גבי אינגל (03.02.88-22.02.11)

גבי נולד בט"ו בשבט 1988 ברחובות וגדל במשפחה בה אהבת טבע וטיולים היו מאושיות הערכים שלה כמו גם אהבת הארץ. כבר מגיל רך, בעודו יושב במנשא על הגב של אביו זכה לטייל בארץ (ובעולם). כשהתחיל ללכת בכוחות עצמו, בחוגי מטיילים עם המשפחה בסופי שבוע, נהנה מאד לטייל.  בהיותו בן שבע הצטרף גבי לחוג טיולי אופניים בטבע שכלל טיולים בסביבות גבעות הכורכר של נס ציונה. הוא היה ילד סקרן והפנים בהתלהבות את כל הידע הרב שהמדריך העביר בטיולים אלה.

בהגיעו לחטיבת הביניים הצטרף גבי לחוגי הסיירות של הקק"ל וטייל במסגרת חוגי הסיירות על שם אורי מיימון מספר שנים. נאמן לחינוך שקיבל בחוגים, אהב גבי להכיר את הארץ דרך הרגליים וכשהלך בטיולים עם תרמיל על הגב נהג תמיד לאסוף בקבוקי שתייה ריקים שמצא זרוקים בשטח.

במקביל לאהבתו לטבע התמסר גבי כבר בכתה א' גם ללימודי קרב מגע – התקדם והתפתח בתחום זה, הדריך וחנך צעירים וגם התאמן בעצמו ובטרם גיוסו לצבא קיבל חגורה השחורה.

גבי התגייס לצבא באוגוסט 2006  ליחידה מובחרת ושרת שרות קרבי מלא, במהלך שירותו השתתף באופן פעיל במבצע עופרת יצוקה. עם שחרורו חיפש עבודה מועדפת כדי לחסוך כסף לנסיעה לחו"ל.  הוא בחר לעבוד במוסך וללמוד את רזי המכונאות. גם בתקופה זו הוביל אותו הרצון לטייל בארץ בסופי שבוע היה מרבה לנסוע עם חברים בג'יפ  לטיולים בסביבה, וכאשר התאפשר גם לנגב אותו אהב מאד. 

במאי 2010 נסע גבי לטיול במזרח אסיה  וטייל באופן יסודי ואינטנסיבי, ב"טרקים"  בסין, מונגוליה, נפאל וניו זילנד. מספר ימים לפני שהיה אמור לעזוב את ניו זילנד התרחשה בעיר קרייסצ'רץ' רעידת אדמה שקטעה באכזריות את חייהם של גבי ושל עפר חברו מגן הילדים.

http://gabi.ingel.co.il/

כאילו עוד לא אמרתי מילה
על כך שהיית נפלא
שהיית יפה וחסון ושרירי ומוצק
והיית חזק,
וחכם, וזריז מחשבה כברק.
לא אמרתי שהיית חסר מנוחה
שרצית לדחוס
עוד ועוד התנסויות לפרופיל האישילא לוותר, הכל וכמה שיותר:
לנגן על גיטרה
לרכב על אופניים,
לטפס על קירות,
לרוץ, לצלול ולגלוש
להתנסות בסוגים שונים של אומנויות לחימה
רצית לבנות ולפרק לשפצר כל מה שזז
לשחק פוקר,
לשתות ולהשתטות
להתווכח ולנסות להבין כל דבר לעומק.
היית רציני ורגיש וגם מלא הומור בדיחות וחיוך,
וידעת לשחק אותה גבר ולהסוות את הרגשות העדינים,
להסתיר במבוכה דמעה שצצה ברגעים של קושי.
הרשימה עוד ארוכה,
ואני עוד לא אמרתי כמה אני מתגעגעת.
לא אמרתי ואני גם לעולם לא אוכל להגיד
ולכתוב את זה ככה, זה אומר להספיד
להפסיד, להודות בתבוסה,
ואתה הן היית באמצע מסע.
אתה בליבי, בדרך, תמיד
רוקם חלומות לעתיד…..

אמא

 

 

ירדן נצר ושחף הרמתי (16 לאוקטובר 2018):

לקראת הטיול להודו, חיפשנו מוצ׳ילות שיהיו נוחות ומכילות מספיק ציוד. על "משא למסע" שמענו מחברה, ולאחר שהתעניינו הבנו איזה פרוייקט מדהים זה!!

התיקים ליוו אותנו לאורך הזמן שהיינו בהודו, ועשו את העבודה בצורה מעולה, ומעבר לכך, נתנו משמעות אחרת לטיול, משהו מעבר שלא היינו חווים ללא התיקים שמנציחים את גבי אינגל וערן אלון. המיזם הוקם על ידי חבריו ומשפחתו של ערן שרצו להנציח אותו בדרך שהכי מאפיינת אותו והכי קשורה אליו- אהבה לטיולים.

גבי וערן אהבו לטייל בעולם, אך לא הספיקו לטייל במקומות נוספים שחלמו עליהם. אנו בטוחים שבמובן מסויים גבי וערן ממשיכים לטייל בעולם באמצעות התיקים.

תודה למשא למסע ותודה שזכינו להנציח את זכרם של גבי וערן.

ליז אמיר (7 לאוקטובר 2018):

היי, שמי ליז.
אחרי התואר, ותקופת עבודה זמנית, רציתי קצת להתאוורר ולטוס לחו"ל. אני וחברה אירגנו כל מה שצריך אבל דבר אחד היה חסר לי -מוצ'ילה. התלבטתי אם לקנות או להשאיל וחבר טוב המליץ לי על המיזם המדהים הזה.
ישר לקחתי פרטים ופגשתי אישה מדהימה בשם יעל שהיא ומשפחתה תרמו תיקים לזכר ביתם, תמר ז"ל, שנהרגה בטיול בבוליביה לפני 22 שנים. נעשית פה עבודת קודש שתרמילאים זקוקים לה והנצחה יפה ומרגשת. התקבלתי בביתם בזרועות פתוחות וזכיתי לקבל את התרמיל של גבי אינגל, שנהרג ברעידת אדמה בניו זילנד לפני כ7 שנים.
גבי חלם אחרי שיחזור לארץ לעשות את שביל ישראל ולטייל בעוד מקומות בעולם. אני אומנם טיילתי "רק" בויאטנם ובתאילנד, אבל אני בטוחה שהתרמיל שלו עבר בהמון מקומות בעולם ובארץ והגשים את מה שגבי חלם . 
אז תודה לכם משא למסע שנתתם לי את ההזדמנות להיות חלק בזיכרון ולתת משמעות נוספת לטיול שלי.

נועה אדיבי ומתן צפורי (7 לאוקטובר 2018):

במיזם ההנצחה המדהים 'משא למסע' נתקלנו כבר לפני כשנה, וחיכינו להזדמנות להשאיל מהם תיקים. עם תכנון הטיול שלנו למזרח, לא היתה שום התלבטות, שלחנו הודעה ואספנו את התיקים על שם גבי אינגל ועומר שמש.

גבי הוא ממש ההגדרה למלח הארץ, בחור אתלטי שאהב לטייל בארץ ובעולם, לצלול לטפס ומה לא. הוא נראה מהאנשים שאפשר לסמוך עליהם דקה אחרי שהכרתם, ולדעת שהכל יסתדר. הייתה לנו תחושה שהוא הולך גם איתנו ומחכה לנו עם קפה וטפיחה על השכם בסוף כל יום.

עומר עזרה לכל מי שהיה אפשר, בדרכה הייחודית. באמצעות מחוות פשוטות ולכאורה פעוטות, היא חיממה את ליבם של הסובבים אותה וכל מי שנקרה בדרכה, וגם אנחנו התרגשנו מהסיפורים הרבים עליה וקיבלנו השראה. במזרח יש הרבה מאוד פרפרים, אותם עומר כל כך אהבה.

כשאספנו את התיקים, מיכל סיפרה לנו גם על גיא בן זאב, בחור הרפתקן שרצה להגיע הכי רחוק שאפשר ותמיד דחף את חבריו וחניכיו קדימה.

הטיול היה לנו כיף אדיר, ולא נשכח אותו. תודה לעמותת משא למסע על התיקים והאנשים המדהימים שזכינו להכיר דרך הסיפורים.

אריאל פריידלין (28 לספטמבר 2018):
קוראים לי אריאל ואני מש"צ מאשדוד. בבית הספר שלי, התחילו לפני 5 שנים, מסע של המשצים, שנקרא מסע מחש"ל (משצים ח בשביל ישראל). במסע הולכים במשך 3 ימים 50 ק"מ בשביל ישראל, בכל שנה, במטרה שבשנת 2032 יגיעו לאילת. למסע הזה יוצאים כל שנה משצים משכבת ט' עד יב' ואפילו בוגרים שהגדול מבינהם הוא בן 28. כל שנה שכבת יב מדריכה את המסע הזה, והפעם הגיעה התור של השכבה שלי. השנה זאת הייתה השנה הרביעית שיצאתי למסע ויצאתי עם כל הציוד שלי על הגב, עם התיק של גבי אינגל שקיבלתי. 
גבי נולד למשפחה שאוהבת לטייל והוא זכה כבר בגיל מאוד צעיר לטייל עם משפחתו במנשא של אביו בארץ ובעולם. משכבר יכל ללכת בעצמו, הצטרף לחוגי טיולים עם המשפחה בסופי שבוע. הוא היה ילד סקרן והפנים בהתלהבות את כל הידע שהמדריך העביר בטיולים אלה. בשנת 2006 התגייס גבי ליחידה מובחרת ושירת שירות קרבי מלא, במהלך שירותו השתתף גם במבצע עופרת יצוקה. לאחר שחרורו התחיל גבי לעבוד בכדי להשיג כסף לטיול אחרי צבא במזרח. ובשנת 2010 יצא גבי לטיול שאליו חסך ונהרג ברעידת האדמה שהייתה בעיר קרייסטצ'רץ' בניו זילנד. 
מאוד שמחתי לקחת את התיק של גבי איתי במסע המיוחד של בית הספר שלי וגם כי אני כמוהו מאוד אוהב טיולים ולטייל בארץ.

קלרין (7 לספטמבר 2018): 
כעת שנגמר הטיול שלי להודו, אני רוצה להודות ליוזמי המיזם המרגש הזה שנקרא "משא למסע". 
התרמיל שאני קיבלתי הוא לזכר גבי אינגל ז"ל שנהרג ברעידת האדמה שהתרחשה בעיר קרייסצ'רץ בניו זילנד ב22/2/2011 בהיותו בן 23, במהלך טיול אליו יצא אחרי הצבא. 
יהיה זכרו ברוך.

26 לאוגוסט 2018:
אני ליאור ממכינת בארי שנמצאת בבית ברל ובשבוע הלפני אחרון של המכינה יצאנו לשבוע שהוא נטו כיף היינו בזוויתן ואחר כך עשינו קיאקים בגושרים ויום אחד היה לנו המירוץ למיליון בתל אביב ובימים האחרונים היינו בזולה בים, החוויה הכמעט אחרונה ביחד עם המכינה גרמה להעריך ולהנות מכל רגע וכל זה לא יכל לקרות ללא קבלת התיק מגברת נחמדה מאוד בשם מיכל מרעננה שקיבלה אותי בסבר פנים יפות לביתה ולשוחח עימה על טיולים, הילדים שלה ועל חלומות עתידיים. תודה רבה לכם 'מסע למסע' שיש כזה פרויקט שעוזר לכל כך הרבה אנשים.
הייתה לליאור הזכות להנציח את שמו של גבי אינגל שנהרג בשנת 2011 בניו זילנד בעת רעידת אדמה והוא בן 23.

עמית זרחיה (17 לאוגוסט 2018):
אני אחיינית של אורי ממשא למסע. וגם אני השאלתי מוצ'ילה לטיול הגדול ממשא למסע. המוצ'ילה שקיבלתי מנציחה את גבי אינגל שנהרג ברעידת אדמה שהתרחשה בעיר קייסצ'רץ בניו זילנד. גבי נהרג בהיותו בן 23 ב 22.2.2011 במהלך הטיול הגדול אליו יצא אחרי הצבא. גבי רצה לחוות לעומק את המקומות אליהם יגיע בעזרת רגליו. גם אני החלטתי הרבה מהטיול לחוות בעזרת רגליי ולראות נופים עוצרי נשימה שאין דרך להגיע אליהם אחרת, ובכך לאפשר לתרמיל של גבי להגשים חלק מהחלום שהיה ונשאר.

אורי מלמד ממשא למסע (2 לאוגוסט 2018):
לפני 5 שנים התקשרתי לאודליה ואמרתי לה שאני חושב שהסיפור של משא למסע לא עובד. היו לנו כמה תרמילים יד שניה, שנתרמו מכל הלב על ידי אנשים טובים, אבל לא היה להם ביקוש והסיפור לא התרומם. חבר שאל אם הפסקנו ואנחנו כמעט הרמנו ידיים. אז התקשרה פניה אינגל. 
פניה היא אימו של גבי אינגל שנהרג ברעידת אדמה בניו זילנד בטיול של אחרי צבא. בשלב ההוא המיזם הנציח רק את ערן אלון, חבר יקר שלנו. הצעתי לפניה להצטרף שנה לפני כן כאשר רום, חבר משפחה שלהם, תרם את התרמיל האישי שלו. 
פניה כנראה עקבה קצת אחרינו כדי לראות אם אנחנו מתמידים. 
בעקבות השיחה נסעתי להביא 7 תרמילי לואו אלפיין חדשים שפניה רכשה. התרמילים האלו היו חבל הצלה למיזם שבשלב הזה לא קרה איתו כלום. אחרי זה צרפנו את משפחת שהם ולוריא על מנת לזכור,להנציח ולכבד את נדב ואגם וכך המיזם צבר תאוצה והפך להיות משהו משמעותי. 
בטיול הזה כמו בטיולים נוספים שלי לחו"ל אני לוקח את תרמיל של גבי. אני מאוד אוהב להיכנס לאתר לזכרו ולשמוע את המוסיקה שאהב. ממש מתחבר אליה ודרך זה גם אליו. 
מוזמנים להיכנס:
(http://gabi.ingel.co.il/…/%D7%92%D7%91%D7%99%20%D…/index.htm
בניידים צריך לרדת עד למטה ואז רואים את הנגן.

איילת ואילון מזור (24 ליולי 2018):
לפני כמה חודשים, כשהחלום שלנו לטוס לאפריקה התחיל לרקום עור וגידים, החלטנו שרוב הטיול יהיה היכרות של המקום דרך הרגליים. ואחרי שקיבלנו את הזכות שהתרמיל של גבי אינגל יתלווה אלינו לטיול, ראינו כמה גם הוא אהב להכיר את המקומות שהגיע אליהם דרך הרגליים, ראינו כמה כוח ואומץ היה לו לטפס כמה שיותר גבוה ולכבוש עוד ועוד פסגות.
תודה גדולה למשפחתו של גבי ול'משא למסע' שבזכותם התווסף לנו עוד עומק לטיול.

עדי כנעני (15 ליוני 2018):
אני חניכה במכינת עין פרת, המדריכים שלנו סיפרו לנו על משא למסע לפני היציאה שלנו לטיול חובק ישראל, 3 שבועות של טיולים ברחבי הארץ לקראת סוף השנה. אני טיילתי עם התרמיל של גבי אינגל שנהרג ברעידת אדמה בניו זילנד בשנת 2011, סיפורו לא עזב אותי. גבי חלם להמשיך ולעשות את שביל ישראל ועוד טיולים רבים בארץ כשיחזור מהטיול הגדול אך הוא לא זכה לכך. קרוביו אמרו שאולי דרך משא למסע יתאפשר לתרמיל של גבי להגשים חלק מהחלום שהיה ונשאר בגדר חלום. אני מודה על כך שהיתה לי את האפשרות לנסות ולהגשים את החלום.

סימה אורן (8 למאי 2018):
כבר בטיול הגדול שלנו לפני 30 שנה חלמנו שנעשה טיול גדול עם הילדים. והנה הבשיל היום ולאחר חשיבה ארוכה והתארגנות רבה החלטנו לצאת לויאטנם. על משא למסע שמענו מחברה שטיילה עם ילדיה. ושמחנו לקחת חלק במיזם משמעותי כל כך אני נשאתי את התרמיל של גבי אינגל שרגע לפני שחזר הבייתה נהרג ברעידת האדמה ובעלי נשא את התרמיל של מיכל צ'רקסקי שליוותה אותנו במהלך הנסיעה ובאמונה שצריך למצות את החיים לעשות ולהנות ככל האפשר.
תודה לילדנו, לשי אביב אופק ואלון שבזכותם הטיול קיבל את המשמעות שלו.
ותודה למשא למסע שהפך להיות חלק מהמסע שלנו.

דניאל שאנני (9 לאפריל 2018):
לקראת סוף ינואר החלטתי לטייל את שביל ישראל מדרום לצפון אך לא היה לי תיק מתאים, חברה סיפרה לי על המיזם הנפלא שנקרא "משא למסע" ומהם השאלתי תיק 65 ליטר מעולה שהוקדש לזכר גבי אינגל. גבי היה בגילי כשיצא לטיול אחרי צבא לניוזילנד ונהרג יומיים לפני סוף הטיול ברעידת אדמה. גבי תכנן להמשיך לשביל ישראל ישר מהטיול בניו זילנד ואני מאמין שמשהו מהוויית החיים שלו ממשיך לחיות על גבם של האנשים שנושאים את התיק לזכרו. הרצון של גבי לחוש את יופי הטבע והמפגשים עם האנשים שהוא פגש בדרך הם בדיוק הסיבות שיצאתי לחצות ברגל את הארץ הזאת,ללמוד כמה היא מיוחדת וכמה אהבה ונדיבות יש לאנשים שחיים בא. אני מודה למשפחה של גבי ולמשא למסע על שעזרו לי להגשים חלום ילדות.

יועד פסטמן (26 למרץ 2018):
בתחילת מרץ חזרתי מהטיול שלי של אחרי צבא בטנזניה היפה, אותו ביצעתי עם תרמיל של "משא למסע" על שמו של גבי אינגל ז"ל, אשר נהרג ברעידת אדמה בעיר קרייסצ'רץ בניו זילנד בתאריך 22.02.2011.
טיול של חודש ברוב שטחיה של טנזניה שכלל טרקים, ספארים, סיורים בכפרים ובשבטים פרימיטיביים, וקינוח בזנזיבר (איך לא?). 
כמה שהטיול שלי היה מדהים ומשמעותי עבורי, הוא היה משמעותי כמה וכמה כאשר את הציוד שלי אני סוחב עם תרמיל לזכרו של מטייל שנהרג בזמן הטיול שלו של אחרי הצבא!
כל הכבוד ל"משא למסע" על המיזם המבורך! בעזרת השם שעוד מטיילים רבים יזכו להשאיל תרמילים במיזם הנפלא הזה.

יוסף פרדה (15 למרץ 2018):
אז החלטתי לצאת לשביל ישראל
ההתרגשות בשיא …החלטתי שסוף סוף אני מגשים את האחת המטרות שלי בחיים !
אז התחלתי להארגן את הציוד במשך כמה חודשים והדבר היחיד ובעצם הכי חשוב ..היה חסר לי…התרמיל!
אז התחלתי לחפש ולחפש ואחרי שכמעט התייאשתי נתקלתי בעמוד של "משע למסע" עמותה שמשאילה תרמילים לזכר תרמילאים.
ואחרי בירורים קצרים ,קיבלתי את התרמיל של גבי אינגל ז"ל.
גבי נהרג ברעידת אדמה שהתרחשה בעיר קרייסצר'ץ שבניו זילנד ב22.2.2011 בגיל 23 .
גבי ,כמוני היה אדם שאוהב לחוש את יופי הטבע ולהטמע בנופים ובמיוחד להכיר אנשים חדשים . 
אז ב4.2.18 יצאנו אני וגבי להגשים את אחד החלומות שלנו ביחד ולעשות את שביל ישראל ! 
וזאת הייתה חוויה מאוד עוצמתית ומרגשת ושמחתי שגבי היה מאחורי תמיד ותמך ,גם אם פיזית וגם אם נפשית. אולי זה ישמע מצחיק או מוזר אבל באמת הרגשתי את גבי דוחף אותי בעליות ,צוחק איתי במפגשים עם מטיילים בדרך, ופשוט נהננו מכל היופי שיש לטבע להציע.
בסופו של דבר הגענו להסכמה שאין כמו נופי ארץ ישראל היפה והקסומה. בדרכה שלה בין עם הצפון השופע בכל טוב לבין המדבר השקט מהדרום שמנקה לך את הנפש וגורם לך פעם אחת בחיים לחשוב צלול ונקי בלי כל המסכות ,
ועם המלאכי שביל ..שפשוט מלאכים !

אז מה אתה אומר גבי ? היה כיף 
אני אהבתי להציק לך ואתה אהבת לתת לי כוח ולעודד.

אז רק משפט אחד נשאר לי להגיד מהלב.

תודה לך גבי שזכיתי להכיר אותך ולהגשים לנו את המטרה ולעשות את שביל ישראל .

ליאור קורסיה (25 לפברואר 2018):

שמי ליאור קורסיה ואני נמצא השנה במכינה קדם צבאית "בארי" ע"ש ברל כצנלסון.במהלך שנת המכינה אנחנו יוצאים למספר טיולים בשטח ולפני שבועיים היינו בסדרת שטח שערכה כשבוע במדבר יהודה, שם הלכנו במצטבר בסביבות כ – 60 קילומטר כשעל גבינו תיקים כבדים. במהלך היום ניווטנו לנ"צ בשטח ובסופו של יום למדנו טכניקות הישרדות כמו הדלקת מדורה, הכנת אוהל מיריעת ניילון וכמה חוטים ל 5 חבר'ה וכן למדנו לבשל אורז ולהכין פיתות באש. את כל זה למדנו ביום הראשון וביום השני למדנו איך לישון בשטח בלי שק"ש ולהכין מיטת גחלים, וכולנו ישנו צפופים אחד לשני. וביום האחרון המשימה הייתה להתחלק באוכל של החוליה למסור את השעון והשק"ש למדריך, תוך מטרה ללמוד לשרוד במדבר לבד בלי החוליה וכל אחד הדליק בעצמו אש, בנה מחסה, הכין אוכל ובעצם העביר את הלילה לבד במדבר.
לקראת היציאה לסדרת שטח של שבוע במדבר יהודה התלבטתי בנוגע לרכישה של מוצ'ילה, ואז נודע לי על הפרויקט הנפלא הזה של "משא למסע" המשאלים מוצ'ילות כשעל גבי התיק ישנו פאץ' עם שמו המוצנח , הייתה לי הזכות להשאיל מוצ'ילה ולהנציח את גבי אינגל שנהרג בשנת 2011 בניו זילנד בעת רעידת אדמה והוא רק בן 23.

שגיא גרינברג (13 בפברואר 2018):
אני כמעט קניתי מוצילה לטיול של שבוע במכינה אבל אז המדריכה שלי סיפרה לי על פרוייקט מדהים על עמותה בעלת מטרה מקודשת ושפועלת באופן מדהים. אני רוצה להכיר לכם את משא למסע, זהו פרוייקט אשר תורמים בו מוצ'ילות על שם אנשים שנהרגו במהלך הטיול שלהם על מנת שנזכור אותם ונמשיך את המורשת שלהם.
אני שמח שיצא לי לטייל עם המוצ'ילה הנפלאה שנתרמה לזכר גבי אינגל אשר נהרג ברעידת אדמה בניו זילנד במהלך הטיול שלאחר הצבא שלו בהיותו רק בן 23 בשנת 2011 .
תודה רבה למשא למסע ולמשפחת אינגל אשר נתנו לי את ההזדמנות לכבד את זכרו של גבי ולטייל עם משמעות רבה.

ניר מחוגי סיירות

התרמיל של גבי אינגל חוזר לחוגי סיירות.
שמי ניר כפרי, מכפר אוריה, הגעתי למשא למסע אחרי חיפושים רבים אחרי תיק מתאים בכמה חנויות. ידעתי שאני בתקופת מעבר ולכן התלבטתי לגבי התרמיל. פניתי לאורי מלמד והסברתי לו את העניין. כשהוא שמע שאני מחוגי סיירות של קק"ל הוא מיד חשב שיהיה מתאים שאקח את התרמיל של גבי אינגל אטייל איתו מספר חודשים, אחשוף בפני חניכים אחרים את המיזם ואת סיפורו של גבי שהיה גם בוגר חוגי סיירות וכמובן שאהנה מהתרמיל.
ואכן התרמיל היה ממש טוב ונוח והתאים למסלולים הארוכים שאנחנו עושים. על הדרך (תרתי משמע) הנצחתי גם את מיזם משא למסע שהוקם לזכרו של ערן אלון וגם את גבי אינגל בוגר חוגי סיירות שתיקו נתרם למיזם. 
תודה רבה.

עידן וזאב ליאב (ינואר 2018):
ביומולדת 27 שלי התפרסמה ידיעה בחדשות על מפולת שלגים באנאפורנה. מכיוון שאין לי פייסבוק, לא ראיתי ששניים מחבריי פרסמו פוסטים בנוגע ליקיריהם שלא יצרו קשר. באופן מצמרר גיליתי כי שניים מהנספים באסון – אגם לוריא ותמר אריאל – הם אח של חברה טובה מהצבא וחברה של חבר מתקופת הצופים. 
מעולם לא חשבתי שאצא לטיול מסוג שכזה בעצמי אבל עם סיום התואר השני החלטתי לקחת את אבא ולנסוע לחודש להודו. משיחה אקראית עם אחות של אגם נזכרתי בפרויקט משא למסע והיה לי ברור שבטיול הזה אני רוצה לשאת זיכרון של מטיילים שנספו.

אני זכיתי לטייל עם התיק של ארז הרפז שטייל בדרום אמריקה במהלך שבעה חודשים ונפטר במפתיע בבוליביה בשנת 2001 ממחלת לב שהוא לא ידע שיש לו. 
אבא שלי מטייל עם התיק של גבי אינגל שטייל בניו זילנד ונהרג ברעידת אדמה שם בשנת 2011.

אנחנו מקווים שהטיול שלנו עם התיקים יוכל לשאת את הזכרון של ארז וגבי ברחבי הנופים היפים של הודו ולהמשיך את חלום הטיול שהיה להם ונקטע באיבו.

אדווה ותמר בשביל ישראל
יצאנו לפני חודשיים לשביל ישראל מאילת ועד קיבוץ דן, עם שני תיקים של "משא למסע" שנתרמו לזכר גבי אינגל. התקופה המדהימה הזו בשביל לימדה אותנו הרבה על יופייה הייחודי של ישראל, ולא פחות מכך, על טוב ליבם של האנשים החיים בה. אנחנו מלאות תודה לעמותה המיוחדת הזו, שאיפשרה לנו להגשים את החלום ולצאת לשביל בקלות. התיק הופך לחבר הכי טוב שלך במהלך המסע, ובזכות העמותה זכינו גם ללמוד על גביולהנציח אותו.

יעל דרוקמן בהתנדבות באתיופה (אוקטובר 2016)

יצאתי להתנדבות באתיופיה ונעזרתי בתיק איכותי וטוב מפרוייקט משא למסע, יוזמה מבורכת ביותר. קיבלתי את התיק של גבי אינגל ושמחתי על ההזדמנות שניתנה לי ללמוד על עוד אישיות מופלאה במהלך הטיול שלי. תודה רבה!

הילה שימחי הופמן בטיול בהודו

אל משא למסע הגעתי דרך אחותי, היא שיכנעה אותי בערך המוסף שיש בהנצחת החלום שנגוז.. 
לא היה צריך הרבה לשכנע אותי שאדע שזה מה שאעשה וקבלתי את תיקו של גבי אינגל.
בתחילה לא הבנתי את מהות הפרוייקט אבל פתאום התחוור לי שדרך גבי אני לומדת,חווה ונחשפת לדברים רבים בעצמי. 
לאחר חודשיים וחצי עמוסים באינספור חוויות בהודו אין לי מספיק מילים להודות למשא למסע ולמשפחת אינגל שדרך גבי בנם איפשרו לי להגשים את החלום שלי! בזכותכם, הכרתי אנשים חדשים,נטמעתי בנופים ובתרבויות וכבשתי פסגות!
תודה רבה!

ניקו, חניך קורס הישרדות של"ח, מקיף ד' אשדוד

התמונה שאתם רואים כאן, צולמה בקורס הישרדות של של"ח, על פסגת החרמון עם התיק לזכרו של גבי אינגל ז"ל.
בדרך שלי לנקודת המפגש לתחילת הקורס עצרו אותי 3 אנשים ושאלו אותי לאן אני הולך. הסברתי להם ואז הם שאלו לגבי התרמיל. הסברתי להם על המקרה של גבי ועל המצווה של ההנצחה והארגון המדהים של "משא למסע".
אני ראיתי את המסע הזה שיצאתי אליו כחלק קטן מהמסע שהתיקים האלו עברו, מסע זיכרון עצום כדי שבאיזה שהוא אופן גבי יוכל להמשיך לעשות את מה שהוא אהב, להמשיך לטייל.
התיק ואני היינו החברים הכי טובים שבוע, הוא לקח את הדברים שלי ואני לקחתי אותו, ישנתי עליו והוא שמר לי על הציוד והגב. הוא דאג לי ואני הנצחתי את זכרו של גבישהתיק נתרם על ידי משפחתו.
אני הייתי רק חלק קטן במסע הענקי של התיק. ואני יודע שאם אצטרך שוב לצאת לכל מסע שהוא, אני את התיק הזה לוקח שוב.
תודה ענקית ל"משא למסע" על הזכות שניתנה לי להמשיך את המורשת של גבי אינגלז"ל.
גבי רצה לסיים את הטיול הגדול שלו, ממנו לא שב, בהליכה בשביל ישראל מאילת ועד החרמון. לאחר המסע שלי אפשר להגיד שגבי היה גם על פסגת החרמון!

מרים אושרה כהן בטיול בגאורגיה (אוקטובר 2017)

לפני כשבועיים חזרתי מטיול בגיאורגיה המופלאה במשך 16 יום.(את הסיפור דרך אפשר למצוא פה בין הפוסטים..) מכיוון שזו פעם ראשונה שאני יוצאת לטיול טרקים, החלטתי לרכוש מוצ'ילה שתשמש אותי לטיול הנוכחי ולטיולים הבאים. במהלך החיפושים אחר התיק הטוב ביותר עבורי, עברה שמועה באוזניי כי ישנו פרויקט שנקרא "משא למסע" שיסדו אורי מלמד ואודליה יצחקיאן.
מטרתו: הנצחתם של מטיילים שנהרגו בארץ ובעולם וזאת באמצעות השאלת מוצ'ילות שנקנו על ידי הוריהם. ההחלטה הייתה ברורה לגמריי באותו הרגע, ומיד יצרתי קשר. כשטילפנתי לציפי בן זאב, אמו של גיא, ענתה לי אשה מדהימה, נעימה ולבבית. גיא בנה, לאחר הצבא(שירת כלוחם) טייל במשך 9 חודשים בדרום אמריקה ושבוע לפני שהיה אמור לחזור החליט לטפס על הר האמלאיו שבפרו. לקראת זריחה, בדרכו לפסגת ההר, התנתק קרחון ענק שפגע והרג אותו. כשציפי סיפרה לי על אופיו של גיא, על התחביבים ועל אודותיו גיליתי המון במשותף. כמו האהבה שלנו לארץ ישראל ולציוניות, הרצון לכבוש את העולם והארץ בטיולים, ההתנדבות במד"א באותו איזור, והתשוקה ללימודי רפואה.
בנוסף לכך, ציפי העניקה לי את התיק לזכרו של גבי אינגל שנהרג ברעידת האדמה שהתרחשה בעיר קרייסצ'רץ בניו זילנד, במהלך טיול אליו יצא אחרי הצבא. הייתה לי הזכות והכבוד לטייל עם התיק שעליו חרוט שמו וכן להנציח את שמם של גיא וגבי דרך ההסברה שלי למטיילים אחרים על הפרויקט המדהים הזה.
למעשה, הרגשתי שגבי וגיא נמצאים איתי ברוחם לאורך כל הטיול ושאני חולקת איתם את הקשיים שבטיפוס, את הנופים העוצרי נשימה וגם את הנחת והשלווה שרוויתי מהטבע והבריאה.
אז אני רוצה להודות לכל העוסקים בדבר! תודה על שנתתם לי את הזכות לקחת חלק, ולהיות שותפה ליוזמה מדהימה! אנחנו עוד נשתמע בהמשך בטיולים הבאים..
אני פונה אליכם מטיילים יקרים, במידה ואתם רוצים לעשות משהו טוב ולהיות שותפים, ובאותה הדרך גם לחסוך כמה מאות שקלים עבור רכישת מוצ'ילה אתם מוזמנים לפנות לאורי מייסד משא למסע בפייסבוק ותענו בהקדם.
ההשאלה כרוכה במילוי טופס ובמתן פיקדון על סך 100 שקלים בצ'ק שיוחזרו בעת החזרתו של התיק לבעליו.
שנה טובה!

רותם וול (אוקטובר 2016)

היי אני רותם ויצאתי לטייל עם עוד 3 חברים בשביל הגולן,זאת הייתה התנסות ראשונה של כולנו במסע של כמה ימים עם תיק על הגב, חוויה שהשאירה טעם של עוד. את הטיול תכננו מראש עם כל ההכנות הנלוות ואני שמחה שגילינו על היוזמה המבורכת הזו שסיקרנה אותנו לשמוע על האנשים והאישיות שלהם שמזכירה לכל אחד קצת את עצמו. קיבלנו את התיקים של ערן אלון, דרך הנצחתו התחיל מיזם זה, חובב טבע בכל נימי נפשו וגופו שנהרג בטיול בנהר האוקוונגו שבדרום יבשת אפריקה, גבי אינגל שחברים מספרים שהיה בכושר גופני מדהים, גמע מרחקים בהנאה וטיפס על הרים אשר נהרג ברעידת האדמה שהתרחשה בעיר קרייסצ'רץ בניו זילנד בהיותו בן 23 ואחרונה שירה דבוש, רופאה צעירה בת 30 שסיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות יתרה וזמן קצר לאחר מכן נהרגה במהלך טיול בנפאל. אני קיבלתי את התיק שמנציח את שירה והתחברתי אליה אישית בגלל שאחותי לומדת רפואה כיום וראיתי הרבה קווי אופי משותפים לשתיהן כמו עזרה לזולת, סובלנות והקשבה לאחר דבר הקשור בטיפול באנשים. היינו גאים להמשיך את דרכם של המונצחים בדרך שהם הכי אהבו- בטיול ושמחנו לגלות על עוד הרבה אנשים שחולקים את אותה האהבה, חיבור וסקרנות לטבע ולמסלולים הרבים שיש לו להציע ובמיוחד גילנו הרבה נתינה וערבות הדדית בין המטיילים. 
תודה על ההזדמנות להכיר את האנשים המיוחדים האלו ועל העזרה שבלעדיה לא היינו יכולים להוציא את הטיול לפועל.

אוראל וליה (פברואר 2017):
בסדרת השטח של המכינה שלנו (מכינת עמיחי) השתמשתי בתיק לזכר גיא בן זאב דרך הפרויקט משא למסע, וליה השתמשה בתרמיל לזכר גבי אינגל. התיק ממש עזר לנו פיזית וגם נתן כוח נפשי לעבור את המסע הכל כך משמעותי הזה בצורה הטובה ביותר למעננו ולזכר גיא וגבי.
במהלך המסע עצרנו והקראנו לחברים שהיו איתי בחוליה את הקטע לזכרו של גיא וכך גם עשתה ליה. היה מרגש מאוד, משמעותי ומחזק.תודה רבה.

דקל בן לולו (דצמבר 2016):
זו לא הפעם הראשונה שאני בוחר להשאיל תיק ממשא למסע ובטח שלא תיהיה האחרונה.
בשבוע שעבר יצאנו מדריכי השכבה הבוגרת בתנועת בנוער המחנות העולים לטיול הכנה לקראת מסע חנוכה בסימן ”מסע של אור”

התחלנו את הטיול בחניון החולות הצבעוניים במכתש הגדול, עשינו את הסנפיר הגדול וסיימנו את היום הראשון בחניון עין ירקעם
את היום השני התחלנו בנחל חתירה,ירדנו את מעלה פלמח המשכנו בנחל ועלינו במעלה ימין וסיימנו בחניון מישור ימין
ביום השלישי,צעדנו לכיוון מצד צפיר ומשם ירדנו דרך הגבים של נחל גוב עד לרוגם צפיר בתחתית מעלה עקרבים.

את המסע טיילתי עם ”בית על הגב” כלומר שכל הציוד שלי היה בתיק אחד על הגב,זה לא היה מתאפשר לי לולאי משא למסע וזה הזמן לומר תודה גם על זה שאתם מאפשרים למטיילים לטייל כמו שהם רוצים בלי מגבלה וגם על זה שאתם מנציחים את אותם אנשים שהטיול היה חלק כל כך משמכותי מחייהם.

בברכת עלה נעלה דקל ש”ש בתנועת המחנות העולים

אלישבע מנדלמן:

שוב בפעם השלישית זכיתי להשתתף במיזם המדהים של "משא למסע" ובפעם השניה עם תיק לזכרו של גבי אינגל. הפעם יצאנו לנפאל לטרק האנפורנה, לכל אורך הטרק התיק שעלי הזכיר לי עד כמה הבטיחות חשובה והוסיף משמעות וערך מוסף לטיול.
תודה לכם 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בסופה באנפורנה נהרגו אגם ונדב שמונצחים במיזם משא למסע

שחף ממחנות העולים

לפני שבועיים יצאנו חברים בתנועת 'קבוצות הבחירה' של המחנות העולים למסע המסורתי של 10 ימים באיזור ים המלח. המסע הוא המשך של המסע ההיסטורי של כמה מראשוני התנועה סביב ים המלח. במסע נעזרנו עמית ואני בתרמילים של 'משא למסע' לזכר גבי אינגל ואגם לוריא. בתרמילים עזרו לנו מאוד והפכו את חווית המסע לטוב יותר. ביום השני אספנו את כל חברי המסע וסיפרנו להם את הסיפורים של גבי וגיא ועל העמותה. תודה רבה לאורי ולעמותה על הנכונות והרצון, כל הכבוד!

אמיר רוזנבלום

תודה ענקית למיזם נפלא להנצחת יקירי המשפחות, תודה לכם, היישר מסקוטלנד. 
תודה, תודה!

גל ויסקין

לפני שבועיים יצאתי לטיול 'ים אל ים' עם חברים, ומעבר לכיף הגדול שבטיול עצמו, הטבע והאנשים הטובים, היה בו עוד דבר אחד מיוחד מבחינתי – יצאתי לטיול עם תיק של "משא למסע" – שנתרם לזכרו של גבי אינגל.
תודה למקימים ולפעילים במיזם הנפלא הזה!
שנמשיך לטייל, ליהנות מהארץ שלנו ולשמור על עצמינו בדרך, ושאף משפחה לא תיאלץ לתרום אף תיק נוסף.

 ירדן גאייר

המון תודה שעזרתם לנו להגשים חלום ולצאת לטיול משפחתי והרשתם לנו לחנוך את תיקי הלאו אלפיין החדשים שנתרמו לזכרו של גבי אינגל! נהנו מכל רגע בטיול שלנו, ומגיע לכם הקרדיט להרבה מהכיף שעברנו, שכנראה היה מורגש פחות אם היינו סובלים מתיקים לא מקצועיים. המון תודה על הנחמדות והעזרה!

יובל עידן מהצופים (דצמבר 2015)

בחנוכה האחרון, כבכל חנוכה, יצאתי לטיול חנוכה של הצופים. ארבעה ימים במדבר במסלולים הכי קשים שבהם תיתקל בימיך כחניך כתנועת הצופים (וגם זה אומר עלינו משהו). סך הכל הלכנו שלושה ימים ועברנו 38 ק"מ. מתחילים ממצפה רמון והר גמל, עולים את שן רמון (ומחרחרים בסוף אל מול המכתש שנפרש לפנינו), חונים בעין ילק וביום הרביעי ממשיכים להר סהרונים, יורדים, והבייתה. בישלנו לבד על מדורות. ישנו באוהלים שאנחנו הקמנו. כל בוקר מקפלים את העיר הקטנה שבנינו בלילה וממשיכים לחניון הבא. המון קרם הגנה וזיעה. ריח של קייטנה, אבל במדבר. אלה הפרטים היבשים. זה לא משנה אם אילו היו ארבעה ימים או שבוע. מה שמשנה זה ההרגשה בטיול. 
גאווה. לא גאווה של מורה או מדריך שרואה חניך מצליח לעשות קשר מסויים. גאווה עמוקה וגאה הרבה יותר, שקשורה במבט על הקבוצה המדהימה שאני חלק ממנה, וההבנה של החוזק שלנו. חוזק שלא נמדד במספרי חניכים או במורלים. חוזק שנמדד בדממה. ביכולת שלנו לבוא, להקים אוהלים, לבשל, לאכול ולשיר יחד. להנות מהשקט והכוכבים, ובעיקר אחד מהשני.
ובנימה זו אני רוצה להודות לאותם אנשים נפלאים, שהסכימו לתת את המספר המועט של ימי החופש שהם מקבלים באמצע השנה, בתקופה הכי לחוצה עם המבחנים הכי מעצבנים, ולהתנתק. בלי טלפונים (כי אין קליטה), בלי שיעורים, ובלי הסחות דעת. רק אנחנו. 70 אנשים שרצו לצאת למדבר ולנסות להסתדר. גם עם התנאים אבל בעיקר אחד עם השני. שהקריבו את הנוחות של היום ואת ימי החופש היו מוקדשים לכל דבר שהוא, ויצאו למדבר כדי להתחבר, להנות, ולטייל. תודה נוספת וענקית מוקדשת לצוות המדריכים שלנו, שהצליחו ללמד אנשים שכבר שמונה שנים מטיילים בצופים משהו חדש על המדבר, והרבה על עצמם. צוות מדריכים שהיו דוגמה ומופת לא רק כמדריכים וכאחראים, אלא גם כאנשים. 

ותודה אחרונה, שהיא הסיבה העיקרית לפוסט הזה, תודה למשא למסע. כל שנה חברי ואני מחליטים לאתגר את עצמנו בדרך שונה. שנה שעברה טיילנו על חאקי. השנה החלטנו לטייל עם תיקי תרמילאים, כשכל הציוד בפנים. והשאלה שחזרה הכי הרבה פעמים היא, למה שתעשו את זה? וכל פעם ששאלו, שמחתי מאוד להסביר. התחלתי בזה שרצינו אתגר, ואז עיקמו לעברנו פרצוף עם מבט של "הוא דפוק לגמרי". ואחר כך הוספנו שזה מקנה תחושה של חופש, ששום דבר אחר לא נותן. תחושה אמיתית שאתה אדון לעצמך, ושאתה יכול ללכת לכל מקום ולהישאר בסדר, רק בזכותך. זה ביטחון עצמי אמיתי. ואז בסוף הגענו לתשובה העיקרית "כי ככה לדעתנו צריך לטייל". לא רק כי זה יחסוך המון עליות ויאפשר גם לחניכים לא כל כך עמידים לצאת לטיול היקר הזה, אלא גם כי זה פשוט נכון. זה נותן תחושת ביטחון, זה מחייב אותך למתוח את עצמך ולהביא רק מה שאתה באמת באמת חייב, כי כל מה שאתה לא צריך, תסחב סתם. והמתיחה הזו גורמת לך להרגיש מאוד חזק. וזה גם גורם לך בכוח לסמוך על השכב"ג שלך ולהאמין שאם תצטרך עזרה, מישהו ייתן לך אותה, גם אם לו קשה באותה מידה. וזה פשוט יותר. זו חזרה למשהו עתיק ופשוט בעידן שנעשה כל כך מורכב וטכנולוגי. היכולת ללכת לכל מקום מתי שאתה רוצה בלי תלום במסך כזה או אחר, במקום או בכלום, כשכל מה שאתה צריך נמצא אצלך בתיק ואצלך בלב, היא משהו נדיר ביותר. 
וההחלטה הזו לא הייתה פשוטה. לאחר שלקחתי את התיק מנציגת משא למסע, שהייתה נחמדה להפליא, חשבתי אולי אני לא באמת אצליח. אולי זה קשה מדי. אבל החלטתי לנסות. ואחת הסיבות הייתה שלא רציתי לאכזב את גבי, זכרו לברכה. רציתי להנציח אותו בדרך המיוחדת כל כך שמשפחתו בחרה. ויצאתי עם התיק הגדול למסע, ונהניתי מכל רגע. גם מהתיק, וגם מהתחושה שעשיתי משהו טוב עבור מישהו שהאמין בדברים שהם עבורי האמת שלי. תודה ל"משא למסע" שאיפשרו לי לעשות זאת. מי ייתן ותמשיכו, בדרככם הייחודית, להנחיל ערכים טובים כל כך למי שמעוניין. להתראות ותודה על היחס המדהים.

אברהם ועטליה בשביל ישראל (אוקטובר 2017)

עברנו כבר 460 ק"מ בשביל ישראל ואיתנו התיקים לזכרו של גבי אינגל שהשאלנו מכם. 
שביל ישראל היה חלום גדול בשבילנו, כמו בשביל גבי, שנהרג ברעידת אדמה בניו זילנד ב2011.
להרגיש שגבי איתנו בכל צעד מחזק אותנו בדרך ומסב לנו גאווה אדירה! 
תודה רבה על העזרה ועל ההזדמנות.

שחר זייבל מחוגי סיירות גן יבנה (אפריל 2017):

"שנת ה – י' " בסיירות, שנה עמוסה בפעילויות ואתגרים ובראשם סדרת השטח (טא דא!), חמישה ימים בשטח בהם צריך להסתדר באופן חולייתי עצמאי החל מבישול אוכל ("בישולי שדה"), ניווטים עצמאיים במדבר ועד למנטליות החוליתית וסחיבת הציוד והאוכל – הכל עצמאי ללא התערבות מדריכים, חברים או מבוגרים אחרים.
מבחינתי היה המון מסתורין, ממש לא ידעתי מה מצפה לי.
הרכב החולייה הוא חשש משמעותי, ובצדק, חמישה ימים להיות עם אדם שלא בדיוק חביב עליך זה לא פשוט בלשון המעטה, מתכון מושלם לריבים. במקרה שלי את רוב החוליה שלי לא הכרתי לעומק, למרות הפוטנציאל לריבים, החשש נעלם כלא היה.
אני שברוב עצלנותי עוד לא רכשתי תרמיל מתאים, השאלתי תיק (בפעם השנייה) מפרויקט מדהים בשם "משא למסע" וניתנה לי הזכות להוסיף עוד משמעות למסע שעברתי.
זהו פרויקט הנצחה לזכר מטיילים שנהרגו, דרך השאלת תרמילים למטיילים, התרמילים נושאים פאץ' לזכר מטייל/ת מסויים/ת וכך זוכים המטיילים שנהרגו להנצחה במהלך המסע אותו עובר התרמיל.
התרמיל שליווה אותי בסדרה נשא את שמו של גבי אינגל שנהרג ברעידת אדמה בניו זילנד ב2011, אומנם לא הכרתי אותו אישית אך שמעתי שתכנן לטייל ולהשלים את שביל ישראל לאחר חזרתו מהטיול בניו זילנד, ויותר משמחתי לתת יד (גב, וזוג רגליים) במטרה זו דרך התרמיל לזכרו.

מרים קרייסל יצאה לשביל ישראל (ינואר 2016):
לפני חמש שנים טיילתי באוסטרליה וחשבתי שמוזר לי שאני משתדלת לראות כל פינה נידחת של אוסטרליה, כשלא הייתי בכל הפינות הנידחות של הארץ שלי. הייתי אז בטיול של אחרי תואר.
מאוסטרליה המשכתי לניו זילנד למרות שבדיוק לפני שנחתתי שם הייתה רעידת אדמה שאמנם לא גבתה חיי אנשים אבל הייתה חזקה מאוד. כשהגעתי לקרייסצ'רץ' היו עדיין "אפטר שוקים" (רעידות המשך) אבל התושבים היו די שאננים, עובדה שדי הדהימה אותי. סיימתי את הטיול וחזרתי לארץ.
במקביל לטיול שלי בחו"ל, טייל בחור צעיר מרחובות, גבי אינגל, במדינות שונות במזרח הרחוק. לא הכרתי אותו אבל אני מניחה, לפי מה שקראתי מאוחר יותר, שהוא הגיע לניו זילנד מתי שאני עזבתי אותה. קראתי שהוא רכש קרוואן וטייל תקופת מה במדינה. לקרייסצ'רץ' הוא הגיע כדי למכור את הוואן ושהה בה לקראת הטיסה שלו חזרה לארץ. 
אני זוכרת שהידיעה על רעידת האדמה ועל מותם של גבי אינגל ועופר לוי תפסה את תשומת ליבי. סה"כ זה היה חודשיים אחרי שחזרתי משם.
עוד יומיים, כמעט חמש שנים אחרי שחזרתי מהטיול הגדול ההוא, אני יוצאת לטרק הראשון הרציני בחיי – שביל ישראל. 
שמעתי על משא למסע וכשקראתי על גבי ועל כך שתכנן לעשות את שביל ישראל כשיחזור, הדברים התחברו לי. 
מה שקראתם עד עכשיו נכתב לפני המסע שלי. 
עכשיו אני אחריי ואני יכולה להגיד שכאשר התחלתי אותו לא ידעתי אם אצליח לסיים. העובדה שהצלחתי התאפשרה בזכות הרבה אנשים טובים בדרך. 
מיזם ההנצחה הזה הוא חלק מהעניין הזה. ועל כך תודה.
יהיה זכרו ברוך

ורד לביא (אוקטובר 2015)

תיאמתי שוב לצאת למקטע בשביל ישראל. התרמיל איתו אני יוצאת לא פנוי. חיפשתי פתרון, לשמחתי הגעתי למשא למסע מיזם מרגש וייחודי לזכר טיילים שנהרגו בטיולים אליהם יצאו. 
פניתי טלפונית לאודליה שתיאמה איתי הגעה ואיסוף תרמיל שיתאים לי. 
אודליה הציעה לי שלושה תרמילים לבחירה מהם בחרתי את התרמיל לזכרו של גבי אינגל, שנהרג ברעידת האדמה בקרייסצ'רץ בניו זילנד. גבי תכנן לצעוד בשביל ישראל עם סיום הטיול אך לא הצליח להגשים זאת.
תרמילו של גבי נישא על גבי ותמונתו הונצחה בבקעת שי"ר פינת הנצחה ביער עופר.
תודה למשא למסע ולאודליה

עומר קול nרחובות (זה לא אני בתמונה, אוגוסט 2013): 
במהלך קיץ 2013 לקחתי חלק במסע "הישרדות" מטעם של"ח.
קודם אסביר מעט על המסע המדהים הזה שנקרא "הישרדות" .
מסע זה שנמשך 5 ימים מתחיל באזור הר מירון ומסתיים בפסגת החרמון. במסע הולכים כ-100 קילומטרים עם כ-17 קילו על הגב . המשקל אותו אנו נושאים על גבנו מורכב מכל ציודנו למשך המסע : אוכל למשך השבוע שחולק בין כולם, 6 ליטר מים לכל אדם, בגדים, דברי לינה , כלי אוכל ועוד דברים רבים ההכרחיים להישרדותנו. 
במהלך המסע לכל אחד יש את קבוצתו שלו ,קבוצה איתה הוא עובר את המסע כאשר אין קשר כלל בין קבוצה לקבוצה. הקבוצה מורכבת ממש"צים(מדריכי של"ח צעירים) מכל הארץ אשר רובם אינם מכירים אחד את השני ועליהם להתחבר למשפחה אחת גדולה שתצליח לעבור את המסע הזה ביחד.

המסע הזה כשמו כן הוא : הישרדות . הוא העמיד אותי ,נער עירוני, שרגיל למותרות של המאה 
ה -21 ולאורח חיים עדכני אל מול תנאים שלא הכרתי – תנאים של הישרדות אמיתית בשטח, של דאגה לחברי בקבוצה ולעצמי בידיעה שאין לי עוד על מי לסמוך. 
במסע זה עברתי אתגרים וקשיים רבים .
במובן הפיזי : בין אם זה ההליכה הרבה , המשא הכבד על הגב ,חום יולי-אוגוסט ששובר אותך ועוד קשיים רבים אחרים 
במובן המנטלי : קשיים מנטליים ומוראליים רבים שבהם נתקלתי במסע שכזה , כל אותן נקודות השבירה , כל אותם האתגרים בלהיות חלק מקבוצה גדולה שחיה יחד ועוד רבים.
המסע הזה הינו פסגת השאיפות של כל מש"צ מתחיל , זוהי התחנה האחרונה במסלול של מדריכי השל"ח וכאשר הגעתי לפסגת החרמון הרגשתי תחושת סיפוק אדירה , תחושה של אושר וגאווה עצמית,גאווה קבוצתית על זה שהצלחנו ביחד לעמוד במשימות ,תחושה של הגשמת חלום וכיבוש הפסגה. המסע הזה נתן לי כל כך הרבה דברים : הוא ביגר אותי , הוא הראה לי שאני מסוגל לעמוד באתגרים ולהתמודד עם קשיים ונתן לי חוויה בלתי נשכחת לכל החיים.
כפי שכבר ניתן להבין ממה שכתבתי מסע כזה לא ניתן לעבור עם תיק בסיסי .
בחירת התיק למסע חשובה לא פחות מדברים אחרים ואולי אף יותר.
כחודשיים לפני הקורס בעודי מחפש תיק מתאים ,נתקלתי במודעה באתר של המשצ"ים על הארגון "משא למסע" . 
אהבתי את הרעיון של הנצחה דרך תיק משא,זה מאוד הלהיב אותי ושמחתי להיות חלק ביוזמה הזו.
יצרתי קשר עם אורי ולמדתי יותר ויותר על המטיילים אשר אותם מנציחים והתחלתי להבין ולהעריך איזה יוזמה מבורכת ,מיוחדת , מקורית וגדולה מתקיימת כאן. במהלך המסע התיק אשר היה שייך לגבי אינגל ז"ל סייע לי רבות לעבור את המסע ולהמשיך להנציח את מורשת הטיולים ואהבת הארץ של גבי .
אני מודה מקרב לב ל"משא למסע" על הסיוע שקיבלתי, על הנכונות לעזור ועל כך שבנוסף זכיתי להנציח בצורה מקורית אדם אשר אהב לטייל ואהב את ארצנו, תודה רבה !