנו לספר על הפרויקט ולשתף אותו עם כמה שיותר מטיילים ומטיילות, כדי שאחרים יזכו להשתתף בו גם הם.
דור מיוסט וילנה טשרניחובסקי (27 לספטמבר 2018):
לקראת הטיול לדרום אמריקה, התלבטנו בנושא התיקים לטיול ואז נפל לאוזנינו המיזם המיוחד הזה שנקרא "משא למסע", שמטרתו להנציח מטיילים ישראלים שנהרגו במהלך טיולם ברחבי העולם. חשבנו לעצמנו שכך נוכל גם לתת מעבר ולא רק לקבל.
גיא בן זאב היה הרפתקן ואוהב טבע מגיל צעיר, איש של נתינה וחברותי מאד.
גיא שירת בחיל ההנדסה, ביחידה לסילוק פצצות בסדיר והמשיך גם לקבע.
בדרכי בפרו הרגשתי חיבור מיוחד לגיא דרך המקומות בהם זכה להיות לפני האירוע.
יהי זכרו ברוך
אליחי דגן היה אדם שאפתן, בעל שמחת חיים והרפתקן בדם. בעל טוב לב אמיתי שהתבטא במעשים כמו תרומה לחברה. כאחד שאוהב לטפס הרגשתי חיבור מיוחד לאדם וראיתי בו דוגמא לאדם שמגשים את חלומו לעסוק במה שהוא הכי רוצה!
יהי זכרו ברוך
תודה רבה למיזם שפועל לעזור למטיילים ובכך מנציח אנשים כמו גיא ואליחי שלא הצליחו לחזור הבייתה בשלום!
לינוי עטרי משתפת (27 לספטמבר 2018):
את גיא הכרתי דרך הספרון ודרך הסיפורים המקסימים מהמשפחה והחברים.
גיא נהרג בהיותו בן 23 בשנת 2003, בהר האלפמאיו שבפרו, בעקבות קרחון ענק שהתנתק מפסגת ההר ופגע בו.
גיא הספיק להנות בדרום אמריקה תשעה חודשים!
בקריאה על גיא ניכר שהוא היה מלח הארץ!גיליתי את כישרון הכתיבה שלו, אהבתו לרכיבת שטח על אופניים,צילום וצלילה והתנדבותו הרבה !
תודה רבה למשפחה של גיא ולמיזם משא למסע שמשאיל תיקים למטיילים ובזכותם הטיול שלי הפך למשמעותי יותר !
אזכור את גיא לנצח
❤ יהי זכרו ברוך
(בתמונה עמק ג'וטה שבגיאורגיה)
מאי גונן (17 לספטמבר 2018):
על פרוייקט משא למסע שמעתי דרך חברה כשחיפשתי תיק לטיול בהודו במהלך חופשת הסימסטר.
דרך הפרוייקט הגעתי לציפי ואריק המקסימים שהכניסו אותי לביתם ונכנסו לי ללב. שמעתי על המקרה הכואב של בנם גיא בן זאב ז״ל, אשר נהרג ב 21/7/03, יחד עם מטיילים נוספים, כתוצאה מקריסת קרחון בדרכו לפסגת הר האלפמאיו שבפרו. המשכתי לקרוא עליו פרטים נוספים, ודף עם פתגמים שכתב לאחותו לכבוד הטיול שלה – מיד הבנתי שיש לי זכות גדולה להמשיך ולהנציח אותו גם במהלך הטיול שלי.
תודה רבה לכם על הכל!
דורית וינקור (17 לספטמבר 2018):
שמי דורית. לפני כחודש השתחררתי מהצבא. טרום השחרור אחותי הציעה לי לטוס ביחד לאירלנד, לה כבר היה תרמיל מהטיולים הקודמים ולי היא סיפרה על המיזם המדהים של "משא למסע", שבצורה מיוחדת כ"כ מנציח את זכרם של מטיילים ישראלים שנהרגו ברחבי העולם. קיבלתי את התרמיל של גיא בן זאב, שנהרג ממש לפני חזרתו לארץ מנפילת קרחון בהר האלפמאיו ב21.07.03
מקריאה על סיפורו של גיא, גיליתי אדם מדהים, אוהב טבע ואוהב את החיים. מיד הצלחתי להתחבר אליו. גיא ליווה את טיולי המדהים באירלנד, נופים יפים, אנשים שרק רוצים לעזור ומוזיקה שרק בא להמשיך ולשמוע כל הזמן. תודה ל"משא למסע" על הפרויקט המדהים שהקמתם!
(7 לספטמבר 2018):
שמי תהל ויטל ואני בת 12.
בתרמיל של משא למסע השתמשתי על בסיס יום יומי במשך חודש שלם במחנה אליו טסתי בארצות הברית.
לולא התיק לא הייתי יכולה לצאת למסע עם המחנה, והסחיבה היומיומית של ציוד היתה הרבה פחות נוחה בשבילי.
הרבה אנשים שאלו אותי מה זה הסמל שעל התיק, של משא למסע, ומאוד התרגשו לשמוע את ההסבר.
תודה רבה לארגון ולכל האנשים שעובדים קשה בשביל שהכל יעבוד כל כך טוב.
ירון אדרי (17 לאוגוסט 2018):
שמי אורי אדרי מחיפה. אני בן 15. אני נושא איתי זכרונות מקורס סיו"ן (סיור וניווט) שהיה מאתגר ומצמיח ועל גבי נושא תרמיל באדיבות "משא למסע" – עמותה המנציחה את זכר יקיריהם דרך השאלת תרמילים. בנימה אישית, תודה למשפחתו של גיא בן זאב ז"ל. רבים שאלו אותי מהיכן התיק ומה פשר הכיתוב "משא למסע". הסברתי להם ששמעתי על העמותה הזו מחבר של אבי ועל אופן ההנצחה באמצעות השאלת תרמילים. שמחתי שיצא לי לספר את סיפורו של גיא לחבריי ולהנציח אותו בפעילות אתגרית שכה אהב. יישר כח לעמותה על פעילותה!!!
דן פרי – מש"צ (14 לאוגוסט 2018):
ביום ראשון ה15.7 יצאתי לקורס סיון לטיול של 6 ימים, שבהם צועדים כ-15 קילומטרים ביום, כאשר נושאים את כל הציוד על הגב ובמקרה שלי הציוד שקל 13 קילוגרם. חיפשתי רבות אחר תיק מתאים שישרת אותי במהלך הטיול במחיר מתאים בלי פשרה על האיכות. חיפשתי אצל חברים ומכרים עד שהגעתי אל "משא למסע" שם קיבלתי את התיק של גיא בן זאב. יצאתי בתחושה טובה לטיול וכמו שחשבתי התיק עשה את "העבודה" כמו שצריך, הוא היה נוח ומתאים לצרכי וששת הימים עברו בקלות רבה למרות הקשיים וכל זה הודות לתיק.
הארגון "משא למסע" מנציח את סיפורם של מטיילים שנפטרו במהלך הטיולים שלהם ולי ניתנה הזכות להנציח את סיפורו של גיא בן זאב שהיה אדם של חברה, טיולים וטבע שבזמנו הפנוי עסק בטיולים, טיפוס צוקים, רכיבת אופניים וצלילה כבר מגיל צעיר. כשהיה בגיל 21 בסיום שירותו הצבאי טס לדרום אמריקה במטרה לטייל ובעת הטיפוס קרה אסון והקרחון עליו עמד נסדק וגיא מצא את מותו מיידית. משפחתו החליטה לתרום את תיקו ולהנציח את סיפורו.
גל דוידסון (4 לאוגוסט 2018):
על פרויקט משא למסע שמעתי דרך קבוצת פייסבוק של מטיילים במזרח,
חיפשתי תרמיל גדול שישמש אותי לטיול שלי ושל בן זוגי יובל בפיליפינים ובהודו.
אני טיילתי עם התרמיל של גיא בן זאב ז״ל, כשקראתי קצת על גיא גיליתי שהוא היה אדם מאוד חברותי ואוהב טבע.
גיא נהרג בפרו שבדרום אמריקה בזמן שטיפס על הר האלפמאיו, קרס עליו קרחון שהרג אותו ועוד 7 מטיילים נוספים.
שמחתי שהייתה לי את הזכות להנציח דרך התיק את גיא ולספר לכל מי שהכרתי בטיול איזה בן אדם מדהים הוא היה.
גיא בן זאב ז״ל 1980-2003
נעם דמאיו (9 ליולי 2018):
יצאתי למחנה קיץ של חוגי סיירות של קק"ל. קיבלתי ממסע למשא את התיק של גיא בן-זאב. זה היה מאוד מרגש כי גיליתי שהוא גם היה בחוגי סיירות כמוני וגם היה מטפס שזה התחביב שלי גם. שמעתי סיפורים על הטיולים שלו בעולם ועל אהבת הטבע והספורט האתגרי שלו. אני גאה להיות חלק ממסע ההנצחה שלו. ומאוד מעריך את הפרוייקט של מסע ומשא שאיפשר לי לטייל וגם להכיר דמויות להשראה.
טלי רמניק (7 ליוני 2018):
אחרי שהשתחררתי החלטתי להגשים חלום ולצאת לשביל ישראל. על משא למסע שמעתי מאמי ושמחתי לקחת חלק בפרויקט משמעותי זה. אני קיבלתי את התיק לזכרו של גיא בן זאב ז"ל, גיא תמיד אהב לטייל ונהרג בטיולו בדרום אמריקה כאשר קרחון התנתק מפסגת ההר עליו טיפס. זו הייתה לי זכות לשאת את התיק לזכרו ולספר את סיפורו למטיילים שפגשתי בדרכי. תודה
אביב נשיא (4 ליוני 2018):
אני אביב, מכיניסטית במכינת "גל".
על משא למסע שמעתי מאחותי התאומה שהיא ש"ש בחברה להגנת הטבע, לא עברו 24 שעות מהרגע ששמעתי על המיזם ועד הרגע שהתיק כבר היה בידי.
השאלתי תיק לזכר גיא בן זאב ומיד הסתקרנתי לקרוא מיהו,נכנסתי לאתר לזכרו ועיינתי בגלריית התמונות.
הרגשתי עצב ועוצמה. עצב- כי בכל התמונות ניכר כי גיא היה אדם מלא חיים,רגישות, שמחה והם כולם נפסקו.
עוצמה- כי הבנתי כמה טוב אפשר לתת גם מתוך עצב כל כך גדול ושעלינו מוטלת הבחירה לאן לנתב אותו.
עזרה, רוח, נתינה.
אם יש משהו שהכרתי מחדש במכינה זה את שלושת הערכים האלו. בכל סדרה, התנדבות, בשכונה או במדרשה, בכל מקום הערכים האלה מובילים ומנחים אותנו.
האמונה בטוב האדם, בכלל לא מובנת מאליה ובגלל זה לראות מיזמים כמו "משא למסע"- שנועדו כדי להפיץ טוב- פשוט מרגשים אותי ומחזקים את האמונה שלי.
אני מרגישה אסירת תודה על כך שזכיתי להיות חלק מקהילה ענקית של נתינה עזרה ורוח. העברתי משבצת לשאר המכיניסטים על סיפורו של גיא ועל המיזם ובה גם שאלתי אותם איפה הם פוגשים בחייהם את הערכים האלה.
תודה על מיזם מדהים, מקווה שבכל רגע נתון בחיי לא אשכח את הטוב שבבני האדם ושאדע להפיץ את הרוח הזו שמורכבת מאהבה!
ירדן בנג'יו (21 למאי 2018):
טסתי לניו זילנד עם התיק של גיא בן זאב.
גיא נהרג בטיול אחרי צבא, בזמן שטיפס על הר האלפמאיו שבפרו וקרס עליו ועל עוד שבעה מטפסים מכל העולם קרחון ענק.
לפני היציאה לטיול נפגשתי עם ציפי, אמא של גיא שסיפרה לי על הבן אדם המדהים שהוא היה ואפילו נתנה לי חוברת ציטוטי השראה שגיא הכין שליוותה אותי במהלך כל הטיול.
גיא היה אוהב טבע מושבע והרגשתי כבוד לטייל עם התיק שלו בנופים המהפנטים של ניו זילנד.
יעקב גאון (8 למאי 2018):
היצטרפתי למסע של חבר שלי מהצבא, לשביל ישראל. הוא תיכנן את מסע כאתגר להתעלות מעל מי שהוא היה לפני שהוא יצא אליו ואכן הוא הצליח. אני היסתכלתי על המסע כטיול והזדמנות להביא לידי ביטוי את איך שאני מרגיש ביחס לאנושות, מנותק, בעולם משלי. לאחר הטיול נודע לי שעל ידי סחיבת התיק של משא למסע, לא רק סחבתי את הקיום שלי אלא גם את זיכרו של גיא בן זאב.
גיא נהרג כשקרחון קרס עליו ועל שבע מטפסים אחרים.
גיא אהב טיולים והרגשתי שהטיול שלו ממשיך איתי.
כשאני מטייל אני אוהב את הניתוק מכולם והרגשת הקיום והחיים שלך דרך חוויה שנחרטת בתודעה שלך .
היה לי לכבוד לשאת את התרמיל של גיא
תודה רבה.
ניצן פרינץ (25 לאפריל 2018):
זאת הייתה הפעם השנייה שאני סוחב את תיקו של גיא בטיול והפעם לאחר מפגש עם ציפי אמו, שמעתי על הטיולים וחייו של גיא, התחברתי אליו בצורה הרבה יותר חזקה . ראיתי בגיא הרבה בעצמי ומהבן אדם שאני שואף להיות בהמשך החיים שלי. לאורך כול הטיול שבו עשינו מדן עד לזכרון יעקב, 270 קילומטר ב9 ימים. שבהם היה הרבה רגעי משבר וכאב והיו הרבה פעמים שבהם הרגשתי שאני לא י כול להמשיך יותר. הרגשתי שהסיפור שלו שם איתי ושאני צריך לסיים את המסלול גם בשבילי וגם בשבילו.
תודה לכם משפחה מופלאה ועל הכוחות שנטעת בי.
אייל פלטק (25 לפברואר 2018):
לאחרונה לקחתי חלק בפרוייקט הנצחה מיוחד, שונה, מרגש ובעל משמעות מיוחדת.
השאלתי מעמותת "משא למסע", תיק על שמו של גיא בן זאב ז"ל אשר נהרג בשנת 2003 במפולת שלגים בפרו.
גיא, בדיוק כמוני, בוגר הנדסה קרבית יצא לטיול לאחר סיום שרותו הצבאי ונהרג במהלך מפולת שלגים.
המסע יחד עם התיק לזכרו של גיא ז"ל, הגיע לפסגות הרי הטטרה הגבוהים בסלובקיה.
התיק שהיה צמוד אלי ונקרא על שמו של גיא ז"ל, ליווה אותי לכל אורך המסע במסלול אתגרי, קשה מאד למעבר ובתנאי קור קיצוניים ביותר, נשאתי את התיק על שמו של גיא ז"ל בכבוד אבל לצד הרבה אחריות.
עדן בן אור (20 לפברואר 2018):
לפני כשבועיים יצאתי לשבוע מיוחד במכינה שאני חלק ממנה-
שבוע העצמה! או בשם הטיפה פחות יפה.. שבוע הישרדות,
שבוע שבו חיים בשטח עם תנאים מינמלים בלי טלפונים או הרבה אוכל ועם קור שחודר לעצמות,
ניווטנו אינסוף בכל שטחו של מדבר יהודה והשיא של השבוע היה בלילה האחרון בו נלקחו לנו השעונים, שקי השינה ונשלחנו ללינת בודדים ברחבי המדבר, רק אני והכוכבים..
בלילה הזה יצא לי לחשוב ארוכות על גיא, דמיינתי אותו באותה סיטואציה כמוני והוא חיזק אותי בכוחות מחודשים להמשיך את הישורת האחרונה.
שמחתי לטייל עם תיק לזכרו, גם על מנת להנציח אותו אך בגלל ההשפעה והאמביציה שהתיק הזה נתן לי בכל צעד שהלכתי.
יובל גיטילביץ וגיא נהרי:
אני וגיא החלטנו לצאת לטיול לויאטנם של חמישה שבועות.
לשנינו לא היה תרמיל ולכן חיפשנו להשאיל שניים. למזלנו, שמענו על העמותה משא למסע שמאפשרת להשאיל ממנה תיקים על מנת להנציח מטיילים שנהרגו בטיול שלהם.
התיקים שלנו היו ע"ש גיא בן זאב שנהרג ב-2003 מהתנתקות קרחון בהר האלפמאיו בפרו וע"ש שירה דבוש שנהרגה ב-2014 במהלך טיול בנפאל.
התיקים היו במצב מצוין וגם הביאו ערך מוסף לטיול שלנו.
המון תודה!
ירדן אשר (ינואר 2017):
בחודש האחרון במסגרת תוכנית שנה ב' שבה אני לוקח חלק ,חולקנו לחוליות. אני עם עוד 2 חניכים בתוכנית יצאנו לטיול בן 3 ימים בגלבוע ומהר הכרמל לחוף מעגן מיכאל. לצורך הטיול השאלתי שנית תיק מתוכנית משא למסע, ושנית היה זה התיק לזכרו של גיא בן זאב.
הכיף בטיול עם תיק מהפרויקט הוא לא רק הטיול, שעם תיק מקצועי נעשה נוח יותר, זה גם הזכות להפיץ את הפרוייקט לכל מי שפוגשים בדרך.
רבקה שמואלי (ינואר 2017):
לקראת המסע שלי בהודו ונפאל לקחתי איתי את התיק ע"ש גיא בן זאב ז"ל שנהרג במהלך טרק בפרו.
הרגשתי זכות ואחריות לשאת על גבי את התיק שהונצח לזכרו. כשמטיילים אחרים התעניינו בתג שעל התיק "משא למסע" שיתפתי אותם בפרוייקט ההנצחה החשוב.
המסע קיבל משמעות אחרת גם במובן של ערך החיים, והשפיע על ההחלטות שקיבלתי במקרים מסוימים שהייתי צריכה להפעיל שיקול דעת זהיר, במהלך טרקים בנפאל וכו.
תודה על המיזם המבורך.
זהו יצר החיים הנטוע בנו, להמשיך וללכת, וכמובן לזכור, את אלו שלא זכו לסיים את המסע שלהם.
ואגב כך לדעת את ערך החיים, להזהר ולהשמר כדי לסיים את המסע בשלום.
נופר וסהר סלע (דצמבר 2017):
בחודש האחרון בילינו את ירח הדבש שלנו בתאילנד. בחיפושנו אחר תרמיל שמחנו לגלות את הפרוייקט המדהים שנקרא ״משא למסע״ אשר מנציח מטיילים שלא שבו מהטיול שלהם. למסע שלנו יצאנו עם תרמיל לזכר גיא בן זאב אשר נהרג בדרכו לפסגת הר האלפמאיו שבפרו. תודה לציפי בן זאב ולאנשים שמאחורי מסע למשא שנתנו לנו את ההזמנות לקחת חלק בפרוייקט החשוב הזה ולהמשיך את המסע של גיא.
מאור ורדה (נובמבר 2017):
משא למסע..!
בהחלט אחלה של משא ובהחלט אחלה של מסע..
טיילתי עם אישתי עשרה ימים בגיאורגיה ובזכות העמותה המדהימה הזאת היה לנו הרבה יותר קל, כיף ומקום לסחוב..
תודה לכל האנשים מסביב שלוקחים חלק בהפעלה ובארגון אשריכם ואשרי חלקכם..
התרמיל שאני השאלתי היה לזכרו של גיא בן זאב.
היה לי הכבוד להיות אחד מתוך אלפים שנשאו איתם זכרון וקיבלו משמעות נוספת לטיול!
אין ספק שבזכותכם החוויה והעוצמה בטיול היא הרבה יותר גדולה ומבורכת!
תמשיכו לעשות חייל ועבודה נאמנה!
לבנת ודשה בקורס הישרדות (אוגוסט 2016)
אחרי הכנה וטיול של הישרדות טיול לא פשוט אפשר לנשום לרווחה ולהסתכל אחורה על הדרך שעשינו ועל המרחק העצום שעברו בין אם פיזי ובין אם בנפש ובחוזק הנפשי והעוצמה הענקית והגאווה האין סופית.
בתמונה למטה אנחנו ביום הראשון של ההכנה ולמעלה אנחנו בפסגת החרמון בסוף הקורס עם כל הגאווה של סיום הקורס הקשה ומלא ההפתעות שעברנו אך הגאוה היא כפולה כאלה לקחנו תיקים מעמותת משא למסע וכשהלכנו לאורך כל הדרך גם הנצחנו את אגם לוריא וגיא בן זאב.
גיא היה טייל כבר מגיל צעיר השתתף בחוגי סיירות ואהב לטייל בדומה אלינו למשצים הדוגלים באהבת הארץ והכרתה דרך הרגלים.
ואגם היה בנוסף לאהבתו לטיולים היה דבקות במטרה והתמדה ועמידה על דעתו בדומה למשצים המפתחים מנהיגות צריכה הדורשת התמדה ורצון עז ופעילות רבה למען המטרה.
שניהם מייצגים צדדים במשצים ואנחנו שמחות שיצא לנו לעשות את המחווה הקטנה הזאת וללכת עם תיק לזכרם כשהם מתו בטיולים ברחבי העולם – הדברים שהם אהבו לעשות.
נטע שגיא אפריקה (אוקטובר 2017)
זו הפעם השניה שזכיתי לשאול תיק לזכרו של גיא בן זאב ז"ל מאמו המקסימה ציפי, והפעם התיק טייל איתי לאפריקה, שאין מיוחדת כמוה בעולם כולו לדעתי. סיפרתי בהרבה שלבים בדרך על הפרויקט ועל גיא, למטיילים ואפילו לסטודנטים לרפואה מהעולם כמוני שפגשתי בתוכנית חילופי סטודנטים בבית חולים בקניה.
הם ליוו אותי לאורך כל הדרך, ונטעו רצון להמשיך להפיץ הלאה את הרוח ואת עשיית הטוב, בכל דרך ובכל שביל.
תודה רבה ל"משא למסע" ולאנשים המדהימים שבה על העשיה ועל הטוב, ובמיוחד לאורי מלמד וציפי בן זאב
נטע
נטע בקירגיסטן (ספטמבר 2016)
טסתי לטייל בקירגיסטן ובהודו, לטייל עם אחותי שעמדה לסיים את "הטיול הגדול" שלה. על משא למסע שמעתי מחברה שהשאילה תיק בשנה שעברה לטיול בשביל ישראל, וידעתי ששם ישמחו לעזור וכך גם אזכה להפיץ את הרעיון ואת הרוח של הפרויקט.
השאלתי תיק לזכרו של גיא בן זאב מאימו המקסימה ציפי, ובכל מקום אליו הגעתי השתדלתי לספר. חברה מגרמניה איתה טיילתי בקירגיסטן התרגשה עד דמעות ששמעה עליו.. ואני שמחה על מה שהצלחתי להעביר הלאה.
תודה רבה על הנתינה
נטע
ענבל ועמית (אוקטובר 2016):
רצינו להודות על יוזמה מבורכת שראויה להערכה של משא למסע. תודה על ההזדמנות הנהדרת להנציח ללא מילים את אלה שנהרגו.
גבי מכינת מיתרים לכיש (מאי 2017)
'גיא אהוב ליבנו, שהלך בשבילים וכמה להרים, חדל בפסגה'
התרמיל האיכותי שטיילתי איתו למשך שבועיים נתרם ע"ש גיא בן זאב, יהי זיכרו ברוך.
הוא היה חיפאי, גיא. בן לציפי ואריק, ואח למאיה וגיל.
גיא אהב חברים טיולים וטבע, וכבר מגיל צעיר לקח חלק בחוגי טבע וסיירות, שם הפך מאוחר יותר גם למדריך. בזמנו הפנוי הוא נהג לצאת לטייל, לטפס על צוקים, לרכב על אופניים ולצלול.
בשירותו הצבאי שירת ביחידה לסילוק פצצות של חיל ההנדסה בסדיר ובקבע. לאחר שחרורו היה ברור שיצא לטיול ארוך- והיעד הנבחר היה דרום אמריקה.
ב4.11.2002 יצא גיא לתשעה חודשי טיול ביבשת, 9 חודשים שכללו טיולי אקסטרים בהרים, בג'ונגלים, ביערות הגשם וספיגה של תרבויות שונות.
גולת הכותרת של טיולו אמורה היתה, להיות הטיפוס על הר האלפמאיו שבפרו, לאחריו תכנן לשוב ארצה.
אבל התוצאות היו אחרות.
בדרכו לפסגת הר האלפמאיו לקראת הזריחה, התנתק קרחון ענק מפסגת ההר. גיא ועימו עוד שבעה מטפסים מכל העולם וביניהם הישראלית אופירה צוקר ז"ל מאשקלון נהרגו.
כל גופות המטפסים נמצאו מלבד גופתו של גיא שהדרדרה לנקיק.
יחידת החילוץ בראשותו של חיליק מגנוס יצאה לאיתורו.
שבועיים לאחר האסון, לאחר חיפושים קדחניים של חיליק וציוותו, נמצאה הגופה.
הגופה נמצאה כשהיא מכוסה בשלג וקרח, והובאה ארצה לקבורה בבית העלמין בחיפה. משפחתו של גיא כתבה:
"גיא אהוב לבנו, שהלך בשבילים וכמה להרים, חדל בפסגה. גיא נשאר לנצח בן 23. יהי זכרו ברוך."
שמענו על משא למסע בדיוק בזמן.
היינו רגע לפני הסדרת שטח האחרונה במכינה, של שבועיים וחצי מתל אביב ועד חרמון, לימוד לצד היכרות עם השטח, קבוצתיות לצד סיכום השנה. חלקנו היינו פחות מצויידים, לכן המדריכה הציעה לבדוק את משא למסע,
יוזמה של עוד אנשים טובים באמצע הדרך.
נרשמנו. התפעלנו מכמה שהיוזמה המדהימה הזאת עובדת בהתנדבות מלאה, ורק תשלומים זעירים שגם הם רק לפיקדון, זמני.
יוזמה שעובדת בשביל שהזיכרון ימשיך, יפעם בינינו, גם אצל אנשים שזרים לו, למטייל או למטיילת שכמו להרים, או לנחלים, או לטבע הפראי.
ארגון שפשוט מגביר את תחושת הערבות בעם, חשוב למישהו שננציח את הקרוב אליו. את בן המשפחה שלו. את האהוב שלו.
גם אם אנחנו לא קרובים אליו, גם אם סביר להניח שכל הקרובים אלינו לא היו שומעים עליו אם לא היינו מעבירים את הסיפור שלו הלאה, בזכות ארגונים בדיוק כמו זה.
שפשוט נועדו בשביל הזיכרון.
שלא משנה איפה ישראלי נהרג ולמה, בארץ, בחו"ל, בתאונה, בפיגוע, בטיול. אנחנו נדע מזה. ונספר, ונדבר. כי כולנו ערבים זה לזה. והמנוחים יחיו בינינו. כבודם מונח אצלנו. תודה משא למסע, לא רק על האפשרות שנתתם לנו- לצאת לסדרה עם ציוד מתאים ואיכותי, אלא גם על השיעור שלימדתם אותנו, לא לוותר על הנצחתם של האהובים שלנו.
נרשמנו, תוך כמה ימים נציג מחוייך הגיע אלינו למושב, שעתיים נסיעה, מזמנו הפנוי, ללא תשלום, והסביר בסבלנות אין קץ, על היחס שנצטרך לתת לציוד ואיך שנחזיר אותו, על משא למסע, על רגשותיו לארגון והחשיבות שלו בעיניו, על הזכות שנפלה בידינו, והודה רבות. וכמובן על המשימה שלנו- להעביר, איך שנבחר לנכון, את הסיפור של המטייל שכל אחד מאיתנו קיבל.
שמי קורן, וגם אני חניכה ממיתרים-לכיש מכינה קדם צבאית שיצאה למסע עם הסיפור של עוד מטייל שגופו נטמן ונפשו נשארה איתנו. בסיפורים, בזכרונות.
אני מאמינה שזה לא רק משא למסע, זה גם מסע למשא.
לא רק משא, לסחוב על הגב, למסע הרגלי שאני יוצאת אליו.
אולי זה גם מסע, מסע החיים של גיא שאיתי על הגב לשבועיים וחצי. תרמיל אחד, פשוט, אדום, שנתרם לעמותה מאוהבים וקרובים- שמייצג סיפור חיים שלם, זכרונות אין סוף. למשא- שאני נושאת עליי למקום מקום אליו טיילתי עם המכינה שלי.
סיפור חיים שלם שאני זוכה להנציח כמו שמגיע לו, כמו שהקרובים אליו דאגו.
הזכות גדולה בטירוף.
משפחת בן זאב וקרוביו של גיא המנוח, אני מקווה שאתם רואים זאת, שיש לגיא שלכם מקום גם אצלנו.
"גיא אהוב לבנו, שהלך בשבילים וכמה להרים, חדל בפסגה. גיא נשאר לנצח בן 23. יהי זכרו ברוך."
טל ועקנין בהכנה לקורס הישרדות (אפריל 2015)
תודה למשא למסע שהשאילו לי תיק להכנה של קורס השרדות של המשצים.
זכיתי להכיר בעזרת אתר ההנצחה את גיא בן זאב, בן 23 במותו, שלא זכה להגיע לפסגת הר האלפמאיו שבפרו ונהרג עם מטיילים נוספים מכל העולם ביום האחרון לסיום, מקווה שכמה שיותר אנשים יכירו את המיזם המבורך הזה, ויעפילו לפסגות עם רוחו של גיא והשירים שאהב, להמשיך את מה שלא זכה לסיים.
רותם סימן טוב – השומר הצעיר (נובמבר 2016)
היי, קוראים לי רתם ואני עושה שנת שירות בשומר הצעיר.
חזרתי היום מטיול מיוחד של התנועה שלי, ארבעה ימים עם כל הציוד על הגב.
חיפשתי תיק המתאים למסע כזה, וחברה שלי מהגרעין אמרה את השם "משא למסע", סיפרה לי על הפרויקט והחליטה לחפש בשבילי תיק משם.
קיבלתי את התיק לזכרו של גיא בן זאב, מאמו המקסימה ציפי.
אני רוצה להודות לה ולארגון המיוחד הזה, תודה על תיק איכותי וטוב שענה על כל צרכי, הייתה לי את הזכות לשים אותו על הגב בגאווה ולהפיץ את הפרויקט שלכם!
חזקו ואמצו.
(התמונה צולמה בסיום המסע מכיוון שזהו היה מסע שונה וסודי ולא היינו עם טלפונים ומצלמות)
שלו ניזרי (נובמבר 2015)
עוד טיול שעברנו עם התיקים של משא למסע. המיזם שמשלב בין הנצחה לבין עזרה לחבר׳ה שרוצים לטייל אך חסר להם תיק רציני. התיקים שלנו הפעם נתרמו ע״י משפחתו של גיא בן זאב שנהרג ב2003 בקריסת קרחון בהר האלפאמיו , פרו. גיא היה נוהג לקחת איתו סיפרון שירים של לאה גולדברג , וככה גם בתיקים שמשפחתו תרמה, יש סיפרון בתא הקטן. במהלך המסלול סיפרנו לתלמידים על גיא ועל חייו , ומידי פעם הקראנו להם שירים של לאה גולדברג מהספרון. נשאר רק להגיד תודה לOri Melamed ואודליה על המיזם הנפלא ולקוות שהתיקים האלה יחוו עוד הרבה טיולים בהמשך
טל וקנין מש"צים מאשדוד
אני ורון יצאנו לטייל באזור מבואות ירושלים, עם הכל על הגב, תיקים גדולים לא היו לנו וברור לנו למי אפשר לפנות שתמיד ישמחו לעזור מכל הלב.
התיק שלי היה להנצחת גיא בן זאב, זאת הפעם השנייה שאני זוכה להמשיך את המסע של גיא איתי על הגב, מרגש מאוד.
התיק של רון היה לכבוד אגם לוריא, ממחקר קטן שעשינו על אגם, גילינו שאותו אסון קרה אז בדיוק בשבוע הזה בחודש אוקטובר, הדבר הכי טוב שיכולנו לעשות עבורו, זה להמשיך לעשות את מה שאהב, לטייל ולהינות.
בדרכנו על שביל המעיינות, נתקלנו בעין תמר, להנצחת תמר נתן, שנהרגה בבוליביה, אורי סיפר לי שבקרוב יונצח שמה על תיקים בעמותה.
תודה למשא למסע!!
אורן ממכינת חנתון:
בטיול המכינה האחרון שלנו נתקלנו בבעיה, לא היו לנו תיקים לכל החניכים!
נעזרנו במשא למסע המדהימים ובעזרת מאיה קיבלנו 3 תרמילים שהנציחו שני אנשים צעירים.
האחד הוא גיא בן זאב אשר תמיד היה ילד שמח שאהב לטייל ולהנות בחוגי סיירות. גיא הדריך בחוגי סיירות ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. הוא נהרג במקום שהכי אהב- בטבע. זה קרה בטיול בדרום אמריקה בעודו כובש עוד הר.
לאורך כל הסדרה סיפורו צעד איתנו.
התרמיל השני הנציח את ערן אלון אשר היה חובב טיולים מושבע ונהרג בנהר באפריקה שם הותקף ע"י תנין.
לאורך כל הסדרה, עם התרמילים על הגב לזכרם סיפורם צעדו איתנו.
בשם מכינת חנתון-רציתי להגיד תודה למשא למסע על התיקים ולמאיה אחותו של גיא אשר ממנה שאלנו את התיק!
אוראל ממכינת עמיחי
אהלן קוראים לי אוראל ובתמונה נמצאת איתי ליה.
בסדרת השטח של המכינה שלנו (מכינת עמיחי)השתמשתי בתיק לזכר גיא בן זאב דרך הפרויקט משא למסע, וליה השתמשה בתרמיל לזכר גבי אינגל. התיק ממש עזר לנו פיזית וגם נתן כוח נפשי לעבור את המסע הכל כך משמעותי הזה בצורה הטובה ביותר למעננו ולזכר גיא וגבי.
במהלך המסע עצרנו והקראנו לחברים שהיו איתי בחוליה את הקטע לזכרו של גיא וכך גם עשתה ליה. היה מרגש מאוד, משמעותי ומחזק.תודה רבה.
רז וליהי (פברואר 2017):
על משא למסע שמענו כבר לפני כמה שנים, אבל לא הייתה לנו ההזדמנות לקחת חלק במיזם המבורך עד עכשיו.
במסגרת המכינה, שאוהבת לאתגר אותנו בכל מיני דרכים שונות, יצאנו למסע בו במשך חמישה ימים היה עלינו להסתובב עם כל הציוד הנחוץ לנו על הגב ולשנינו לא היו תיקים מתאימים.
פנינו יחד למשא למסע וביקשנו תיקים למסענו. קיבלנו את התיקים של גיא בן זאב ואגם לוריא ז"ל. קראנו מי הם האנשים שאנו מנציחים, ובמשך כל המסע הסתובבנו עם צמרמורת ותחושת גאווה !
ביום הראשון למסע נדדנו במסלול מטורף בים המלח. בימים שלאחר מכן הסתובבנו ממקום למקום ברחבי הדרום, הכרנו אוכלוסיות שונות ומגוונות, נפגשנו להרצאות ודיונים עם: בדואים, העבריים מדימונה, קונסרבטיביים ובעלי עמדות מפתח בנושא חינוך ונוער בדרום. בנוסף התנדבנו לעזור באריזות מזון לנזקקים. בסוף השבוע התארחנו בכפר הנוער אשל הנשיא, בילינו את השבת יחד בהרבה צחוק, אהבה, למידה וכל זה עם תיקיהם של אגם וגיא ביחד איתנו.
אנו רוצים להודות מקרב לב למשפחותיהם של אגם וגיא שהפכו את המסע שלנו למשמעותי ועמוק יותר, ותודה למארגני משא למסע על היוזמה המבורכת
ולדי פז (7 במרץ 2016)
אז אמרו לנו יש מסע. צריך תיק גדול, אחד שמתאים לטיולים גדולים, לא תיק משצים. ואז אמרו לנו שתהיה אפשרות להשאיל תיקים מפרויקט שנקרא "משא למסע". התעניינתי, חיפשתי באינטרנט, ופשוט התפעלתי. גם ממובילי הפרויקט שהצליחו להרים דבר כזה מדהים, וגם מהמשאילים שממשיכים את המסורת.
במהלך המסע חשבתי קצת, והבנתי שהתיק הוא לא רק מקום שמאחסן דברים, אלא גם סיפור דרך, סיפור של אנשים שחשוב להבין אותו. התיק שלי נתרם על שם גיא בן זאב, המטייל שנהרג בהתנתקות קרחון בפרו. הרגשתי אחריות בנשיאת התיק, לטייל במקומות שהוא לא טייל בהם.
מיכל פנחסוב ( 13ביוני 2016)
במיזם ׳משא למסע׳ נתקלתי ברחבי הרשת החברתית.
מעט עליהם- יוזמה חברתית מדהימה שמשאילה תרמילים במטרה להנציח מטיילים שנהרגו במהלך הטיול שלהם.
אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות לטייל עם התרמיל שהוקדש לזכרו של גיא בן זאב שנספה במפולת שלגים בהרי האלפמאיו שבפרו.
אני רוצה להודות למיזם על חווית הערך המוסף בטיול, ולאנשים הפועלים מאחוריו- בעיקר לאורי מלמד על התאמת התרמיל שיתאים בול לגודל התיק שניתן להעלות למטוס
דוד רחלנקו בטיול שנתי (2 באוקטובר 2016)
לפני היציאה לטיול השנתי האחרון של י"ב התעוררה בעיה, התיק שלי לא היה מספיק גדול ועמיד בשביל לשאת את כמות המים שאני בדרך כלל נושא איתי. אז פניתי ל"משא למסע", מיזם הפועל להנצחה של מטיילים שנהרגו המהלך טיולם. הם סיפקו לי תיק גב מקצועי 40 ליטר עם מערכת גב איכותית לזכרו של גיא בן זאב. לפי מה שקראתי, גיא תמיד אהב טיולים וטבע ומצא את מותו המהלך טיול בדרום אמריקה בטיפוס לפסגת הר האלפמאיו.
עדי בן אור – מכינת דרך ארץ (אוקטובר2017)
אחד המסעות הכי משמעותיים בחיים שלי
מחוף אכזיב לחוף גינוסר, 75 ק״מ שבהם עשרות פעמים נתקלתי בצומת בו הייתי צריכה לבחור בין הנכון לנוח, ולא אשקר-שקלתי לוותר, אך מיד לאחר כל מחשבה כזו נזכרתי שאני מטיילת עם תיק לזכרו של גיא, שהלך בשבילים וכמה להרים אך חדל בדרכו לפסגה. והבטחתי לעצמי שאני לא מוותרת,עד שאני לא מגיעה לפסגה-לפחות בשבילו.
אפרת ויהונתן:
לפני כשבוע חזרנו מירח דבש בויאטנם המדהימה, במהלך ההכנות לטיול יצא לנו להכיר את עמותת "משא למסע" שהפכה לנו את הטיול למוצלח ומשמעותי יותר.
עמותת "משא למסע" היא עמותה מלאת שליחות המנציחה מטיילים שאיבדנו במהלך טיולם שלהם כל מטייל עם הנשמה הגדולה והסיפור המיוחד שלו.
שמענו על הארגון המדהים הזה מחברים והשאלנו 2 מוצ'ילות המנציחות 2 מטיילים מיוחדים- אגם לוריא וגיא בן זאב.
המפגש עם העמותה והמטיילים אותם הנצחנו נתן לטיול שלנו ערך מוסף, קראנו על המטיילים כדי להכיר אותם ולהרגיש אותם איתנו בטיול, והיינו גאים על הזכות לזכור ולהנציח.
אנחנו מלאי הערכה ותודה לעמותה ולמשפחות שמעבר לשליחות הגדולה שהם עושים, הם גם מלאי סבלנות ונכונות לעזור ולעשות טוב.
שנה טובה לכולם
ניצן סלובניה (17 ספטמבר 2017)
לפני שיצאתי לטיול בסלובניה נחשפתי לארגון המדהים משא למסע ולדרך המיוחדת והיפה שהוא מנציח מטיילים שנהרגו או נפטרו.
הייתה לי את הזכות ליצור קשר עם ציפי בן זאב ולהמשיך את המורשת של גיא בנה.
התרמיל אותו סחבתי היה יותר מסתם תרמיל. הרגשתי שסחבתי בו חיים שלמים של בן אדם ובהרבה רגעים בטיול מצאתי את עצמי חושב על הסיפור שלו ומנסה כמה שיותר להתחבר אליו , והיה לי את העונג לעשות את זה.
רציתי להודות לארגון משא למסע על העבודה שהיא באמת יוצאת מן הכלל ולא מובנת מאליו שהם עושים.
תודה
ענת שחם בטרק סביב המון בלאן (24 יולי 2017)
היי לכולם. אמש חזרתי עם שני בניי מטרק סביב המונט בלאן. על גבינו נשאנו במשך עשרה ימים את התרמילים שהשאלנו מהעמותה "משא למסע" . לעמותה התוודעתי כבר לפני שנתיים, כאשר בניי יצאו לתור את הארץ במסגרת שביל הגולן ובני הצעיר נשא בגאווה על גבו את התרמיל על שמו של אור אסרף . הפעם קבלנו את התרמילים שנרכשו על ידי משפחותיהם של תמר נתן (1975-1996) וגיא בן זאב(1980-2003). שני הצעירים אהבו מאוד לטייל בארץ ובחו"ל והשתתפו כבר בצעירותם בחוגי סיירות. גיא ותמר שנהרגו בתחילתו של העשור השלישי לחייהם, היו מלח הארץ ומצאו את מותם במהלך הטיול הגדול שעשו לאחר הצבא בדרום אמריקה.
כבר בשדה התעופה בישראל, "תפסה" את עיניהם של נוסעים רבים התווית שעל התרמיל – "משא למסע" . רבים פנו ושאלו אודותיה. בגאווה רבה סיפר בני על העמותה ועל מטרותיה. כמו כן סיפר את סיפור חייהם של תמר וגיא שמצאו את מותם תוך כדי טיול. גם במהלך הטרק פנו אלי מספר מטיילים ושאלו על התווית המוטבעת על גבי התרמיל. שמחתי שניתנה לי ההזדמנות להוציא את הדף עם תמונותיהם ולספר את סיפורם של הנערים ואת עבודתה המקודשת של העמותה.
הטרק שלנו סביב המונט בלאן נמשך עשרה ימים. עשרה ימים בהם היינו בניי ואני יחדיו, חווינו חוויות רבות ומעצימות. כאמא חשתי גאווה גדולה, סיפוק ואושר רב להלך כשלצדי שני בניי, חזקים ובטוחים בעצמם, נהנים מהמסע , נהנים מהדרך. למרות קשיי הדרך התמלא ליבי בהרבה אהבה וכוח. לאורך המסלול חשבתי על ההורים של תמר וגיא שלא יזכו לחוות את החוויה שלי. אך בליבי ידעתי כי בעצם נשיאתי את תרמילם, רוחם חווה את החוויה.
ברצוננו להודות לאורי ואודליה על העזרה במציאת התרמיל, הייעוץ המקצועי בבחירתו ועל פועלם בעמותה החשובה כל כך. "ישר כוח" . ענת, עומר ועמית שחם.
נעם צבר, מכינת עמי-חי קיבוץ כרמים (מאי 2017):
טוב, אז יצאנו עם המכינה למסע בגליל ובגולן. עשרה ימים בהם הלכנו ברגל: ארבעה ימים ים אל ים, מסלול יפייפה שהתחיל בחוף אכזיב שבנהריה ביום שני והסתיים בערב של יום חמישי בחוף חוקוק המדהים שבכנרת, שם שהינו בשישי ובשבת. בשלושה ימים שלאחר מכן טיילנו באיזור הגולן: בזויתן, ביהודיה ולאחר מכן גם באיזור כפר הנשיא וקצרין. אני יכולה להגיד שיחד עם המכינה שלי, מכינת עמי-חי, היה לי ללא ספק מסע משוגע וכייפי שהיה לי גם את האפשרות לתכנן את חלקו. אני ממש רוצה להודות למשא למסע שהשאילו לי תרמיל לזכרו של גיא בן זאב שנהרג בפרו ב2003 שעליו כל המכינה שמעה מול נוף מדהים של מסלול זויתן עליון (שאפשר לראות חלק ממנו בתמונה). אתם באמת עושים משהו כ"כ יפה ונותנים לאנשים את האפשרות לצאת ולטייל באמת ברמה הכי גבוהה שאפשר. היה לי טיול מדהים. והרבה ממנו בזכותכם. תודה רבה ומצפה כבר לחזור לטייל בקרוב.