אגם לוריא (22.08.91-14.10.14)
אגם נולד וגדל בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל בקיץ 1991, בן לורד וליוסי, ואח לאילאיל ולשחף.
אגם התבלט בחריפות ובשנינות, ביושר, וביכולת לומר את האמת "בפרצוף". לכן זכה בפי חבריו לכינוי "חצוף" (במלעיל) שהפך לשמו השני. לכך התווספו כמובן גם הומור משובח, קלילות, רוח שטות והרבה שמחת חיים.
עוד התבלט אגם בטוב הלב שלו, ברגישות לאחרים ובנתינה גדולה, בעיקר לחלשים ולזקוקים לעזרה שבסביבתו. במהלך שנות התיכון התנדב אגם ב'מגן דוד אדום' ובנוסף הדריך את ילדי הקיבוץ בתנועת הנוער. הוא השקיע בלימודיו במידה הנדרשת (ולא יותר מכך..), ובעיקר נהנה מחיי החברה ומאהבה למוסיקה.
לאחר סיום לימודיו התגייס אגם לצה"ל ושירת בלשכת הגיוס בחיפה, שם רכש חברים קרובים רבים. במהלך השירות חלה יוסי, אביו של אגם, ולאחר זמן קצר נפטר. אגם טיפל וסעד אותו עד יומו האחרון.
לאחר שירותו עבד בעבודה מועדפת וכמדריך בוגר וחסך כסף ל"טיול הגדול" למזרח. בנוסף, הקדיש מזמנו לותיקי וקשישי הקיבוץ, לקבוצת אנשים בעלי מוגבלויות המתגוררת ביפעת, ליווה ילד בעל צרכים מיוחדים, והעניק שיעורים פרטיים לילדים שהתקשו בלימודיהם.
לאחר בחינת הפסיכומטרי, באביב 2014, ארז אגם תיק ויצא לטיול, עם חבר טוב שהכיר בצבא. השניים טיילו יחד בויאטנם וקמבודיה, ומשם התפצלו. אגם המשיך להודו שמצאה חן בעיניו מאוד. תרבות המזרח, נופיו ואנשיו קסמו לו. הוא מצא שם את השקט שכל כך חיפש כאן. הוא התחבב על אנשים רבים מאד, ישראלים כמו גם מקומיים, הירבה לטייל ולקרוא. השתתף בלימודי בישול ויוגה, וניסה ליהנות מכל שמציע העולם החדש והמיוחד ההוא.
הטרק האחרון אליו יצא אגם היה ברכס האנאפורנה שבנפאל. סופת שלגים קשה ומפתיעה שארעה ב-14 באוקטובר "תפסה" אותו בשיאו של המסלול (ב"פס", הנקודה הגבוהה ביותר). בשעותיו האחרונות אגם עודד את הישראלים שהיו עימו בבקתת התה, שילם עבורם למלווים המקומיים, טיפל בחברה שסבלה מהיפותרמיה ובכך הציל את חייה, ורק לאחר שווידא שעשה הכל לטובת חבריו, עזב את הבִקתה במאמץ להציל את חייו.
אגם לא הצליח להגיע אל מקום מבטחים, ובאותו לילה מצא את מותו בשלג בהרי ההימלאיה.
זכרו מלווה אותנו תמיד.
תודה רבה ל״משא למסע״ שאיפשרו לזה לקרות, ולהוסיף עוד ערך וזיכרון- היה לי הכבוד לשאת את התיק של אגם על הגב
אביבה מושון (7 לפברואר 2020):
אז החלטתי להגשים חלום ולצאת לטייל בשביל ישראל. שום פוסט בפייסבוק לא יוכל לתאר באמת את החוויה העוצמתית שהייתה לי. שביל ישראל מיוחד בגלל המון דברים. דבר שלי אישית בלט המון זה כמה שצריך להעריך את מה שיש לי – את הזכות לטייל בארץ שלנו כיום, שזה גם בזכות המון אנשים שמסרו את נפשם בשביל הארץ וחסדי הקב״ה. מעבר ליופי והנופים שבו, שביל ישראל הוא ייחודי בעיקר בגלל האנשים שפוגשים בדרך כשמתהלכים בדרכו. פשוט אין על העם הזה! הכרתי כלכך הרבה אנשים שנותנים מעצמם מבלי לקבל שום דבר בתמורה. אם זה מלאכי שביל, שפתחו את הבית והלב ונתנו לנו כל מה שהיינו צריכים להמשך הדרך, זה היה מרגש כל פעם מחדש, ואם אנשים שפגשנו לאורך הדרך, שנהיו שותפים למסע, אנשים מקסימים שמלמדים מעודדים ועוזרים – ובלי אותם אנשים טובים באמצע הדרך לא הייתי מצליחה להמשיך את השביל. יצאתי לשביל ישראל במטרה להכיר את הארץ, להתנתק מהשגרה ומהטכנולוגיה, ולחוות באמת את הטבע והיופי של הארץ והאנשים שבה.
השביל היה מלא בחוויות, אתגרים פיזיים ומנטליים רגעי שבירה מול רגעי הצלחה (לצד הקושי להצליח לעבור את המסלולים ולא לוותר יום אחרי יום, במשך חודשיים, ממש מחזק בעצמך דברים ויוצר חוויה ייחודית) והמון רגעים של צחוק, אהבה, כיף, למידה עצמית והיכרות עמוקה עם כל המגוון הגדול שיש בעם שלנו. מה שהיה לי הכי חזק ופותח את הלב זה שלמרות כל השוני היה חיבור גדול תמיכה ולמידה אחד מהשני. בין אותם אנשים טובים זה עמותת ׳משא למסע׳ – עמותה שמשאילה תיקים למטיילים, כשכל תיק נתרם ע״י משפחה או חבר של אדם שנהרג במהלך טיול, במטרה להנציח אותו ולזכור אותו דרך מה שהוא הכי אהב לעשות. עם כל תיק מגיע ספרון שמספר על האדם ששמו על התיק. התיק הוא משהו מאוד מרכזי בשביל. קיימת הרגשת ביטחון שלא משנה מה יקרה, בתיק נמצא כל מה שדרוש לך להמשך המסע. לשאת תרמיל של משא למסע זה הרבה מעבר ללשאת תיק – זה לשאת סיפור של אדם ולהפיץ למטיילים אחרים מי הוא היה. זה מוסיף משמעות לטיול. אני זכיתי לצעוד לזכרו של אגם לוריא ז״ל. כשהלכתי לאסוף את התיק מאחותו של אגם, אחיינו הקטן אמר לי ״תשמרי על עצמך ועל התיק״. בחיים לא נכנסה לי המשמעות של המילים "תשמרי על עצמך" כמו באותו הרגע. זה ממש העלה לי את המודעות לשמור על עצמי במהלך הטיול. הבנתי את העוצמה והכוח של הפרוייקט הזה אחרי שהתחלתי לטייל ולספר על אגם לכל המטיילים שפגשתי. הבנתי את המשמעות שבלספר על הבנאדם ומעלותיו דרך עמותה שמקדמת את הדבר שהוא הכי אהב לעשות, וזה ממש לצמוח מהנקודה הכי כואבת – מנציח מטיילים שנהרגו בדרך שהיא כלכך חיה. לדעתי הדרך הכי טובה להנציח בפועל זה לקחת מהתכונות של מי שנהרג, ולנסות להמשיך את דרכם בחיים שלנו. אגם היה ממש גיבור. אגם נהרג במפולת שלגים בנפאל ב2014 וגם ברגעיו האחרונים, בזמן הקושי והלחץ, פעל והציל מטיילת מהיפותרמיה, דאג שכולם בסדר ורק אז דאג לעצמו. בנוסף הוא התנדב להתפנות אחרון. זה ממש מראה על גדולה – לדאוג לאחרים לפני עצמך, גם כאשר אתה בעצמך נמצא בקושי. לאגם היה לב זהב. הוא התנדב המון במד״א, בתנועות נוער, עם קשישים עם בעלי צרכים מיוחדים ועזר לילדים שהתקשו בלימודים. פרט לכמות הנתינה שזה מעיד עליו, זה מראה גם כמה הוא השתמש בזמן שלו לדברים טובים, שזה נושא שבוער בי בדור הזה, כשאנחנו מבזבזים כלכך הרבה זמן יקר מול פלאפון וטכנולוגיה. אז אני משתדלת להמשיך את דרכו בנתינה, ושימוש בזמן שלי לדברים טובים. זה שניים מתוך המון דברים שלמדתי מאגם. אגם לא זכה לצאת לשביל ישראל ושמחתי לקחת אותו ברוח. אני מקווה שהצלחתי לספר עליו בצורה שהוא ראוי לה! תודה ענקית לעמותה ולמשפחת לוריא על הזכות לקחת חלק בפרוייקט הזה. יהי זכרו ברוך.
יואב אליאב (7 לינואר 2020):
לאגם לוריא הייתה תכונה ייחודית, כפי שמספרת משפחתו – שם את הסובבים אותו, ובייחוד את החלשים, לפני טובתו שלו. לפני שיצא לטייל, התנדב עם קשישים, העניק שיעורים פרטיים לילדים בעלי מוגבלויות מקיבוץ מגוריו, הדריך בתנועות נוער, והתנדב במד"א. שימו לב לפרט זה, כי הוא יחזור בסוף הסיפור. לאחר שאביו חלה, אגם טיפל וסעד אותו עד יומו האחרון.
בטיולו האחרון, לאחר שסיים את שירותו הצבאי – טייל בוויאטנם, בקמבודיה ובהודו, שם התחבר מאוד לאנשים ומצא שלווה.
משפחתו מספרת שהיה אדם טוב לב, ישר ולעניין. לא הולך סחור סחור, ועזר לכל הסובבים אותו, במיוחד לחלשים ממנו.
אפילו בשעותיו האחרונות, בשלג מקפיא בנפאל, לאחר שהתחילו הפינויים, אגם החליט לתת לאחרים להתפנות לפניו, וטיפל בנפגעי היפותרמיה במקום – מאחר שהיה לו ניסיון רפואי עקב התנדבות במד"א.
בזכות השתתפות המשפחה בפרוייקט – יצאתי גם כן, כמו אגם, לטיול במזרח – ביפן. גם אני, בהשראתו של אגם, התחברתי מאוד למקומיים ולתרבות השונה.
תודה למשפחתו של אגם, למתנדבים בעמותת "משא למסע", ובמיוחד לאילאיל ולורד על שפתחו בפניי את ההזדמנות להכיר, דרך הכתב, אדם נפלא כמו אגם. אני כל כך מצטער שלא יצא לי להכיר אותו בדרך אחרת, ושהעולם חווה אבידה של אדם נפלא כמותו.
השביל היה מלא בחוויות, אתגרים פיזיים ומנטליים רגעי שבירה מול רגעי הצלחה (לצד הקושי להצליח לעבור את המסלולים ולא לוותר יום אחרי יום, במשך חודשיים, ממש מחזק בעצמך דברים ויוצר חוויה ייחודית) והמון רגעים של צחוק, אהבה, כיף, למידה עצמית והיכרות עמוקה עם כל המגוון הגדול שיש בעם שלנו. מה שהיה לי הכי חזק ופותח את הלב זה שלמרות כל השוני היה חיבור גדול תמיכה ולמידה אחד מהשני. בין אותם אנשים טובים זה עמותת ׳משא למסע׳ – עמותה שמשאילה תיקים למטיילים, כשכל תיק נתרם ע״י משפחה או חבר של אדם שנהרג במהלך טיול, במטרה להנציח אותו ולזכור אותו דרך מה שהוא הכי אהב לעשות. עם כל תיק מגיע ספרון שמספר על האדם ששמו על התיק. התיק הוא משהו מאוד מרכזי בשביל. קיימת הרגשת ביטחון שלא משנה מה יקרה, בתיק נמצא כל מה שדרוש לך להמשך המסע. לשאת תרמיל של משא למסע זה הרבה מעבר ללשאת תיק – זה לשאת סיפור של אדם ולהפיץ למטיילים אחרים מי הוא היה. זה מוסיף משמעות לטיול. אני זכיתי לצעוד לזכרו של אגם לוריא ז״ל. כשהלכתי לאסוף את התיק מאחותו של אגם, אחיינו הקטן אמר לי ״תשמרי על עצמך ועל התיק״. בחיים לא נכנסה לי המשמעות של המילים "תשמרי על עצמך" כמו באותו הרגע. זה ממש העלה לי את המודעות לשמור על עצמי במהלך הטיול. הבנתי את העוצמה והכוח של הפרויקט הזה אחרי שהתחלתי לטייל ולספר על אגם לכל המטיילים שפגשתי. הבנתי את המשמעות שבלספר על הבנאדם ומעלותיו דרך עמותה שמקדמת את הדבר שהוא הכי אהב לעשות, וזה ממש לצמוח מהנקודה הכי כואבת – מנציח מטיילים שנהרגו בדרך שהיא כלכך חיה. לדעתי הדרך הכי טובה להנציח בפועל זה לקחת מהתכונות של מי שנהרג, ולנסות להמשיך את דרכם בחיים שלנו. אגם היה ממש גיבור. אגם נהרג במפולת שלגים בנפאל ב2014 וגם ברגעיו האחרונים, בזמן הקושי והלחץ, פעל והציל מטיילת מהיפותרמיה, דאג שכולם בסדר ורק אז דאג לעצמו. בנוסף הוא התנדב להתפנות אחרון. זה ממש מראה על גדולה – לדאוג לאחרים לפני עצמך, גם כאשר אתה בעצמך נמצא בקושי. לאגם היה לב זהב. הוא התנדב המון במד״א, בתנועות נוער, עם קשישים עם בעלי צרכים מיוחדים ועזר לילדים שהתקשו בלימודים. פרט לכמות הנתינה שזה מעיד עליו, זה מראה גם כמה הוא השתמש בזמן שלו לדברים טובים, שזה נושא שבוער בי בדור הזה, כשאנחנו מבזבזים כלכך הרבה זמן יקר מול פלאפון וטכנולוגיה. אז אני משתדלת להמשיך את דרכו בנתינה, ושימוש בזמן שלי לדברים טובים. זה שניים מתוך המון דברים שלמדתי מאגם. אגם לא זכה לצאת לשביל ישראל ושמחתי לקחת אותו ברוח. אני מקווה שהצלחתי לספר עליו בצורה שהוא ראוי לה! תודה ענקית לעמותה ולמשפחת לוריא על הזכות לקחת חלק בפרויקט הזה. יהי זכרו ברוך.
קרן גפן ומשפחתה (5 לינואר 2020):
לקראת סוף המסע בהודו
תת היבשת המרתקת והענקית
אורזים את החוויות בתיקים של משא למסע
לקחנו איתנו בגדים, חפצים אישיים
ואת רוח הנתינה והאומץ של אגם לוריא וארז הרפז
שעם תרמילים לזכרם וסיפור חייהם רבי ההשראה יצאנו לדרך
מודים למיזם הנפלא ומאחלים חיים טובים וטיולים מהנים לכל המטיילים
ושיבה הביתה לשלום ובטוב 💖
אלישבע מנדלמן (31 לדצמבר 2019):
ושוב, כמו בפעמים הקודמות, בחרתי לקחת תיק מהמיזם המדהים הזה "משא למסע". תודה על הזכות לצאת לטיול עם תיק לזכרו של אגם לוריא, להסתובב איתו ברחובות סרי לנקה ולשאת בגאון את זכרו. יהי זכרו ברוך!
נופר אלמקייס (16 לדצמבר 2019):
אגם,
התרגשתי לקרוא עליך, על פועלך ודרכך מהילדות ועד דרכך האחרונה באנפורנה, איך באצילות נפש סייעת לכולם והצלת חיי אחרים.
התרגשתי לראות את תמונותיך באתר, את החיוך המאושר על פנייך בעודך מטייל בעולם.
אני זוכרת את האסון הזה כאילו הוא קרה אתמול, הייתי בשנת לימודיי הראשונה ובעודי במבחנים, שמעתי על אשר התרחש בנפאל.
רבות הדרכים שעברנו בחודש האחרון, פסגות אגמים, נהרות וחופים.
היה לי הכבוד לשאת את זכרך על גבי.
אני רוצה להודות אורי, למשא למסע וכמובן למשפחת לוריא על הזכות להנציח אותך במסע שלי.
ענת זית (20 לנובמבר 2019):
למסע האחרון שלי בנפאל, החלטתי לקחת תיק מ"משא למסע". אני מטיילת די הרבה ויש לי בבית מגוון תיקים, אבל לא את זה שהיה מתאים לטיול הספציפי הזה. חיפשתי בין חבריי ואז הזכירו לי את הפרויקט המדהים הזה, שהכרתי לפני כמה שנים דרך משפחתו של אגם לוריא ז"ל. יצאתי קשר עם העמותה דרך הפייסבוק, המענה היה מהיר, הכל הסתדר כמו כפפה, ואני יצאתי למסע שלי עם תיק הנושא את שמו של ארז הרפז ז"ל. אני מודה שלקח לי זמן להתרגל לרעיון שאני מסתובבת עם גלעד על גבי. זה משא די כבד…אבל ככל שעברו הימים, וכל פעם שראיתי את שמו של ארז, הבנתי יותר ויותר את המשמעות הגדולה שיש לפרויקט ההנצחה הזה עבור המשפחות. סיפרתי לאנשים רבים על הפרויקט, ישראלים וגם לא. וכולם חשבו שזו דרך מיוחדת להנציח אנשים אהובים שאהבו לטייל, כמו ארז, ונפרדו מהעולם הזה בזמן שעשו את הדבר שאהבו. ומעבר לכך, עצם הרעיון של לשאול תיק במקום לקנות עוד אחד שיעמוד בארון, זה דבר מבורך בעיניי.
בתיק שהיה על גבי במשך 20 ימים, יש ספרון קטן שמספר את סיפורו של ארז. חזרתי וקראתי בו כמה פעמים במקומות יפים יפים. חשבתי על משפחתו, חשבתי גם על משפחתו של אגם, שאותה אני מכירה אישית, ואף טיילתי באותו איזור בו נהרג. אני ממש שמחה שהחלטתי לקחת איתי את המשא של ארז וגם של אגם. אני בטוחה שהמשפחות שלהם זוכרות אותם בדרך הכי יפה וחיובית שאפשר, וכך גם אני, שלא הכרתי אותם, זוכרת אותם, מהסיפורים.
המשיכו בפרויקט הכל כך מיוחד הזה.
Aviya Shalom אביה שלום (17 לנובמבר 2019):
כבר תקופה ארוכה שאני נתקלת בפוסטים של משא למסע בפייסבוק בעקבות חברים שונים שנעזרו במיזם המדהים הזה.
כשהחלטתי לנסוע בחופשת הסמסטר לטייל בנפאל, היה לי ברור שבמקום לנסות לחפש להשאיל מוצילה מאחד החברים, אני רוצה לפנות אל ״משא למסע״ ולהשתתף בפרוייקט ההנצחה לזכר מטיילים שנהרגו בטיול שלהם, כשרק רצו קצת לגלות עולם🌏כשאספתי את התיק מאורי מלמד-ממקימי העמותה, הוא סיפר לי על אגם לוריא זכרונו לברכה והביא לי מוצ׳ילה שנתרמה לזכרו.
אז היה לי קצת מוזר בהתחלה, לצאת לסובב אנאפורנה – אותו טרק בו אגם לוריא נהרג באסון סופת שלגים, שהתרחש לפני כחמש שנים.
ממש בשיאו של המסלול, עם התיק לזכרו, הבנתי שזו דרך מיוחדת להנציח אותו ולספר עליו ועל האישיות המיוחדת שלו לאנשים שאפגוש בדרך.
כשקראתי על נסיבות מותו של אגם, קראתי שהוא הציל חיים של מטיילת שהייתה איתו, שסבלה מהיפותרמיה, ובנוסף בחר להיות מהמפונים האחרונים. אין לי ספק שדבר זה מעיד על אופיו. לפי סיפורים של הסובבים אותו, אגם תמיד התבלט בטוב הלב שלו, בדאגה לאחר, ובשמחת החיים שלו.
תודה למסע למשא ולמשפחות, על התיק המצויין ועל הערך המוסף שקיבלתי לטיול שלי. אין ספק שאישיותו וסיפור חייו ליוו אותי במהלך הטרק.
בר זמר טוב ועידן שורץ (28 לאוקטובר 2019):
על עמותת "משא למסע" שמענו ממש במקרה בהכנות לטיול בדרום אמריקה.
העמותה מופעלת על ידי משפחות וחברים שיקיריהם נהרגו במהלך הטיול, ומנציחה את זכרם ע"י תיקים הנושאים את שמם וממשיכים לטייל בעולם עם מטיילים אחרים.
זכינו לקחת איתנו לדרום אמריקה את המוצ'ילות על שם אגם לוריא, מקיבוץ יפעת, שנהרג ב 2014 בסופת שלגים בהימלאיה. גם כשהחלו הפינויים, התנדב אגם להיות מהמפונים האחרונים, דבר שמעיד על דמותו. אגם היה בדיוק בגילנו כשיצא לטיול הגדול וזכרו ליווה אותנו במהלך הטיול.
תודה רבה למשפחת לוריא ול"משא למסע" על הערך המוסף שנוסף לטיול בזכותכם.
אתמול, לפני 5 שנים, בתאריך 14/10/2019, התרחש אסון סופת השלגים באנפורנה, שבנפאל.
בסופת השלגים נהרגו 43 מטיילים, מתוכם 4 ישראלים – אגם לוריא, מיכל צ'רקסקי, נדב שהם ותמר אריאל.
אגם, מיכל ונדב, אישיותם וסיפור חייהם מלווים את חלק מהמטיילים הבוחרים לשאול תרמיל מ"משא למסע".
שגיב דפנה, שטייל עם תרמיל לזכרה של מיכל מספר (15 לאוקטובר 2019):
לקחתי חלק בפרוייקט "משא למסע" בלקיחת תרמיל לטיול באירופה.
התרמיל היה לזכרה של מיכל צ'רקסקי ז"ל.
מיכל הלכה מעמנו בסופה שהתחוללה ברכס האנאפורנה שבנפאל בשנת 2014.חבריה של מיכל מעידים עליה שהייתה טובת לב, בעלת יכולת ניתנה לאחר, אופטימיות ובעלת שמחת חיים אשר הדביקה את כל הסובבים אותה.
מיכל תמיד דאגה וחשבה על האחר, ותמיד זכרה את כל ימי ההולדת של בני המשפחה.
מיכל תמיד שאפה לפסגה, הן בעבודתה והן בחייה.
מיכל לא שכחה לחיות את חייה וליהנות מכל רגע, היא ידעה לקחת את "פסק הזמן" הנחוץ ולצאת לטיול מדהים אשר גבה את חייה בטרם עת.
כולי תקווה, שנלמד ונאמץ את התכונות המדהימות שאפיינו את מיכל ובראשם היכולת לחיות את החיים, לבלות ולהקרין אושר.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים!לאורי וצוות "משא למסע", כל הכבוד על פועלכם בפרויקט המדהים הזה!
מעיין קלר ורננה וייס (6 לאוקטובר 2019):
חזרנו מהטיול הגדול בויאטנם לפני כשבועיים.
זכינו ודרך 'משא למסע' קיבלנו תרמילים לזכרו של אגם לוריא ז"ל.
למדנו על אגם שהיה אדם מאוד אכפתי ומחובר לסביבה, עזר ונתן מעצמו עד רגעו האחרון,מקוות שהצלחנו ליישם את הנתינה שלו במסע שלנו.
תודה על ההזדמנות להשתתף בפרויקט המדהים הזה שנתן לנו ערך מוסף לטיול.
מרגישות שזכינו וממליצות להמשיך את דרכם של אלו שכבר לא איתנו דרך 'משא למסע'.
רננה ומעיין 
ויאטנם תשע"ט 2019.
מעוז צור (10 לספטמבר 2019):
אז לפני שבועיים חזרתי מגיאורגיה. נסעתי לבד לשבוע, ולפחות בחצי מהזמן הזה גם טיילתי לבד. הלבד הזה הוליד הרבה חוויות מדהימות, שאולי אפרט עליהן בזמן ובפוסט אחר. כאן אני רוצה להתמקד באספקט אחר מאוד מיוחד של הנסיעה – משא למסע.
משא למסע הוא מיזם בו נתקלתי לפני כחצי שנה כשחיפשתי לקנות תרמיל. מטרת המיזם היא הנצחת מטיילים שנהרגו, על ידי השאלת תרמילים לטיולים ללא תמורה כספית. על כל תרמיל תפור טלאי, עם לוגו המיזם ושם המונצח, ומתלווה אליו חוברת קטנה המספרת בקצרה על המונצח. באותו הזמן החלטתי שלא לקנות, ופשוט להשאיל משם כשאצטרך.
המטייל שלי היה אגם לוריא. אגם היה קטן ממני בשנתיים. הוא נולד בקיבוץ בעמק יזרעאל ועל פי המסופר היה "צבר" אמיתי – חריף וחצוף, אבל קליל, שמח וטוב לב. אגם נהרג בסופת השלגים בנפאל לפני 5 שנים, בזמן שטירק באנאפורנה. פחות או יותר באותו הזמן בו אני טירקתי בפרו.
המחשבה על אגם, על המשמעות של כל זה, על המוות ועל החיים, ליוותה אותי במהלך כל הטרק. הרגשתי שבמובן מסויים אני נושא אותו איתי לעוד טיול, והדבר הוסיף נופך אחר, שונה, לטיול. החוויה הייתה מיוחדת מאוד.
תודה.
שיר סולומונוב (2 לספטמבר 2019):
באופן די ספונטני אני ובן זוגי החלטנו לטוס לגיאורגיה. מהרגע להרגע סגרנו טיסה. התחלנו לחפש ברשתות החברתיות אנשים טובים בתקווה שיהיה מי שיסכים להשאיל לי תיק טיולים מותאם ואיכותי. וככה בעצם גילנו את הפרויקט המדהים והכל כך חשוב "משא למסע".יצרתי קשר עם בחורה נעימה בשם אילאיל, רק לאחר שהגעתי לביתה במטרה להשאיל את התיק הבנתי כי אותם "אנשים טובים" הם למעשה המשפחות של אותם מטיילים שנהרגו במהלך הטיול. לקח לי כמה שניות עד שעיכלתי כי אילאיל היא אחותו של אגם לוריא ז"ל.
אני אדם שמאוד מתחבר ומתרגש מפרויקטים חברתיים, בעיקר פרויקטים עם ערכים ומשמעות. כשהגעתי הביתה עם התיק נשאלתי "מאיפה השגת תיק?" ישבנו בסלון כל המשפחה, ומצאתי את עצמי מספרת בהתרגשות ובהערצה גדולה על הפרויקט, מטרתו ועל המפגש המלבב עם אילאיל – אחותו של אגם לוריא שנהרג בנפאל, במהלך סופת שלגים.
מאחר ואני אדם שמאמין שהנשמה / ההוויה שלנו איננה נעלמת עם מותנו, הייתי שמחה להגיד לך כמה מילים. אגם, הבנתי מאחותך שטרם הספקת לטייל בגיאורגיה, אני מקווה שאהבת ונהנית מהטיול שבחרנו לעשות. אני שמחה שהיקום הוביל אותי לבחור דווקא בתרמיל שלך. קראתי כמה פעיל חברתי היית, נשמע שתרומה לאחר והושטת יד הם ערכים בלתי נפרדים מאישיותך.
אז תודה לך, למשפחתך המקסימה וכן על פרויקט הנצחה מיוחד.
שיר סולומונוב
לימור פנט (7 לאוגוסט 2019):
לקראת סיום התואר השני שלי, הרגשתי שאני צריכה פסק זמן לפני שאני נכנסת לשגרה ועבודה, והחלטתי לטייל ולראות קצת עולם. ההכנות לטיול הגדול כללו בין היתר חיפוש אחר תיק מתאים לטיול שכזה. אל "משא למסע" הגעתי בעקבות אחותי, שהציעה לי להשאיל דרכם תיק. יצרתי קשר עם אילאיל, אחותו של אגם לוריא ז"ל, שנהרג בנפאל, ובמקרה גם יצא שהתיק שהשאלתי היה תיק לזכרו.
במהלך הטיול פגשתי לא מעט מטיילים (מהארץ ומחו"ל) שראו את הכיתוב בעברית של "משא למסע" על התיק שלי, ותהו לפשר זה. סיפרתי להם על המיזם המדהים של הנצחה, בו משפחות מנציחות את יקירהם, שנהרגו במהלך טיול, באמצעות השאלת תרמילים למטיילים, ושכל אחד מהם מכיל סיפורים ותמונות לזכר אותו אדם שמונצח. בחלק מהמקרים אף מצאתי את עצמי מספרת להם על אגם ממה שהיה כתוב עליו ומראה את התמונות שלו.
שמחתי שהטיול שלי מקבל משמעות נוספת והתרגשתי כל פעם מחדש, כאשר חלקתי את הסיפור מאחורי התיק בפני אנשים חדשים.
אני רוצה להודות ל"משא ומסע" ולמשפחת לוריא על הפרויקט שלהם שנותן ערך נוסף לטיול, ועל ההזדמנות להכיר את אגם.
לימור פנט, 2019
יהונתן זהבי (25 ליולי 2019):
במהלך ההתארגנות שלי לטיול הגדול בדרום אמריקה,שמעתי מחבר על פרויקט מדהים בשם "משא למסע", ומיד ידעתי שזה בשבילי.
קיבלתי את התיק של אגם לוריא, שכל חייו שם את האחר לפניו.
אגם התנדב במגן דוד אדום ונתן שיעורים פרטיים לילדים מתקשים, הקדיש מזמנו לקשישי הקיבוץ בו גדל, לקבוצת אנשים בעלי מוגבלויות, וליווה ילד עם צרכים מיוחדים.
אפילו במותו, כשסופת שלגים פתאומית תפסה אותו בשיאו של הטראק בנפאל, אגם דאג קודם כל לחבריו ואף הציל את חייה של חברתו שסבלה מהיפותרמיה, אך הוא לא הצליח להגיע למקום מבטחים בזמן.
כשקראתי את הסיפור של אגם חשתי הערצה כלפיו, והלכתי בגאווה גדולה עם התיק שמנציח את זכרו.
אגם ליווה אותי במשך שלושת החודשים המשמעותיים ביותר בחיים שלי, ובהחלט נתן להם משמעות נוספת.
תודה רבה לכל אנשי המיזם על ההזדמנות לקחת חלק בפרויקט חשוב ונפלא!
עומר פלג, בן 16, כותב על הטיול עם תרמיל שקיבל למשמורת מאילאיל, אחותו של אגם לוריא ז"ל (14 ליולי 2019):
יצאתי לקורס סיור וניווט של תנועת המש"צים עם התרמיל ממשא למסע, במטרה להנציח את אגם. ממה שקראתי וסופר לי, אגם היה אדם מדהים, תורם ושנון, אדם שלדעתי הייתי מתחבר אליו מאוד. ברגע ששמעתי על המיזם, ישר התחברתי לרעיון של הנצחת מטיילים, ובכל פעם ששאלו אותי לגבי התרמיל או הרקמה, סיפרתי בגאווה שאני מנציח את אגם. הקורס כמובן היה בשבילי חוויה מעצימה ומחשלת, ואני בטוח שהמשמעות שלו הייתה שונה אם לא הייתי זוכה להנציח את אגם.
יהי זכרו ברוךתודה רבה לאילאיל ולמשא למסע
שוהם אגוזי (12 ליוני 2019):
יצאתי לטיול בדרום אמריקה לשש מדינות שונות וכמה שבועות לפני היציאה שמעתי מחברה שלי על ארגון "משא למסע". ישר התאהבתי בקונספט ויצרתי קשר. במהלך הטיול, כשקראתי על סיפור חייו ומותו בטרם עת של אגם, קיבלתי משמעות חדשה לטיול ואף אומר לחיים. למדתי להעריך הרבה יותר כל דבר קטן ואת החשיבות שיכולה להיות לכל פרט למען טובת הכלל.
ברצוני להודות מאוד למשפחת לוריא, ולמשא למסע על השאלת התרמיל למסע המיוחד שלי.
אור גרוס (2 ליוני 2019):
כחלק מההתארגנות לטיול של חודש במזרח במקרה שמעתי מחבר על הפרוייקט ״משא למסע״.
פרוייקט של אנשים שעושים דבר מדהים ומאפשרים לך כמטייל לקבל רובד עמוק יותר להליכה היום יומית.
ישר עפתי על הרעיון ולאחר שיצרתי קשר עם אנשי הפרוייקט קיבלתי את התיק של אגם לוריא.
אגם היה אדם שאהב לתת מעצמו לאחר, ולאחר שיחרורו מהצבא הקדיש מזמנו לקשישי הקיבוץ בעמק יזרעל בו גדל, לאנשים בעלי מוגבלויות ואף ליווה ילד בעל צרכים מיוחדים.
אל טיולו האחרון יצא אגם באוקטובר 2014, כמו כל שאר החברה בקאטמנדו רצה להנות מהנופים עוצרי הנשימה של האנפורנה (נפאל) ולהמשיך בטיולו במזרח.
בדרך נקלע לסופת שלגים קשה שגבתה את חייו.
ההליכה עם שמו של אגם איתי בהמשך הרכס נתנה סיפוק אדיר ומשמעות עמוקה יותר לכל הפסגות המושלגות מסביב.
תודה למשפחת לוריא על ההזדמנות,
שמחתי לקחת חלק בפרוייקט ההנצחה וממליץ בחום לכל מי שרואה תפוסט.
בתמונה תיק עם שמו של אגם על רקע ההר נופטסה שצמוד לאוורסט.
גלעד שמואלי (16 למאי 2019):
קוראים לי גלעד ואני מאשדוד. חבר טוב שלי מטייל בנפאל והתמונות עשו לי חשק לטייל שם. החלטתי שהיעד הוא טרק האנפורנה ושאגיע לנפאל אמצא מטיילים להצטרף אליהם ואכן כך היה. בגלל שמיכל, נדב ואגם נהרגו בטרק הזה, לקחתי איתי תרמיל עם שלושת ספרי הזכרון והבטחתי לעצמי להצטלם איתם בפאס.
בדיעבד התברר לי שלא כל כך הבנתי את המשמעות של טרק כזה, והליכה ממושכת עם ציוד על הגב. זה היה הטרק הראשון שלי, ואחרי שלושה ימים חשבתי להסתובב ולחזור, מכיוון שהיה לי מאוד קשה. קיבלתי החלטה לקחת פורטר ולהמשיך. רציתי לעמוד בהבטחה שהבטחתי – להצטלם בפאס עם הספרונים. העברתי את התרמיל לפורטר וכך המשכתי. לפאס הגעתי אחרון ובלחץ להמשיך. הפורטר חיכה לי כדי שאוכל להצטלם עם התרמיל, והמשכתי בדרכי. למרות שהתרמיל לא היה עלי פיזית חלק גדול מהדרך, יצא לי המון לדבר על המיזם ועל המונצחים. בחור הודי שפגשנו שאל איך אין פרויקט כזה בכל מדינה, ובדרך גם ראיתי טלפונים לוייניים לזכרו של נדב שהם. אני ממש שמח שיכלתי לעשות משהו קטן בשביל המשפחות של מיכל, נדב ואגם, ולקחת חלק בהנצחה. שלא תדעו עוד צער…
מיכל בעהם (13 למאי 2019):
אז את הטיול שלי עשיתי במסגרת מכינה קדם צבאית על שם יצחק רבין.
יצאתי לטיול עם עוד 3 חברותיי לקבוצה במכינה. טיול שהיה מלא באתגרים, חוויות, למידה עצמית וגם היכרות עמוקה עם החברות שלי לטיול.
אז לפני שאספר את הסיפור של איך הגעתי למשא למסע, אציין ואומר שאני לא טיילנית, מעולם לא יצאתי לטיולים מפוצצים עם המשפחה, או עם חברות, המקסימום היה לצאת לטיולי צופים,
ולכן, כשאמרו לנו במכינה שזה הולך להיות טיול קשה, וכדאי להביא תיק טוב, התחלתי ישר במסע חיפושים.
דרך כל החיפושים הגעתי אל משא למסע, רגע לפני הטיול. ממש ברגע האחרון משא למסע עזרו לי למצוא תיק לטיול ולחסוך את כאבי הגב מתיק לא כל כך מוצלח. קיבלתי תיק המנציח את שמו של אגם לוריא ויחד עם התיק גם נוספה משמעות נוספת למסע שלי במכינה.
יש הרבה פרוייקטים של הנצחה, הרבה דרכים לזכור את אהובינו שכבר לא איתנו.
הפרוייקט של משא למסע עושה את זה בצורה מקסימה, מיוחדת ובעיקר עם הרבה משמעות לאדם שמקבל את התיק ולאדם שמנציחים את שמו. מאוד שמחתי לקבל את התיק ולדעת שהשם של אגם הולך איתי.
תודה רבה ל״משא למסע״ שנתנו לי את הזכות ללכת עם התיק שמנציח את שמו של אגם.
חמדה מלכה מנחם (1 למאי 2019):
הבן שלי בקש טיול שנת בר מצווה על שביל ישראל.
החלטנו ללכת מים אל ים. רציתי שהבן שלי יקבל מהטיול את המסר להטיב בכל זמן ובכל מקום. תמיד להוסיף טוב.
לאורך הטיול ליווה אותנו השיר "הגיבן הקדוש" של אהרון רזאל ותיקי הגב של משא למסע.
קראנו על אגם ונדב למדנו עליהם ועל הטוב הגדול שהביאו לעולם כל אחד בדרך המיוחדת שלו.
ולאורך הטיול פשוט ניסינו להוסיף טוב ומקווה שהמסר עבר וילך איתנו לתמיד.
תומר פורר (28 לאפריל 2019):
קודם כל תודה למשא למסע ולמשפחתו של אגם על השאלת התרמיל.
יצאתי עם התרמיל לחודש בשביל ישראל במרץ 2019. המסע לא היה קל, ונתקלתי בהרבה מכשולים, אם זה בוץ טובעני, עדרי פרות על השביל, או גשם שהחל לרדת והטיל ספק האם לעצור בנקודת יישוב מסוימת או לקחת סיכון ולהמשיך הלאה. מה שבטוח, שלקחתי מאגם, שלא העיקר לגמוע קילומטרים, אלא לעזור למי שאפגוש בדרך, במיוחד שיצאתי לשביל לבד. ואכן פגשתי הרבה אנשים מקסימים. היו שינויים רבים במסע עקב מזג האוויר ונקודת המפתח תמיד הייתה הערכת סיכונים. המסע הזה לקח אותי לסיטואציות שבמצב אחר, אם הייתי קם בבוקר במיטה בבית, כנראה שהייתי מוותר על חלקים מסוימים עקב פחד לצאת אל הלא נודע, אבל הלינה במקומות חדשים והביטחון שמה שלא יקרה בתוך התרמיל יש לי את כל הנדרש להמשך המסע, הם שהובילו אותי לסיומו לעת עתה, עד הפעם הבאה.
ממכינת חביבה רייק מחזור ג (23 לאפריל 2019):
לפני כשבוע יצאנו כמכינה למסע האחרון שלנו השנה בשבילי רמת הגולן.
עם ההכנות לטיול, התברר שלא לכולנו יש תיק מתאים שיעזור לנו לעבור את המסע כאשר כל הציוד על הגב, בצורה האידיאלית. כשניסינו למצוא פתרונות, אחד מחברי המכינה סיפר כי הוא לקח תיק מהמיזם ״משא למסע״, קראנו עליו מעט והתרגשנו מאוד מהרעיון המדהים.
התיקים שלקחנו איתנו למסע נשאו את שמם של- שירה דבוש, אגם לוריא, גיא בן זאב, עומר שמש ונדב שהם.
במהלך הקריאה למדנו על מסלול חייהם המיוחד שסללו לעצמם. הרגשנו שהם היו אנשים בעלי לב רחב, שבדומה לנו, בער בהם הרצון לגלות מקומות חדשים, ולטייל בארץ ובעולם.
לא הופתענו לגלות שבמהלך חייהם עסקו בנתינה ואכפתיות לסובבים אותם.
התיקים שליוו אותנו הוסיפו משמעות למסע ומקווים שנוכל להמשיך ולהפיץ את המיזם המבורך גם במסגרות הבאות שבהן ניקח חלק.
נעה פרסטר (17 לאפריל 2019):
במסע ב"שביל עמק המעיינות", שאליו יצאתי במסגרת המכינה הקדם צבאית "מכינת העמק", נעזרתי בפעם השניה בעמותת "משא למסע" שמשאילה תיקים למטיילים על מנת להנציח אהובים שנהרגו במהלך מסעם.
הפעם טיילתי עם תיק להנצחתו של אגם לוריא, שהיה בחייו בחור אהוב על חבריו, שנון ומלא בנתינה ואיכפתיות לסביבה. אגם נהרג במהלך טיפוס על רכס באנפורנה שבנאפל בהיקלעות לסופת שלגים קשה. באותו הלילה אגם הרגיע את המטיילים שהיו סביבו ואף הציל ממוות מטיילת אחת שחוותה היפותרמיה.
על אגם סיפרתי במהלך המסע לחבריי במכינה והם התעניינו והתרגשו מאוד מהסיפור ההירואי של אגם.
שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לטייל כשאגם איתי.
Annie Wilkin
This bag saved me! My bag was named after Agam, an honest man with a good sense of humor. He grew up on a kibbutz and spent much of his time volunteering with children, elders, and Magen David Adom. He unfortunately passed away on a hiking trip in Nepal. I contacted משא למסע the day before my two week trip to Nepal, and they were able to get me this bag! It felt amazing being able to take Agam with me to Nepal and back to Israel! The bag was the perfect size for everything I needed. It came with me to Kathmandu, Chitlang, and Dhunkharka where I stayed in a village with a family. I had an incredible time in Nepal and this organization made my time there stress free. Thank you for the backpack and for the opportunity to meet Agam.
2 לאפריל 2019:
התיק הזה הציל אותי. התיק מנציח את אגם, אדם הגון, בעל חוש הומור טוב. אגם גדל בקיבוץ, שם העביר זמן רב בהתנדבות עם ילדים, מבוגרים ובמגן דוד אדום. אגם איבד את חייו במהלך טרק בנפאל.
יצרתי קשר עם "משא למסע" יום לפני הטיסה שלי לנפאל, והם הצליחו לתאם לי איסוף של תיק. ההרגשה של לקחת את אגם איתי לנפאל ובחזרה לישראל הרגישה מדהים. התיק היה בגודל מושלם ובדיוק לו הייתי זקוקה. התיק עבר איתי דרך קטמאנדו, צ'יטלנג ודונקרקה, שם התארחתי אצל משפחה מקומית בכפר. היה לי מדהים בנפאל, והארגון הזה איפשר לי להתחיל את הטיול בלי דאגות.
תודה בעבור ההשאלה של התיק, ובעבור ההזדמנות להכיר את אגם.
ליהי נחום (10 לינואר 2019):
סיימתי מסע הישרדות עם המכינה המדהימה שלי מכינת ארז – שלומי, אבל את רוב התודות שלי מגיע לאגם לוריא. אגם נולד וגדל בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל בקיץ 1991, הוא תמיד התבלט בשנינות, בחריפות, ביושר ובכנות ובגלל זה זכה לכינוי "חצוף" שהפך לשמו השני.
אגם בצבא שירת בלשכת הגיוס בחיפה, אביו היה חולה ואגם טיפל בו עד יומו האחרון.
לאחר הצבא אגם שימש כמדריך בוגר בעבודה מועדפת , הקדיש זמן לקשישי הקיבוץ, לקבוצת אנשים בעלי מוגבלויות ואף ליווה אותם והעניק שיעורים פרטיים למי שהיה צריך.
באביב 2014 אגם יצא לטיול הגדול של אחרי הצבא עם חברו לויאטנם וקמבודיה, ולאחר מכן התפצלו דרכיהם ואגם המשיך להודו.
הטרק האחרון אליו יצא היה ברכס האנאפורנה שבנפאל, סופת שלגים קשה ומפתיעה הופיעה ב14.10.2014 כשאגם היה בשיא המסלול, בשעותיו האחרונות עודד את הישראלים שהיו איתו בבקתה, שילם עבור מלווים מקומיים, טיפל בחברה שסבלה מהיפותרמיה והציל את חייה ורק כשכולם היו בסדר הלך להציל את חיו.
אגם לא הצליח להגיע אל מקום מבטחים.
זכרו מלווה את משפחתו ואת חבריו תמיד, כמו שזכרו ליווה אותי לאורך כל שבוע ההישרדות שעברתי ובהמשך דרכי. בעזרתו ובעזרת "משא למסע", שזהו אירגון מדהים בעיניי שמשאיל תיקים לכל הצריכים ורוצים, תיקים איכותיים טובים ונוחים שהקלו עליי רבות במסע ההישרדות.
נירית סלמנדר (9 לינואר 2019):
כשיצאתי למסע, פחדתי לקרוא על אגם.
לא ידעתי מה יהיה כובד המשא על רגליי אילו אדע את הסיפור מאחורי השם שעל גבי.
במהלך כל השבוע רציתי לקרוא ופחדתי ממה שאקרא.
ביום האחרון קראתי, והעיניים שלי התמלאו דמעות. כמה אומץ וכוח ומוסר אנושי היו באגם.
אני מקווה ששמו יזכר על גבם של עוד מטילים רבים. ושבדרך זו יגיע למקומות רבים נוספים.
כמה עוז היה בו וכמה אני מקווה שקצת מכל זה ידבק בי ובמטיילים הבאים.
יש ערך לכך שאדם שאהב לטייל שמו ממשיך ומטייל, גם בארץ ובעולם וגם ובעיקר בראשם של אנשים.
ענבר שנפיק (11 לדצמבר 2018):
אחד הדברים שאני הכי אוהב בתנועה זה הטיולים.
הפעם מצאתי דרך להוסיף בשבילי משהו נוסף.
לקחתי דרך המיזם המדהים שנקרא משא למסע את התיק של אגם לוריא ז"ל.
זכיתי לספר לחניכים שלי עליו ועל המיזם, ולספר לאנשים שהלכתי איתם ששאלו מי זה ומה הקטע של התיק.
אני חושב שלא היה יום שאגם לא עובר לי במחשבות ומלווה אותי ועוזר לי ברגעים הכי קשים, תמיד עוזר לי לחשוב מה אגם היה עושה ואיך הוא היה מתמודד עם זה, ותמיד מה שעשיתי אחרי עבד וגרם לי הרגשה טובה ועכשיו שטיילתי עם התיק זה היה חזק מתמיד לדעת שהוא איתי.
תודה למשא למסע על ההזדמנות לספר ולשתף.
יוליה מוררו (25 לנובמבר 2018):
אז לפני שלושה ימים חזרתי הביתה אחרי שחודשיים טיילתי בשבילי הארץ . כמובן שאחרי תקופה כל כך ארוכה יש המון מה לומר, יש כל כך הרבה מחשבות ותחושות אותן אני רוצה לשתף אבל כנראה שלא אצליח להעביר את הכל במילים שבאמת יצליחו לתאר את מה שחוויתי.
החוויה של שביל ישראל הייתה נורא קשה בחלק מהזמנים, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. אבל רוב הפעמים פגשתי אנשים שרוממו את מצב הרוח שלי, ששיפרו את ההרגשה והרימו לי את הראש למעלה פעם אחר פעם. האנשים האלה הם מלאכי השביל שלי. איכשהו אני מרגישה שתמיד כשנקלעתי לבעיה כלשהי הכל הסתדר בסוף כי הייתה לי איזו הגנה לאורך כל האלף ומשהו קילומטרים של השביל. החוויה הזו יצאה לפועל כמובן כי באמת הצלחתי למצוא את הפרויקט המדהים הזה שנקרא "משא למסע" שם פגשתי את המלאכים הראשונים שלי. "משא למסע" הוא פרויקט שבו תורמים אנשים טובי לב תיקים כדי שאנשים כמוני יוכלו לצאת ולטייל. ככה בעצם התנהל כל המסע הזה, מהרגע שקיבלתי בנדיבות ללא כל בקשה בתמורה את התיק ועד הרגע שהגעתי לאילת אחרי אינסוף תחנות לאורך הדרך אצל אנשים שרוצים לעזור כי זה פשוט בטבע שלהם-לעזור.
שביל ישראל ייחודי לא רק מבחינת היופי שלו (דורג בין עשרים הטרקים היפים בעולם) אלא בעיקר בגלל האנשים שנקרים לך בדרך כשאתה מתהלך בדרכו. אנשים מקסימים שמלמדים אותך, מצחיקים אותך ועוזרים לך. כל החוויה הזו מביאה מעין הרגשה אופטימית על העם שלנו ורצון להמשיך את דרכו של השביל ולעזור להבאים בתור.
אחרי שקראתי מעט על אגם לוריא, על האופי שלו ועל הטיול שלו משהו צבט את ליבי. הוא לא היה עוד אחד שטייל, הוא היה בחור שזכרו אותו אחרי שהוא עזב מקום כלשהו, הכנות שלו והיושר שלו הביאו אותו רחוק. זה משהו שאני לוקחת לעצמי מהטיול הזה.
אז משפחת לוריא שבזכותכם הצלחתי לצאת למסע הזה, מעריכה את הנדיבות שלכם
תודה רבה לכם!
רלי יקר (25 לנובמבר 2018):
זאת כבר הפכה לממש מסורת בשבילי-
הפעם זו הייתה השנה השלישית שאני פונה למשא למסע ומבקשת תיק של אגם לוריא ז"ל.
התיק ואני טיילנו חודש ברחבי ברזיל (בתמונה- לפני המעבורת לאילייה גרנדה).
את אגם לא הכרתי באופן אישי, אבל אני מכירה אחותו וגיסו וקצת קשה לי להסביר במילים למה חשוב לי לקחת דווקא תיק עם שמו של אגם, אבל זה חשוב לי מאוד.
החבר'ה של משא למסע עושים עבודה מדהימה.
מעבר לזה שרעיון ההנצחה, ע"י עזרה הדדית, מדהים בעיניי והלוואי שנראה אותו ביותר תחומים סביבנו,
תמיד כשפניתי לארגון קיבלתי מענה מהיר, מועיל ואדיב.
תודה לכם,
תודה למשפחת לוריא,
נתראה שוב בשנה הבאה ❤
חניכי מכינת חנתון (11 לנובמבר 2018):
בתאריכים 14-18 לאוקטובר חניכי מכינת חנתון יצאו לסדרת ניווטים באיזור רמות מנשה, במהלך הסדרה סחבנו את כל הציוד על גבנו, אך לחלק מהחניכים במכינה לא היה תיק שמתאים לנשיאת משקל למשך מספר ימים.
שמענו על העמותה דרך אחד המדריכים של המכינה ופנינו בפייסבוק ל״משא למסע״. ענו לנו תוך זמן קצר וקבענו לאסוף את התיקים.
לקחנו 4 תיקים לארבעה חניכים:
תיק אחד נשא את שמו של אגם לוריא ז״ל (22/8/91- 14/10/14).
אגם נולד וגדל בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל בשנת 1991, להורים ורד ויוסי, ואח לאילאיל ולשחף.
אגם התגייס ושירת בלשכת הגיוס בחיפה, שם רכש חברים קרובים רבים. במהלך השירות חלה יוסי, אביו של אגם, ולאחר זמן קצר נפטר. אגם טיפל וסעד אותו עד יומו האחרון.
לאחר שירותו חסך כסף ל"טיול הגדול" למזרח.
באביב 2014, ארז אגם תיק ויצא לטיול, עם חבר טוב שהכיר בצבא. השניים טיילו יחד בויאטנם וקמבודיה, ומשם התפצלו. אגם המשיך להודו שמצאה חן בעיניו מאוד. תרבות המזרח, נופיו ואנשיו קסמו לו. הוא מצא שם את השקט שכל כך חיפש כאן. הוא התחבב על אנשים רבים מאד, ישראלים כמו גם מקומיים, הירבה לטייל ולקרוא. השתתף בלימודי בישול ויוגה, וניסה ליהנות מכל שמציע העולם החדש והמיוחד ההוא.
הטרק האחרון אליו יצא אגם היה ברכס האנאפורנה שבנפאל. סופת שלגים קשה ומפתיעה שארעה ב-14 באוקטובר "תפסה" אותו בשיאו של המסלול (ב"פס", הנקודה הגבוהה ביותר). בשעותיו האחרונות אגם עודד את הישראלים שהיו עימו בבקתת התה, שילם עבורם למלווים המקומיים, טיפל בחברה שסבלה מהיפותרמיה ובכך הציל את חייה, ורק לאחר שווידא שעשה הכל לטובת חבריו, עזב את הבִקתה במאמץ להציל את חייו.
אגם לא הצליח להגיע אל מקום מבטחים, ובאותו לילה מצא את מותו בשלג בהרי ההימלאיה.
תיק נוסף שקיבלנו נשא את שמה של ורד אביישר ז״ל (17/4/91- 8/10/17)
ורד נולדה וגדלה בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק המעיינות.
ורד שירתה כמש״קית הוראה בחיל החינוך ולאחר שחרורה מצהל טיילה במשך חודשיים את כל אורכו של שביל ישראל.
לאחר שהשלימה את כל חובות לימודיה יצאה ורד לטיול בנפאל. בחול המועד סוכות, י"ח בתשרי תשע"ח, 8 באוקטובר 2017, נהרגה ורד בהתהפכות הג'יפ בו נסעה בדרכה לרכס האנאפורנה, והיא בת 26.
ורד אהבה את הארץ, את שביליה, ואת אנשיה, אהבה לתת מכל מה שיש לה לאחרים – מילה טובה ואוזן קשבת לחבר, מתן עזרה לילד שנפל מהאופניים ברחוב, ציוד ובגדים שכרגע לא בשימוש, מתנות לאחיינים בכל הזדמנות. אורחים ומטיילים רבים לנו בדירתה בקיבוץ, וגם בדירתה בירושלים אהבה לארח משפחה וחברים. במיוחד אהבה לתת מכישרונותיה הרבים – בנגינה, בבישול, ביכולת ללמוד וללמד בסבלנות רבה, בתבונה ובחכמת חיים.
שני התיקים הנוספים היו לזכרו של גיא בן זאב ז״ל (19/5/80- 21/7/03)
גיא נולד בחיפה להורים ציפי ואריק, אח למאיה וגיל.
גיא התנדב לשרת ביחידה לסילוק פצצות של חיל ההנדסה.
השירות כלל מבצעים בעזה, גבול הצפון ולחימה ב״חומת מגן״.
לאחר השחרור יצא לטיול ארוך בדרום אמריקה.
ב- 4.11.2002 יצא גיא לתשעה חודשים של טיול ביבשת שכללו טיולים בהרים, בג'ונגלים, ביערות הגשם וספיגה של תרבויות שונות. גולת הכותרת של טיולו אמורה היתה להיות טיפוס על הר האלפמאיו שבפרו, לאחריו תכנן לשוב ארצה.
בדרכו לפסגת ההר לקראת הזריחה התנתק קרחון ענק מפסגת ההר.
גיא, ואיתו עוד שבעה מטפסים מכל העולם וביניהם הישראלית אופירה צוקר ז״ל נהרגו.
רצינו להודות באופן אישי, וגם בשם המכינה על הזכות להשתמש בתיקים של האנשים החשובים והיקרים האלה. יהי זכרם ברוך.
יהונתן גאיר (1 לנובמבר 2018):
בחודשיים האחרונים נהנתי מהמיזם המדהים הזה שאיפשר לי לטייל בשביל ישראל. את השביל עשיתי בחלקים בגלל פציעה שחזרה אבל זה לא מנע ממני להנות מהארץ המדהימה שלנו ומהאנשים החמים שפוגשים בדרך! בנוסף יצא לי להכיר (כבר בפעם השנייה) את אגם לוריא, בחור שמהווה דוגמא לדרך בה אדם יכול לתרום לחברה שלו. מידת ההערכה שלי אליו עצומה בין אם אלו התחביבים שלו ובין אם זו התרומה הגדולה שלו לקהילה, לבעלי מוגבלויות וקשישים. גם במותו, אגם לוריא הראה גבורה כשדאג ועזר למטיילים רבים, כשסופה תפסה אותם במהלך טרק האנאפורנה. אני שמח שהתאפשר לי לקחת חלק בהנצחה של אגם לוריא.
זיו לייטמן (1 לנובמבר 2018):
על עמותת "משא למסע" שמעתי מאחותי תמר, כפרה עליה, שתמיד יודעת הכל.
העמותה מופעלת על ידי משפחות וחברים שיקיריהם נהרגו במהלך הטיול, ומנציחה את זכרם ע"י תיקים הנושאים את שמם וממשיכים לטייל בעולם עם מטיילים אחרים.
זכיתי לקחת איתי להודו את המוצ'ילה על שם אגם לוריא, מקיבוץ יפעת, שנהרג ב 2014 במפולת שלגים בהימלאיה. גם כשהחלו הפינויים, התנדב אגם להיות מהמפונים האחרונים.
תודה רבה למשפחת לוריא ול"משא למסע" על הערך המוסף שנוסף לטיול בזכותכם.
אסף חן (25 לאוקטובר 2018):
במהלך ההכנות לטיול שלי השנה, נתקלתי בפרוייקט המיוחד של 'משא למסע'…החלטתי להשאיר את המוצ'ילה שלי בבית ולקחת איתי לוייטנאם את זו המנציחה את אגם לוריא, ז"ל, שאהב לטייל בעולם והתבלט ברגישות שהפגין כלפי אחרים, כך גם דאג לכולם בתנאים קשים בטרק האחרון אליו יצא בנפאל…
תודה לכם משפחה יקרה ולמיזם 'משא למסע' שנתתם לי לקחת חלק ולהפוך את הטיול שלי למשמעותי יותר ♥
אסף
יונת בר לב (10 לאוקטובר 2018):
"מה זה על התיק שלכן?"
זאת שאלה שחופית ואני שמענו כל כך הרבה במהלך 5 שבועות בהודו.
בכל פעם מחדש, שמחנו להסביר ולהיות נציגות של הפרויקט המדהים הזה, שמשאיל תרמילים איכותיים למטיילים, כשכל תרמיל מנציח מטייל/ת שנהרג/ה במהלך הטיול.
אני זכיתי להנציח את אגם לוריא שנהרג עקב סופת שלגים קשה ברכס האנאפורנה בנפאל. בשעותיו האחרונות אגם דאג לחברים ישראלים סביבו ואף הציל את חייה של מטיילת ישראלית שסבלה מהיפותרמיה.
לא הכרתי את אגם, אך סיפורו נגע לליבי. בטיול ארוך כולם נתקלים בקשיים ואתגרים, קטנים וגדולים. הגדולה האמיתית היא לראות גם את קשיי האחר. אגם, כשסכנת חיים מרחפת מעליו, ראה גם את האחר.
תודה לפרוייקט המדהים הזה, מקווה שתרמתי את חלקי הקטן למענו.
בתמונות- הנוף ממנאלי, הודו. בקצה, רכס ההימאליה שמכיל בתוכו את רכס האנאפורנה.
דימה בוגודיסט (2 לאוקטובר 2018):
לקראת הטיול למזרח שמעתי על עמותה בשם "משא למסע" אשר משאילה תיקים, המנציחים מטיילים שאיבדו את חייהם במהלך טיול. מבחינתי הייתה זו דרך לתת משמעות לטיול, מעבר להנאה אישי.
אגם לוריא התבלט בדאגה לזולת, בלב טוב, ברגישות לאחרים ובנתינה גדולה בעיקר לחלשים. הוא התנדב רבות במהלך חייו, בין אם במגן דוד אדום, בין אם טיפול בקשישים ובבעלי מוגבלויות וליווה ילד בעל צרכים מיוחדים. אגם התאהב במהלך הטיול שלו בהודו, והוקסם בעיקר מהקסם שלה. גם בשעותיו האחרונות אגם עודד את הישראלים שהיו עימו בבקתת התה, טיפל בחברה שסבלה מהיפותרמיה ובכך הציל את חייה, ורק לאחר שוידא שעשה הכל לטובת חבריו, השקיע מאמץ על מנת לדאוג לעצמו. בתור מטייל חובב אקסטרים אני פעמים רבות במהלך הטיול נתקלתי באנשים בעלי קשיים שונים, וידעתי כי אם אגם היה כאן, דבר ראשון שהיה עושה הוא לדאוג לכך שכולם בסדר ובכך הרגשתי חיבור גדול אליו.
תודה רבה למיזם שפועל לעזור למטיילים ובכך מנציח מטיילים כמו אגם לוריא.
קרן עובדיה (2 לאוקטובר 2018):
זכיתי לטוס לטיול של חודש בהודו עם תרמיל על שם אגם לוריא ז"ל. אגם נהרג באסון הטראגי בטרק האנאפורנה ב-2014. באותה תקופה טיילתי גם אני במזרח והבשורה על האסון גרמה לי לשנות את התוכניות להמשיך לנפאל. באופן טבעי עקבנו אחרי התגלגלות האסון ומאמצי החילוץ והשם של אגם ז"ל, מבוגר ממני רק בשנה, נחקק בראשי מאז כאחד ההרוגים הישראלים שנלכדו בסופה. לאחר קבלת התרמיל חקרתי קצת על אגם באינטרנט וגיליתי בחור מיוחד, ערכי, אכפתי וטוב לב, שהותיר חלל עמוק בקרב חבריו ומשפחתו, שהחליטו להנציחו דרך הפרויקט המקסים של משא למסע. אגם טייל גם הוא בהודו ומאוד התחבר אליה, ואני מאמינה שדרך התרמיל אהבת הטיולים שלו ממשיכה למצוא לה ביטוי.
נדב גולדשטיין (27 לספטמבר 2018):
אהלן, שמי נדב.
לאחר שירות בצבא החלטתי לעשות טיול להודו, וכאשר שמעתי על פרויקט משא למסע, ישר ידעתי שזהו הפתרון עבורי.
כחלק מההשאלה קיבלתי את התיק לזכר אגם לוריא ז״ל, שטייל גם הוא במזרח.
הנדיבות של אגם, כפי שמצטיירת מסיפור חייו (אפילו ברגעיו האחרונים), עוררה בי ענווה ורצון לתת יותר, וכך השתדלתי במהלך הטיול (וכמובן בארץ).
הייתי גאה להיות חלק מהפרויקט ולשתף אנשים סקרנים לגבי מהותו, ובכך גם להנציח את אגם.
תודה רבה על הכל 
🙂
שניר ויינר מספר (27 לספטמבר 2018):
חבר הציע לי לצאת לשביל ישראל, ובהתחלה קצת חששתי. חשבתי שבטח יהיה קשה, ואיך אני אשרוד את זה?
חשבתי על זה והתייעצתי עם מכרים, וכולם המליצו לי לצאת. החלטתי לצאת, אך כעת התעוררה בעיה חדשה – תרמיל שילווה אותי במהלך השביל. כאן גיליתי את פרוייקט משא למסע, והרגשתי שהם בטוח הכתובת הנכונה. יצרתי איתם קשר ותוך כמה שעות התיק כבר היה אצלי.
בזכות הפרוייקט זכיתי להכיר את אגם לוריא – אדם שמאוד מזכיר לי את עצמי -ישיר והרפתקן, שלצערנו מצא את עצמו לא בינינו בגלל תאונה טרגית מצערת.
השביל עצמו היה קשה ומנטלי אבל עברתי אותו בשמחה גדולה בזכות התיק המצויין שהם השאילו לי .
26 לאוגוסט 2018:
אני ליאל, מש"צית, השאלתי את התיק ממשא למסע לצורך הטיול האחרון והמסכם שלי, מסע השרדות. במסע זה הלכנו מהר מירון להר חרמון בתנאים מינימליים כשכל הציוד קבוע איתנו על הגב. התמודדנו עם לא מעט קשיים.
כאשר כבשנו והגענו לפסגת החרמון זה היה רגע שיא, אחרי כל המסע המטורף שעברנו, היה לי רגע לעצור ולחשוב: אני סיימתי את המסע הזה ואני אחזור עכשיו לשגרת חיי, אבל אגם ? שגם הוא יצא למסע… כבר לא יחזור.
חשבתי על כמה זה לא פייר שהוא לא יכול לחזור, הוא רק רצה לעשות טוב ולעזור לאנשים שסובבים אותו, אז למה לוקחים את הטובים ביותר?
כשקיבלתי את הפתק של אגם ולמדתי טיפה על אגם הופתעתי לגלות שיש בנינו המון קווי דימיון, שנינו מתנדבים במדא, שנינו אוהבים ביולוגיה ומתמטיקה, שנינו שאפתנים ישירים ואוהבים לטייל ובייחוד אוהבים את הארץ שלנו.
שום דבר הוא לא מקרי הכל מכוון.
אגם ליווה אותי לאורך כל המסע המטורף שעברתי.
אז אגם, תודה על הזכות להנציח אותך.
יבגני חולודוב (19 לאוגוסט 2018):
היי רציתי להודות לארגון משא למסע. חבר המליץ לי על הארגון הזה. כשסיימתי צבא החלטתי לעשות טיול קצר במרכז אמריקה ובדרום. עשיתי את זה עם המוצילה לזכר אגם לוריא ז"ל. כשקבלתי את המוצילה, קראתי על אגם והבנתי איזה אדם הוא. כשיצאתי לטיול, פתאום המון אנשים התחילו לשאול אותי על הסמל של משא למסע, ולשאול שאלות על ההנצחה. סיפרתי להם והוצאתי להם את הסיפור של אגם. ריגש הרבה אנשים והמון התחברו להנצחה. רציתי להגיד תודה רבה לארגון.
אוריה נחמיאס ורחלי בן יעקב (10 לאוגוסט 2018):
חזרנו מטיול של כמעט חודשיים בויאטנם, לאוס ותאילנד, כשתיקי משא למסע, ואיתם אור אסרף ואגם לוריא ז״ל, ליוו אותנו לאורך כל הדרך. אסירות תודה על הזכות שניתנה לנו לקחת חלק בפרויקט המדהים הזה, מעבירות בצער את התיקים הלאה ויודעות כי הם הולכים להגיע לעוד מקומות נפלאים וידיים טובות. תודה רבה! רחלי ואוריה
נדב בוקאי (8 לאוגוסט 2018):
שלום, אני נדב בוקעי מתנועת נוער שנקראת המשצים, אני ממחוז מרכז. אז ככה – איך היה לי בטיול? היה מדהים. לכל מקום שהלכתי סיפרתי לאנשים על אגם, דיברתי עם אנשים על הארגון, כששאלו אותי מי הוא האדם שרשום על התיק, מיד הוצאתי את הדף והקראתי להם. בנוסף עשיתי על אגם הדרכה, וגיליתי כמה הוא היה אדם מדהים. עם התרמיל סיימתי את קורס סיוון.
ניצן וויאקובסקי (23 ליולי 2018):
על פרויקט משא למסע שמעתי מאחותי שכבר לקחה בו חלק ושאלה תיק לזכרו של אגם לוריא לטיולים בארץ מהמכינה הקדם צבאית שהיא הייתה בה השנה.
לכן, כשתכננתי לטוס למזרח לטיול היה לי ברור שארצה גם אני לקחת חלק בהנצחה הזו וזכיתי לשאול את אותו התרמיל לזכרו של אגם לוריא ז"ל.
אגם נהרג ב2014 בסופת השלגים הקשה שהייתה ברכס האנאפורנה בנפל. בשעותיו האחרונות אגם עסק בטיפול ועידוד המטיילים הישראלים ששהו עימו ורק לאחר שווידא שעשה הכל למען חבריו עזב את הבקתה במאמץ להציל את חייו.
סיפורו של אגם ,אישיותו והערכים בהם דגל בכך שדאג קודם כל לשאר ורק אחר-כך לעצמו מהווים לי השראה וימשיכו ללוות אותי מעבר לטיול גם בחיי היומיום.
יובל וויאקובסקי (23 ליולי 2018):
לפני חודש יצאתי במסגרת מכינה קדם צבאית לכיש אליאב בה אני לומדת השנה למסע "השרדות" בבקעת הירדן.
צמוד אליי במסע על גבי היה תרמיל המסע , אשר השאלתי מעמותה המנציחה מטיילים ישראלים שנספו במהלך טיולם. התרמיל שנפל בחלקי מנציח את אגם לוריא ז"ל , אשר נהרג, בטיול אחר הצבא בסופת שלגים במעבר טורנג ליי ברכס האנפורנה שבנפאל.
אגם נהרג לאחר שדאג למטיילים אחרים שנותרו במחסה בבקתת תה. האהבה של אגם לטייל וכן לגרום לאחרים לטייל בבטחה כפי שהשתקפה בבית התה במעבר ההרים, ממשיכה בהשאלת הציוד היקר והטוב.
ברגעים הקשים במסע, וכשחבר חוליה נזקק לעזרה ועידוד, נזכרתי במי שבזכותו אני נושאת התרמיל על גבי.
וכן גם הידיעה, שאגם הצליח וחשב לסייע לאחרים, גם כשהוא היה במצבים קשים, סייעה לי להמשיך וללכת.
ארגון מסע למשא הוא ארגון מדהים ומשמעותי בעיניי אשר מנציח את אותם מטיילים ועוזר לכך שמורשתם ואהבתם לטבע וטיולים לא תשכח. תודה על שזכיתי להיות חלק מפרויקט כזה.
7 ליוני 2018:
נועה מאיר: ״החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בהכנת תוכניות אחרות״ (ג׳ון לנון)
הטיול שלי לדרום אמריקה נולד באופן ספונטני, בעת תקופה לא קלה, תוך רצון לצאת למסע אל תוך עצמי ואל נופיה הקסומים של פטגוניה (בה התאהבתי דרך תמונות של חברות שטיילו שם לפני עשרים שנה). היו לי הרבה סימני שאלה סביב הטיול (האם אצליח למצוא שותפ/ה? האם אאזור אומץ לנסוע לבד אם לא אמצא? לאן בדיוק? איזה סגנון טיול? איך/כמה/למה…) אבל דבר אחד היה לי ברור מהרגע הראשון, ועוד לפניו – אני אקח את התרמיל של משא למסע לזכרו של אגם לוריא, אחיה של חברתי הטובה אילאיל, שנהרג בסופת השלגים הנוראה באנפורנה ב-14 באוקטובר 2014. לכן, ֿגם כשהתבהר לי שלסגנון הטיול שלי יותר מתאים מזוודה ממוצ׳ילה, ושהטרקים שאעשה לא יהיו עם לינה בשטח, התעקשתי לקחת אותה איתי ולצאת איתה לטרקים היומיומים. וכך עשיתי. זכיתי בהזדמנויות רבות לספר על אגם, ועל הפרויקט המדהים של משא למסע (תודה גדולה לאורי מלמד על העזרה והמענה על שאלותיי הרבות). תוך כדי, אף פגשתי בחבר קיבוץ יפעת שהכיר את אגם והיה בהלווייתו. הרגשתי שזאת הייתה דרישת שלום מאגם לאמו ורד, ולאחים שלו, איליאיל ושחף. הצטלמתי עם המוצ׳ילה לזכרו של אגם במספר נקודות, אך המשמעותית מכולן הייתה בסיום טיפוס הפיץ רוי הנמצא בעיירת אל צ׳לטן בפטגוניה. הטיפוס, האתגר, הסיפוק בהצלחה בהגעה אל הפסגה, הנוף (והאגם…) המרהיב שנשקף למעלה, היו שיאו של המסע שלי. התרגשתי שאגם ליווה אותי, וחשתי זכות גדולה לסייע, ולו במעט, במסע הנצחתו. חיבוק גדול לורד, אילאיל ושחף. מי יתן ולא ידעו עוד צער. יהי זכרו של אגם ברוך.
אלישבע מנדלמן (14 למאי 2018):
פניה למשא למסע לפני טיול כבר נהפכה אצלי למסורת. מסורת שמלמדת אותי על אנשים טובים ועל מטרות נעלות. על בטיחות בדרכים ועל אנשים מיוחדים שלא איתנו ונלקחו באמצע החיים. תודה רבה על המיזם המדהים ולזכרו של אגם לוריא שליוה אותי לאורך כל הטיול.
אפרת וסרשטרום (2 לאפריל 2018):
אז החלטתי לצאת לשליחות באתיופיה המהממת.
תוכנית היתה, בגדים היו ורק תרמיל היה חסר.
שאלתי כמה חברים וככה הגעתי לעמוד של משא למסע.
אני קיבלתי את התיק על שמו של אגם לוריא. אגם היה אדם מאוד מיוחד, ישר וחברותי.
בנוסף, אגם אהב מאוד לטייל.
במהלך טיולו במזרח הוא התחבב על אנשים רבים מאד, ישראלים כמו גם מקומיים, הירבה לטייל ולקרוא. השתתף בלימודי בישול ויוגה, וניסה ליהנות מכל שמציע העולם הזר ההוא.
אגם יצא לטרק ברכס האנפורנה, שבנפאל. ונהרג בסופת השלגים הנוראה ב 14.10.14.
אך הטיול של אגם לא הסתיים שם, התיק על שמו עזר לי מאוד וליווה אותי לאתיופיה, לנופים מדהימים, תרבויות שונות וגם לשליחות בקהילה היהודית.
במסע שלי הכרתי המון אנשים מיוחדים שלמדתי מהם המון ואחד מהם זה אגם. מקווה שגם אחרי הטיול אמשיך את דרכו בכל מקום שאליו אגיע.
אליה מאפירי (13 לפברואר 2018):
כשהחלטתי שאני יוצאת לטיול ארוך היה ברור לי שאני רוצה להפוך את המסע שלי למשמעותי יותר ולטייל לזכר מטייל שנהרג בטיול הגדול שלו, לקחת את הסיפורים והתכונות שלו ולהפוך אותם לחלק מהמסע שלי. שהגעתי לקחת את התרמיל נתקלתי בזוג מקסים שחיברו אותי לאגם עוד יותר אילאיל אחותו של אגם ובעלה יניב, חקרתי קצת על אגם לפני הטיול התכונות המדהימות שבו והאכפתיות לסובבים אותו הדהימה אותי.
שמחה שנפלה בחלקי הזכות לפרסם את אגם ואת המיזם המבורך הזה.
צאו לטייל הפכו את המסע שלכם למשמעותי יותר.
ושוב תודה על הזכות
יניב גיסו של אגם בטיול למרוקו (27 לנובמבר 2017) :
יניב , גיסו של אגם לוריא ז"ל
חזר מטיול אופניים במרוקו וכתב לנו:
משא למסע.
לטיול למרוקו לקחתי איתי את אגם.
בכל ערב שהגענו למלון ישבתי לידך כמה דקות וסיפרתי לך איפה היינו באותו יום וממש יכולתי להרגיש את ההתלהבות שלך.
בכל בוקר ארגנתי מחדש את התיק וסיפרתי לך לאן פנינו מועדות.
ביום החמישי של הטיול עשינו מפגש בערב שכל אחד היה צריך לספר סיפור של 5 דקות.
אני החלטתי לספר על פרויקט משא למסע.
הקראתי את הכתוב על הדף המצורף לתרמיל, הקול שלי רעד ודמעות החלו לזלוג.
בסיום סיפרתי לכולם על הקשר שלנו.
פרויקט משא למסע- פרויקט מיוחד במינו.
תודה לכל המתנדבים שנותנים לפרויקט להמשיך
וליקירנו להמשיך לראות עולם
אור ושמוליק דנן בטיול לויאטנם (19 בנובמבר 2017):
טיילנו חודשיים בלאוס, ויאטנם וקמבודיה, ראינו נופים מדהימים, טיילנו עם אנשים טובים והתמלאנו בשקט ובכיף.
טיילנו עם תיקים לזכרם של אגם לוריא ז"ל שנהרג במפולת שלגים בנפאל וגבי אינגל ז"ל שנהרג ברעידת אדמה בניו זילנד. הרגשנו זכות לשאת את שמם ולאפשר למסע שלהם להמשיך איתנו יחד.
תודה על ההזדמנות להיות חלק מהפרוייקט המקסים הזה.
שרית ביילי בטיול לנפאל (9 בנובמבר 2017)
חזרתי מטיול טרקים קצר בנפאל והיה לי הזכות להשאיל את המוצ'ילה המנציחה את זכרו של אגם לוריא ז"ל. את התיק אספתי מביתה של יעל נתן המקסימה, אמה של תמר נתן ז"ל. המחשבות על אגם ותמר ועוד רבים וטובים ליוו אותי בעת ההליכה בטרק, עם התיק (האיכותי ונוח!) על הגב, ברגעים של נופים עוצרי נשימה ובעת רגעים של מאמץ פיזי קשה. חשבתי על כל הסיפורים שקראתי באתר שלכם לזכרם של דמויות מעוררות השראה אלו ושאבתי מהם כוחות ואנרגיה.
תודה לכם "משא למסע" ולמשפחות היקרות על פרויקט הנצחה משמעותי ומרגש.
ליאורה יחנוב (6 בנובמבר 2017):
אני זוכרת בברור את אותו הבוקר באוקטובר 2014 – אני יושבת בבית הקפה בו עבדתי ומחכה לעלות למשמרת. על השולחן מונח העיתון מהבוקר, אי אפשר היה לפספס את הכותרות על סופת השלגים שהתרחשה בנאפל. מדווחים על הרוגים ישראלים, הלב זועק.. ילדים שיצאו לטיול הגדול שלהם אחרי הצבא, שיצאו לטרוף את העולם ונקטפו בטרם עת.
3 שנים אחרי, אני מתכוננת לטיול הראשון שלי במזרח – הודו. אני שומעת על פרויקט שנקרא "משא למסע" – זהו ארגון התנדבותי של חברים ובני משפחה שהוקם מתוך רצון להנציח בני משפחה וחברים שנהרגו במהלך הטיול שלהם באמצעות השאלת תרמילים למטיילים לטיולים בארץ ובעולם. לא הייתי צריכה לחשוב יותר מידי, היה לי ברור שאני לוקחת חלק בפרויקט הזה.
יצרתי קשר עם אורי, שיזם את הפרויקט וקיבלתי את המוצילה שמנציחה את אגם לוריא ז"ל.
אגם נולד ביפעת בקיץ 1991, המשפחה וחברים מספרים עליו שהיה רגיש, ישר ואכפתי, עם לב של זהב, תמיד דאג לסובביו. אגם התנדב לשחק שח עם חברים חולים בבית הסיעודי שבמשק ואף התנדב במד"א.
זו הייתה זכות גדולה עבורי להנציח את אגם במהלך המסע שלי בהודו. תודה על ההזדמנות להיות חלק בפרויקט המדהים הזה !
מכינסטית במסע מים לים (28 לאוקטובר 2017)
שבוע שעבר יצאתי עם המכינה שלי למסע ים אל ים.
מסלולים עם נופים מטורפים ולא היו אנשים יותר טובים לחוות איתם את הטיול הזה מאשר האנשים שהיו איתי שם ❤️
בדרך כלל אני אחת שמסתדרת טוב בטיולים ולא קשה לה יותר מידי אבל בטיול הזה היו הרבה רגעים שלא הייתי מצליחה להמשיך עוד צעד פיזי ומנטאלי בלי אותם אנשים…בין אם זה היה לעזור בעליות, לתת מילות עידוד או אפילו חיבוק ומבט בעיניים שהיה מלא באמפטיה כלפייך זה כל מה שהיה צריך בשביל לצבור כוחות לסוף.
את התיק שהייתי איתו במהלך המסע השאלתי ממשא למסע, קיבלתי את התיק לזכרו של אגם לוריא, שנהרג ב14.10.14 בטיול הגדול שלו, טרק ברכס האנפורנה בנפאל.
אגם היה בנאדם שתמיד אמר את האמת שלו גם אם ידע שהיא תפגע בו, הוא היה מתנדב ושם אחרים לפניו, כל מי שהיה בסביבתו פשוט לא יכל שלא להתאהב בקסם שלו.
באותו יום בו אגם נהרג היה באיזור בו הוא טייל סופת שלגים נוראית, כאשר הוא היה עם עוד הרבה מטיילים אחרים בבקתת התה הוא עודד את הישראלים שהיו איתו וכאשר פונו ביקש להיות המפונה האחרון.
זה לא מובן מאליו שקיימים אנשים כמו אגם בעולם הזה וזו זכות ענקית להנציח אותו ועוד רבים כמוהו!
אז לחברי במכינה, תודה לכל מי שהיה איתי במסע ים לים ברגעים הקשים וגם השמחים וכבר לא יכולה לחכות להמשך המסע שלנו ביחד
סיוון דין ורותם ברג בטיול לקירגיסטן (26 לאוקטובר 2017):
היה לנו הזכות להשאיל מכם תיקים בטיול שלנו לקירגיזסטן ובכך להנציח שני מטיילים: אור אסרף ואגם לוריא ז"ל. במהלך טרק שעשינו בקירגיזסטן חשבנו עליהם.. ילדים צעירים, שלא התחילו את החיים וכבר נהרגו בדרך כל כך טראגית.
השאלת התיקים ממשא למסע קיבלה משמעות אף גדולה יותר, כאשר גם אנחנו, לצערנו, איבדנו חברה בטיול. הילה ליבנה ז"ל, שפגשנו אותה במהלך המסע שלנו, והלכה לעולמה כמה ימים אחרי שעזבנו את קירגיזסטן ונפלה מגובה רב אל מותה.
אנו מרגישים שזו זכות גדולה להנציח את אותם אנשים יקרים, צעירים שנהרגו בטרם עת, בעת שעשו את הדבר הכי יפה בעולם… לשאת את שמם עימנו באיזשהו אופן מאפשר למסע שלהם להמשיך ולהתקיים.
צינה הק בטיול לויאטנם (21 לאוקטובר 2017)
חוזרת מטיול בויאטנם המדהימה זכיתי לראות נופים, תרבות, מקומות חדשים ולהנות מאווירה נפלאה בין אם זה בהאנוי ההומה או בסאפה האותנטית מהלונג ביי ועד האי פוקוק שעוד בחיתוליו
אומנם הטיול היה חודש בלבד אבל בזכות המוצילה שקיבלתי מהעומתה כל רגע בטיול הפך למשמעותי יותר וקיבל הרגשה יותר חזקה
לזכרו של אגם לוריא. תודה
שירן קרנגל- משצית בקורס הישרדות (12 באוקטובר 2017):
לפני כמה שבועות יצאתי למסע שנקרא קורס הישרדות.
פשוטו כמשמעו הישרדות… 120 קילומטר עם 17 קילו על הגב בהליכה מהר מירון עד לפיסגת החרמון בתנאי שטח בסיסיים ביותר.
את המסע והתהליך שעברתי, עברתי עם תיק לזכרו של אגם לוריא.
את התיק לקחתי מעמותת משא למסע שזה בעצם מיזם שמאפשר למשפחות להנציח את יקיריהם שבחייהם היו אוהבי טיולים באמצעות תיקי טיולים על שמם.
אני קיבלתי את התיק של אגם לוריא.
קראתי עליו ממה שהמשפחה שלו כתבה והאופי התכונות והצורת התנהגות שמסופרת כאילו נכתבה עלי "היה לו יכולת לומר תמיד את דעתו, את האמת כפי שהוא ראה ללא כל כחל וסרק. גם אם ידע שאמירת הדברים תסב לו נזק, לא הסס מלומר אותם" "גם אם כל הילדים בגן סיימו את מסלול המכשולים בשיעור התנועה, הוא עשה את המסלול כולו ללא הנחות וכו…לם חיכו בסבלנות יש לומר, עד שסיים בקצב שלו"
אלה דברים שמאפיינים אותי אני לא יודעת אם זה בכוונה או בטעות שקיבלתי מכל התיקים את שלו אבל למרות שלא הכרתי אותו הרגשתי שאנחנו מאוד דומים. הייתה לי הזכות לעבור את המסע שעברתי לזכרו ואני גאה לומר שכמו שאני צלחתי את המסע הוא צלח אותו איתי.
שירן קרנגל – מש"צית
ניסים במזרח הרמון (19 בדצמבר 2016 ):
יצאנו 3 חברים למסלול בדרום הארץ הכולל יציאה מחאן בארות חניון גב חולית ונחל נקרות ומסלול מאתגר של שביל ישראל.
נעזרתי בתרמיל האיכותי שהשאלתם לי דבר שאיפשר לי גם לארוז את כל מה שרציתי לקחת וגם לשאת את המשקל הרב בצורה נוחה. בלילה בזמן שהתיישבנו מסביב למדורה הקראתי את הדף המתאר בקצרה את חייו ומותו של אגם לוריא. בהחלט הרגשתי שלקחנו אותו איתנו במסע הזה ובמשא על גבי לאורך הדרך. תודה שנתתם לי את הזכות להיות חלק מהפרוייקט הנפלא שלכם!!
אלכס בנפאל (21 בנובמבר 2016)
לפני 4 שנים חגגתי יום הולדת 40 עם אחי בנפאל בדיוק באותם המקומות בהם אגם לוריא נהרג שנה אחרי זה. השנה יצאנו לחגוג יום הולדת 40 לאחי הקטן בפרו.
מזמן שמעתי על המיזם המדהים "משא למסע" שמאחוריו עומדים אנשים שרוצים להנציח חברים ובני משפחה בצורה הכי טובה שיש.
קיבלתי תיק על שמו של אגם, תיק איכותי שענה לכל צרכיי בחוויה הבלתי נשכחת שעברתי. התיק גם הוסיף עוד קצת טעם ועוד משמעות למסע.
אני רוצה לפנות להורים שילדיהם יוצאים לטיולים ברחבי העולם. מעבר לתיק איכותי תנו לילדיכם עוד ערך מוסף עוד לחשוב טיפה לפני או תוך כדי.. ואולי זה יעזור למישהו לחזור בריא ושלם הביתה….
תודה על נדיבות אמיתית!
אופיר מרדלר ומיכאל אלטשור בסין (12 בנובמבר 2016 )
אני ובן זוגי השאלנו 2 תיקים לזכרו של אגם לוריא לטיול של חודש וחצי בסין.
הזכרון והמחשבה על אגם ועל כל האנשים שנהרגו במהלך טיוליהם, ליוו אותנו, היו ברקע והוסיפו לטיול מימד ונפח מרגש ומשמעותי יותר – במהלך הטיול שלנו עלתה המחשבה האם הסיכון שווה את החוויה והבנו את הפחד של ההורים והקרובים שלנו לפני יציאה לטיול מסוג זה. הטבע, הרצון להכיר ולחקור את העולם – טבוע בנו, כמו שזה היה טבוע באגם.
תודה למיזם משא למסע שמעבר לזכות להשאיל תיק ברמה גבוהה שענה על צרכינו גם חשף אותנו לסיפור של אגם , שימשיך להיות חלק מאיתנו גם אחרי הטיול.
שוהם עדני בגאורגיה (1 בנובמבר 2016 )
נסעתי עם חברות לגאורגיה וחיפשתי מקום ממנו אוכל להשאיל תיק לטיול ואיכשהוא התגלגלתי ל'משא למסע'..
זאת הזדמנות לומר תודה על האפשרות ללמוד על אגם לוריא, ללכת כשרוח הטיילנות שלו מלווה אותנו ועל נתינת ערך מוסף לטיול שלנו
תודה על תיק איכותי שענה על כל הצרכים שלי
תודה על נדיבות אמיתית!
מקווה שעוד הרבה אנשים ייחשפו לפרוייקט המיוחד שלכם!
ענבל ועמית ברישקיש בהודו (14 באוקטובר 2016)
ענבל ועמית: רצינו להודות על יוזמה מבורכת שראויה להערכה של משא למסע. תודה על ההזדמנות הנהדרת להנציח ללא מילים את אלה שנהרגו, #גיאבןזאב #אגםלוריא..
התמונות צולמו ברישקיש בהודו
קובי ישי בפירנאים (אוקטובר 2017): 
בתזמון קצר החלטתי לצאת לטרק בפרינאים שבספרד.
היות ולי זו הפעם הראשונה לצאת לטרק ארוך , לא היה ברשותי תרמיל מתאים. נודע לי על משא למסע שמשאילים תרמילים.
נחשפתי לקבוצת חברים מדהימה ,שעושה הכל על מנת לשמר את זכרם של כל אותם בחורים צעירים שיצאו לטייל ולחוות חויות גופניות ורוחניות בטבע הפיראי . אהבה וחופש זה היה המוטו .
באחד הימים חוויתי יום מושלג ערפילי עם מעבר הרים קשה ואז עלו המחשבות על הישרדות .אני לא מכיר אישית את אגם לוריא אך מקריאה התרשמתי עמוקות מבחור שהוא מלח הארץ.
שמחתי להכיר את משא למסע והחברים בו שעושים עבודת קודש ומעניקים למשפחות הנספים הרבה אור חום ואהבה.
בהצלחה לכולם
אפרת ויהונתן:
לפני כשבוע חזרנו מירח דבש בויאטנם המדהימה, במהלך ההכנות לטיול יצא לנו להכיר את עמותת "משא למסע" שהפכה לנו את הטיול למוצלח ומשמעותי יותר.
עמותת "משא למסע" היא עמותה מלאת שליחות המנציחה מטיילים שאיבדנו במהלך טיולם שלהם כל מטייל עם הנשמה הגדולה והסיפור המיוחד שלו.
שמענו על הארגון המדהים הזה מחברים והשאלנו 2 מוצ'ילות המנציחות 2 מטיילים מיוחדים- אגם לוריא וגיא בן זאב.
המפגש עם העמותה והמטיילים אותם הנצחנו נתן לטיול שלנו ערך מוסף, קראנו על המטיילים כדי להכיר אותם ולהרגיש אותם איתנו בטיול, והיינו גאים על הזכות לזכור ולהנציח.
אנחנו מלאי הערכה ותודה לעמותה ולמשפחות שמעבר לשליחות הגדולה שהם עושים, הם גם מלאי סבלנות ונכונות לעזור ולעשות טוב.
שנה טובה לכולם
גרניט בהודו (ספטמבר 2017)
משא למסע אתם מדהימים. מיזם מהמם מרגש שזכיתי להנות ולהיות חלק מהדבר העצום הזה. אתם גאונים.
הגעתי אתמול לצפון הודו (בעקבות הבת המהממת שלי שמטיילת במזרח אסיה כבר כמעט שנה). עם מוצ'ילה על הגב, מוצ'ילה המנציחה את אגם לוריא אחיה של שחף. חייבת לציין שלא ידעתי את מי אני נושאת עמי כשבחרתי בתיק. אבל לפני הטיסה ישבתי והסברתי למשפחתי על המיזם והראתי לבני ביתי את התמונה והסיפור של הילד שאני נושאת עמי. הבחנו פתאום שבעצם אני נושאת את אגם אחיה של שחף, עברה בי צמרמורת ודמעות זלגו מעיני. רצה היקום שהתיק הזה יבחר דווקא בי ואני בו. גם לי יש ילדים בשמות זהים, אגם ושחף. כבר מרגע שהבנתי את זה הרגשתי חיבור והזדהות עצומה והרוח של אגם נשאת איתי בכל רגע ורגע אני ממש מרגישה את זה. איך שהגעתי למסעדה בגסטהאוס סיפרתי לביתי על מה שהיקום שלח לי היא מאוד התרגשה ואמרה בואי נתלה אותו על לוח המודעות במסעדה. פה זה המרכז של כל הישראלים.ובטח גם אגם היה פה. ואני פחדתי שיקרה משהו לתמונה וויתרתי.
מיד כשהגענו לחדר הנחתי אותו על מדף הספרים. והוא נמצא כאן איתנו. מלאך שומר.
רציתי להגיד תודה ענקית לצוות משא למסע אתם פשוט גדולים מהחיים.
רלי יקר (ספטמבר 2017):
על משא למסע שמעתי דרך יניב ברנס, גיסו של אגם לוריא ז"ל שנהרג במפולת השלגים בנפאל.
מאז טסתי פעמיים לטיול תרמילאים ובשתי הפעמים פניתי למשא למסע וביקשתי תיק של אגם.
מעבר לעובדה שאני מכירה את אחותו וגיסו, אני חושבת שכל הפרויקט המדהים הזה הוא דרך מאוד חיובית ואופטימית להנציח את אלה שכבר לא איתנו.
תודה למשפחות ולתורמים על התיקים (המאוד איכותיים!!), תודה רבה למשא למסע על השירות המדהים והמענה המהיר.
אם אגם ראה מלמעלה את המקומות שהתיק שלו ביקר בו- אני בטוחה שהוא מתמוגג,
ובטיולים הבאים שלי אמשיך את המסורת הזאת 
❤
שוב,
תודה
חדוה אוריאל בהודו (יולי 2017):
אגם,
בחודשיים שלי בהודו היית אגם שלי.
אגם שהרגיש איתי את כל הפרפרים בבטן לפני הטיסה,
אגם ששמר עליי בכל נסיעה שפחדתי שתהיה האחרונה,
אגם שדחף אותי בכל העליות, ורץ איתי את כל הירידות
ובעיקר פשוט היית אגם שקט שעשה איתי כל צעד וכל החלטה במסע הזה.
המסע שלנו אולי הגיע לסופו והתיק שטיילתי איתו לזכרך חזר לעמותה אבל אתה אגם כבר התמקמת לך בנוחות אצלי בלב ותמשיך לצעוד איתי במסע חיי.
אני רוצה להגיד תודה גדולה לעמותה משא למסע שנתנה לי את ההזדמנות להפוך את הטיול שלי למשמעותי יותר, שציידה אותי בתיק איכותי מאוד, ובעיקר שהכירה לי את אגם, הטיול שלי היה לגמרי אחר בלעדיו..
לזכרו של אגם לוריא ז"ל שנהרג במפולת שלגים בהימלאיה בשנת 2014
פרלה אטיאס (מאי 2017):
השאלתי תיק לזכר אגם לוריא שנהרג בסופת שלגים ברכס האנאפורנה בנפאל עם עוד שלושה ישראלים במהלך טיולם, תמר אריאל, נדב שהם ומיכל צ׳רקסקי. זכיתי לטייל עם התיק ולקחת חלק במיזם ההנצחה המיוחד, פגשנו אנשים בדרך וסיפרנו על המיזם על אגם ועל הפעילות המבורכת. התיק היה איכותי ומעל לכל ספק תרם לחוויית הטיול, לכם משפחות יקרות תודה רבה שבחרתם להנציח את יקירכם בדרך מיוחדת ותורמת שכזו.
ולכל העוסקים במלאכה תודה רבה על המסירות ועל העזרה.
רז וליהי מכינת גל (פברואר 2017)
על משא למסע שמענו כבר לפני כמה שנים, אבל לא הייתה לנו ההזדמנות לקחת חלק במיזם המבורך עד עכשיו.
במסגרת המכינה, שאוהבת לאתגר אותנו בכל מיני דרכים שונות, יצאנו למסע בו במשך חמישה ימים היה עלינו להסתובב עם כל הציוד הנחוץ לנו על הגב ולשנינו לא היו תיקים מתאימים.
פנינו יחד למשא למסע וביקשנו תיקים למסענו. קיבלנו את התיקים של גיא בן זאב ואגם לוריא ז"ל. קראנו מי הם האנשים שאנו מנציחים, ובמשך כל המסע הסתובבנו עם צמרמורת ותחושת גאווה !
ביום הראשון למסע נדדנו במסלול מטורף בים המלח. בימים שלאחר מכן הסתובבנו ממקום למקום ברחבי הדרום, הכרנו אוכלוסיות שונות ומגוונות, נפגשנו להרצאות ודיונים עם: בדואים, העבריים מדימונה, קונסרבטיביים ובעלי עמדות מפתח בנושא חינוך ונוער בדרום. בנוסף התנדבנו לעזור באריזות מזון לנזקקים. בסוף השבוע התארחנו בכפר הנוער אשל הנשיא, בילינו את השבת יחד בהרבה צחוק, אהבה, למידה וכל זה עם תיקיהם של אגם וגיא ביחד איתנו.
אנו רוצים להודות מקרב לב למשפחותיהם של אגם וגיא שהפכו את המסע שלנו למשמעותי ועמוק יותר, ותודה למארגני משא למסע על היוזמה המבורכת
מכיניסטים ממכינת עמיחי (30 בספטמבר 2016 )
יחי שהיא מכינה שמשלבת דתיים וחילוניים בנים ובנות חזרו אתמול ממסע ניווטים. הם לקחו תרמילים לזכרם של גיא בן זאב, ערן אלון ואגם לוריא. הם אומרים שהיה ממש מאתגר וכיף והתיקים עזרו מאוד. אחד מהמכיניסטים אמר לנו שהשאלת התרמילים ממש עשתה לאנשים את הטיול.
"תודה ענקית ממכינת עמיחי"
אלעד קריסטל באירלנד (20 בספטמבר 2016 )
מילים נהדרות של אלעד:
אירלנד – קיץ 2016
אם אתה הולך לחפש את האוצר
של האי איתיקה – לך לאט.
אם תראה נערה יפה בדרך – התאהב בה.
אם תפגוש אנשים בדרך – דבר איתם.
אם תראה נוף – עצור והתבונן בו.
אם אחרי כל אלה תגיע לאיתיקה,
ולא תמצא אוצר,
אל תתאכזב,
כי הדרך היא האוצר.
לטייל הינה תמיד הפעילות האהובה עלי. לחפש שבילים חדשים, לפגוש אנשים לא מוכרים, למצוא את עצמך מחדש. תמיד בטיול אני מיווכח מחדש לכך שלא משנה מה תיכננת, לבסוף התוצאה בהחלט תיהיה שונה. דברים לא צפויים יתקלו בך – אך תמיד לטובה. בין הנופים אליהם אתה זוכה, וספציפית אני באירלנד בחודש אוגוסט בקיץ זה, בין אותם יערות, אגמים ולמרחבים הפתוחים, נזכרתי מחדש כמה הטיול נמשך מעבר לאותם ימים בהם הוא מתרחש. על היוזמה הנפלאה של משא למסע שמעתי במקרה, ומראש לא ציפיתי כמה היא תצטרף לטיול שלי. אנשים סקרנים מתעניינים ואתה בשמחה משתף. ובין מחשבה למחשבה אתה נזכר במתרחש הרבה מעבר לאותו הר ועמק עליו אתה נמצא. אוצרות בהחלט מוצאים באותם המקומות בהם לא חיפשת. כן ירבו יוזמות כאלה.
לזכר אגם לוריא,
תודה רבה,
שני ויהל בגאורגיה (18 באוגוסט 2016 )
שני ויהל טיילו בגאורגיה:
הודות למשא למסע, יצאנו לגאורגיה עם תיקים לזכרם של ערן אלון ואגם לוריא. אגם נהרג באסון ששמעתי עליו כשהייתי בניו זילנד (2014) מחברים ישראלים שהיו בנפאל כשהאסון קרה.
במיזם משא למסע אין קאצ׳, אוסף של אנשים שרוצים להנציח את המשפחה והחברים שלהם, בצורה הכי טובה שיש : לאפשר לאנשים אחרים לעשות את מה שהאהובים שלהם אהבו לעשות הכי הרבה.
הדבר הכי יפה הוא שזה תפס אותי לא מוכן ועדיין גורם לי לעצור לרגע ולחשוב – איך אני מעביר את זה הלאה…
תודה.
לבנת כהן ודאשה ברודצקי בהכנה וטיול הישרדות (5 באוגוסט 2016)
אחרי הכנה וטיול של הישרדות טיול לא פשוט אפשר לנשום לרווחה ולהסתכל אחורה על הדרך שעשינו ועל המרחק העצום שעברו בין אם פיזי ובין אם בנפש ובחוזק הנפשי והעוצמה הענקית והגאווה האין סופית.
בתמונה למטה אנחנו ביום הראשון של ההכנה ולמעלה אנחנו בפסגת החרמון בסוף הקורס עם כל הגאווה של סיום הקורס הקשה ומלא ההפתעות שעברנו אך הגאוה היא כפולה כאלה לקחנו תיקים מעמותת משא למסע וכשהלכנו לאורך כל הדרך גם הנצחנו את אגם לוריא וגיא בן זאב.
גיא היה טייל כבר מגיל צעיר השתתף בחוגי סיירות ואהב לטייל בדומה אלינו למשצים הדוגלים באהבת הארץ והכרתה דרך הרגלים.
ואגם היה בנוסף לאהבתו לטיולים היה דבקות במטרה והתמדה ועמידה על דעתו בדומה למשצים המפתחים מנהיגות צריכה הדורשת התמדה ורצון עז ופעילות רבה למען המטרה.
שניהם מייצגים צדדים במשצים ואנחנו שמחות שיצא לנו לעשות את המחווה הקטנה הזאת וללכת עם תיק לזכרם כשהם מתו בטיולים ברחבי העולם – הדברים שהם אהבו לעשות.
אליענה בהודו (12 ביוני 2016 )
אחרי שהגשמתי את החלום ועשיתי את שביל ישראל (עם תיק ממשא למסע), עברתי לירושלים והתחלתי לעבוד אבל לא עזב אותי הרצון לנסוע לטייל במזרח. החלטתי לנצל את חופש פסח הקצר שהיה לי ולצאת לטייל, רק קפיצה קטנה- לשבועיים בהודו. עם ההחלטה הזו עלתה שוב ההתלבטות אם לקנות תיק.
בסופו של דבר החלטתי כמו בפעם הקודמת להשאיל תיק מ'משא למסע', בדיוק כמו בפעם הקודמת אודליה הייתה מקסימה, אדיבה ועם נכונות מופלאה למרות ההתרעה הקצרה. התיק היה אותו התיק- איכותי ונוח אבל לזכר מטייל אחר ככה שזכיתי להכיר עוד אדם, את אגם לוריא.
תודה על העזרה הגדולה ויותר מזה על הזכות להוסיף משמעות נוספת לטיולים שלי.
בהערכה רבה, אליענה
טליה בשביל ישראל (2 ביוני 2016)
לפני כשלושה חודשים יצאתי לשביל ישראל ובהמשך טיילתי ברובו הגדול של שביל הגולן. במהלך המסע נחשפתי ליופיה של מדינתנו ולטוב ליבם של האנשים בה.
ל'משא למסע' הגעתי ממש במקרה ואני פשוט מלאת התפעלות והכרת תודה על כל פועלכם ועזרתכם! באדיבות ובסבלנות אין קץ עזרתם לי לבחור את התרמיל שיתאים למסע שלי (כמו שאתם מבינים, התיק הוא הבחירה הכי חשובה לפני שיוצאים למסע שכזה…) ולמצוא את הדרך הנוחה ביותר להעביר/להחזיר את התיק.
בנוסף, תודה על ההזדמנות להכיר את אגם לוריא ולהנציח אותו.
אוריה בטיול מים אל ים (2 במאי 2016 )
משא למסע שלום.
שמי אוריה ובשבוע של חול המועד פסח עשיתי עם חברים טיול מים אל ים. הטיול נערך כשלושה ימים, והוקדש לאגם לוריא. הטיול התחיל מחוף אכזיב והסתיים בחוף גינוסר שבכנרת. סה"כ 3 ימים. זו הייתה פעם ראשונה שיצאתי למסע מהסוג הזה והיה מדהים. הנופים מדהימים ובכלל זו חוויה יוצאת מהכלל להכיר את הארץ דרך הרגליים 😉
תודה גדולה לארגון "משא למסע" שבזכותם יכולתי לבצע את הטיול בצורה מתאימה ומהנה.
טל ומוטי בשביל הגולן (9 באפריל 2016 )
טיול חפשש של 4 פאראמדיקים צבאיים בשביל הגולן , תודה רבה לעמותת משא למסע המדהימה שנתנו לנו תיקים נהדרים ועשו לנו טיול חפשש אדיר!
תרמיל אחד של אגם לוריא ותרמיל של נדב שהם.
מור מזרחי באתיופיה ( 4 במרץ 2016 )
אז גם תורי הגיע ויצאתי לטיול הראשון שלי מחוץ לגבולות המדינה. ההחלטה לבחור בתיק טיולים (לא פחות טוב מאחד שרובנו קונים במיטב כספינו) מטעם העמותה ״משא למסע״, נראית היום כהחלטה הטובה ביותר שביצעתי למען הטיול!
התיק נתרם לזכר אגם לוריא ז״ל, שנהרג ביום סופת השלגים הנוראה ברכס האנפורנה, במהלך הטיול הגדול עליו חלם כל כך ובזכותו כעת מטיילים אחרים יוכלו להנות משלל תיקים שרק מחכים להם.
כפי שכבר הבנתם, אני יותר ממליצה לכל מי שמתכנן לעשות את טיול חייו שלפני/אחרי צבא או סתם בשביל הכייף ומחפש תיק… לא להסס ולפנות אל העמותה הזו.
מה יותר טוב מלקבל את מבוקשך ועל הדרך לעשות מעשה טוב למען האחר?
תודה ל״משא למסע״ אשר בזכותם כל הטיול הזה היה נראה אחר וכעת קיבל משמעות גדולה ועצומה עוד יותר עבורי
*בתמונה- הר הגעש הפעיל במדבר הדנאקיל שבאתיופיה.
עדי שנפיק באיים הפיליפינים (22 בפברואר 2016 )
מטייל כבר חודש בנופים של האיים הפיליפינים אותם לא זכית לראות,
שבוע הבא אטוס לויאטנם ואטייל באותם שבילים בהם טיילת.
לטייל עם תיק שנתרם לזכרך..עדיין לא נתפס…
לספר את הסיפור לכל ישראלי המתעניין בך ממלא אותי במחשבות וגעגוע.
אליענה בשביל ישראל (10 ינואר 2016 )
שלום. קוראים לי אליענה. בקיץ האחרון אחרי שסיימתי ללמוד את התואר הראשון שלי החלטתי להגשים חלום ולצאת לשביל ישראל. כבר בימים הראשונים בשביל הבנתי שעם התיק שהשגתי אני לא אוכל להמשיך לטייל כי הוא היה לי נורא לא נוח. נזכרתי שחברה סיפרה לי על מיזם 'משא למסע' ויצרתי קשר עם אודליה שבשיחת הטלפון הייתה כ"כ נעימה ואדיבה. ביקשתי מההורים שלי שכשהם באים לבקר אותי בכינרת שיביאו איתם את התיק. הם הגיעו עם שני תיקים(!!) כדי שאוכל לבדוק איזה מבניהם יותר מתאים לי. בחרתי באחד מהם ומיד הרגשתי את ההבדל לעומת התיק שיצאתי איתו, פתאום נהיה לי הבה יותר קל ונוח. התיק שקיבלתי היה ממש חדש ואיכותי ושינה בצורה משמעותית את חווית ההליכה עם סחיבת המשקל הרב (16 ק"ג!!). במשך החודשיים בהם טיילתי עם התיק חשבתי המון על הצעירים שנהרגו בזמן שעשו את הדבר שאני הכי אוהבת- לטייל בעולם. ההליכה עם התיק העניקה למסע שלי משמעות נוספת- הרגשתי שאני הולכת כדי להמשיך את המסעות שהם לא השלימו. אגם לוריא שנהרג בסופת השלגים בנפאל ושעם התיק לזכרו הלכתי ליווה אותי ברוחו וכמוהו ליוו אותי גם חברתי הדס בן שושן שנהרגה במפולת סלעים בהודו ואור אסרף שנהרג בנפאל ושאת חברתו פגשנו בשביל. הם ועוד רבים וטובים היוו השראה להמשך ההליכה גם בזמנים מאתגרים פיזית ונפשית, ויש הרבה כאלה בשביל..
אז תודה רבה אודליה ואורי על עוד שיעור בנתינה ללא ציפייה לקבלת תמורה ובסבר פנים כ"כ יפות. מעריכה מאוד, אליענה, שביל ישראל חשוון-כסלו התשע"ו.