ארז הרפז (03.04.76-19.03.01)
"וכך נזכור אתך תמיד:
יושב על אחת מפסגות ההרים,
משקיף אל האופק
ונושא בלבך את היופי הגדול…"
ארז נולד אחרי הכל…הוא נולד למשפחה בת 6 נפשות – הורים אח ו3 אחיות – וסימן עבור כולנו את "האור בקצה המנהרה", את התקווה שהתגשמה אחרי שלוש וחצי שנות שבי. אביו רמי טייס, מטוסו נפגע במלחמת ההתשה נפל בשבי המצרי, והוחזר במסגרת חילופי שבויים לאחר מלחמת יום-כיפור .
ארז ספג לתוכו את כל האושר הגדול בו זכינו. לפי סיפורי חבריו מספסל הלימודים, חבריו ליחידה (סיירת גולני) וחבריו לטיול (שנקראו "המשפחה")- פיזר סביבו חברות אמת, נכונות ללא גבול, כושר טיול והנאה עד אינסוף.
ארז נולד בשנת 1976, בן חמישי במשפחתו, בקיבוץ הזורע. כשהיה בן 7 שבעה חודשים עברה כל המשפחה להתגורר בבסיס חיל האויר "רמת דוד", בעקבות תפקידו של אביו, רמי. בגיל שלוש חזרה המשפחה לקיבוץ הזורע.
ארז למד שש שנים בבית הספר היסודי בקיבוץ,ולאחר מכן המשיך בלימודים בפנימייה האזורית של "השומר הצעיר"- "שומריה", שם סיים 12 שנות לימוד. בתקופה זו היה חניך ומדריך בתנועת "השומר הצעיר", ומילא תפקידים שונים במסגרת הפנימייה. באותה תקופה גילה ארז את האורווה והסוסים, אשר בחלוף הזמן היו לתחביבו העיקרי, ודרכם הכיר כל שעל ביער ובסביבה. לאחר סיום התיכון עבד בפרדס בקיבוץ עד גיוסו לצה"ל.
במרס 1995 התגייס ל"גולני", עבר גיבוש והתקבל לסיירת. בסיום המסלול ביחידה יצא לקורס קצינים, ולאחריו מילא, במשך 4 חודשים, תפקיד מ"מ טירונים בפלחי"ק גולני. בתום תקופה זו חזר לסיירת, פיקד על צוות במסלול ועל צוות לוחמים, ובשנה האחרונה לשירותו שירת כמפל"ג אימונים ביחידה.
ארז השתחרר בפברואר 2000, וחזר לעבוד בפרדס בקיבוץ למשך חצי שנה. בתחילת אוגוסט 2000 יצא ל"טיול הגדול" – כחודש באירופה עם משפחתו, ואחר-כך לדרום אמריקה.
ארז טייל בדרום אמריקה במשך 7 חודשים. הוא נפטר בקופקבנה, בוליביה,ממחלה של לב מוגדל,שאותה נשא מבלי שהוא, אנחנו, או הרופאים ידעו עליה דבר. רק נתיחה לאחר המוות גילתה סוד זה…
ארז הרפז - סרט זכרון אולפני הזורע
ניווט לזכר ארז הרפז 18.3.16
התרמיל
(ארז הרפז נפטר מדום לב בדרום אמריקה בשנת 2001. נורית, אימו, כתבה את השיר)
תרמיל בודד, טס במטוס,
עבר במכס בלי איש.
האב
עמד דומם מול המסוע,
התרמיל קרא לו.
בידיו החזקות הרימו
ונשאו על גבו.
כך הגיעו לביתם.
תרמיל בלי בן
הונח על הרצפה,
התנדנד מעט כאילו חיפש
מקום קבע.
והאם
רצתה לנגוע, לחוש, לפתוח ולמשש בגדים
ולא יכלה.
בקש האב רשות לעשות זאת במקומה.
שתקו, הסתכלו, עד שקם ופתח.
למעלה הונחו המתנות:
לאם, מעיל כפפות וכובע.
מתחתן מעיל לאב –
ומתחתיו
ערימת בגדים לכביסה
ותיק תרופות ארוז בקפידה.
האם עוד יחזור אליה בחלום?
25.11.11
שיר לוי ודניאל קסלר (24 במאי 2020):
קרן גפן ומשפחתה (5 לינואר 2020):
לקראת סוף המסע בהודו
תת היבשת המרתקת והענקית
אורזים את החוויות בתיקים של משא למסע
לקחנו איתנו בגדים, חפצים אישיים
ואת רוח הנתינה והאומץ של אגם לוריא וארז הרפז
שעם תרמילים לזכרם וסיפור חייהם רבי ההשראה יצאנו לדרך
מודים למיזם הנפלא ומאחלים חיים טובים וטיולים מהנים לכל המטיילים
ושיבה הביתה לשלום ובטוב 💖
הדס גולדבלט (11 לדצמבר 2019):
אני הדס, ובקיץ האחרון טיילתי בהודו למשך חודשיים. כששמעתי על פרויקט " משא למסע" שמחתי לנצל את ההזדמנות ולהשתתף בו. התיק שאיתו נסעתי היה על שמו של ארז הרפז ז"ל, ובמהלך הטיול קראתי ולמדתי להכיר אותו – ממילותיהם של משפחתו וחבריו. שמחתי לקחת חלק, גם אם קטן, בהנצחה של ארז ושל רבים אחרים שלא זכו להגיע הביתה בשלום.
ענת זית (20 לנובמבר 2019):
למסע האחרון שלי בנפאל, החלטתי לקחת תיק מ"משא למסע". אני מטיילת די הרבה ויש לי בבית מגוון תיקים, אבל לא את זה שהיה מתאים לטיול הספציפי הזה. חיפשתי בין חבריי ואז הזכירו לי את הפרויקט המדהים הזה, שהכרתי לפני כמה שנים דרך משפחתו של אגם לוריא ז"ל. יצאתי קשר עם העמותה דרך הפייסבוק, המענה היה מהיר, הכל הסתדר כמו כפפה, ואני יצאתי למסע שלי עם תיק הנושא את שמו של ארז הרפז ז"ל. אני מודה שלקח לי זמן להתרגל לרעיון שאני מסתובבת עם גלעד על גבי. זה משא די כבד…אבל ככל שעברו הימים, וכל פעם שראיתי את שמו של ארז, הבנתי יותר ויותר את המשמעות הגדולה שיש לפרויקט ההנצחה הזה עבור המשפחות. סיפרתי לאנשים רבים על הפרויקט, ישראלים וגם לא. וכולם חשבו שזו דרך מיוחדת להנציח אנשים אהובים שאהבו לטייל, כמו ארז, ונפרדו מהעולם הזה בזמן שעשו את הדבר שאהבו. ומעבר לכך, עצם הרעיון של לשאול תיק במקום לקנות עוד אחד שיעמוד בארון, זה דבר מבורך בעיניי.
בתיק שהיה על גבי במשך 20 ימים, יש ספרון קטן שמספר את סיפורו של ארז. חזרתי וקראתי בו כמה פעמים במקומות יפים יפים. חשבתי על משפחתו, חשבתי גם על משפחתו של אגם, שאותה אני מכירה אישית, ואף טיילתי באותו איזור בו נהרג. אני ממש שמחה שהחלטתי לקחת איתי את המשא של ארז וגם של אגם. אני בטוחה שהמשפחות שלהם זוכרות אותם בדרך הכי יפה וחיובית שאפשר, וכך גם אני, שלא הכרתי אותם, זוכרת אותם, מהסיפורים.
המשיכו בפרויקט הכל כך מיוחד הזה.
נאדר סמארה (5 לנובמבר 2019):
התרמיל שקיבלתי השנה היה של ארז הרפז, קיבוצניק, מלח הארץ, שלפי הסיפורים היה בן אדם שהקרין אור ושמחה לכל מי שסבב אותו.
ארז נפטר בעודו מטייל את הטיול הגדול ועל כן להנציח אותו דרך טיול הרגיש כמו זכות. שמחתי לשאת את התרמיל שנושא את שמו ולספר עליו בכל הזדמנות שניתנה לי, בעיקר אל מול הנופים המשוגעים של הודו.
תודה למשפחת הרפז, ול'משא למסע׳, מיזם חשוב שנותן לנו את האפשרות להמשיך ולזכור, בטיול, בדרך שבה אהבו, את אלו שכבר לא איתנו.
משפחת הרנוי (20 לאוקטובר 2019):
יצאנו למסע – אנפורנה ספטמבר 2019, כשמשא על כתפנו… תרמיל הנושא את הכיתוב עזרה, רוח, נתינה…
לזכרו של ארז הרפז עליו כתבה המשפחה:
"וכך נזכור אותך תמיד
יושב על אחת מפסגות ההרים
משקיף על האופק
ונושא בלבך את היופי הגדול…"
בכל פסגה של הר נעצרנו נפעמים מהיופי הגדול… תחילה דרך העיניים – וכשהעין קצרה מלהכיל… בליבנו…
תודה למשפחה על מיזם חברתי מרגש, שנתן לנו את ההזדמנות לחוות את הרוח במסע הפרטי שלנו.
חן ואביחי (4 לספטמבר 2019):
ביולי האחרון, יצאנו לירח דבש בויאטנם ותאילנד. במהלך ההתארגנות שלנו לטיול, היה חסר לנו תיק וחיפשנו תיק איכותי שילווה אותנו בחודשיים שנטייל. אביחי בעלי שמע על פרויקט מדהים בשם "משא למסע". קיבלנו את התיק של ארז הרפז שנפטר במהלך הטיול הגדול שלו בדרום אמריקה.
קיבלה אותנו בביתה בהארת פנים וחיבוק גדול נטע אחות של ארז ושמענו ממנה על אחיה, מלח הארץ שנקטף בגיל צעיר. ארז בחור ערכי שאהב לטייל ולתרום לסביבה. שמחנו לקחת חלק במיזם חשוב זה ולהנציח את ארז ולספר אודות המיזם לכל מי ששאל על התיק. אין ספק שמדובר במיזם חשוב שתרם משמעות רבה לטיול שלנו.
תודה לכם!
חן ואביחי.
אורי מלמד (8 לאוגוסט 2019):
נסענו לחודש למחוז יונאן שבסין וללאוס. שמעתי במקרה על משא למסע… טוב, לא באמת, זה פשוט הפתיח בדרך כלל. את הרעיון למשא למסע קיבלתי לפני 7 שנים כשתלמידים שלי חיפשו תרמילים לשביל ישראל. מאז המיזם גדל. הילדים שלי מכירים טוב את האנשים שמאחורי השמות שעל הפאצ'ים. היינו ביחד ביום הולדת בלי גיא, איתמר הבכור קרא עכשיו את ההוביט בתרגום הטייסים שנמצא אתנו בטיול ושאותו כתב רמי אביו של ארז. פגשנו מטיילים ישראלים בערוץ דילוג הנמר שישר זיהו את שמו של אור אסרף ומי הוא היה. ואת הפרפרים של עומר המון אנשים מכירים כולל משצית שלי שמאז שלקחה את התרמיל לזכרה, חוזרת כל שנה לציין את עומר באיזו שהיא פעילות.
אז אלו התרמילים שנמצאים אתנו ושביב מידע אל מול עולם ומלואו שהם היו – גיא, ארז, עומר ואור.
חווה אוולינה לוצינה (12 למאי 2019):
ב-17.02 התחלתי את ההרפתקה שלי בשביל ישראל – זה היה חלום שלי מאז שמעתי עליו בשנה שעברה.
עד תל אביב טיילתי עם התיק הקטן שלי – תיק בגודל 40 ליטר. את התיק אני אוהבת מאוד וטיילנו המון ביחד, אבל התברר שהוא קצת קטן לטיול כל כך ארוך.
למזלי, על "משא למסע" שמעתי לפני הטיול, יצרתי איתם קשר, והם קישרו אותי לאילאיל, אחות של אגם, המונצח במיזם.
מהחופים החוליים של הים התיכון, דרך השלגים של הר החרמון ורמת הגולן הירוקה, עד התלים הצחורים של הכנרת, הצלחתי להביא איתי את ארז לטיול הכי נפלא וחשוב שעשיתי לבד.
לפני שנה וחצי הזוגיות שלי בת 4.5 שנים נגמרה, והייתי צריכה לטייל, להיות בטבע, רחוק מהעולם המבלבל בליסבון (פורטוגל), העיר שלי. סיימתי את השביל יותר שמחה ובטוחה בעצמי. תודה רבה על שהייתם חלק מהחוויה המצוינת הזו!
רוני ידובסקי (29 לאפריל 2019):
שמי רוני ידובסקי, אני בתנועת הצופים-שבט רמת חן.
השבוע יצאנו לטיול אתגר באזור בית שמש וירושלים. החלטתי לשאול תיק מהעמותה "משא למסע" עליה שמעתי מאחי הגדול. התיק שקיבלתי היה על שם ארז הרפז. שמחתי להכיר את סיפורו של ארז, שהיה בן אדם מיוחד ואהוב, ואת סיפורה המיוחד של משפחתו.
רציתי להודות למשפחה על תרומת התרמיל, שהיה מעולה ועזר לי מאוד בטיול, תודה רבה!
אור סראג', מתיכון עירוני ד' (21 לאפריל 2019):
לזכרו של ארז הרפז 1976-2000.
שלום שמי אור. אני תלמיד בכיתה יא', תיכון עירוני ד', תל אביב. אני מקבל את התיק שלך למסע, מסע העצמה ביני לבין כיתתי. אני קצת חושש מהמסע, חושש שאולי לא כדאי לצאת. עוברות לי בראש מחשבות שאולי עדיף להישאר בבית, ולהינות קצת מחופש מבית הספר.
קיבלתי את התיק על שמך, והבחנתי שבין הכיסים נמצא פתק לזכרך. ישר כשראיתי את שמך, הרגשתי שאני חייב לקרוא אודותיך.
ארז, אני חושב שבזכותך אני יוצא. נתת לי השראה. מקריאה עליך ועל דברים שעשית, גרמת לי להבין שטיולים ומסעות הם לא סבל, אלא הנאה. הנאה צרופה שגורמת לך להתבגר ולהתגבש עם עצמך ועם חבריך. אני גאה לסחוב על גבי את התרמיל לזכרך. גרמת לי לצאת למסע בביטחון ובחיוך. תודה ארז. שלך, אור סראג'.
מני, מכינת גל (14 לאפריל 2019):
חזרתי משבוע הישרדות. היה לי שבוע ארוך ולא קל בהרבה מובנים. השבוע היה מאתגר (פיזית ומנטלית), מלמד, שונה ממה שאני מורגל אליו. שבוע שבו למדתי על היכולות שלי, ואיך להתמודד עם פחדים ומשברים.
בד בבד, היה לי גם שבוע של שמחה, ואושר, בו ראיתי נופים עוצרי נשימה. רגע שזכור לי במיוחד, היה ביום השני למסע, בו הייתה לנו הליכה ממשוכת וארוכה. בשלב מסוים עלינו לכיפת הר ועצרנו לנוח. היינו עייפים מהליכה ממושכת, ותוך כדי שאנחנו שותים ומדברים, אני מוציא את המכתב שהיה בתיק, ומתחיל לקרוא על ארז.
התחלתי לקרוא בשביל ועם עצמי, אבל בקול. תוך כדי שאני קורא, פתאום אני כבר לא שומע אותם מדברים, הרמתי את הראש והם פשוט הקשיבו לסיפור על ארז – מי הוא היה, איפה שירת, וגם את נסיבות מותו. זה היה כל כך מעניין שחבר'ה אחרים, שנשאו איתם תיק של משא למסע, גם הוציאו את הפנקסים והתחילו לקרוא על האנשים ששמם הונצח על התיקים אותם הם נשאו. ככה העברנו שעה בלשמוע את הסיפורים הללו. אין ספק שזה אחד הדברים הכי מרגשים שאני זוכר מן השבוע הישרדות.
אני גם רוצה להודות למשפחתו של ארז על התיק. הוא עזר לי מאוד והקל עליי ואני רוצה להגיד לכם שממה שקראתי על ארז בעיני הוא מודל לחיקוי. אני מדמיין אותו כבן אדם ישר, אוהב, אמין, ואין ספק שהיה לי מרגש שקראתי את הסיפור ושוב תודה רבה.
תמי וענבר גיטליץ (10 למרץ 2019):
שמי תמי גיטליץ אני בת 48 ויצאתי למסע אישי בעקבות ההזדקנות. אלי הצטרפה הבת שלי ענבר שסיימה את שירותה הצבאי בנח"ל.
הפרוייקט שלכם מחדד את הכאב שהנערים המקסימים לא זכו להזדקן. ונכון זו זכות! לכן חיפשתי דרך להביא תפיסה אחרת של הזדקנות ומצאתי. תנועת "חכמת ההזדקנות" ינקה את שורשיה בהודו אבל היא רוצה לבשר מסר לכל העולם בלי הבדל גיל, גזע ומין. הזדקנות זה התהליך שרובנו ירגיש וחשוב שנהיה מוכנים לו. ומי אם לא הנערים המדהימים של פרוייקט "משא למסע" ימחישו שחכמת ההזדקנות היא למצות כל רגע ורגע.
קראנו את התיעוד של ארז הרפז וגיא בן זאב בדרך הלוך ובדרך חזור, כך יצא שהרגשנו שליוו אותנו במהלך כל הטיול.
תודה
הדס אטלס (29 לינואר 2019):
שלום, שמי הדס אטלס ואני חניכה במכינה קדם צבאית עין פרת שבנופי פרת, מחודש ספטמבר 2018. אני אוהבת מאוד לטייל ומבחינתי היה טבעי ביותר שאנציח באמצעות פעילות שכזו, אדם שנפטר במהלך טיול.
התיק, נלקח על ידי לשבוע שטח במכינה. אציין כי נהנתי מאוד מהתיק במהלך אותו שבוע קדחתני ועמוס פעילויות.
התיק הנציח את ארז הרפז. ארז נולד לאב שהיה בשבי המצרי במשך כשלוש וחצי שנים, הוא שירת כקצין בסיירת גולני, והחליט לחגוג את שחרורו בטיול לדרום אמריקה. במהלך הטיול באחת המדינות חש כאבים בליבו והוא נפטר באופן מיידי ומפתיע, ממה שהתגלה לאחר מכן כמחלת לב נדירה.
הפרויקט משא למסע נועד להנציח מטיילים שנפטרו במהלך טיול. כחלק מההנצחה, הפרוייקט מסייע בידי אחרים לטייל, וכך על ידי שימוש בתיק טיולים, שהינו מרכיב קריטי להצלחה בטיול אתגרי וקשה, מנציחות המשפחות את זכר יקיריהם. המטיילים הצעירים משאילים את התיק עליו רשום שם המטייל ובתוכו דף המתאר אותו, את חייו וגם את מותו.
אני רוצה להוקיר ולברך על פעילות הנצחה ברוכה זו. תרומה שכזו היוותה נר לרגליי במהלך הקשיים (והיו לא מעטים כאלה) בהם נתקפלתי בזמן הפעילות בה השתמשתי בתיק. במהלך הפעילות היו מספר רגעים בהם חשבתי על ארז ועל שאיפותיו בחיים שנגדעו בין רגע במהלך טיול שהיה חלום לו ציפה שנים רבות. תודה על הזכות להכיר את ארז.
מכינת אדרת השאילו 10 תרמילים, החניכים שיתפו (17 לדצמבר 2018):
שקד איזמן:
אני חניכה במכינה קדם-צבאית אדרת, ועם התיק של ארז הרפז יצאתי לפני שבועיים למסע אתגרי בדרום- מסע בו בילינו אני וחברי למכינה חמישה ימים וחמישה לילות בשטח עם כל הציוד על הגב- כולל האוכל. המסע כלל בתוכו אתגרים פיזיים ובתוכם חוסר שינה, אוכל מועט ומסלולים וניווטים מאתגרים וביניהם מסע אלונקות בגשם שוטף. קשים מהם היו האתגרים הנפשיים של המסע, והקשה מביניהם היה חוסר הידיעה המוחלט ששרר לאורך כל המסע- לא ידענו לאן אנחנו הולכים, לכמה זמן, ומה יהיה האתגר הבא.
זאת הפעם הראשונה שיוצא לי לעשות מסע ברמה הזו, וחששתי ממנו מאוד, אבל בזכות התרמיל של ארז שתמך בי לאורך כל המסע הצלחתי להגיע להישגים שלעולם לא דמיינתי שאגיע אליהם ולצלוח את המסע עם כל הקשיים שכלל.
בטיול הקודם במכינה טיילתי עם התיק של דוד שלי, שנהרג בצבא כשהיה בערך בגילי ושירת גם הוא כמו ארז בחטיבת גולני (בסיירת אגוז) ואהב כמוהו לטייל בארץ ובעולם. בעוד שהתגאיתי מאוד לשאת את התיק והטיול חיבר אותי עם דודי מאוד, התיק לא התאים למידות שלי ולא יכלתי להמשיך לטייל איתו, דבר שגרם לי המון צער.
שמחתי שניתנה לי ההזדמנות לטייל עם התיק של ארז, שנתן לי המון כוח וחיבר אותי עם דמותו, שמצאתי לה ולדמותו של דוד שלי שנהרג שנה אחריו הרבה במשותף, ואת שניהם לא זכיתי להכיר (או לזכור). מצאתי המון במשותף גם לי ולארז- הוא נתן מעצמו המון למדינה ושירת אותה בגבורה, ואני שואפת לעשות כמוהו ולשאוף כוח מדמותו במהלך השירות שלי עצמי וגם בהמשך כשאטייל בעולם.
השיר שאמו של ארז כתבה ריגש אותי מאוד, ואני מודה למשפחה על ההזדמנות שניתנה לי לטייל עם תיקו של ארז.
מכינת אדרת, חניכים נוספים שיתפו:
עופר שולמי:
אני חניך במכינת קדם צבאית אדרת, ב 18/11/18 יצאנו, המכינה, למסע אתגרי. מטרת המסע הייתה לחשל אותנו ולגרום לנו להתמודד עם חוסר ודאות לאורך זמן. במשך שנים המסע הזה נשמר בסוד על מנת לייצר חוסר ודאות מוחלט. במהלך המסע היינו צריכים לסחוב משקלים לא כל כך קלים ולכן ביקשתי תיק עם מערכת גב טובה. הפרוייקט כמובן נענה לבקשתי וקיבלתי תיק מצויין!
אז בגלל שאסור לי לפרט מה בדיוק עשינו במסע אני רק יכול להגיד שהיה ממש ממש מתאגר ומלמד, התנסנו במיומנויות חדשות וחווינו חוויות בלתי נשכחות.
אני זוכר שבשלב מסויים בעצירה, שקראתי שוב את הסיפור של ארז הרפז וזה פשוט נתן לי כח להמשיך במסע. התעלמתי מהרעב והקושי והמשכתי, זה היה רגע חזק עבורי.
אני רוצה עוד פעם להודות לפרויקט, "משא למסע", שעזר ונתן תיק ברמה הגבוה ביותר. בנוסף תודה על הזכות לקחת חלק בפרוייקט המבורך הזה.
מאור טל ומיכל בן משה (15 לאוקטובר 2018):
כשבועיים לפני היציאה לטיול שלי בדרום אפריקה, חיפשתי לרכוש תרמיל לקראתו. ממש במקרה שמענו על הפרויקט "משא למסע" לפני שהתרמיל נקנה. הפרויקט משאיל תרמילים המנציחים מטיילים שנהרגו.
כשקיבלתי את התיק של גיא בן זאב, אשר נהרג בדרום אמריקה, יצא לי להתוודע לסיפור חייו. גיא מאוד אהב לטייל, ועל כן שמחתי לקחת את התיק למקומות אליו לא הצליח להגיע. התיק ואני עברנו טיול משמעותי ומרתק, בין יבשות שונות ותרבויות מופלאות.
כשמיכל הצטרפה אלי במזרח במהלך הטיול, שמחתי מאוד שגם היא לקחה חלק בפרויקט הזה וקיבלה את התיק של ארז הרפז, קיבוצניק כמותי. ארז, כמו גיא, טייל ונפטר בדרום אמריקה. במהלך הטיול יצא ששאלו אותנו רבות על התיקים והיה לנו חשוב להדגיש עד כמה הפרויקט הזה משמעותי ועד כמה הוא סייע לנו.
חשוב לנו להזכיר שבטיול רבים מרגישים שכל יום חייב להגיע לשיאו, אך אנחנו הבנו שלא כך תמיד הדבר. הטיול כמו החיים האמיתיים, מלא בחוויות ועליות אך גם בקשיים ומורדות. לא פעם יצא לנו לפגוש בענן גשום במקום בו קיווינו לשמש, אך ממש כמו בחיים החוכמה האמיתית היא להמשיך לטייל עד שהשמש יוצאת בשנית. זאת ניתן לראות בתמונות של התיקים, מחכים איתנו בהמתנות הארוכות ועוברים איתנו ימים גשומים, עד לשמש הזורחת.
אנחנו מודים מאוד לפרויקט "משא למסע" שנתן לנו את ההזדמנות והזכות לקחת חלק פעיל בו ונתן ערך מוסף לטיול שלנו. חשוב לנו לספר על הפרויקט ולשתף אותו עם כמה שיותר מטיילים ומטיילות, כדי שאחרים יזכו להשתתף בו גם הם.
שיר לוי (7 לאוקטובר 2018):
אנחנו כמה חבר׳ה בצבא, שמעוניינים "להכיר את הארץ ברגליים". רצינו להתחיל בטיול "ים אל ים", שמאוד הומלץ לנו, כדי להכיר טיפה את הצפון.
החלטנו לעשות את הטיול בסוכות האחרון, ישבנו ותיכננו את הטיול והבנו שחסרים לנו תיקים.
כך גילינו את "משא למסע", פרוייקט מדהים, שאיפשר לנו להשאיל תיק, לצאת לטיול ולהנציח את ארז הרפז.
ארז היה בחור משכמו ומעלה לדעת חבריו ללימודים, לסיירת ולטיולים. הוא טייל חודש באירופה ביחד עם משפחתו, והמשיך לטיול של שבעה חודשים בדרום אמריקה. הוא מת במפתיע בבוליביה ממחלת לב שהתגלתה רק לאחר מותו.
הייתה לנו זכות גדולה לטייל עם התיקים לזכרו של ארז, אנחנו מודים למשא למסע שאפשרו לנו לעשות זאת.
ליאור רשף וליל גפני (7 לאוקטובר 2018):
את התיקים של ארז וורד בחרנו לקחת איתנו למסע של שבועיים וחצי ב"קמינו דה סנטיאגו" שבספרד.
את ההחלטה לטוס קבלנו ברגע האחרון ולא היה לנו מספיק זמן להתארגן על ציוד, אך ברגע שחברה סיפרה לנו על הפרויקט המדהים הזה שנקרא "משא למסע", שמחנו כל כך על ההזדמנות לקחת איתנו את הזיכרונות שלהם ולשתף אותם.
ארז הרפז – נולד כמתנה למשפחה לאחר שאביו שב מהשבי המצרי לאחר כשלוש וחצי שנים.
אומרים עליו שהיה אדם שמח ואהוב, שאהב את הטבע ואת החיים.
השתחרר כקצין בסיירת גולני וטס לטיול שיחרור בדרום אמריקה.
נפטר בגיל 24, בבוליביה, ממחלת לב מפתיעה ולא ידועה.
ארז לימד אותי בסיפורו שצריך לחיות את החיים, לאהוב ולשמוח, בלי לחשוב על המחר.
ורד אביישר- ורד אהבה את הארץ ואת האדמה, טיילה את כל שביל ישראל עם שחרורה מהצבא.
טיילה בגיאורגיה, ביוון ואיטליה.
מעבר לאהבה לטיולים, הייתה בן אדם של נתינה ותרומה.
לאחר הלימודים, בגיל 26, טסה לנפאל ונהרגה בדרך לטרק ברכס האנפורנה בתאונת דרכים.
האהבה של ורד לטבע ליוותה אותנו במהלך הדרך.
גרשון מקרובסקי, מש"צ ממקיף ח' אשדוד (28 לספטמבר 2018):
לפני כשבועיים יצאתי למסע מחש"ל.
בטח לא שמעתם עליו עדיין, אלא אם אתם חלק מהמשצים במחוז דרום, וגם אז לא בטוח שאתם יודעים.
אז ככה, ראשי התיבות מחש"ל הם בעצם "מש"צים ח בשביל ישראל".
כלומר, אנו, מדריכי השלח הצעירים, הבוגרים וגם אלו שכבר סיימו ללמוד מזמן, יוצאים כל שנה לעשות 3 מקטעים שונים משביל ישראל, בשאיפה לסיים בשנת 2032 באילת. המחש"ל עוסק בפיתוח ערכים ויישום ערכים קבוצתיים ואישיים ובכך מעגלי השלח השונים הם חלק בלתי נפרד מהמסע, אותו מדריכה כל שנה שכבת יב. את המסע התחילו חבריי ללימודים ב2014 בדן, ואילו לפני שבועיים, היה זה המחש"ל השלישי שלי.
השנה התחלנו בצומת המוביל, עלינו וירדנו את הכרמל וסיימנו במצפה עופר שמשקיף לחוף הכרמל, 52 קילומטרים.
התחלנו את המסע 60 מש"צים מתוכם 45 מש"צים שלומדים עדיין בבית הספר, 12 בוגרים של בית הספר, 3 בנות שירות, 2 פעילות ואחת שכבר סיימה את שירותה לפני שנתיים.
אני בחרתי לעבור את המסע עם כל הציוד שלי על הגב. הצלחתי לעשות זאת בעזרת עמותת משא למסע, שעוזרת למשפחות שאיבדו את קרוביהם בטיולים ומסעות להנציח אותם.
זו הייתה הפעם השנייה שהשאלתי תיק וביקשתי לקבל את התיק שנתרם על ידי משפחתו של ארז הרפז, כבר טיילתי עם התיק שלו בעבר והתחברתי מאוד לסיפור שלו.
ארז נולד בשנת 1976, לארז 3 אחיות ואח.
ארז נולד לאחר שאביו, רמי, שהיה טייס בחיל האוויר, נפל בשבי הצבא המצרי למשך שלוש וחצי שנים.
ארז עצמו שירת בסיירת גולני, ואף יצא לקצונה (!!!)
בשנת 2000 יצא ארז לטיול הגדול שחלם עליו. ארז טס לדרום אמריקה וטייל שם כשבעה חודשים.
הוא נפטר בקופקבנה, בוליביה, ממחלה של לב מוגדל, שאותה נשא מבלי שהוא, בני משפחתו, והרופא שלו ידעו.
רן קדם ומאיה שדה (17 לספטמבר 2018):
אז אחרי טיול מדהים בגאורגיה הקסומה , אנחנו רוצים להודות למיזם מיוחד ומרגש שיצא לנו לקחת בו חלק – מיזם "משא למסע", שמשאיל תיקי טיול איכותיים, בבקשה צנועה אחת, לשאת שם, סיפור וזיכרון של מטיילים ישראלים שיצאו למסעם בעולם ובצער רב לא שבו.
מאיה ואני נשאנו עמנו שני תיקים, אחד עם שמו של ארז הרפז והשני על שמו של נדב מאיר שהם.
בכל תיק חיכה לנו פנקס קטן, עם תמונה, סיפור וגעגועיהם של אנשים מספרים.
בעודנו מטיילים קראנו אודותיהם וגילינו אנשים מדהימים מסוג מלח הארץ, העוזרים, המוכשרים ורחבי הלב.
שמו של נדב כך כותב חברו "נדב ידי זהב" , כל דבר שנגע בו הצליח, כל דבר מקולקל ידע לתקן, מעולם לא סירב לעזור, או לתת ביד רחבה למבקש. משפחתו וחבריו מספרים כי אהב לטייל, אהב את העולם ואת ארצו הקטנטונת.
נדב היקר איבד את חייו בטרם עת , בסופת שלגים קשה ובלתי צפויה ברכס האנפורנה שבנפאל באוקטובר 2014, יהי זכרו ברוך.
את סיפורו של ארז יצא לי לקרוא בעמק טורסו היפהפה שבגאורגיה, בשקט של טבע אינסופי , הפנקס הקטן נפתח במילים :
" וכך נזכור אותך תמיד
יושב על אחת מפסגות ההרים
משקיף אל האופק
ונושא בלבך את היופי הגדול"…
מספרים על אהבתו לטיולים, אהבתו לסוסים ואת השילוב הנהדר ביניהם.
ארז היקר טייל בדרום אמריקה במשך שבעה חודשים. נפטר ממחלת לב מוגדל שאותה נשא מבלי שהוא, המשפחה, או הרופאים ידעו עליה דבר.
יהי זכרו של ארז הרפז ברוך.
פוסט זה מוקדש לנדב וארז , באהבה , הוקרה וזיכרון!
תודה רבה למשפחות היקרות שתרמו את התיקים, זיכרונם של ילדיכם נשמר ונישא עמנו!
תודה רבה לשותפי ומקימי המיזם על מסע הנצחה מיוחד במינו!
17 לאוגוסט 2018:
אנו דורון וקרן בחרנו לקחת חלק בפרוייקט המדהים של משא למסע בשביל ישראל.
טיילנו עלינו ירדנו ולא הרגשנו טיפת משקל על הכתפיים.
אומרים שטיולים הופכים אותך לצנוע יותר משום שאתה רואה כיצד מקום קטן יכול להכיל בתוכו עולם ומלואו.
בדיוק כמו ארז הצנוע ארזנו תרמיל ויצאנו לטייל בגולן בארצנו הקטנטונת כשעצרנו לנוח קראנו על קורות חייו של ארז והתמלאנו השראה על בחור מהעלית שבעלית.
תודה על הזכות לקחת חלק בפרוייקט אהבת חינם הנ"ל.
המטיילים לא איתנו עוד אך בכל טיול דמות אחרת מלווה אותנו ומהווה מקור להשראה מול נופים עוצרי נשימה עוצרים קוראים את קורות החיים מקבלים השראה ומרגישים שאנו יכולים להגיע לכל מטרה אם רק נרצה.
תודה ארז 
🙏🏼
צאו לטייל
גרשון, משצ מקיף ח אשדוד (18 ליולי 2018):
לפני מספר שבועות התקשרתי לאורי , המורה שלי לשלח , אחד ממייסדי העמותה "משא למסע" .
ידעתי שאני יוצא לשלושה שבועות מאסיביים בשטח והייתי חייב עזרה .
משא למסע היא עמותה שעוזרת למשפחות שאיבדו את יקיריהם בטיולים ובטראקים שונים להנציח את האנשים שתמיד יישארו קרובים לליבם .
התהליך מתבצע בכך שהמשפחות שרוצות להנציח את בני משפחתם , קונות תיק , לתיק נתפר פאץ' עם שם העמותה ושם האדם שיונצח .
ההנצחה מתבצעת כך שמטיילים שצריכים תיק , משאילים תיק מהעמותה לפי התנאים שמציבה העמותה .
בכל תיק נמצא דף מידע על אותו אדם שלזכרו התיק .
השתמשתי בתיק כשהדרכתי קורס בסיסי של של"ח , במהלך הקורס עברנו שבוע גיחה ושבוע של מסע נודד אל עבר ירושלים שרגע השיא שלו היה המסדר המפורסם בכותל .
בנוסף , יצאתי עם התיק לקורס סיור וניווט מטעם שלח שבו עברנו מסעות ניווט אישיים , חולייתיים וקבוצתיים , עברנו למעלה מ90 קילומטרים עם כל הציוד שלנו על הגב .
אם לא הייתי נעזר בעמותה "משא למסע" אני לא יודע איך הייתי עובר את שלושת השבועות האלו.
כשאני השאלתי תיק , קיבלתי את התיק שתרמה משפחתו של ארז הרפז .
ארז נולד בשנת 1976 , היו לו 3 אחיות ואח אחד .
ארז נולד לאחר שאביו , רמי , שהיה טייס בחיל האוויר , נפל בשבי הצבא המצרי למשך שלוש וחצי שנים .
ארז , עצמו , שירת בסיירת גולני ואף יצא לקצונה (!!!)
בשנת 2000 יצא ארז לטיול הגדול שחלם עליו , ארז טס לדרום אמריקה וטייל שם כשבעה חודשים .
הוא נפטר בקופקבנה , בוליביה , ממחלה של לב מוגדל
שאותה נשא , מבלי שהוא , בני משפחתו , והרופא שלו ידעו .
הפוסט הזה הוא לזכרו של ארז הרפז ז"ל 
😔
דניאל פרץ (4 ליוני 2018):
שמעתי על משא למסע מאחי הקטן..אז הייתי בחיפושים אחר לקנות מוצ'ילה, ונפלה בחלקי ההזדמנות להיות חלק מתרומת משא למסע..זכיתי בתיק איכותי לשביל ישראל ובעיקר זכיתי לשמוע סיפור שהפך למציאות עם מפגש מרגש בבית משפחת הרפז. שמחתי להכיר את בני המשפחה ולשמוע על הסיפור שמאוחרי השם החרוט על גב התיק..
היה לי כבוד גדול לצעוד לזכרו של ארז הרפז ז"ל .
אני מקווה שתהיינה הזדמנות גם לאחרים לעשות מעשה טוב ולתרום למשא למסע. אני מוקיר תודה גדולה על ההזדמנות להיות חלק וכמובן ממליץ גם לאחרים
גליה נצר (14 למאי 2018):
התיק שקבלתי מארגון משא למסע נתרם על ידי משפחתו של ארז הרפז. ארז אהב טיולים ומסתבר שבמיוחד הרים. במסגרת לימודי טיפול השטח שאני לומדת יצאנו לאחר הפסח למסע במדבר יהודה. בחרתי בהר הגורני לצלם תמונה זו שתנציח את סיומו של המסע במקום גבוה. אולי מקום שגם ארז היה אוהב ומעריך וכפי שכתבו יקיריו במכתב המצוי בתוך התרמיל וליווה אותי " וכך נזכור אותך תמיד: יושב על אחת מפסגות ההרים, משקיף אל האופק ונושא בליבך את היופי הגדול…" בזכות שני המסעות שהתרמיל ליווה אותי בהם, עוד אנשים מכירים את ארז ואת הפרויקט המופלא שצמח מתוך הצער על אובדנו. תבורכו כל הלוקחים חלק בפרויקט. תודה
רועי עזיזי כתב לנו (15 למרץ 2018):
לזכרו של ארז הרפז
" וכך נזכור אותך תמיד:
יושב על אחת מפסגות ההרים,
משקיף אל האופק
ונושא בלבך את היופי הגדול..".
כך היה כתוב על דף הזכרון שנשאתי עימי .
בזכות גדולה נשאתי את התיק לזכרך,
אני מודה לארגון ולמשפחות המדהימות שמעניקות לכל מטייל באשר הוא את האפשרות להנציח בדרך מיוחדת זו. בעיניי, זו דרך התמודדות ראויה להערצה.
אסף סולוניקוב (20 לפברואר 2018):
שמונה ימים טיילתי עם התיק של ארז הרפז זכרונו לברכה. טיילתי לבד בצפון הארץ, בשביל ישראל. ארז טייל בדרום אמריקה ושם נפטר ממחלת לב. למרות המיקום והאופי השונה של הטיול, התיק גרם לי להרגיש שאני ממשיך את הטיול של ארז. התיק היה בעל משקל כבד בהרבה יותר ממשקלו המקורי – הכובד של הזיכרון של ארז על כתפי. המשקל הנוסף הביא משמעות ואור שונה לאופי הטיול שלי. טיול עם יותר ערך.
תודה לפרוייקט משא למסע על היוזמה ותודה למשפחה על נתינת ההזדמנות והזכות לכבד את זכרו של ארז הרפז ואני שמח שיכולתי לקחת חלק בעשייה הטובה הזו.
אביגיל הרפז:
לפני חודשיים כשהתחלתי להתכונן לטיול שלי במזרח סבתא הציעה שאקח את התרמיל של ארז, דוד שלי. ארז טייל בדרום אמריקה אחרי שסיים את הצבא ונפטר במהלך הטיול ממום בלב שלא ידעו עליו.
התרמיל של ארז שכב אצל סבא וסבתא שנים, עד שהכירו את העמותה "משא למסע" והחליטו לתרום תרמילים לזכרו. אני בחרתי לקחת את התרמיל המקורי שלו, לקחת איתי את הסיפור שלו ואת הזיכרון שלו.
**************************
וזה קטע שכתבתי:
אני והוא הולכים יחד
הוא מעיק עליי
מאיים לשבור את גבי, מכאיב.
דווקא בעליות, רגע לפני הפסגה והנוף שנפתח מול העיניים, הוא מכביד עליי יותר מתמיד.
כאילו רוצה שאתיישב ונישאר רק שנינו והכאב.
הרי הוא לא חש בו.
ואז עליי למשוך את שנינו חזק, לטפס רגל אחרי רגל בנשימה כבדה.
כל מחשבותיי נתונות אליו ולעיתים נשכח כבר מה מחכה מעבר.
ואם חשבתי שבירידות ייחוס עליי,
נראה שכל תפקידו הוא לגרור אותי חזק למטה
לגרום לי לאבד שליטה ברגליים.
כך זה במסע.
האחריות עליי לשאת את שנינו
הזכות שלי לבחור לאן
אך בעצירות, בהפסקות בהן אני נותרת חסרת כוחות
שם הוא נפתח
נותן לי את כולו
נטולי משקל, נטולי מטרה, מרחפים לנו.
הוא מורה דרך ואני רגליים
הוא סיבה ואני חיים
הוא תרמיל ואני אחיינית.
עידן וזאב ליאב (ינואר 2018):
ביומולדת 27 שלי התפרסמה ידיעה בחדשות על מפולת שלגים באנאפורנה. מכיוון שאין לי פייסבוק, לא ראיתי ששניים מחבריי פרסמו פוסטים בנוגע ליקיריהם שלא יצרו קשר. באופן מצמרר גיליתי כי שניים מהנספים באסון – אגם לוריא ותמר אריאל – הם אח של חברה טובה מהצבא וחברה של חבר מתקופת הצופים.
מעולם לא חשבתי שאצא לטיול מסוג שכזה בעצמי אבל עם סיום התואר השני החלטתי לקחת את אבא ולנסוע לחודש להודו. משיחה אקראית עם אחות של אגם נזכרתי בפרויקט משא למסע והיה לי ברור שבטיול הזה אני רוצה לשאת זיכרון של מטיילים שנספו.
אני זכיתי לטייל עם התיק של ארז הרפז שטייל בדרום אמריקה במהלך שבעה חודשים ונפטר במפתיע בבוליביה בשנת 2001 ממחלת לב שהוא לא ידע שיש לו.
אבא שלי מטייל עם התיק של גבי אינגל שטייל בניו זילנד ונהרג ברעידת אדמה שם בשנת 2011.
אנחנו מקווים שהטיול שלנו עם התיקים יוכל לשאת את הזכרון של ארז וגבי ברחבי הנופים היפים של הודו ולהמשיך את חלום הטיול שהיה להם ונקטע באיבו.
אודי על שביל ישראל
כשתכננתי את המסע בשביל ישראל, היה לי ברור שאשתמש בתרמיל של "משא למסע"- פרוייקט של השאלת תיקי גב איכותיים לזכרם של מטיילים שנהרגו במהלך טיולם.
בזכות העזרה של אורי המדהים קיבלתי תרמיל שנתרם לזכרו של ארז הרפז, שנפטר ממחלת לב בזמן שטייל בדרום אמריקה.
דרך דף המידע שצורף לתרמיל התוודעתי לדמותו של ארז, וחשתי גאווה וזכות גדולה להמשיך ולשאת את זכרו בטיול במקומות שכל כך אהב. הרגשתי שארז צועד איתי ממש ומלווה אותי במסע, מה שהפך את השביל למיוחד עבורי אף יותר.
*************************************************************
פוסט נוסף שעלה בהמשך ותוך כדי השביל
אודי שלקח מאתנו תרמיל לזכרו של ארז הרפז עושה כרגע את החלקים האחרונים של שביל ישראל. כשעבר בסמוך לאלון הגליל הוא פגש את משפחתו של ארז (אמיר אחיו של ארז גר באלון הגליל). בבוקר למחרת קיבלנו שתי הודעות.
אודי:
שבוע טוב אורי!
אתמול זכיתי לפגוש את משפחת הרפז המקסימים באלון הגליל, היה מפגש מרגש ומעניין. שמענו את סיפורו של ארז ממקור ראשון וכן את סיפורו המרתק של רמי אביו.
היה לנו כבוד גדול לפגוש את המשפחה המיוחדת הזו, ולהמשיך ולטייל ולהפיץ את זכרו של ארז באמצעות התרמיל…
יום טוב ושבוע מוצלח!
אודי
————–
נורית הרפז:
אורי שלום, זכינו אתמול לפגישה מרגשת עם אודי "נושא התרמיל הזוכר את ארז" . ישבנו בגינה של אמיר ומשפחתו — באלון. הגליל . שמענו ספורים מענינים על חווית ההליכה בשביל — שלו ושל חבריו. סיפרנו עלינו ועל ארז.
תבורכו על הדרך המיוחדת להנציח תוך עידוד להמשיך ולטייל. תודה.
ענת קורנפלד:
תודה רבה על השאלת התרמיל לקורס סיוו"ן של של"ח. התיק הזה באמת עזר לי מאוד בקורס וכל ענייין העמותה הוא מדהים,מקווה שתמשיכו לעזור לצעירים ובני נוער שבין הדברים שהם רוצים הוא להינות ולטייל. כל אחד ששאל אותי מאיפה עניתי לו והתגאיתי לומר ולספר את הסיפור של ארז הרפז ז"ל ולהמשיך לטייל וללמוד את הארץ היפה שלנו כמו שהוא היה רוצה וכמו שכל המונצחים היו רוצים.
עמיחי קורנמן:
חזרתי זה עתה מחדשיים בהודו שהיו כמובן נפלאים ומעולים, ובמסגרת ההכנות אליהם התוודעתי וגם נעזרתי בשירותיה של יוזמה יפה מאוד בשם "משא למסע", שמשאילה למטיילים תרמילים שנתרמו ע"י משפחות מטיילים ישראלים שנפטרו במהלך הטיול שלהם בחו"ל וכך מנציחים את זכרם.
חוץ מהרעיון גם הביצוע מעולה והם משאילים תרמילים ברמה הכי גבוהה וחומקים מהמלכודת המצערת שבה אם זה בהתנדבות זה סימן שאפשר לחפף.
אני השאלתי תרמיל לזכרו של ארז הרפז ז"ל, שאמנם לא הכרתי או שמעתי עליו לפני, בין השאר כי הוא נולד דור לפני ונפטר בשנת 2001 בגיל 25 בלבד. אבל ממה שקראתי עליו ברור היה שמדובר במלח הארץ, בדרך הנכונה להיות מאלה שנמצאים בטופ של התרומה לחברה גם אם זה לא בהכרח בקולי קולות, ואחרי מסלול חיים שכלל הדרכה בשומר הצעיר, שירות כלוחם ומפקד בגולני ועיסוק בחקלאות (שפה אני כן יכול להעיד שזו אינדיקציה לדמות בה מדובר), נפטר בדרום אמריקה ממחלת לב שאיש לא ידע עליה, יהי זכרו ברוך.
ממליץ בחום על כל תרומה וסיוע למפעל הנהדר הזה.
ספיר לוי (נובמבר 2017):
ממש לפני הטיול שלי נחשפתי למיזם המדהים של ״משא למסע״ ואני חייבת להודות שפשוט התפעלתי! התפעלתי מעצם העניין שמשפחות וחברים שאיבדו את יקיריהם בצורה פתאומית כ״כ החליטו לעשות מעשה ולהנציח את יקיריה בדרך אקטיבית שמצליחה לגוע בכ״כ הרבה אנשים. בעייני זה לצמוח מהנקודה הכי כואבת, אותם יקירים שלא זכו לסיים את הטיול שלהם ולחזור למשפחותיהם ממשיכים את הטיול כביכול דרך אנשים אחרים.. מעבר להנצחה אני חושבת שהמיזם עצמו נותן ביטוי כ״כ חזק לערבות הדדית בצורה הכי אמיתית שיש.
אני טיילתי עם תיק לזכרו של ארז הרפז, מהמעט שהספקתי ללמוד על ארז אני רואה בו כאדם שפשוט אהב את החיים ודאג לנצל כל רגע בהם וזה בא לידי ביטוי בעיקר בעשייה הרבה שלו בכל תחום בחייו. יחד עם העשייה הוא גם דאג להנות מהחוויות השונות. זכיתי לטייל עם תיק לזכרו של ארז ובכך להכיר אדם מיוחד כ״כ , זאת גם הודות לתרומתם של חבריו למיזם משא למסע!
תודה רבה!
אלעד גאורגיה (אוגוסט 2017)
אז לפני שבוע חזרנו מטיול נהדר בגאורגיה, לקראת הטיול הכרנו את עמותת "משא למסע".
עמותה מדהימה אשר מנציחה מטיילים שנפטרו/נהרגו במהלך טיולם ברחבי העולם.
במהלך הטיול הרגשנו שזכינו להנציח שלושה מטיילים מדהימים, ארז הרפז ,אגם לוריא ועומר שמש.
זכינו להכיר ולהנציח אנשים מדהימים, אנשי אמת אשר עשו המון במהלך חייהם. יהי זכרם ברוך.