אליחי דגן (10.06.86-23.05.16)
אליחי נולד במושב רמת מגשימים שבגולן, בשנת 1986, ילד שביעי אחרי 5 אחיות ואח. מילדותו היה ברור לכל מי שהכיר אותו שעכבות רבות אין לו ובדרך כלל אמר בדיוק את מה שחשב ועשה בדיוק את מה שרצה. בחוסר טאקט חינני, תמיד בחיוך ובצחוק שאי אפשר להישאר אדיש אליו.
בתקופת התיכון התאהב בטיולים ובגלישת חבלים והיה מטייל עם חברים מתי שרק היה יכול. כבר אז אמר שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיהיה גדול.
במרס 2005 התגייס לצנחנים ושירת בגדוד 101. עם השחרור עשה קורס הדרכת טיולים והספיק לטייל במרכז אמריקה. אחרי החזרה ארצה כבר חשב על הטיול הבא וכעבור כמה חודשים נסע לתקופה ארוכה יותר לדרום אמריקה. הפעם כשחזר, הפך את התחביב לעבודה מסודרת יותר, עבד כמדריך טיולים בארץ ובירדן והחל לעבוד כמדריך סנפלינג.
כתחביב, אימץ אליחי את הטיפוס על קירות, התאמן בטיפוס על קירות מלאכותיים אך אהבתו הגדולה הייתה לאתרי טיפוס בטבע ובכאלה התנסה במקומות שונים בעולם.
ב-2012 החל ללמוד במכללת עמק הירדן בחוג ללימודי ארץ ישראל ובמקביל עשה קורס מורי דרך. את התואר סיים בהצטיינות יתרה, אף שלימודים מעולם לא היו הצד האהוב עליו.
בכל מקום אליו הלך הייתה העשייה החברתית חלק משמעותי עבורו. בין לימודים ועבודה כמדריך טיולים, הספיק גם להתנדב במסגרת עמותת "איילים" ובעמותת "אתגרים" המשלבת בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי וכן בקייטנות לילדי איל"ן.
אליחי היה קולני וצבעוני, שופע חיים והומור, איש של אנשים. בעבודה, בלימודים, בהתנדבות, במשפחה – קשה היה להתעלם מהנוכחות שלו. היו בו שילוב של צחוק ורצינות, הרפתקנות ואחריות ואהבה גדולה לחיים. הוא ניסה לצבור כמה שיותר חוויות, להספיק כמה שיותר ולהותיר רושם עז על הסביבה, כאילו ידע שלא יישאר איתנו עוד זמן רב.
ביום שישי בחודש מאי 2016, שבועיים לפני יום הולדתו השלושים, הלך אליחי עם חבר לטפס על המצוק ליד הישוב בית אריה. בתום הטיפוס, אחרי כוס קפה, בדרך חזרה לרכב, מעד אליחי ונפל, נפילה שממנה לא קם.
נועה בלילתי (6 למרץ 2020):
קצת לפני שיצאתי לטיול שלי, קראתי פוסט על "משא למסע"- מיזם ייחודי שמטרתו להנציח ולזכור מטיילים ישראלים שנהרגו במהלך טיולם.
הטיול שלי היה מיוחד מאוד. למדתי להנות מהדברים הקטנים, ולזכור שדבר אינו מובן מאליו. למדתי שיש מקומות שאין בהם הרבה, אבל יש בהם הכל ושלא צריך הרבה כדי להיות מאושר. והכי חשוב- למדתי שזה לא באמת משנה איפה אתה נמצא, אלא עם מי אתה.
במסע הזה זכיתי להנציח את אליחי דגן.
אליחי נולד בשנת 1986, ומגיל קטן התאהב בטיולים וידע שזה מה שירצה לעסוק בו בעתיד.
לאחר שירותו הצבאי בצנחנים, טייל בדרום ומרכז אמריקה וכשחזר, הפך את האהבה לטיולים למקצוע. אליחי סיים תואר בלימודי ארץ ישראל בהצטיינות יתרה.
אליחי סימל עבורי את הישראלי היפה, זה שנותן מעצמו ללא כל תמורה .הוא התבלט מאוד בעשייה החברתית שלו ובנתינה לאחר, הוא התנדב במספר עמותות, בין היתר בעמותת "אתגרים" העוסקת בשילוב בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי.
אליחי היה שופע חיים והומור עם שילוב של רצינות ואחריות, ועם אהבה גדולה מאוד לחיים.
אליחי נהרג כשמעד בתום טיפוס בסמוך לבית אריה. התאונה שלו הדהדה בי במהלך הטיול, והזכירה לי כי אין לדעת מתי יהיה הרגע האחרון שלנו, וחשוב שנדע לאהוב ולהעריך את החיים. בדיוק כמו אליחי, שהספיק לצבור כ"כ הרבה חוויות ולהשאיר חותם על הסובבים אותו.
אני מודה למשפחתו של אליחי, ול"משא למסע" על הזכות שניתנה לי להנציח את אליחי ועל הערך המוסף שניתן לטיול שלי.
רן אמיר ודביר אילן (17 לדצמבר 2019):
אחרי טיול של חודש ב4 מדינות שונות במזרח אפריקה, שכללו טיפוס על ההר (הבודד) הכי גבוה בעולם, ספארי, טראק אחרי גורילות הרים וצלילות באוקיינוס ההודי רצינו לסגור את הטיול במה שאפשר לו להתחיל מלכתחילה – המוצ'ילות ע"ש אליחי דגן ומתניה שטרן ז"ל.
הלכנו בגאווה עם שתי מוצ'ילות ועליהן הדפסים לזכרם ודגל ישראל. סיפורם בספרונים, בליבנו ובפינו.
תודה רבה על החוויה והזכות. יהי זכרם ברוך.
משפחת אלירז (11 לנובמבר 2019):
משא למסע – אליחי דגן .זמן רב לא טיילנו ,תקופה לחוצה שהסתיימה.
החלטנו טיול עם אתגר- ללכת עם כל הציוד על גבנו ! עוד לא חווינו כמשפחה.
לאן ? שביל הגולן. נתחיל 3 ימים של חופשת סוכות ונקווה בהמשך השנה להשלים כולו…הבנו שנצטרך תיקים גדולים-שרה דגן בת דודתה של אימי! עברה הודעה אז במשפחה על ציוד טיולים לזכרו של אליחי.
נסיעה לרמת מגשימים.
והתיקים בביתנו יפים ונוחים.
ב'כובע' של התיק חיכה פנקס קטן עם תמונתו של אליחי מחייך ושורות על קורות חייו.
אריזה רבה בעיקר לצמצם.
יצאנו, מזג אויר משונה ברקים וטפטופים.
לילה ראשון בחרמון סוכה חפוזה שנפלה עלינו בלילה מהרוחות.3 ימים עם משקל לא קטן הולכים בארצנו היפה מקטעים של שביל הגולן.
חרמון ,נמרוד,מסדה ,ברכת רם,יער אודם.
מטעים, פרחים, מים, יער בעלי חיים, אנשים.
התיק היה ביתנו – הונח בסוף היום ליד שקי השינה שהוצאנו מתוכו ,הואר ממדורה שהדלקנו לבשל ממצרכים שסחבנו בו ,ונח איתנו תחת שמיכת רקיע כוכבים לקולות רחשי הלילה .המסע הרגלי עם המשא על הגב היה מאמץ לא קל והיו רגעי שבירה… אך בצד הקושי צליחת האתגר יום אחר יום עיצבו חוויה חזקה וייחודית.
הרגשנו איך הגוף מתחזק, השהות בטבע 'מנקה' את הראש ההסתפקות עם מה שיש, במה שיש משמחת ומחברת פנימה.
חיכיתי להזדמנות להוציא את הפנקס ולספר לילדים על אליחי.
ביום האחרון ,לקראת סיום המקטע האחרון – זהו זה הזמן.
הקראתי עליו לילדים מהפנקס וסיפרתי על הזיכרון שלי את אליחי כילד קטן בנסיעות לגולן לחופשה ולביקור הדודים. לא פגשתי אותו מאז אך זכרתי את הפנים עם חיוך שובב ועיניים עם גיצי שמחה ואהבת חיים. אותם עיניים שניבטו מתמונתו כבוגר.
קוראים יחד על אהבתו העזה לטיולים ודבקותו באהבה זו…שבילים רבים בהם הלך וטיפס בארץ ובחו"ל הדריך והוסיף ללמוד ולהכיר, ואנחנו שביל קטן בים השבילים שגמא… על אם הדרך ביער אודם.
התיק הנאמן לידנו, מקשיב למה שאני מקריאה.
פירות קטנים מהעץ תחתיו ישבנו נופלים על האותיות הרקומות על בטנו 'אליחי דגן' ומתגלגלים אל האדמה.
טמנו את הפנקס חזרה בתיק,מתארגנים להמשך המקטע וסיומו.
רועה צאן דרוזי שעדרו ליווה אותנו בירידה בצלצולי פעמון מהדהדים -ניגש אלינו ושתי כפות ידיים חופנות את אותם פירות, תפוחונים קטנים ,שהתגלגלו סביבנו'זה לאכול!' הגיש
תודה'!
כיבדנו חזרה בשזיפים מיובשים .נגיסה קטנה-טעים !!! חמצמצות ומתיקות עדינה, מרענן ונותן כוח להמשך…שביל הלב זוכר את הנופלים.
תודה על התיק ועל נוכחות אליחי
(בבית בדקנו -פירות עוזרד)
ליאור עמרם (29 לאוקטובר 2019):
למסע שלי יצאתי עם ה"משא" על שמו של אליחי דגן. במהלך כל הטיול ניסיתי לכתוב על אליחי – בגסטהאוס, בטבע, ברכבת, באמצע היום, בלילה – אך ללא הצלחה. קראתי שוב ושוב את הספרון הקצרצר שצורף לתיק המתאר במעט את חייו הקצרים והמשמעותיים, אך המילים לא הצליחו להשתחרר לדף. עכשיו, כשהגעתי לארץ, המילים מצליחות לבקוע…במהלך הטיול שמענו לא פעם על פציעות של מטיילים, על חילוצים ואפילו על מותה של תיירת לא ישראלית. חשבתי על אליחי, בחור צעיר עם אנרגיות מטורפות שאהב לטייל ומעידה אחת, קטלנית ואכזרית גדעה את חייו בפתאומיות. אני חושבת שהסוף הלא צפוי בסיפור חייו של אליחי, ההכרה במציאות של המוות והשבריריות שלו, סמיכות הגילאים שלנו, ואולי, אם מותר לי להודות, הפחד מקארמה רעה של לשאת תיק על שמו של הרוג, גרמו לי להשתדל למזער סיכונים עד כמה שאפשר, כי בכל זאת הודו…האהבה הגדולה של אליחי לטיולים בארץ ובעולם, העשייה החברתית עם בני נוער בעלי צרכים מיוחדים, השילוב של הצחוק ורצינות, הרפתקנות ואחריות ואהבה גדולה לחיים השאירו רושם על הסובבים אותו, וכנראה שגם על משתתפי משא למסע שזכו לשאת את שמו.
כשחזרתי לארץ בשלום פתאום הבנתי את גודלן ועוצמתן של מילות ברכת הגומל שאותה בירכתי עם חזרתי: "ברוך את ה'…הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב".תודה למשפחתו של אליחי ולמשא למסע על הזכות!
רחלי ויצמן (22 לאוקטובר 2019):
מי שכותב תעודות, יודע שסוף שנת הלימודים זה אחד הזמנים ש"התפנקו" בעומס משימות מעל הממוצע.
כשהבנתי שלהספיק לקנות מוצ'ילה גדולה יהיה גדול עליי, זכיתי להשגחה מופלאה – רותי צוברי שכנתי היקרה סיפרה לי שיש את הפרויקט הנפלא הזה של משא ולמסע.
התקשרתי ליעקב דגן (הנהג שלנו 
) – אבא של אליחי דגן ז"ל – וההשגחה המשיכה, התיק של אליחי היה פנוי וחיכה לאיסוף מפתח ביתה (השכן) של חברה קרובה בתל אביב, כשבדיוק היינו אמורות להיפגש.
ומהשגחה להשגחה… התיק ואני הגענו להודו.
היה טיול מיוחד מאוד – והרבה בזכות הזכות לטייל עם תיק שנושא ככ הרבה משמעות.
לא רק כזה שרואה נופים, הרים, נהרות. אלא בעיקר רואה לבבות ואנשים.
ובהודו- יש הרבה "ישראלידה"- הרבה יהודים נפלאים יקרים וטובים שהפכו את המסע הזה להיות לחסד.
ובינהם היה טיול מיוחד מאוד. "לפגוש ולהיפגש…"
מכינת חנתון (26 ליוני 2019):
לפני שבוע, המכינה שלי, מכינת חנתון, יצאה לטיול חובק – הטיול האחרון שלנו כקבוצה, שמסכם את השנה שעברה עלינו. לשלושה מהחניכים שלנו היו חסרים תיקים לטיול, אז בפעם השנייה השנה החלטנו לפנות למשא למסע. שלושת התיקים שקיבלנו היו התיקים של אליחי דגן, ורד אביישר, וגיא בן זאב, שנתרמו לאירגון על ידי משפחותיהם. מדהים בעיניי שקיים ארגון שמנציח בדרך כזאת את זכרם של אנשים שתשוקתם בחיים הייתה לטייל, ושבזכותו חברים שלי יכלו לצאת איתנו לחובק.
אדיר בן מויאל ויוסי אביטן (6 למאי 2019):
איפשהו במהלך ההתארגנות שלי ושל חבר לטיול, פגשנו במקרה את המיזם של "משא למסע", המאפשר להשאיל תיק לטיול ואיתו להנציח אדם שנהרג במהלך הטיול שלו. שנינו עפנו על הרעיון. בזמינות כמעט תמידית, מענה מהיר ומספר שלבים פשוטים, עזרו לנו ב"משא למסע" לעשות מעשה כל כך חשוב ומשמעותי!
אני קיבלתי את הזכות לטייל עם תיק שמנציח את גיא בן זאב. גיא היה ילד של טיולים וטבע, שירת בחיל ההנדסה ובסוף שירותו הצבאי טס לדרום אמריקה.
לקראת סוף הטיול, טיפס גיא על הר האלפמאיו כשבדרך לפסגה, לקראת הזריחה, התנתק קרחון ענק מהפסגה. גיא ו-7 מטיילים נוספים נהרגו, ביניהם ישראלית אחת.
יוסי, השותף שלי לטיול, קיבל את התיק של אליחי דגן.
אליחי, טייל במרכז ודרום אמריקה וכשסיים לטייל וחזר ארצה הוא אימץ לעצמו את עולם הסנפלינג והטיפוס.
בין הלימודים והעבודה, היה מספיק להתנדב בעמותת "איילים", עמותת "אתגרים" וקייטנות לילדי איל"ן.
במאי 2016, שבועיים לפני יום הולדתו, הלך אליחי עם חבר לטפס, ובתום הטיפוס, בדרך חזרה לרכב, מעד אליחי ונפל, נפילה שממנה לא קם.
גם לפני הטיול וגם במהלך הטיול עלו שאלות מצד אנשים ועוד ועוד אנשים נחשפו למיזם.
אז עכשיו, אחרי הכל, אנחנו רוצים להגיד תודה ענקית למשפחות, ול"משא למסע", על שהוסיפו לנו משמעות עצומה לטיול. מאחלים להם שימשיכו להתקדם, לגדול, ולהמשיך לעשות את המשימה החשובה הזאת בישראל ובעולם.
ובשבילכם – מי שקורא את זה, אל תהססו, תיצרו איתם קשר ותהפכו את הטיול שלכם לעוד יותר עוצמתי ממה שהוא יהיה.
ירין ממרן (30 לאפריל 2019):
אני רוצה להודות למשפחתו של אליחי דגן ולעמותת משא למסע על השאלת התרמיל והאפשרויות שנפתחו בפניי.
יצאתי למסע עם כל הציוד על הגב בפעם הראשונה בחיי, לצידי חברים מנוסים ואני חסר הניסיון המנסה להבין את הקונספט של הטיול. כבר ביום הראשון לאחר גשמים מפתיעים וטעויות תכנון שנבעו משינויי הרגע האחרון, היה עלינו לבצע הקפצה ולוותר על חלק משמעותי מהמסלול אותו תכננו, עם זאת ניצלתי את הזמן לקרוא קצת על אליחי. קראתי על אהבתו הגדולה לטיולים ולטיפוס על הרצון העז לטייל ועל תרומתו המשמעותית לחברה. נהניתי מהטיול עוד קודם, אך קריאה על אליחי עזרה לי להבין ולהעריך את הטיול אף יותר. במהלך ההקפצה עברנו ברמת מגשימים מקום הולדתו של אליחי. רציתי להודות שוב על ההזדמנות שניתנה לי ועל המשמעות והמחשבה שהתעוררו בי, תודה אליחי!
עופר שולמי (3 לפברואר 2019):
אני חניך במכינת קדם צבאית אדרת, ב 23/12/18 יצאנו, המכינה, לטיול דרום. במהלך הטיול ביקרנו בגן לאומי עבדת, עין עקב, חוד עקב הר כרבולת ועוד.
ביום היה חמים ונעים עם קצת רוח, אך בלילה ומוקדם בבוקר קפאנו מקור. אני זוכר שישנתי עם 2 זוגות גרביים בתוך שק שניה ולא הצלחתי להירדם מהקור ברגליים. במהלך הטיול היינו צריכים לסחוב משקלים לא כל כך קלים ולכן ביקשתי תיק עם מערכת גב טובה. הפרוייקט כמובן נענה לבקשתי וקיבלתי תיק מצויין!
הפרוייקט העניק לי את התיק של אליחי דגן, כשקראתי את סיפורו התחברתי ממש, מכיוון שאחותי עכשיו בדרום אמריקה ואני מתגעגע אליה מאוד. בנוסף בן דוד שלי גם עשה קורס מורי דרך.
"בכל מקום אליו הלך הייתה העשייה החברתית חלק משמעותי עבורו. בין לימודים ועבודה כמדריך טיולים, הספיק גם להתנדב במסגרת עמותת "איילים" ובעמותת "אתגרים" המשלבת בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי וכן בקייטנות לילדי איל"ן." מדהים בעיני העובדה שאליחי הצליח לשלב בין עבודה חברתית לבין עבודה ולימודים זה מסוג הדברים שמנסים ללמד אותנו במכינה
אני רוצה עוד פעם להודות לפרויקט, "משא למסע", שעזר ונתן תיק ברמה הגבוה ביותר. בנוסף תודה על הזכות לקחת חלק בפרוייקט המבורך הזה בפעם השניה.
מכינת אדרת השאילו 10 תרמילים, החניכים שיתפו (17 לדצמבר 2018):
עמית:
קוראים לי עמית ואני חניך במכינה הקדם צבאית אדרת. יצאנו למסע אתגרי מהמכינה, מסע שבו לא מגלים לנו דבר לגבי הצעד הבא שלנו בתוכו , קיבלנו מעט מאוד אוכל , טיילנו בחוליות קטנות וישנו מעט מאוד,עקרון חוסר הוודאות היה האתגר המרכזי במסע. זאת הפעם הראשונה שלקחתי תיק ממשא למסע אחרי שבפעם האחרונה טיילתי עם תיק לא כל כך מוצלח ולא היה לי תיק אחר למסע הזה.
ברגע שגיליתי את העמותה שמחתי שיש אנשים כאלו שעוזרים ונותנים תיקים לטיולים שיש בהם משמעות כל כך גדולה שגם מנציחה אנשים שאהבו לטייל וזה היה חלק גדול בחייהם.
התיק שקיבלתי היה לזכרו של אליחי דגן שהתנדב בעמותת "איילים" בעמותת "אתגרים" וגם בקייטנות אי"לן. אדם כזה חייב להיות אדם מיוחד טוב ואחד שנותן מעצמו לזולת, ואני בטוח שהתיקים שנתרמו על ידי משפחתו לא רק מנציחים את שמו אלא גם ממשיכים את דרכו בעולם הזה.
מיקה גלעד:
קוראים לי מיקה גילעד ואני חניכה במכינת אדרת שלוחת קיבוץ רבדים.
השתמשתי בתיק למסע אתגרי שקורה פעם בשנה במסגרת המכינה.
מסע שנמשך שבוע,שלאורכו ניווטנו עם התיקים וכל הציוד על גבינו.
שמעתי על היוזמה המבורכת מחברה למכינה שהפיצה אותה ובזכותה עוד 36 חברים מכירים בה.
התיק על שם אליחי דגן, שבדיעבד גילתי שהתגורר ברמת הגולן, הרגיש לי קרוב ללב מכיוון שאני גרה כמה מושבים ליד רמת מגשימים.
תודה רבה!
דניאל אפק (11 לנובמבר 2018):
לפני יומיים יצאתי עם תלמידיי היקרים, חלוצי תכנית חינוכית חדשה שנפתחה בכפר גלים תכנית "בשביל האדמה" – למסע נודד חוצה כרמל. מסע שפותח את השנה ומסמל לנו את הדרך החדשה אליה יצאנו יחד של שילוב בין עבודה חקלאית, לימודי תיכון ופעילויות העשרה שונות. ההתרגשות הייתה גדולה ביותר והוכפלה פי כמה כאשר החלטנו לצאת כשעל גבינו תיקי "משא למסע" המנציחים צעירים שנהרגו בטיולים ובין תיקי המונצחים התנוסס גם שמו של חבר יקר ואהוב אליחי דגן. נחשפתי לפרוייקט לאחר שדגן עזב אותנו במפתיע וידעתי שעוד ניפגש. ואכן כך דגן הצטרף אלינו למסע מדהים של יומיים בו עלינו את הכרמל עם כל הציוד על גבינו ורוחו ליוותה אותי לאורך כל המסלול. בשלב מסויים בהליכה, לקראת סוף היום הראשון כשהשמיים התחילו להיצבע ורוד והנוף המשגע של מישור החוף נפרש לרגלינו עצרנו להכיר את המונצחים. היה זה רגע של קסם והיכרות עם דמויות יוצאות דופן, הרפתקנים בנשמתם ומעוררי השראה. כזה היה דגן – איש שחי את החיים ונהנה מהם עד סופם. תודה דגן על יומיים של מפגש מחודש. התגעגעתי.
אור בן יוסף (28 לאוקטובר 2018):
היי,
קוראים לי אור בן יוסף, גר באשדוד וחניך במכינה הקדם צבאית "מנשרים קלו" שנמצאת במעגן מיכאל. במסגרת המכינה יצאנו לסדרת ״ירושלים״ שהתקיימה במשך 10 ימים. הסדרה הייתה מחולקת ל2 חלקים:
חלק 1- 3 ימים של עלייה ברגל לירושלים(מלטרון עד להר הרצל).
חלק 2- שבוע שלם שבו שהינו בירושלים ולמדנו מגוון נושאים, בהם ההסטוריה של העיר, השסעים שבה ומורכבותה של חברה הירושלמית.
שמעתי על הפרויקט המיוחד הזה מחבר אשר נעזר בו רבות והמליץ עליו בחום. התיק שקיבלתי היה של אליחי דגן.
אליחי דגן (1986-2016).
אליחי נולד במושב רמת-מגשימים שבגולן, במרס 2005 התגייס לצנחנים ושירת שירות משמעותי בגדוד 101.
עם שחרורו חזר לעסוק בעשייה חברתית שהייתה חלק גדול מחייו (התנדב בעמותות ״אתגרים״, ״איילים״, ״איל״ן״), ובתחביבו שכללו טיולים וטיפוס באתרי טבע במקומות שונים בעולם.
במאי 2016 יצא אליחי יחד עם חברו לטפס על מצוק, בתום הטיפוס לאחר כוס קפה, מעד ונפל. יהי זכרו ברוך.
מספרים על אליחי שהיה מאופיין לאורך כל חייו בחוסר טאקט חינני, עזרה לזולת, רגישות גבוהה, מספרים שהיה לו חיוך וצחוק שלא היה ניתן להישאר אדישים אליהם.
במהלך הטיול חשבתי הרבה על אם זה שווה להקדיש את הקיום שלך לתאוות החיים ואפילו לסכן את הזמן שלך בעולם הזה בשבילה…
במהלך העשרה ימים הללו יצא לי לחשוב הרבה והבנתי שזו צריכה להיות הגישה לחיים שלי..
החלטתי לאמץ את הגישה הזאת ולהעריך כל רגע. אליחי הפך להיות מודל לחיקוי בשבילי, דרך סיפור חייו למדתי משהו שלא חושב שהייתי לומד במקום אחר.
גאה שנפלה בחלקי הזכות להנציח את אליחי ז"ל
יאיר שדה ושלומי טורקיה (27 לספטמבר 2018):
יצאנו לטיול ים אל ים…
חיפשנו תיק מקצועי להשאלה, מיד המליצו על עמותת משא למסע המשאילה תיקים המנציחים מטיילים שנהרגו במהלך הטיול שלהם. לפתע נתקלתי בשמו של אליחי דגן , חברי הטוב, שנהרג לפני כשנתיים מנפילה ממצוק. אליחי איש נערץ מלא בשמחת חיים שכל כך אהב טיולים , הדרכות ואתגרים מצא את מותו דוקא במקום שבו הרגיש כל כך בטוח.
הבשורה הקשה הותירה אותנו המומים וכואבים.
זו היתה זכות גדולה לצאת למסע עם תרמיל על שמו של אליחי.
דור מיוסט וילנה טשרניחובסקי (27 לספטמבר 2018):
לקראת הטיול לדרום אמריקה, התלבטנו בנושא התיקים לטיול ואז נפל לאוזנינו המיזם המיוחד הזה שנקרא "משא למסע", שמטרתו להנציח מטיילים ישראלים שנהרגו במהלך טיולם ברחבי העולם. חשבנו לעצמנו שכך נוכל גם לתת מעבר ולא רק לקבל.
גיא בן זאב היה הרפתקן ואוהב טבע מגיל צעיר, איש של נתינה וחברותי מאד.
גיא שירת בחיל ההנדסה, ביחידה לסילוק פצצות בסדיר והמשיך גם לקבע.
בדרכי בפרו הרגשתי חיבור מיוחד לגיא דרך המקומות בהם זכה להיות לפני האירוע.
יהי זכרו ברוך
אליחי דגן היה אדם שאפתן, בעל שמחת חיים והרפתקן בדם. בעל טוב לב אמיתי שהתבטא במעשים כמו תרומה לחברה. כאחד שאוהב לטפס הרגשתי חיבור מיוחד לאדם וראיתי בו דוגמא לאדם שמגשים את חלומו לעסוק במה שהוא הכי רוצה!
יהי זכרו ברוך
תודה רבה למיזם שפועל לעזור למטיילים ובכך מנציח אנשים כמו גיא ואליחי שלא הצליחו לחזור הבייתה בשלום!
אביטל רוזנבלום (27 לספטמבר 2018):
החלטתי לטוס למזרח. מהר מאוד, במהלך ההתארגנויות, נתקלתי בהתלבטות האם להשקיע בקניית מוצ'ילה, לא ידעתי כמה היא עוד תשמש אותי לאחר מכן. ממש במקרה, שמעתי מחברה על "משא למסע", עמותה שמשאילה תיקים למטיילים לזכר מטיילים שנהרגו ובכך מנציחה אותם. לכל תיק בעמותה יש שם ולכל שם יש סיפור. מיד היה לי ברור שמשם אני משאילה את התיק לטיול.
התיק שקיבלתי הינו על שם אליחי דגן. אליחי נולד וגדל במושב רמת מגשימים. הוא היה מדריך טיולים וסנפלינג בארץ ואף עסק בטיפוס קירות. הוא אהב מאוד לטייל בארץ וברחבי העולם ואהב את הטבע. מהסיפור של אליחי ניתן בבירור לראות כי הוא היה אדם שמח בעל יוזמה חברתית, בעל רצון להשקיע ולתת לסביבה, אסרטיבי, הרפתקן, כזה שאוהב את החיים.
במהלך הטיול, ראיתי נופים רבים, הרים ומצוקים, יצא לי לחשוב לא פעם כי אליחי היה נהנה מזה ומנצל כל רגע על מנת לטייל בהרים האלו או אפילו להדריך בהם.
תודה ל"משא ומסע" על התיק האיכותי ועל האפשרות לתת לאותם מטיילים שלא סיימו את דרכם להמשיך את הטיול על גבם של מטיילים אחרים.
נועה (21 לספטמבר 2018):
בקיץ האחרון התחלנו להכניס לתרמילים את פנקסי הזיכרון החדשים הכוללים גם דפים בהם אפשר לכתוב. היום מצאנו את זה בפנקס:
לחשוב שכל פעם שאני מחפשת מדריך סנפלינג באינטרנט רואה את השם שלך, אף פעם לא הייתי מבינה, היום אני מבינה מי אתה ומה היית וכמה דימיון יש בינינו. מהווה מקור השראה עבורי, הגשמת חלומות אשר רבים רק אומרים שיעשו ולא עושים. ואתה היית הולך ועושה אותם, ליוות אותי בצורה הטובה ביותר. תודה על הכל ומי שהיית, לא אשכח אותך בשום דרך שאלך.
נועה אדר (7 לספטמבר 2018):
לקראת טרק בגאורגיה היה לי ברור שאת התרמיל אשאיל מפרויקט "משא למסע".
פרויקט מדהים אשר התחיל בזמן תקופתי בתיכון, התיק שקיבלתי היה לזכר אליחי דגן ז"ל. לאחר שקראתי מעט הבנתי שביני לבין אליחי היה מעט דימיון, אליחי היה מדריך סנפלינג דבר אשר אני מחבבת ועושה המון, כמו כן אליחי אהב לטייל ברחבי העולם ולטפס בתור תחביב.
אליחי נולד במושב רמת מגשימים שבגולן בשנת 1986 והתאהב בטיולים וגלישת חבלים וטייל מתי שרק יכל, לאחר מכן החליט להפוך את התחום הזה למקצועי ואף למד חוג בלימודי ארץ ישראל וקורס במורי דרך וסיים בהצטיינות יתרה. בחודש מאי 2016 לאחר טיפוס על מצוק סמוך לבית אריה, אליחי היה בדרכו לרכב ונפל, נפילה שממנה לא קם.
אליחי אין ספק שהתיק שלך ליווה אותי בצורה הטובה ביותר במהלך כל הטיול, לא אשכח את הרגע שהייתי בדרכי לקרחון שאחרה ועצרתי בצד ונחתי, הרגשתי מעט קושי לאחר כמה ימים של טרקים ועייפות ולא ידעתי אם אסיים בכלל את המסלול הזה. במהלך המנוחה הסתכלתי על התיק שלך ופתאום הבחנתי בפרפר יושב עליו ונח, הרגשתי באיזשהו מקום שזה אתה מעודד אותי ומסמן לי לא לוותר על החלומות שלי, קריאת הסיפור שלך הייתה בשבילי דוגמא אישית לחיים, לא לוותר על החלומות שלנו ולעשות מה שאנחנו רוצים ולהנות מזה.
רציתי גם לומר תודה למשפחתו של אליחי על תרומתכם לפרויקט זה ותודה על התיק המיוחד אשר עזר לי לעבור הרבה קשיים בדרך.
17 לאוגוסט 2018:
קוראים לי אריאל ואני מש"צ מאשדוד. זו פעם שנייה שאני משאיל תרמיל ממיזם משא למסע. הקיץ יצאתי לקורס האחרון שלי בשל"ח – קורס הישרדות. הקורס נמשך שבועיים. בשבוע הראשון חפרנו בחפירות ארכיאולוגיות כ-3 ימים ולאחר מכן נסענו לכנרת לרפסודיה ששם בנינו רפסודה ושטנו בכינרת. בשבוע השני הלכנו מהר מירון להר החרמון לאורך כ 120 ק"מ. קיבלתי תיק לזכרו של אליחי דגן שחבריו אמרו עליו שהיה אדם שופע חיים והומור. בנוסף הבנתי שאליחי היה מתנדב בעמותת "איילים" ובעמותות "אתגרים" המשלבות בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי וכן בקייטנות איל"ן. אני בטוח שהיה אדם טוב.
שמחתי מאוד לקחת את התיק של אליחי ולהנציח אותו בקורס האחרון שלי כחניך במשצים . זה קורס משמעותי מאוד. הבנתי גם שהמשפחה הצטרפה לא מזמן למיזם ולכן גם שמחתי להיות גם בין הראשונים שלוקחים את התיק שלו.
קרן מקורס הישרדות של המש"צים (7 לאוגוסט 2018):
היי קוראים לי קרן, אני משצית ובשבוע שעבר יצאתי לקורס הישרדות מטעם של״ח. במהלך הקורס כל הציוד צריך להיות בתיק אחד וכל זה על הגב.
במהלך הקורס עברתי קרוב ל120 ק״מ (מהר מירון להר החרמון) שכל הציוד על הגב. אם לא הייתי נעזרת בעמותת ״משא למסע״ אני לא יודעת איך הייתי עוברת את הקורס הזה.
כשהשאלתי את התיק קיבלתי את התיק שתרמה משפחתו של אליחי דגן ז״ל.
אליחי נולד בשנת 1986, ילד שביעי אחרי 5 אחיות ואח.
בשנת 2005 התגייס אליחי לצנחנים ושירת בגדוד 101.
לאחר הצבא הלך לטייל קצת במרכז אמריקה, וכשחזר ארצה עבד כמדריך טיולים וכמדריך סנפלינג.
בחודש מאי 2016 הלך אליחי עם חבר לטפס על המצוק ליד הישוב בית אריה. בתום הטיפוס, בדרך חזרה לרכב, מעד ונפטר.
אליחי היה קולני וצבעוני, שופע חיים והומור, איש של אנשים.
פוסט זה מוקדש לאליחי דגן ז״ל
