אליחי דגן (10.06.86-23.05.16)

אליחי נולד במושב רמת מגשימים שבגולן, בשנת 1986, ילד שביעי אחרי 5 אחיות ואח. מילדותו  היה ברור לכל מי שהכיר אותו שעכבות רבות אין לו ובדרך כלל אמר בדיוק את מה שחשב ועשה בדיוק את מה שרצה. בחוסר טאקט חינני, תמיד בחיוך ובצחוק שאי אפשר להישאר אדיש אליו.

בתקופת התיכון התאהב בטיולים ובגלישת חבלים והיה מטייל עם חברים מתי שרק היה יכול. כבר אז אמר שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיהיה גדול.אליחי דגן

במרס 2005 התגייס לצנחנים ושירת בגדוד 101. עם השחרור עשה קורס הדרכת טיולים והספיק לטייל במרכז אמריקה. אחרי החזרה ארצה כבר חשב על הטיול הבא וכעבור כמה חודשים נסע לתקופה ארוכה יותר לדרום אמריקה. הפעם כשחזר, הפך את התחביב לעבודה מסודרת יותר, עבד כמדריך טיולים בארץ ובירדן והחל לעבוד כמדריך סנפלינג.

כתחביב, אימץ אליחי את הטיפוס על קירות, התאמן בטיפוס על קירות מלאכותיים אך אהבתו הגדולה הייתה לאתרי טיפוס בטבע ובכאלה התנסה במקומות שונים בעולם.

ב-2012 החל ללמוד במכללת עמק הירדן בחוג ללימודי ארץ ישראל ובמקביל עשה קורס מורי דרך. את התואר סיים בהצטיינות יתרה, אף שלימודים מעולם לא היו הצד האהוב עליו.

בכל מקום אליו הלך הייתה העשייה החברתית חלק משמעותי עבורו. בין לימודים ועבודה כמדריך טיולים, הספיק גם להתנדב במסגרת עמותת "איילים" ובעמותת "אתגרים" המשלבת בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי וכן בקייטנות לילדי איל"ן.

אליחי היה קולני וצבעוני, שופע חיים והומור, איש של אנשים. בעבודה, בלימודים, בהתנדבות, במשפחה – קשה היה להתעלם מהנוכחות שלו. היו בו שילוב של צחוק ורצינות, הרפתקנות ואחריות ואהבה גדולה לחיים. הוא ניסה לצבור כמה שיותר חוויות, להספיק כמה שיותר ולהותיר רושם עז על הסביבה, כאילו ידע שלא יישאר איתנו עוד זמן רב.

ביום שישי בחודש מאי 2016, שבועיים לפני יום הולדתו השלושים, הלך אליחי עם חבר לטפס על המצוק ליד הישוב בית אריה. בתום הטיפוס, אחרי כוס קפה, בדרך חזרה לרכב, מעד אליחי ונפל, נפילה שממנה לא קם.

אור בן יוסף (28 לאוקטובר 2018):

היי, 
קוראים לי אור בן יוסף, גר באשדוד וחניך במכינה הקדם צבאית "מנשרים קלו" שנמצאת במעגן מיכאל. במסגרת המכינה יצאנו לסדרת ״ירושלים״ שהתקיימה במשך 10 ימים. הסדרה הייתה מחולקת ל2 חלקים: 
חלק 1- 3 ימים של עלייה ברגל לירושלים(מלטרון עד להר הרצל).
חלק 2- שבוע שלם שבו שהינו בירושלים ולמדנו מגוון נושאים, בהם ההסטוריה של העיר, השסעים שבה ומורכבותה של חברה הירושלמית.

שמעתי על הפרויקט המיוחד הזה מחבר אשר נעזר בו רבות והמליץ עליו בחום. התיק שקיבלתי היה של אליחי דגן.

אליחי דגן (1986-2016).
אליחי נולד במושב רמת-מגשימים שבגולן, במרס 2005 התגייס לצנחנים ושירת שירות משמעותי בגדוד 101.

עם שחרורו חזר לעסוק בעשייה חברתית שהייתה חלק גדול מחייו (התנדב בעמותות ״אתגרים״, ״איילים״, ״איל״ן״), ובתחביבו שכללו טיולים וטיפוס באתרי טבע במקומות שונים בעולם.

במאי 2016 יצא אליחי יחד עם חברו לטפס על מצוק, בתום הטיפוס לאחר כוס קפה, מעד ונפל. יהי זכרו ברוך.

מספרים על אליחי שהיה מאופיין לאורך כל חייו בחוסר טאקט חינני, עזרה לזולת, רגישות גבוהה, מספרים שהיה לו חיוך וצחוק שלא היה ניתן להישאר אדישים אליהם.

במהלך הטיול חשבתי הרבה על אם זה שווה להקדיש את הקיום שלך לתאוות החיים ואפילו לסכן את הזמן שלך בעולם הזה בשבילה…
במהלך העשרה ימים הללו יצא לי לחשוב הרבה והבנתי שזו צריכה להיות הגישה לחיים שלי..

החלטתי לאמץ את הגישה הזאת ולהעריך כל רגע. אליחי הפך להיות מודל לחיקוי בשבילי, דרך סיפור חייו למדתי משהו שלא חושב שהייתי לומד במקום אחר.

גאה שנפלה בחלקי הזכות להנציח את אליחי ז"ל

יאיר שדה ושלומי טורקיה (27 לספטמבר 2018):
יצאנו לטיול ים אל ים…
חיפשנו תיק מקצועי להשאלה, מיד המליצו על עמותת משא למסע המשאילה תיקים המנציחים מטיילים שנהרגו במהלך הטיול שלהם. לפתע נתקלתי בשמו של אליחי דגן , חברי הטוב, שנהרג לפני כשנתיים מנפילה ממצוק. אליחי איש נערץ מלא בשמחת חיים שכל כך אהב טיולים , הדרכות ואתגרים מצא את מותו דוקא במקום שבו הרגיש כל כך בטוח.
הבשורה הקשה הותירה אותנו המומים וכואבים.
זו היתה זכות גדולה לצאת למסע עם תרמיל על שמו של אליחי.

דור מיוסט וילנה טשרניחובסקי (27 לספטמבר 2018):
לקראת הטיול לדרום אמריקה, התלבטנו בנושא התיקים לטיול ואז נפל לאוזנינו המיזם המיוחד הזה שנקרא "משא למסע", שמטרתו להנציח מטיילים ישראלים שנהרגו במהלך טיולם ברחבי העולם. חשבנו לעצמנו שכך נוכל גם לתת מעבר ולא רק לקבל.

גיא בן זאב היה הרפתקן ואוהב טבע מגיל צעיר, איש של נתינה וחברותי מאד. 
גיא שירת בחיל ההנדסה, ביחידה לסילוק פצצות בסדיר והמשיך גם לקבע.
בדרכי בפרו הרגשתי חיבור מיוחד לגיא דרך המקומות בהם זכה להיות לפני האירוע.
יהי זכרו ברוך

אליחי דגן היה אדם שאפתן, בעל שמחת חיים והרפתקן בדם. בעל טוב לב אמיתי שהתבטא במעשים כמו תרומה לחברה. כאחד שאוהב לטפס הרגשתי חיבור מיוחד לאדם וראיתי בו דוגמא לאדם שמגשים את חלומו לעסוק במה שהוא הכי רוצה!
יהי זכרו ברוך

תודה רבה למיזם שפועל לעזור למטיילים ובכך מנציח אנשים כמו גיא ואליחי שלא הצליחו לחזור הבייתה בשלום!

אביטל רוזנבלום (27 לספטמבר 2018):
החלטתי לטוס למזרח. מהר מאוד, במהלך ההתארגנויות, נתקלתי בהתלבטות האם להשקיע בקניית מוצ'ילה, לא ידעתי כמה היא עוד תשמש אותי לאחר מכן. ממש במקרה, שמעתי מחברה על "משא למסע", עמותה שמשאילה תיקים למטיילים לזכר מטיילים שנהרגו ובכך מנציחה אותם. לכל תיק בעמותה יש שם ולכל שם יש סיפור. מיד היה לי ברור שמשם אני משאילה את התיק לטיול.
התיק שקיבלתי הינו על שם אליחי דגן. אליחי נולד וגדל במושב רמת מגשימים. הוא היה מדריך טיולים וסנפלינג בארץ ואף עסק בטיפוס קירות. הוא אהב מאוד לטייל בארץ וברחבי העולם ואהב את הטבע. מהסיפור של אליחי ניתן בבירור לראות כי הוא היה אדם שמח בעל יוזמה חברתית, בעל רצון להשקיע ולתת לסביבה, אסרטיבי, הרפתקן, כזה שאוהב את החיים.
במהלך הטיול, ראיתי נופים רבים, הרים ומצוקים, יצא לי לחשוב לא פעם כי אליחי היה נהנה מזה ומנצל כל רגע על מנת לטייל בהרים האלו או אפילו להדריך בהם.
תודה ל"משא ומסע" על התיק האיכותי ועל האפשרות לתת לאותם מטיילים שלא סיימו את דרכם להמשיך את הטיול על גבם של מטיילים אחרים.

נועה (21 לספטמבר 2018):
בקיץ האחרון התחלנו להכניס לתרמילים את פנקסי הזיכרון החדשים הכוללים גם דפים בהם אפשר לכתוב. היום מצאנו את זה בפנקס:
לחשוב שכל פעם שאני מחפשת מדריך סנפלינג באינטרנט רואה את השם שלך, אף פעם לא הייתי מבינה, היום אני מבינה מי אתה ומה היית וכמה דימיון יש בינינו. מהווה מקור השראה עבורי, הגשמת חלומות אשר רבים רק אומרים שיעשו ולא עושים. ואתה היית הולך ועושה אותם, ליוות אותי בצורה הטובה ביותר. תודה על הכל ומי שהיית, לא אשכח אותך בשום דרך שאלך. 

נועה אדר (7 לספטמבר 2018):
לקראת טרק בגאורגיה היה לי ברור שאת התרמיל אשאיל מפרויקט "משא למסע".
פרויקט מדהים אשר התחיל בזמן תקופתי בתיכון, התיק שקיבלתי היה לזכר אליחי דגן ז"ל. לאחר שקראתי מעט הבנתי שביני לבין אליחי היה מעט דימיון, אליחי היה מדריך סנפלינג דבר אשר אני מחבבת ועושה המון, כמו כן אליחי אהב לטייל ברחבי העולם ולטפס בתור תחביב.
אליחי נולד במושב רמת מגשימים שבגולן בשנת 1986 והתאהב בטיולים וגלישת חבלים וטייל מתי שרק יכל, לאחר מכן החליט להפוך את התחום הזה למקצועי ואף למד חוג בלימודי ארץ ישראל וקורס במורי דרך וסיים בהצטיינות יתרה. בחודש מאי 2016 לאחר טיפוס על מצוק סמוך לבית אריה, אליחי היה בדרכו לרכב ונפל, נפילה שממנה לא קם.
אליחי אין ספק שהתיק שלך ליווה אותי בצורה הטובה ביותר במהלך כל הטיול, לא אשכח את הרגע שהייתי בדרכי לקרחון שאחרה ועצרתי בצד ונחתי, הרגשתי מעט קושי לאחר כמה ימים של טרקים ועייפות ולא ידעתי אם אסיים בכלל את המסלול הזה. במהלך המנוחה הסתכלתי על התיק שלך ופתאום הבחנתי בפרפר יושב עליו ונח, הרגשתי באיזשהו מקום שזה אתה מעודד אותי ומסמן לי לא לוותר על החלומות שלי, קריאת הסיפור שלך הייתה בשבילי דוגמא אישית לחיים, לא לוותר על החלומות שלנו ולעשות מה שאנחנו רוצים ולהנות מזה.
רציתי גם לומר תודה למשפחתו של אליחי על תרומתכם לפרויקט זה ותודה על התיק המיוחד אשר עזר לי לעבור הרבה קשיים בדרך.

17 לאוגוסט 2018:
קוראים לי אריאל ואני מש"צ מאשדוד. זו פעם שנייה שאני משאיל תרמיל ממיזם משא למסע. הקיץ יצאתי לקורס האחרון שלי בשל"ח – קורס הישרדות. הקורס נמשך שבועיים. בשבוע הראשון חפרנו בחפירות ארכיאולוגיות כ-3 ימים ולאחר מכן נסענו לכנרת לרפסודיה ששם בנינו רפסודה ושטנו בכינרת. בשבוע השני הלכנו מהר מירון להר החרמון לאורך כ 120 ק"מ. קיבלתי תיק לזכרו של אליחי דגן שחבריו אמרו עליו שהיה אדם שופע חיים והומור. בנוסף הבנתי שאליחי היה מתנדב בעמותת "איילים" ובעמותות "אתגרים" המשלבות בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי וכן בקייטנות איל"ן. אני בטוח שהיה אדם טוב. 
שמחתי מאוד לקחת את התיק של אליחי ולהנציח אותו בקורס האחרון שלי כחניך במשצים . זה קורס משמעותי מאוד. הבנתי גם שהמשפחה הצטרפה לא מזמן למיזם ולכן גם שמחתי להיות גם בין הראשונים שלוקחים את התיק שלו.

קרן מקורס הישרדות של המש"צים (7 לאוגוסט 2018):
היי קוראים לי קרן, אני משצית ובשבוע שעבר יצאתי לקורס הישרדות מטעם של״ח. במהלך הקורס כל הציוד צריך להיות בתיק אחד וכל זה על הגב. 
במהלך הקורס עברתי קרוב ל120 ק״מ (מהר מירון להר החרמון) שכל הציוד על הגב. אם לא הייתי נעזרת בעמותת ״משא למסע״ אני לא יודעת איך הייתי עוברת את הקורס הזה. 
כשהשאלתי את התיק קיבלתי את התיק שתרמה משפחתו של אליחי דגן ז״ל. 
אליחי נולד בשנת 1986, ילד שביעי אחרי 5 אחיות ואח. 
בשנת 2005 התגייס אליחי לצנחנים ושירת בגדוד 101. 
לאחר הצבא הלך לטייל קצת במרכז אמריקה, וכשחזר ארצה עבד כמדריך טיולים וכמדריך סנפלינג. 
בחודש מאי 2016 הלך אליחי עם חבר לטפס על המצוק ליד הישוב בית אריה. בתום הטיפוס, בדרך חזרה לרכב, מעד ונפטר. 
אליחי היה קולני וצבעוני, שופע חיים והומור, איש של אנשים. 
פוסט זה מוקדש לאליחי דגן ז״ל