פנימיית אשבל

לפני מספר שבועות נתקלנו בפוסט שפורסם בעמוד הפייסבוק של אגודת מדריכי הטיולים. בפוסט ביקש עמרי מקיבוץ אשבל עזרה בגיוס תרמילים למסע של חניכי הפנימייה שבקיבוץ. התקשרתי למנהלת הפנימיה ותוך כדי השיחה נכנס לה מייל שבו מישהו כתב לה – תיפני למשא למסע. זה היה מגניב. 
מסתבר שהפנימייה באשבל וקיבוץ אשבל באופן כללי זה פלא חלוצי-חינוכי מודרני. 
85 חברי קיבוץ אשבל בחרו לעסוק בחינוך. לשם כך הם הקימו את הקיבוץ בשנת 97. הם לוקחים את זה מאוד ברצינות. רבים מהם בוגרי תואר בחינוך ובפועל על בסיס קבוע הם באים במגע חינוכי עם כ- 4,000 בני נוער, במסגרות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי. 
מצאנו באתר של הסתדרות המורים כתבה עליהם ובה ראיון עם חניך הפנימייה, אנחנו במשא למסע ממש שמחים לעזור לכזה מפעל חינוכי:
אבי (שם בדוי) היה בן שנתיים וחצי כשעלתה משפחתו מאתיופיה. מיד עם העלייה נשלחה המשפחה לאתר קרוואנים, משם עברה לעיירת פיתוח דרומית, ובסופו של דבר התמקמה ביישוב במרכז הארץ. במהלך המעברים הללו היטלטל אבי, היום בן 15, בין מסגרות שונות, כשהוא מתקשה למצוא בהן את מקומו, ולא פחות מזה, להתאקלם בין חבריו ובני גילו. לאחר שנואשו ממנו הוריו, נשלח לפנימייה חקלאית, אולם גם שם רב עם המדריכים וסולק.
רגע לפני שייפלט סופית ממערכת החינוך, פנה אבי לעליית הנוער וביקש לצאת שוב מהבית, הפעם רחוק מהבית, "למקום שאף אחד לא מכיר אותי". בעליית הנוער החליטו לשלוח את אבי ל"בית הנוער" שבקיבוץ אשבל. לפני חמישה חודשים הגיע לשם, ומאז, הוא אומר, הוא אדם אחר. "עד שבאתי לכאן חיפשתי תמיד צרות, התחצפתי והרבצתי בכל הזדמנות. גם כשהגעתי לאשבל לא התלהבתי. חשבתי שזה מקום משונה, שכולם פה חנונים. אבל הם התייחסו אלי מאוד יפה, גילו המון הבנה לקשיים שלי ודי מהר החלטתי, שאם אני רוצה שיהיה לי עתיד, אני חייב להישאר. היום אני רגוע, מדבר בשקט ובנימוס, והציונים שלי נעים בין 90 ל- 100. פשוט התחלתי ללמוד".