תמר נתן (15.04.75-02.05.96)

תמר נולדה וגדלה בירושלים. היתה פעילה בצופים הדתיים בשבט "משואות".
סיימה תיכון "פלך" ושירתה כמש"קית הוראה בחוות השומר, שם עבדה עם 
"נערי רפול". תמר אהבה מאוד לטייל בארץ. היא עשתה זאת במסגרת
חוגי סיירות ובכל מסגרת אחרת שאפשרה זאת. אחרי השירות הצבאי 
היא חלמה לטייל בדרום אמריקה והגשימה את חלומה. במשך כשלושה 
חודשים היא הספיקה להיות בקרנבל בברזיל, ובאתרי התרמילאים בארגנטינה 
ובצילה. בתחנתה האחרונה בבוליביה היא נהרגה בתאונת דרכים בעת ירידתה 
מאוטובוס על גדות אגם הטיטיקאקה. תמר השאירה במותה הורים, שני אחים 
והרבה חברות וחברים אוהבים. חבריה וחוגי סיירות בשיתוף קק"ל ורשות העתיקות עבדו 
והכשירו ב-1997 מעין על שמה הנקרא "עין תמר" ביער עמינדב ליד ירושלים והוא נכלל בשביל 
המעיינות שהוא חלק משביל ישראל.

מרב פוקס (25 לאוקטובר 2018):

שלום כולם😊 
בתחילת אוקטובר יצאתי עם שתי חברות לטיול בפירנאים בספרד, טיול רציני לקראת תחילת התואר והכניסה לחיים האמתיים. התכוננו לקראתו חודשים רבים לפני ותכננו הכול כל כך מדוייק, עד לרמת המי מביאה מקלף (בכל זאת 3 דתיות בארץ זרה). עד מהרה גילינו שתכנונים לבד ומציאות לבד. כשהגענו לברצלונה נדהמנו לגלות שיש תחזית של שלג באזור שתכננו לטייל והיינו צריכים לשנות את כל התוכניות שלנו במהירות ולמצוא מסלולי טיול אלטרנטיביים.
עוד משהו שלא תכננתי ובסוף קרה זה להכיר את העמותה הנפלאה של משא למסע. שבוע לפני הטיול מצאתי את עצמי בלי תרמיל. במקום להתייאש ולהוציא כסף רב, שאלתי מסביבי אנשים מה אני יכולה לעשות והפנו אותי לעמותה הזו. במהרה העמותה הפנתה אותי ליעל נתן, אמא של תמר נתן שנהרגה בטיול בבוליביה. יעל קיבלה אותי בשמחה לביתה וסיפרה לי מעט על תמר. משמיעה וקריאה על חייה של תמר הרגשתי קשר מיוחד אליה, בתור אחת שנולדה בשנה שבה היא נהרגה, וקיבלתי השראה ממנה לחלום בגדול ולטייל כמה שיותר בכל הזדמנות שמתאפשרת.
בסופו של דבר אני שמחה על הטיול שיצא לי ואני שמחה שבזכות הטיול יצא לי להיקשר מעט לסיפור של תמר ולקחת חלק ביוזמה הנהדרת הזאת.

שרה מאיר (20 לספטמבר 2018):
חמישה שבועות טיילתי בתאילנד כשאיתי תרמיל מיוחד שקיבלתי מעמותת "משא למסע". מדובר בעמותה שמשאילה תיקים (ראוי לציין איכותיים ושמורים) למטיילים לזכר מטיילים שנהרגו ובכך מנציחה אותם. התיק שקיבלתי היה לזכרה של "תמר נתן" ז"ל עליה זכיתי לשמוע מאמה. תמר גדלה בירושלים ומאז ומתמיד אהבה לטייל. היא הייתה בחוגי סיירות, בצופים הדתיים ושירתה בצבא כמש"קית הוראה. אחרי השירות הצבאי חלמה לטייל בדרום אמריקה וכך עשתה. אחרי שהייתה בברזיל, בארגנטינה ובצ'ילה נהרגה בתחנתה האחרונה בבוליביה בתאונת דרכים. תמר הלכה איתי בטיול, סיפרתי עליה ועל העמותה בעונג שבת בבית חבד ועם מטיילים שיצא לי להיפגש. יש לזכרה מעיין בעמק המעיינות שביער עמינדב בשם "עין תמר". ביקרתי בו לפני הטיול ואני ממליצה גם לכם לקפוץ לביקור, מדובר באחלה מעיין!

תמר ולד כתבה לנו (16 ליולי 2018):

רגע לפני הטיסה לטיול בויטנאם וקמבודיה+ קפיצונת לתאילנד, נתקלתי בפרויקט מקסים "משא למסע" שמטרתו השכרת מוצ'ילות לזכרם של מטיילים.
אז נכנסתי לפרויקט וקיבלתי תיק לזכרה של תמר נתן.
שמחתי על האפשרות להפיץ את סיפורה כשדוברי עברית (וגם כאלה שלא) שאלו אודות השם שמחובר למוצ'ילה.
המוצ'ילה הייתה כמו אנדרטה נודדת לזכרה של תמר. יחד איתה ראינו את הנופים היפים של ויטנאם, את המאכלים המשונים של קמבודיה, את הילדים המתוקים והשובבים שהסתובבו לנו בין הרגלים,את האקסטרים, את התיירים מכל העולם.
תמר נפטרה בתאונה בבוליביה שנה לפני שנולדתי (אולי כך השם שלי קיבל משמעות נוספת).
היא השאירה אחריה הורים ושני אחים.
תמר אהבה לטייל בארץ וחבריה בנו לזכרה מעיין ליד ירושלים שנקרא "עין תמר" אני מבטיחה שאקפוץ לבקר שם.

שירין והילה (10 ליולי 2018):

יום בהיר אחר החלטנו: יאללה, הודו. בעוד שבועיים מהיום.
כי כל אחד צריך לספוג קצת הודו בחיים.
ובתוך כל התוהו של הארגונים, דבר אחד היה לנו ברור: את התיקים לוקחים ממשא למסע.
נפגשנו עם יעל, האמא המקסימה של תמר ז"ל שנהרגה בטיול שלה בבוליביה בתאונת אוטובוס, 
בסלון משפחת נתן, ספגנו קצת ערכים מהמשפחה של תמר. בניהם; נעם, דרך ארץ והרבה רצון לחוות ולגלות עולם.
זכינו לקחת איתנו למסע גם את התרמיל לזכר שירה דבוש ז"ל, רופאה צעירה והרפתקנית שנהרגה במהלך טיול בנפאל.
עם התחושה המשמעותית הזאת, ארזנו מלא במבה במוצ'ילה -וטסנו.
תודה על הערך הכל כך חשוב שהוספתם לנו לטיול, הרגשנו שאנחנו נושאות איתנו עוד 2 חברות, שכמונו רואות את הודו המדהימה ונחשפות לתרבות המיוחדת הזאת.
שירין והילה 

ליאור רון (1 למאי 2018):
לפני כחודשיים התחיל מסע ירח הדבש שלנו בניו זילנד ונפלה בחלקי הזכות לקחת איתי משא משמעותי. התיק של תמר נתן היה הרבה יותר מתיק שמטרתו לשאת את חפציי ממקום למקום, הוא נשא הרבה חוויות, שלה ושלי.

אומרים שפרפרים הם סמל לנשמה, אני לא אדם רוחני במיוחד אבל המון פרפרים ליווי אותי לאורך הדרך. הם עפו איתי לאורך השבילים והנופים, ברגעי אושר וקושי וכך הרגשתי שתמר מלווה אותי לכל אורכה של ניו זילנד.

זוהי זכות גדולה לטייל עם תיק הנושא את שמה של תמר בקצה השני של העולם. תודה רבה למשא למסע על פרויקט הנצחה מרגש והזכות לקחת בו חלק.

ענת שחם סובב מון בלאן (יולי 2017):
היי לכולם. אמש חזרתי עם שני בניי מטרק סביב המונט בלאן. על גבינו נשאנו במשך עשרה ימים את התרמילים שהשאלנו מהעמותה "משא למסע" . לעמותה התוודעתי כבר לפני שנתיים, כאשר בניי יצאו לתור את הארץ במסגרת שביל הגולן ובני הצעיר נשא בגאווה על גבו את התרמיל על שמו של אור אסרף . הפעם קבלנו את התרמילים שנרכשו על ידי משפחותיהם של תמר נתן (1975-1996) וגיא בן זאב (1980-2003). שני הצעירים אהבו מאוד לטייל בארץ ובחו"ל והשתתפו כבר בצעירותם בחוגי סיירות. גיא ותמר שנהרגו בתחילתו של העשור השלישי לחייהם, היו מלח הארץ ומצאו את מותם במהלך הטיול הגדול שעשו לאחר הצבא בדרום אמריקה. 
כבר בשדה התעופה בישראל, "תפסה" את עיניהם של נוסעים רבים התווית שעל התרמיל – "משא למסע" . רבים פנו ושאלו אודותיה. בגאווה רבה סיפר בני על העמותה ועל מטרותיה. כמו כן סיפר את סיפור חייהם של תמר וגיא שמצאו את מותם תוך כדי טיול. גם במהלך הטרק פנו אלי מספר מטיילים ושאלו על התווית המוטבעת על גבי התרמיל. שמחתי שניתנה לי ההזדמנות להוציא את הדף עם תמונותיהם ולספר את סיפורם של הנערים ואת עבודתה המקודשת של העמותה.
הטרק שלנו סביב המונט בלאן נמשך עשרה ימים. עשרה ימים בהם היינו בניי ואני יחדיו, חווינו חוויות רבות ומעצימות. כאמא חשתי גאווה גדולה, סיפוק ואושר רב להלך כשלצדי שני בניי, חזקים ובטוחים בעצמם, נהנים מהמסע , נהנים מהדרך. למרות קשיי הדרך התמלא ליבי בהרבה אהבה וכוח. לאורך המסלול חשבתי על ההורים של תמר וגיא שלא יזכו לחוות את החוויה שלי. אך בליבי ידעתי כי בעצם נשיאתי את תרמילם, רוחם חווה את החוויה. 
ברצוננו להודות לאורי ואודליה על העזרה במציאת התרמיל, הייעוץ המקצועי בבחירתו ועל פועלם בעמותה החשובה כל כך. "ישר כוח" . ענת, עומר ועמית שחם.

מיכל גוברמן (דצמבר 2017):
בין כל האנשים שהכרתי בטיול, יש מישהי שמלווה אותי לכל מקום. הבחורה הזו היא תמר נתן ז"ל, שעם המוצ'ילה שקיבלתי לזכרה הגענו לויאטנם, קמבודיה, לאוס ותאילנד. תמר נהרגה בשנת 96 בתאונת דרכים בבוליביה ושם הטיול שלה נקטע. וכך, בזכות פרוייקט מדהים שנקרא משא למסע, 22 שנה אחרי, הסיפור על תמר ממשיך לעשות את דרכו בכל העולם ולתת משמעות נוספת לטיולים של אחרים.

שרית ביילי (נובמבר 2017):
חזרתי מטיול טרקים קצר בנפאל והיה לי הזכות להשאיל את המוצ'ילה המנציחה את זכרו של אגם לוריא ז"ל. את התיק אספתי מביתה של יעל נתן המקסימה, אמה של תמר נתן ז"ל. המחשבות על אגם ותמר ועוד רבים וטובים ליוו אותי בעת ההליכה בטרק, עם התיק (האיכותי ונוח!) על הגב, ברגעים של נופים עוצרי נשימה ובעת רגעים של מאמץ פיזי קשה. חשבתי על כל הסיפורים שקראתי באתר שלכם לזכרם של דמויות מעוררות השראה אלו ושאבתי מהם כוחות ואנרגיה. 
תודה לכם "משא למסע" ולמשפחות היקרות על פרויקט הנצחה משמעותי ומרגש.

אורפז ויסמן בשביל ישראל (אפריל 2017)

לפני כמעט חודש יצאתי לשביל ישראל. הייתי בלא מעט תדרוכים והרצאות לקראת השביל ובכולם היה משפט אחד שחזר על עצמו – תכירו ארץ ישראל אחרת. אז אחרי חודש על השביל, מעבר לנופים המדהימים שהכרתי וראיתי, הכרתי באמת ארץ ישראל אחרת. אנשים טובי לב, תרבויות חדשות שקיימות בארץ ואנשים שנותנים למען הקהילה. התנדבתי בנאות סמדר ובצוקים בבניית בקתת שביליסטים והתוודתי לגלות אנשים עם לב רחב. כמו כן, נפצעתי במהלך השביל וגילתי אילו אנשים מדהימים מתנדבים ביחידות החילוץ וההצלה. אבל כל הטיול הזה לא היה קורה ללא עזרתם המיוחדת של פרוייקט "משא למסע" פרוייקט מיוחד במינו של עוד אנשים טובי לב שתורמים תיקים לזכר אהוביהם אשר נהרגו בטיולים. אני מטיילת עם התיק של תמר נתן, עד לפני שבוע השביל עבר דרך עין תמר שזהו מעיין לזכרה אך לצערי לאחרונה השביל שונה. אני גאה להיות שותפה לפרוייקט ולהנציח את תמר נתן ומטיילים נוספים שלצערי דרכם נקטעה באמצע טיול. יהי זכרם ברוך.

כרמית בהודו (אוקטובר 2017):
לטיול שלי בהודו הוספתי משמעות מיוחדת, בזכותו של ארגון ״משא למסע״, שמשאיל למטיילים תרמילים שנתרמו על ידי משפחות מטיילים ישראלים שנהרגו במהלך הטיול שלהם בחו״ל. השאלתי תרמיל לזכרה של תמר נתן ז״ל, שליוותה אותי במחשבות לאורך הטיול, ומצאתי המון נקודות חיבור והזדהות. צעירה ירושלמית שאהבה לטייל והגשימה חלום לטייל בדרום אמריקה 3 חודשים, כעשור לפניי, ונהרגה במהלך הטיול. קצת על תמר:

תמר נולדה וגדלה בירושלים. היתה פעילה בצופים הדתיים בשבט "משואות".
סיימה תיכון "פלך" ושירתה כמש"קית הוראה בחוות השומר, שם עבדה עם "נערי רפול". תמר אהבה מאוד לטייל בארץ. היא עשתה זאת במסגרת חוגי סיירות ובכל מסגרת אחרת שאפשרה זאת. אחרי השירות הצבאי היא חלמה לטייל בדרום אמריקה והגשימה את חלומה. במשך כשלושה חודשים היא הספיקה להיות בקרנבל בברזיל, ובאתרי התרמילאים בארגנטינה ובצ'ילה. בתחנתה האחרונה בבוליביה היא נהרגה בתאונת דרכים בעת ירידתה מאוטובוס על גדות אגם הטיטיקאקה. תמר השאירה במותה הורים, שני אחים והרבה חברות וחברים אוהבים. חבריה וחוגי סיירות בשיתוף קק"ל ורשות העתיקות עבדו והכשירו ב-1997 מעין על שמה הנקרא "עין תמר" ביער עמינדב ליד ירושלים והוא נכלל בשביל המעיינות שהוא חלק משביל ישראל.

אורי ממשא למסע (אפריל 2017)

לפני מספר שבועות השאילו מאתנו שני חבר'ה מקסימים תרמילים לשביל ישראל. אחד התרמילים הוא תרמיל לזכרה של תמר נתן. הם חיכו להגיע לשביל המעיינות ליד ירושלים כדי להצטלם עם התרמיל בעין תמר, מעין הנקרא על שמה של תמר. בעיית ברכיים גרמה להם לקחת פסק זמן מהשביל ולא היה ברור אם יחזרו לעשות אותו. בסופו של דבר הם חזרו וכרגע הם הולכים על השביל מדרום לצפון. בעוד אנחנו מחכים לתמונה מעין תמר מסתבר שממש עכשיו שינו את מתווה השביל והוא כבר לא עובר בעין תמר ולכן לא ברור אם יגיעו לשם או לא.
זו הסיבה שהשבוע במהלך כנס חנוכה של המש"צים (אני מורה של"ח) לקחתי איתי תרמיל של משא למסע. כשהגענו לעין תמר סיפרתי להם על משא למסע והקראתי להם את מה שכתבה אמא של תמר וכך הנצחנו את תמר ואף דיברנו על יזמות חברתית.
הקישור לטקסט ולתמונה של תמר נמצא כאן, והתמונות מעין תמר