ערן אלון (25.10.75-10.03.00)

ערן אלון – שנים חשבנו איך להנציח אדם כמו ערן. זה לא הרפה במשך 12 שנים עד שפתאום הדברים התחברו: מצד אחד שני תלמידים שסיימו תיכון וחיפשו תרמילים לשביל ישראל ומהצד השני התרמילים הישנים של ערן ששכבו בארון בבית הוריו. וכך זה התחיל… 
בחרנו לא להטמיע את שמו של ערן במיזם על מנת להשאיר את המיזם פתוח למשפחות אחרות שיהיו מעוניינות להנציח את זכר יקיריהם. רצינו לאפשר, בשמו של ערן, לעזור למשפחות אחרות, כך האמנו שערן היה רוצה. שמו של ערן מונצח רק בראשי התיבות של הסלוגן – עזרה, רוח, נתינה. ואכן זו רוח המיזם. 
 
כתב דויד, חברו מגרעין הנח"ל:  
כשאני וערן הכרנו בגיל 17, היה נראה הסיכוי שנהיה חברים נמוך.
אני צמחוני, ערן קרניבור שצד את האוכל שלו בעצמו…(כן, קראתם נכון)
אני פציפיסט, ערן מורעל צבא
אני שמאלני חולמני, ערן מפוקח ומציאותי
בקיצור, זה לא היה נראה מבטיח.
אבל בניגוד מוחלט לנתונים היבשים, הפכנו לחברים טובים מאוד.
ערן אתגר כל מחשבה, אמונה או הסתכלות בדרך המיוחדת רק לו. 
הוא ידע גם להקשיב ולשאול, ותמיד הכל עם מלא צחוקים ועיניים בורקות.
לאט לאט התקרבנו עוד ולמדתי להכיר עוד צדדים בערן. את האהבה שלו לאמנות, צילום, אהבה גדולה לאנשים ורגישות אין סופית.
את הטיול לפני הצבא עשינו יחד, טיול רגוע, איטליה ויוון, טיול שכולו היה צבוע בצבעים שכל כך ייחודיים לערן.
מעל המפגש האישי ביננו, ערן פשוט הפך את העולם למקום מגוון, מופרע, מרתק ומעניין יותר. 
בין אם זה דרך שיחה או מסע לילי לצוד חזיר עם חץ וקשת, בין אם זה סיור במוזיאון או טיול רגלי באמצע הלילה בספארי ברמת גן, העולם עם ערן היה פשוט טוב יותר.
 
כתב אורי, חברו לטיול בדרום אמריקה:
ערן אלון השאיר משהו אחריו אצל כל אחד מאתנו. הייתה בו סקרנות אין סופית, יצר הרפתקנות, חוש הומור, חוכמה ועוד המון דברים. השהייה במחיצתו הפכה את החיים להרבה יותר מעניינים, הרפתקנים, מצחיקים …
כשערן נהרג חשבנו כולנו, שזהו, מה שהיה הוא לא מה שיהיה. יהיה לנו מאוד קשה לצאת מהשגרה ולמצוא מישהו שייקח אותנו למקום אחר כמו שערן היה לוקח אותנו. לי אישית, האבל היה מאוד קשה. מאוד אהבתי אותו למרות ההיכרות הקצרה יחסית. למרות הזמן הרב שעבר מאז שערן נהרג, אני כל פעם מוצא את עצמי משתמש בביטויים שלו ומספר סיפורים שקרו לי בזמן שהיינו ביחד. אלו הסיפורים הטובים ביותר שיש לי לספר. היכולת שלו להתחבר לאנשים או ליתר דיוק הרצון שלהם להתחבר אליו זימנו לי אין ספור היכרויות, חוויות והרפתקאות שיכולים למלא חיים שלמים.
לערן היו חברים מכל מיני מקומות. היו את הבני גרעין, חברים מבית הספר, חברים מהטיול לדרום אמריקה, חברים מהצבא ועוד מפה ומשם. לא היכרנו אחד את השני לפני שנהרג, אבל כולנו חלקנו את אותה הרגשה. החמצה, אהבה, והרגשת תודה על הזמן שערן חלק אתנו שבו הרגשנו את הדופק האמיתי של החיים.
כמובן שאין מה להשוות כאב של חברים לכאב של בני משפחה, בעיקר של ההורים. חיה, אמא של ערן, איבדה לא רק בן אלא חבר קרוב שאתו בישלה, צחקה וחלקה חוויות. פנחס, אביו, לא עמד בצער ולאחר מספר שנים נפטר.

הרצון להנציח את ערן גם 12 שנים לאחר מותו, לא הניח לחברים ובסופו של דבר צץ הרעיון של המיזם הזה – משא למסע. אנחנו מקווים שכך יישאר לנצח משהו מהניצוץ של ערן, מהברק בעיניים, מהחיוך הממזרי, מהחוכמה שבמוצא פיו ומהדרך ההרפתקנית שלו לחיות.
 

אורי

africa

עם ערן בבוליביה

בחזרה מהמדידי

שני המסגרים הבוליביינים לא הבינו מה אנחנו רוצים.

צלצל, הסברנו להם, זהו מוט ברזל עם ראש שפיץ משולש, כמו בספר של מובי דיק בצייד לויתנים

"אבל למה אתם צריכים את זה ? " הם לא ירדו לסוף דעתנו.

"לצוד"

כאן הם כבר לא ידעו אם לצחוק או לאבד את הסבלנות אלינו.

"אנחנו חיים בג'ונגל הזה 60 שנה, אף פעם לא ראינו מישהו צד עם צלצל"

העניינים מסתבכים

רכישת רובה הצייד וציוד דייג היו הרכישות הסקסיות יותר, אבל היינו צריכים לדאוג לא רק להשיג אוכל, אלא גם לדרך בה נמנע מאסונות. 
יוסי גינזבורג נפל מהרפסודה שלו ללא מנצ'טה ולכן לא היה יכול לפלס לעצמו דרך בג'ונגל, זה אחד הגורמים שעיכבו אותו. החלטנו שהמצ'טות יהיו עלינו בכל רגע נתון על הרפסודה לכן הלכנו לחייט והוא תפר לנו נדנים למצ'טות. 
מצ'טות היו דבר אחד, סכינים קטנים היו סיפור אחר. החבר'ה המקומיים אמרו לנו שיש מספר סכנות שכדאי לקחת בחשבון. הראשונה שבהם, אך הנדירה, היא האנקונדה. נחש האנקונדה יכול לשחות בנהר, לזהות בעל חיים או במקרה שלנו בני אדם, להתלפף סביבו ולמשוך אותו למטה. במקרה הזה המנצ'טה לא תעזור מכיוון שלא נוכל לשלוף אותה ואין לה להב חד. לכן הם יעצו לנו לקחת סכין קטנה שתהיה גם כן כל הזמן עלינו, כך, אם נגיע למצב כזה, האדם המותקף יוכל לנסות לשלוף סכין ולדקור את הנחש. אז תפרנו גם נדן לסכין.

צייד וחישובים מתמטיים 

בערב השני על הנהר היינו מהורהרים משהו. התקלות במהלך השייט לא היו נעימות ואם הייתה לנו אפשרות להזמין מסוק שיחזיר אותנו מכאן אולי היינו עושים את זה. אבל האפשרות לא הייתה קיימת. ערן החליט להרים את המורל ולהזכיר לנו לשם מה הגענו עד לכאן. הוא לקח את הרובה ויצא לג'ונגל. לאף אחד לה היה כוח להצטרף אליו , ישבנו מסביב למדורה עד שנשמעה ירייה שפילחה את השקט שמאפיין כל כך את הג'ונגל. 

"ערן, ערן" צעקנו כולנו. לא הייתה תשובה. "ערן, תענה לנו, לעזאזל" הייתה דממה ארוכה עד שדמותו של ערן הופיעה מבין העצים כשעל כתפיו מונחת איזו שהיא חיה. "הבאתי לכם מתנה" ערן התמוגג גם מהתנין שצד וגם מכך שמתח אותנו. השימוש העיקרי בתנין מת הוא חומר גלם לארנקים ומגפיים. אבל איך הופכים אותו למזון ? די מהר גילינו שהזנב הוא מקור הבשר העיקרי ואם בא לנשנש קצת עצמות, אז אפשר גם לאכול קצת בשר ברגליים. הפשטנו את התנין מעורו וחילקנו סיכונים, חלק יתבשל בסיר וחלק כשיפודים על האש.

האם לחצות קו אדום, ולאכול קוף?

לילה קשה עבר על כוחותינו במדידי. הבוקר שבא אחריו סימן את התחתית אליה הגענו. במשך שמונת הימים האחרונים עשינו פחות מרבע מהמסע, ויש לנו עוד חודש אם לא יקרה נס. לגבי אוכל – אם נס פח השמן מבית המקדש לא ישחזר את עצמו בגרסת עדכנית לשק האורז שלנו, יש לנו אוכל לעוד ארבעה-חמישה ימים. ולסיום חסרה לנו רפסודה שנסחפה עם הזרם בלילה ועכשיו אנחנו נמצאים במקום בו אין ולו עץ בלסה אחד. ועל זה נאמר "מעולם מצבנו לא היה טוב יותר" (שר הבטחון, משה דיין, מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים).

כבר בלילה התחלנו להפנים שאחת מהדרכים להמשיך להתקדם במסע היא ששניים מאיתנו ישחו בנהר בעקבות הרפסודה. קמנו בבוקר ואחרי שסרקנו את השטח ולא מצאנו עצי בלסה מתאימים, נועם וערן התנדבו להיות הראשונים ששוחים. הבנו, שבמקרה הטוב נמצא את הרפסודה מעבר לאחד מעיקולי הנהר ובמקרה הרע נשחה כמה שבועות.

סוף המסע

"איך אתם מעדיפים אותם? על האש או בתוך תבשיל? "שאלו אותנו החברים החדשים שלנו.
הם כמובן דיברו על הקופים שצדו. 
"לא משנה לנו" הריח של הבשר האדום, שהתחיל להיצלות, כבר הגיע לאף והטריף אותנו.
יותר משבועיים לא אכלנו לחם ובשר אמיתי. 
אין ספק שזה היה אחד הרגעים שזכורים לנו מהמסע. המפגש עם בני אדם, התקווה שהם הפיכו בנו כשהבטיחו לנו שיאספו אותנו כשיחזרו וארוחה משגעת על בסיס בשר קוף שטעמו כטעם בשר פרה שהיה כל כך חסר לנו.
לאחר הארוחה נפרדנו מהם וסימנו עוד וי בטיול שלנו, עכשיו היינו שבעים ורגועים.

שני לילות אחרי אותו מפגש, שיחקנו וויסט באוהל עד מאוחר. העובדה שלא ישנו הצילה אותנו מעוד חודש על הנהר. שמענו את המנוע שוב וזינקנו מהאוהלים בידיעה שרק יממה מפרידה בינינו לבין חזרה לציביליזציה. קפצנו על גדת הנהר בטירוף כדי שלא יפספסו אותנו וזהו, פרק הרפסודות על הנהר היה מאחורינו. הם חיכו שנארוז, ניפרד מהרפסודות בטקס חגיגי ונעלה על הקנו שלהם. המחשבות על לחם, מקלחת ופגישה עם מטיילים אחרים לא הפסיקו לרוץ בראש של כל אחד מאתנו.

קרא/י עוד

 

סרט הנצחה

חלק ראשון

חלק שני

חלק שליש

לצפייה בכתבה לחצו על התמונה

נטע ועמית (19 ליולי 2018):
לפני כחצי שנה אני ובת זוגתי החלטנו לצאת למסע של שלושה חודשים במטרה להכיר את הארץ דרך אנשים, שיחות ומפגשים אמיתיים. 160 משפחות הזמינו אותנו להתארח בביתם ואכן במשך שלושה חודשים רבות וטובות פתחו לנו בית ולב והכניסו אותנו פנימה למקום הכי שלהם. היה לנו מרגש בכל יום מחדש, להכיר אנשים אוהבי אדם ולצלול לשיחות עמוקות, לצחוק, לשחק עם הילדים, ולהכיר באמת, מקרוב. פרויקט נוסף שליווה אותנו היה "משא למסע" פרויקט מקסים שנפגשנו איתו והוא הלך איתנו כל הדרך, "משא למסע" מיזם הנצחה למטיילים שנהרגו, שעיקרו השאלת תרמילים למטיילים. אותנו ליוו נדב שהם וערן אלון שליוו אותנו לאורך המסע, כך שלמעשה מסעם לא תם. הפרויקט מיוחד וגם המארגנים שלו מדהימים ! ממליצים בחום ואהבה

אלון בויאנובר (15 ליולי 2018):

שמי אלון בויאנובר ובשבוע האחרון יצאתי להדריך קורס סיור וניווט במש״צים של מחוז דרום. הקורס מתמקד בעיקר בלמידה ובדרכים לנווט נכון ולהתמצא בשטח. חלק מהקורס היה לקחת את כל הציוד לשבוע על הגב ופה נכנס הפרוייקט משא למסע ששמעתי מאורי מלמד מורה לשל״ח. משא למסע הוא בעצם פרוייקט להנצחת אנשים שנהרגו בטיולים אבל במקביל זה מקל על אנשים שלא יכולים לקנות תיק או אפילו מתלבטים איזה תיק לקנות ויכולים להתנסות ולראות אם התיק נוח. אז התשובה היא שהתיקים של משא למסע נוחים ממש. נורא חשוב שהתיק שאתם לוקחים לטיולים יהיה נוח ובעל מערכת כתפיות נוחה להליכה ומשא למסע עושה את העבודה! בנוסף לזה שאתם מקבלים תיק לתקופה שאתם צריכים, אתם גם מנציחים בן אדם – במקרה שלי זה ערן אלון שהוא בעצם חבר טוב של אורי מלמד, ובנוסף לזה שקיבלתי את התיק שלו הייתי סקרן לדעת מה עומד מאחורי הסיפור, אז התחלתי לקרוא עליו באתר של משא למסע וגיליתי שהוא בן אדם מאוד מיוחד וחברותי ואם הייתי מכיר אותו כנראה שהייתי מתחבר אליו! ממליץ לכולם בחום!

חן הובר (9 ליולי 2018):
טיול לבולגריה
אז יצאנו לטיול אחים בשבעת האגמים בבולגריה. מקום עוצר נשימה, מסלולים מאתגרים, מזג האוויר לא תמיד נוח, מסלולים מטורפים, והרבה כייף ואהבה. 
לי אישית זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת לטרק ברמת קושי שכזו, תמיד חששתי מהעניין אבל אני מאמינה בלנסות הכל. אם לא תנסה איך תדע אם אתה אוהב או לא? 
אני יכולה לסכם ולהגיד שזו בהחלט החוויה הכי משמעותית שעברתי בזמן האחרון. חוויה מלמדת, מעצימה, מחזקת וכיפית. אין ספק שלצאת מאזור נוחות רק מראה לנו כמה גדולים אנחנו יכולים להיות, הרבה יותר ממה שחשבנו.
אני רוצה להגיד תודה למשא למסע שהשאילו לי את התיק לטיול,היה לי כבוד רב לטייל עם תרמיל של ערן אלון ולהנציח את זיכרו , התרמיל עזר לי מאד וטיילתי איתו בנוחות ובהנאה רבה.
תודה רבה

יובל דקל ממכינת נחשון (26 למרץ 2018):
שלום אני רוצה לנצל את במת הפוסט הזה ולתת זכות ענקית לפרויקט שיצא לי כבר, לקחת חלק בו בפעם השנייה. 
אני חניך במכינת נחשון שדרות, ובמהלך שנת המכינה אנו עוברים סדרת השרדות, סדרה בה אנו לומדים המון על עצמינו, חברינו לקבוצה ועל החיים שלנו בעקבות התמודדות אינטנסבית, של שטח וחיים עצמאיות בשטח בתוך חוליית קטנה. 
במסגרת הפרויקט זכינו להכיר את ערן אלון ונדב שוהם ולהנציח אותם וללוות אותנו בתהליך שעברנו בסדרה זו. 
ערן היה איש טבע וחובב שטח וטיולים בכל רמח איבריו, הרפתקן אמיץ וסקרן, אין ספק שבעיני הוא המלווה המתאים ביותר לסדרה כזו. לכן אגיד תודה לערן שליווה אותי המבלך הסדרה. 
האיש השני שליווה אותנו במהלך הסדרה הוא נדב שוהם. נדב נהרג בעת נסיון להציל מטיילים אחרים על רכס האנאפורנה בסופת השלג ב2014 בנפאל. לאורך הסדרה נדב הזכיר לנו כמה חשובה העזרה לאחר גם כשבלתי אפשרי ואהבת האחר. 
אגיד תודה למשפחות ולפרויקט במיוחד שנתנו לנו הזדמנות להכיר כך את ערן ונדב, ושעזרו לנו לעבור את הסדרה על הצד הטוב ביותר שלה.
שוב תודה ל משא למסע ומקווה שעוד אנשים ייחשפו אל הפרויקט הזה.

צפי רוזן במשלחת לפולין  (2 בדצמבר 2016):

צפי רוזן מדריכה משלחות לפולין:

הרבה מעגלים נסגרו לי במסע של תיכון העמק המערבי לפולין באוקטובר האחרון, אותו הדרכתי. במסע הזה היה יחד איתי 

תרמיל של עמותת משא למסע.

התרמיל היה לזכרו של ערן אלון וקיבלתי אותו מורד לוריא, אימו של אגם לוריא שמונצח במיזם. אגם הוא בוגר תיכון העמק המערבי וחלק ממשתתפי המסע הכירו אותו. את התרמיל מילאתי בעדויות שואה, בפיסות היסטוריה, בשאלות הגדולות המלוות את המילה שואה היום, עם המבט למחר, וכן בדף מיומנה של תמר אריאל.

תמר אריאל נהרגה באותה סופה נוראית בנפאל בה נהרג גם אגם בשנת 2014. הקשר עם אמא של תמר נוצר במסע אחר שלי לפולין בו הדרכתי מסע של הצבא שנקרא "עדים במדים" אליו יצאה כאם שכולה. בקטע היומן שמופיע כאן בפוסט מספרת תמר עד כמה הייתה רוצה לחזור למסע לפולין עם החניכות שלה באולפנא.

בתאריך 14.10.17 ביקרנו בעיר בנדין. גם כאן כמו בהרבה מקומות בפולין עולות השאלות הגדולות המדברות על קהילה, חורבן, יחסי יהודים פולנים, וכמובן גבורה ותעוזה . לגבורה פנים רבות בהקשר השואה וגם בהקשרים אחרים. זה הביא אותי לחשוב על האירוע הקשה שהתרחש בנפאל בדיוק שלוש שנים לפני.

ב 14.10.14 על רכס האנפורנה, סופת שלגים קשה. תמר אריאל הנהיגה את חבריה ועזרה לכולם עד שאפסו כוחותיה. כשהחלו המטיילים לצאת מהאזור המסוכן של מעבר ההרים הגבוה על הרכס בניסיון להגיע לכפר הבא, אגם לוריא בחר לשים את האחרים לפניו וביקש שיפנו אותו אחרון.

במסע לפולין, למרות שאין טרקים לפסגות מושלגות או צלילות למעמקים, הטיפוס לא תמיד קל, המשא על הכתף הוא לא תמיד פיזי ואדם שלא הכרת יכול להפוך לידיד נפש ולהקל על המסע האישי שלך. ענת, אמא של תמר אריאל ז"ל לימדה אותי במסענו המשותף לפולין שמסע, ולא משנה היכן שיהיה, גורם לנו לתהות על הערכים החשובים באמת במסע של החיים – "עזרה, רוח ונתינה" כפי שנחתם על תרמילי משא למסע.

הסלוגן של המיזם "עזרה, רוח, נתינה" מנציח בראשי התיבות שלו את ערן – ערן אלון שלזכרו הוקם המיזם. המחשבה הייתה לא להטביע באופן בולט את שמו של ערן במיזם על מנת לאפשר למשפחות אחרות להנציח במשא למסע את יקיריהם. האמנו שכך ערןהיה רוצה ולכן הקמנו מיזם ברוח זו.

אן לוגנסקי בקורס סיור וניווט (27 ביולי 2017 ):

 אז יצאתי לקורס סיוון (סיור וניווט)

 לפני הקורס הייתה לי בעיה קטנה ,

 לא היה לי תיק מתאים ודאגתי נורא

 המדריך שלי הרגיע אותי ואמר שיסדרו לי תיק.

 באמת לא ציפיתי שמאחורי התיק שהשאילו לי מסתתר פרויקט מיוחד כל כך .  אבל בו זמנית גם עצוב במיוחד .
פרויקט משא למסע ; הוא פרויקט השאלת תיקים לזכר מטיילים שלא איתנו עוד.
*ערן אלון*
הוא המטייל שהתיק שקיבלתי היה לזכרו .
בן אדם מלא במוטיבציה ושמחת חיים .
בן אדם שמשך אחריו אנשים . והעלה בהם חיוכים.
בן אדם מיוחד ומעניין
.שמחתי לגלות שהיה קיים בן אדם כזה בעולם
רק חבל שהוא כבר לא בין החיים .
לדעתי בעולם שלנו חסרים אנשים כמותו.

דניאל במכינה "קול עמי" (14 בינואר 2017 ):
בשבוע שעבר יצאתי עם המכינה שלי, מכינת ״קול עמי״, לטיול של שבוע שלם בדרום הארץ. בשביל להסתדר כל כך הרבה זמן צריך לקחת הרבה ציוד על הגב שכולל בגדים, מים, אוכל וכו ולכן צריך גם תיק מספיק טוב. לרבים מאיתנו לא היה תיק מתאים והתחלנו לחפש מקומות שמשכירים תיקים לטיולים. כאן נכנסים לתמונה ארגון שנקרא ״משא למסע״.

קצת על היוזמה מתוך האתר:
"משא למסע" היא יוזמה שהחלה ברצון להנציח את ערן אלון, שנהרג בטיול בנהר האוקוונגו שבדרום יבשת אפריקה – ונמשכה במיזם חברתי המשלב הנצחה ונתינה.
ערן היה טייל וחובב טבע בכל נימי נפשו וגופו, ולכן חשבנו שהדרך הטובה ביותר להנציח אותו תהיה באמצעות הטבע והטיולים: אנחנו נשאיל תיקי גב מקצועיים, ועליהם פאץ' לזכרו, למטיילים שיוצאים למסעות בארץ, וכך יחזור ערן למקומות שהכיר טוב כל כך.
***
בזכותם זכינו במסע מדהים ומרתק במדבר תוך כדי הנצחה מכל הלב של אנשים שאהבו כל כך לטייל, ועל כל לא נותר אלא להגיד תודה ולבקש מכל מי שרואה להעביר את זה למי שאולי יזדקק לתיק בהמשך.
תודה מכל הלב!

ארבעה חברה בשביל ישראל (5 בינואר 2015):

איזה תותחים החבר'ה האלה:
אנחנו ארבעה חברים לפני גיוס שהחלטנו לטייל מעט בשביל ישראל על מנת לראות על מה אנחנו הולכים להגן רגע לפני הגיוס ולהינות מהנופים של המדינה היפה שלנו.
לשניים מאיתנו לא היה תיק גב מקצועי ונתקלנו ביוזמה המדהימה של משא למסע לזכרו של ערן אלון ז״ל. שמחנו שגילינו על היוזמה הזאת שעזרה לנו בהשאלת תיקי גב מקצועיים ועוד יותר שמחנו להנציח את זכרו של ערן שגם אהב את הטבע היפה של ארץ ישראל. מקווים שהיוזמה תתפרסם ותגדל שעוד אנשים ייעזרו בה ויעזרו להנציח את זכרו של ערן אלון ז״ל תודה רבה!

קורן טל בשביל ישראל (17 באוגוסט 2015):
ערן אלון יצא לטיול אחרי צבא באפריקה ממנו לא שב. את ציוד התרמילאים היקר שלו חילקה המשפחה לחברים.
לפני כשנתיים הקימו חבריו של ערן יוזמה מקסימה שנועדה להנציח את שמו: "ערן היה טייל וחובב טבע בכל נימי נפשו וגופו, ולכן חשבנו שהדרך הטובה ביותר להנציח אותו תהיה באמצעות הטבע והטיולים: אנחנו נשאיל תיקי גב מקצועיים, ועליהם פאץ' לזכרו, למטיילי שביל ישראל, וכך יחזור ערן למקומות שהכיר טוב כל כך. בתמורה אנחנו מצפים "להעביר את זה הלאה" – לכתוב על המסע באתר, ולשמר כך בעוד דרך את הזיכרון".
בינתיים הצטרפו משפחות נוספות שאיבדו את יקיריהן למפעל ההנצחה המרגש, ומטיילים רבים כבר זכו ליהנות מטיול עם ציוד מקצועי יקר ואיכותי. אם אתם מתכננים לצאת לטייל בשביל ישראל או לטיול קצר (פחות מ-3 חודשים) בחו"ל וזקוקים לתרמיל או אם חזרתם מטיול ואתם תוהים מה לעשות עם הציוד>> שווה להכיר את משא למסע!
מוזמנים לשתף ולתייג חברים שמתכננים טיול :

טלילה בשביל ישראל (21 במאי 2015):
שנתיים, מאז תחילת המיזם, שאנחנו מחכים לפוסט כזה. ישר לבטן ולא רק הכתיבה אלא גם המהות של המסע של טלילה על שביל ישראל.
שביל ישראל – טלילהעצות ליוצאים לדרך/ספר הטאו/לאו צה
בית
כדאי שיהיה קרוב לאדמה
לב
חשוב לשמור פתוח
מגע בין אנשים
חייב עדינות וחסד
שותפות
היא קודם כל נאמנות
כשיש סדר לא צריך חוקים
כדי להצליח צריך להשתמש גם במחשבה
כל תנועה דורשת את זמנה הנכון.
כשלא
מתלוננים
מתגלה
המהות
ולא
הפגמים.
השיר-דקלום שלמעלה ליווה אותי במסע שתוכנן ונתפר במשך זמן רב במטרה להגשים חלום ולטייל בשביל ישראל. המסע שלי בנופי הארץ סימל עבורי סיום של תקופה בחיים. נפרדתי מעשר שנים של נעורים, של הרפתקנות, של נועזות וספונטניות, של הליכה לקראת הלא נודע, ושל הבדידות. עשר שנים גם חלפו מאז הפטירה המצערת של אבא שלי, ולא הייתה דרך טובה יותר להקדיש לו חלק במסע מאשר לזכות להזכיר את ערן אלון בפרוייקט ההנצחה הראוי להערכה "משא למסע", שהלוואי והיה לי רעיון לפרוייקט דומה לזכר אבא שלי. ומנגד, המסע סימל עבורי את תחילתה של תקופה של התמסדות, עבודה, זוגיות ומשפחה, חזרה הביתה.
למדתי לחוש מרחקים ברגליים ובעיניים. למדתי עד כמה אנחנו קטנים. למדתי שכגודל הציפיות גודל האכזבות. על בדידות. על הגוף שלי, על השרירים, על תזונה. על זמן ומרחב.
והטבע ליווה אותי כמו אלוהים. מרהיב, מנחם, מאיים, מתסכל, פראי, רוחני, מפליא, בלתי מובן, מגוון, מסתורי.
המסע עוד לא הושלם. והדרך עוד ארוכה, כמו תמיד. וטוב שכך.

נועה שפירא (21 באוקטובר 2017):
נועה שפירא:
על משא למסע שמעתי ממש במקרה, יומיים לפני הטיסה. בהתחלה פשוט שמחתי שיש לי תיק נחמד לטוס איתו (אני לא מוצ׳ילרית מלידה). לאחר מכן שהגעתי לפגוש את אורי מארגן הפרויקט הבנתי עד כמה הטיול שלי מקבל משמעות נוספת.
אורי הקים את הארגון בתחילה לזכר ערן אלון חברו ולאחר מכן כיוזמה שמנציחה תרמילאים ישראלים שנהרגו.
אני קיבלתי מוצ׳ילה לזכרו של ערן, ומהסיפורים עליו בחרתי לאמץ למסע שלי את יצר ההרפתקנות ואת הסקרנות.
אין לי ספק שהטיול שלי לא היה נראה אותו הדבר, בכל מקום הרגשתי שליחות להנציח את ערן וסיפרתי לכל מי שטייל איתי עליו.
אני רוצה להודות לארגון משא למסע שנתן לי אפשרות לחוות טיול בעל ערך מוסף ואני כבר מתכננת את הטיול הבא(:

אורי פרידמן בסין (24 לינואר 2018 ):
יום 128 לטיול, יום 18 לסין, שמורת הטבע יאדינג.
יותר משבוע באזור הדלת האחורית, עם כמה כפרים טיבטיים משוגעים והשיא – טיפוס לאגם החלב, בגובה של 4800 מטרים.
לקראת סוף הטיול, את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לשני אנשים חשובים:
1) לשיר דגן, שותפתי לטיול כבר חודש וחצי, שעברה איתי רגעים קשים פיזית ומנטלית, שהיו באותו זמן גם השיאים של הטיול שלי. שותפה אמיתית, שלמרות כל הקשיים (במיוחד בשבועיים האחרונים) תמיד הייתה קול הגיון ולא ויתרה. תותחית.

2) לערן אלון ז"ל – רובכם לא יודעים, אבל את המסע הזה עשיתי עם יותר משותף אחד. פגשתי המון אנשים לאורך הדרך, אך על גבי תמיד נשאתי משקל קצת שונה ומיוחד. כחלק מפרויקט #משא_למסע זכיתי לעשות את הטיול הזה עם תיק שהוקדש לזכרו של מטייל בשם ערן אלון ז"ל, שנהרג בטיול קצת שונה אבל כל כך דומה לשלי. ערן, המורשת שלך פועמת בי. טיילתי, חייתי, חוויתי, נשמתי ולמדתי כל כך הרבה, הגשמתי חלומות. ובאותו זמן לא לקחתי סיכון אחד מיותר בטיול הזה, לא עשיתי צעד אחד שלא חשבתי עליו, נזהרתי. והנה, כמעט הסוף, ואני חוזר לבית שלי ולמשפחה שלי, לארץ שלי – שלנו. מודה לך, ערן.

ניסים כספי במכתש רמון (6 בנובמבר 2016):

את משא למסע הכרתי שנה שעברה כשיצאנו שלושה חברים למסלול מאתגר מאוד לחבר'ה שלא רגילים למסעות מעין אלו באיזור מכתש רמון, פגשתי מיזם מדהים שמנציח טיילים מגילאים שונים שנספו במהלך טיול שהתחיל כחוויה מדהימה והסתיים בטרגדיה נוראית. המיזם דואג להנציח את אותם טיילים וטיילות בצורה הכי הולמת לטרגדיה בה הם נהרגו. השנה בחרנו במסלול מאתגר קצת פחות אך בהחלט חוויתי באיזור שדה בוקר . יצאנו בבוקרו של יום שישי לחוד עקב ומשם לעין עקב אשר הסתבר כמקום מאוד מרכז טיילים וג'יפאים המחפשים מעין קר ונעים במדבר. פגשנו שם חבר'ה מסוגים שונים, החל בבני נוער צעירים (מאוד) וכלה בתיירים מחו"ל מבוגרים (מעל 70…) אשר באו להנות בחוויה המדברית המופלאה הזו. משם המשכנו לחניון הלילה "משטחים לבנים" לתומנו חשבנו שנעבור שם את הלילה לבד אך תוך שעה לקראת החשיכה הגיעו לשם תרמילאים וג'יפאים שמילאו את האוירה במוזיקה וריחות בישולים ובשר וכל זה באוירה נעימה ומכבדת.

בבוקר למחרת יצאנו בחזרה לכיוון עין עקב וזאת לאחר ארוחת בוקר מרעננת שם שוב פגשנו את מלח הארץ ונהנינו שוב מהמים הקרירים. משם צעדנו לכיוון עין עקב עליון שם פגשנו עדר יעלים כאשר הזכר האחראי מונע מבעדנו להפריע לעדר לסיים את השתייה של הצעירים במעיין. חניית צהריים ארוכה הכוללת ארוחת אורז וירקות טעימה , קפה וקינוח ומשם לקו הסיום בעובדת ..
בהחלט מהנה ולא קשה מידי….
לקחנו איתנו למשא את התרמילים על שם ערן אלון ומיכל צ'רקסקי אותם הנצחנו בהליכתנו ובהקראת דברים לזכרם.
תם ולא נשלם…. בקרוב משא נוסף עם תרמילים אחרים וזכרונות מטיילים נוספים שנזכור תמיד…

אלישבע פאלי בשביל ישראל (27 במאי 2017 ):
בחודשיים האחרונים זכיתי לעשות את שביל ישראל מדרום לצפון. במשך הטיול אינספור אנשים שאלו אותי על הסימן שיש לי על התיק, והיה לי את הזכות לספר להם על היוזמה המדהימה שהיא משא למסע. אני טיילתי עם התיק של ערן אלון- שבעצם לזכרו של ערן הקימו את המיזם המטורף הזה. ממה ששמעתי על ערן, הוא היה הרפתקן שאהב וניצל עד הדקה האחרונה את החיים והרגשתי שהרוח שלו ליוותה אותי במשך המסע שחוויתי. תודה רבה לצוות משא למסע על העזרה, מסירות ותמיכה! אם יש דבר עיקרי שלמדתי במשך השביל, זה שאין, פשוט אין על העם שלנו! ההארץ שלנו מלאה באנשים טובים שנותנים בלי לקבל שום דבר בתמורה, ומשא למסע זוהי דוגמא מדוייקת לכך. שוב תודה לכן על הכל.

אורן ממכינת חנתון (22 לפברואר 2017):
בטיול המכינה האחרון שלנו נתקלנו בבעיה, לא היו לנו תיקים לכל החניכים!
נעזרנו במשא למסע המדהימים ובעזרת מאיה קיבלנו 3 תרמילים שהנציחו שני אנשים צעירים.
האחד הוא גיא בן זאב אשר תמיד היה ילד שמח שאהב לטייל ולהנות בחוגי סיירות. גיא הדריך בחוגי סיירות ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. הוא נהרג במקום שהכי אהב- בטבע. זה קרה בטיול בדרום אמריקה בעודו כובש עוד הר.
לאורך כל הסדרה סיפורו צעד איתנו.
התרמיל השני הנציח את ערן אלון אשר היה חובב טיולים מושבע ונהרג בנהר באפריקה שם הותקף ע"י תנין.
לאורך כל הסדרה, עם התרמילים על הגב לזכרם סיפורם צעדו איתנו.
בשם מכינת חנתון-רציתי להגיד תודה למשא למסע על התיקים ולמאיה אחותו של גיא אשר ממנה שאלנו את התיק!

אורי מלמד בכנס משצים של"ח (דצמבר 2017)

כמעט 17 שנים אחרי שערן אלון הלך מאתנו יושבים תלמידים, מש"צים ממחוז דרום, וקוראים עליו. לא רק עליו, גם על גבי, נדב, אגם, גיא, אור, שירה, עומר ותמר. חניכים אחרים במקום אחר, של מכינה קדם צבאית, קוראים לחוליה שלהם בשבוע השטח "חוליית ערן", כמו גם חוליית גבי, חוליית נדב, חוליית אגם, חוליית גיא, חוליית אור, חוליית שירה, חוליית עומר וחוליית תמר. גם הם קוראים שם את הדף ומנציחים. חניכי השומר הצעיר לומדים מתוך חוברת ההדרכה שלהם על הדרך לקחת רצון להנציח ולהפוך אותו למיזם חברתי ועוד, ועוד.

ערן היה מאוד מיוחד והשפיע מאוד על הסובבים אותו בחייו. אני לא יכול שלא להתרגש מהעובדה שכל כך הרבה שנים אחרי מותו הוא עדיין משפיע כל כך.
משפיע בכך שהוא מאפשר גם למשפחות אחרות להנציח את יקיריהם. משפיע על מאות חניכים בתנועות נוער, במכינות וסתם אנשים שרוצים לצאת למסע רגלי ומאפשר להם לטייל עם הבית על הגב ולהפוך טיול למסע.
כמעט 17 שנים…

רותם בשביל הגולן (26 באוקטובר 2016):

היי אני רותם ויצאתי לטייל עם עוד 3 חברים בשביל הגולן,זאת הייתה התנסות ראשונה של כולנו במסע של כמה ימים עם תיק על הגב, חוויה שהשאירה טעם של עוד. את הטיול תכננו מראש עם כל ההכנות הנלוות ואני שמחה שגילינו על היוזמה המבורכת הזו שסיקרנה אותנו לשמוע על האנשים והאישיות שלהם שמזכירה לכל אחד קצת את עצמו. קיבלנו את התיקים של ערן אלון, דרך הנצחתו התחיל מיזם זה, חובב טבע בכל נימי נפשו וגופו שנהרג בטיול בנהר האוקוונגו שבדרום יבשת אפריקה, גבי אינגל שחברים מספרים שהיה בכושר גופני מדהים, גמע מרחקים בהנאה וטיפס על הרים אשר נהרג ברעידת האדמה שהתרחשה בעיר קרייסצ'רץ בניו זילנד בהיותו בן 23 ואחרונה שירה דבוש, רופאה צעירה בת 30 שסיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות יתרה וזמן קצר לאחר מכן נהרגה במהלך טיול בנפאל.

אני קיבלתי את התיק שמנציח את שירה והתחברתי אליה אישית בגלל שאחותי לומדת רפואה כיום וראיתי הרבה קווי אופי משותפים לשתיהן כמו עזרה לזולת, סובלנות והקשבה לאחר דבר הקשור בטיפול באנשים. היינו גאים להמשיך את דרכם של המונצחים בדרך שהם הכי אהבו- בטיול ושמחנו לגלות על עוד הרבה אנשים שחולקים את אותה האהבה, חיבור וסקרנות לטבע ולמסלולים הרבים שיש לו להציע ובמיוחד גילנו הרבה נתינה וערבות הדדית בין המטיילים.
תודה על ההזדמנות להכיר את האנשים המיוחדים האלו ועל העזרה שבלעדיה לא היינו יכולים להוציא את הטיול לפועל.

אייל במזרח (18 באוקטובר 2016):
שמי אייל נסעתי למזרח לטיול קצר וחיפשתי תרמיל. היה לי טבעי לפנות למשא למסע מכיוון ששמעתי על הפרוייקט מאורי, המורה שלי לשלח. קיבלתי תרמיל ושמחתי שאני יכול כך להנציח את ערן אלון, שהיה חבר שלו ונהרג במהלך טיול באפריקה.

שני ויהל בגאורגיה (18 באוגוסט 2016):
הודות למשא למסע, יצאנו לגאורגיה עם תיקים לזכרם של ערן אלון ואגם לוריא. אגם נהרג באסון ששמעתי עליו כשהייתי בניו זילנד (2014) מחברים ישראלים שהיו בנפאל כשהאסון קרה.
במיזם משא למסע אין קאצ׳, אוסף של אנשים שרוצים להנציח את המשפחה והחברים שלהם, בצורה הכי טובה שיש : לאפשר לאנשים אחרים לעשות את מה שהאהובים שלהם אהבו לעשות הכי הרבה.
הדבר הכי יפה הוא שזה תפס אותי לא מוכן ועדיין גורם לי לעצור לרגע ולחשוב – איך אני מעביר את זה הלאה…
תודה.

מור באתיופיה (28 ביוני 2016 ):
לפני פסח טסתי לאתיופיה
ובנוסף לחוויה המדהימה שעברתי שם
ולאווירה הקסומה וכלכך מיוחדת
יצאתי לטיול עם תיק של מסע למשא
משא למסע היא יוזמה שהחלה ברצון להנציח חבר יקר ערן אלון. שנהרג בטיול בנהר האוקוונגו שבדרום יבשת אפריקה .
ההרגשה הזו של לטייל באפריקה
ולחוות ולראות
אחרי ששמעת קצת על ערן וקראת על הטיול שלו ועל הבחור שהוא היה
יוצרת אצלך ערך מוסף
עצם הידיעה שאני הולכת עם תיק שנתרם לזכרו
על הגב
איפשר לי להכניס אותו למחשבות
לטייל איתי
ולעבור איתי את החוויה
לקחת משהו ממנו לטיול
זו יוזמה מבורכת ומדהימה
ולמרות שזה רק תיק
זה מצליח לעשות יותר מזה
תודה
מור

ענבל אלון (22 בנובמבר 2015):
החבר הכי טוב שלי למסע היה תרמיל מיוחד במינו, תרמיל לזכר אדם שלעולם לא אזכה להכיר, ערן אלון. ערן, כמוני, היה בחור צעיר שיצא לטייל לפני הלימודים, אך ערן לא שב מהמסע שלו..בזכות המיזם המקסים "משא למסע" שהקימו אמו חיה וחברו למסע אורי, המסע שלי קיבל משמעות נוספת וחשובה, וזכיתי להכיר את סיפורו של ערן ולהעביר אותו הלאה.
תודה רבה רבה לכל מי שלוקח חלק במיזם המדהים הזה, ובמיוחד לאודליה המקסימה שעזרה לי לבחור תיק שמתאים למידותיי בסבלנות ובאהבה. יישר כוח!

סופי אלבז בהוואי (19 באוקטובר 2015):
"לפני כמה חודשים, החלטתי להגשים חלום שנולד בי לפני הרבה מאוד שנים והוא לטוס להוואי. לקראת הטיסה הגדולה והסגירות האחרונות, הבנתי שאופי הטיול יהיה די פיזי, הרבה הליכות וטרקים כלומר, אני אתנייד ממקום למקום ולכן אני אצטרך תרמיל לטיול שלי.
פניתי לחברה מהצבא ושאלתי אותה אם יש לה תיק נוסף שהיא יכולה להשאיל לי או אם היא מכירה אולי מישהו כזה ואז היא סיפרה לי על היוזמה האדירה הזו.
אני בטוחה שהייתי יכולה להסתדר אחרת ולמצוא תרמיל בדרך אחרת, לא חסרים חברים שעשו טיול אחרי הצבא ויכולים להשאיל אחד כזה לחודשיים. אבל בפעם הראשונה ששמעתי על "משא למסע", התרגשתי מאוד מהרעיון ומהיוזמה: שלושה חברים שהחליטו להנציח את זכרונו של החבר שלהם שאיבד את חייו בטיול בדרום יבשת אפריקה.
במהלך הטיול שלי, המשקל שסחבתי על הגב הרגיש לי יותר כמשקל הזיכרון מאשר משקל תכולת התרמיל עצמו. הדבר הזה הפך את הטיול שלי למשמעותי יותר ולמרגש יותר, לא רק הגשמתי חלום אלא גם המשכתי בדרכו של ערן אלון ז"ל שלא זכה לסיים את הטיול שלו.
אני רוצה פעם נוספת כאן להודות לאורי ואודליה שענו לי מהר מאוד ועזרו לי מאוד להפוך חלום למציאות."

רוני ואוריאן בגאורגיה (16 בספטמבר 2015):
אני (רוני) ואוראן חברה שלי סטודנטיות,ורצינו לנסוע לגאורגיה לטייל קצת לנקות ת'ראש..לא היו לנו תיקים ובדיוק ראינו בפייסבוק את העמוד שלכם ולמרות שיכולנו לקחת תיקים מחברים העדפנו להשתתף ולהיות חלק מהיוזמה המרגשת הזאת..בטיול עצמו מלא ישראלים שפגשנו ראו את התיקים והתעניינו ולכולם סיפרנו בגאווה עליכם והזכרנו וסיפרנו כמובן גם על אגם לוריא ז"ל שהתיקים שלנו נתרמו לזכרו ועל ערן אלון שלזכרו הוקם המיזם…כולם התלהבו מהיוזמה המרגשת וממה שאתם עושים..
אנחנו מודות לכם מאוד ושמחנו להיות חלק.

נועם לביא בקורס הישרדות (15 באוגוסט 2015):
נועם לביא, מש"צ ממחוז חיפה שלקח תרמיל לקורס הישרדות:
התיק היה מצוין. כל הכבוד לכם. בהליכה שלי הרגשתי שאני ממשיך בדרכם של ערן אלון ואגם לוריא.
הלכתי עם התיק יותר מ 10 ימי טיול. אני מקווה שתוכלו לזכות עוד רבים בהליכה בשבילי הארץ.

חן ספיבק בשביל מדבר יהודה דרום (9 באפריל 2015):
כשחבר הפנה אותי למפעל ההנצחה המיוחד הזה לכבוד ערן אלון ז"ל, ידעתי שארצה להשאיל בהזדמנות את אחד התיקים ולקחת חלק בהנצחתו. ההזדמנות הזאת התממשה השבוע כאשר אני וחברים יצאנו לטיול על תוואי שביל לא מוכר כ"כ שנקרא שביל מדבר יהודה דרום. השביל שמתחיל בעין גדי ומסתיים בערד, מעל 100 ק"מ ועובר דרך נחל דוד, נחל ערוגות, מעלה האיסיים, מצדה, נווה זוהר, נחל חמר ועוד, היה קשה יותר מכל טיול שאני וחבריי עשינו בעבר וכל זה התאפשר הודות ל"משא למסע".
תודה רבה, חן ספיבק.

דניאל ואביאל בשווייץ (2 במרץ 2015):
אנחנו רוצים להודות ל"משא למסע" לא רק על זה שנתן לנו את התיקים לחופשה כייפית במיוחד (ויוצאת דופן עבור התיקים של הפרוייקט), אלא גם על ההיכרות של האדם שעבורו עומד פרוייקט ההנצחה- ערן אלון ז"ל, שנהרג בטיול בדרום אפריקה. כל הכבוד על היוזמה המדהימה הזאת ועל ההשקעה היוצאת דופן להנצחה, זה לא מובן מאליו.
תודה שוב, דניאל ואביאל.

עידו במסע ישראלי (20 בדצמבר 2014):
כשערן נהרג לקחנו (החברים) מצלמת וידאו והגענו לבית של הוריו. גלית אחותו ישבה בחדר של ערן וסיפרה מול המצלמה בעיקר על הילדות של ערן ועד כמה העריצה אותו כבר מאז. עידו הבן הבכור שלה היה תינוק ופס הקול של הראיון היה מלא ברעשים של תינוק שמנסה לדבר בשלב שעדיין לא מכירים את המילים.
לפני שבועיים היא התקשרה. "עידו יוצא למסע ישראלי". היה קשה להאמין… מסע ישראלי זה בכיתה י"א.
עידו רצה ללכת עם התרמיל שמנציח את דוד שלו, אותו הכיר רק דרך הסיפורים. 24 השעות הראשונות של מסע ישראלי הן מאוד אינטנסיביות, אבל יש בהן כמה דקות מאוד מיוחדות שנקראות בדד. כל אחד יושב לבד בשטח ומקבל דף ועט לכתוב:

מכתב לערן!
שלום ערן, זה אני עידו אחיין שלך הצעיר כן זה שלא ממש זכה לראותך.
על פי הסיפורים היית אדם נפלא, חכם מאוד, תחרותי ואהבתך לטיולים הייתה גדולה. לפי מה שמספרים עליך היינו מתחברים בקלות רבה. פעם שהייתי קטן בבית הספר היסודי קצת פחדתי לפתוח את הסיפור שלך ולספר אותו, החברים הקרובים היו היחידים שידעו על העניין.
אני ממש רציתי להכיר אותך ולעשות דברים יחד. הבנתי שאלו דברים שכל כך רצית לעשות איתי, כמו לדוג ולטייל ולגדל חיות. אהבתך לטבע הייתה עצומה וגם אני מאוד מתחבר לנושא זה.
גם שלא היכרתי אותך על פי כל הסיפורים והתמונות והזיכרונות אתה מודל לחיקוי בשבילי
אוהב עידו.