עוזי לוי (23.09.94-21.05.16)

עוז לוי נולד בשמחת תורה, ב-23.9.1994 בראשון לציון.כל מי שהכיר את עוז כינה אותו עוזי. מעבר להיותו מלא עוז, הוא היה כזה עוזי מיוחד במינו, גדול מהחיים, שובב עם לב זהב ועם נשמה גדולה.
עוזי גדל והתחנך בראשון לציון, סיים בהצלחה מרובה את לימודיו במגמת הקולנוע בתיכון רביבים בשנת 2012 והתגלה ככישרון בתחום הצילום. תחביבו העיקרי היה טיול וצילום סטילס והפגין יצירתיות יוצאת דופן בביה"ס בהפקות צילום שונות – לקולנוע, טקסים ועוד אבל במיוחד הפליא לצלם טבע בטיולים הרבים שיזם, בישראל ובחו"ל, בשעות בלתי שגרתיות (כמו זריחות) ובאתרים מיוחדים במינם.
במרץ 2013 התנדב לסיירת עורב של חטיבת גבעתי, הוא הוכר כחייל בודד בצה"ל (מאחר והוריו עברו להתגורר באנגליה) היה לוחם וחובש קרבי והתקדם לתפקיד חובש פלוגתי של פלס"ר גבעתי. במהלך שירותו הצבאי שירת בשטחים והשתתף במבצעים לרבות במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014.
במרץ 2016 עוז השתחרר מצה"ל ולאחר כשבועיים נסע עם 19 חבריו לסיירת עורב, אותם הוא כינה "האחים שלי" לטיול במזרח הרחוק. טיול אותו יזם, תכנן וניהל לכל אורכו. בפסח חזרו רוב החבר'ה לישראל ועוז נשאר עם שלושה חברים מהסיירת שנפגשו עם שקד כץ, חבר ילדות קרוב של עוז והחמישה המשיכו לטייל יחד. 
ב- 14.5.16 עוז וחבריו טיילו בסאפה שבווייטנאם. כשהגיעו לפסגה אמר עוז לשקד: "וואו אחי!" ומספר שניות לאחר מכן החליק על סלע רטוב ונפל, וכתוצאה מהנפילה נחבל בראשו באורח אנוש. שקד חברו ביצע בו פעולות החייאה ופינה אותו לביה"ח בווייטנאם, שם עוז נלחם על חייו במשך שבוע ימים, ובתאריך 21.5.16 נפטר בטיסה בדרכו לטיפול בישראל.
עוז ניחן בתכונות יוצאות דופן: 
היה גבוה ובלט מעל כולם, 2.03 מ' (ואולי שניים-שלושה סנטימטר יותר) ואמנם היה משכמו ומעלה והיווה דוגמא לאחרים, אך הסתכל בגובה העיניים לכל אדם.
עוז היה נכון לעזור לכל אדם. החל מהגננת בגן, המורה בביה"ס וכמובן בצבא ובמלחמה.
אחרי הצבא התנדב לעזור לכל חבריו שהתקשו בהזמנת כרטיסי טיסה והתארגנות לטיול ותמיד הוביל את כולם בנועם ובסבר פנים יפות ובחיוך גדול ולמעשה הוא היה זה ששכנע את חבריו לצאת לטיול הגדול מיד לאחר השחרור. 
עוז היה מוקף בהמוני חברים ובאנשים שהוא כבש את ליבם, היה חביב על כולם ואהוב במיוחד, ועל אף שהוגדר חייל בודד, מעולם לא הרגיש כך, גם כשהתנדב להשאר בבסיס בחגים כדי שהחבר'ה יחגגו אותם עם משפחותיהם. עוז התגלה כחבר אמת באירועים רבים ולכל חבריו, תומך ומסייע בכל עת, בכל מצב וללא תנאי ותמיד עם חיוך על הפנים הטובות, גם ובמיוחד כשהיו קשיים עוזי ידע לעזור ובמקביל להעלות את מצב הרוח. 
עוזי היה שמח ומלא חדוות חיים, ידע לצחוק ולהשתטות גם במצבים קשים וגרם לאחרים לחיוכים גדולים וזכרונות טובים ומצחיקים המיוחדים לו. האופטימיות שלו היתה מעוררת השראה. 
עוז היה חכם, מוכשר ומאוד יצירתי, הוא היה מאלתר פתרונות יצירתיים למצבים שונים ורבים הסיפורים אודות כשרונו המיוחד במינו בצילום, ביצירה ובפתרון בעיות ובהפתעות שונות ומשונות, היו חברים שהשוו את עוז למקגייוור…
עוז היה "לוחם צדק", בעיקר צדק חברתי, וזעם כאשר הבחין במקרי מרמה או אפליה חברתית, והיה מוכן להילחם בעקשנות עבור אחרים למען הצדק, על אף שזו עלתה לו לעתים במחיר אישי ועל אף שלא נתבקש ובכך רכש לו חברים רבים מכל קצוות הקשת החברתית בישראל ובתפוצות (בפולין, באנגליה, בקנדה ואף במזרח הרחוק).
כולנו מאמינים שעוזי ממשיך ומטייל בעולם, עוזר לכל מי שמבקש עזרה (אתם צריכים רק לבקש והוא יענה לכם מיד! זה בדוק. מניסיון!) ורוחו הטובה ממשיכה להשפיע על רבים וטובים בתחומים שונים, בעיקר בתחום הטיול והצילום. 
שתפו אותנו בחוויות מהעולם כולו עם עוזי האהוב, ב #עוזאיתנו והרגישו חופשי להעלות תמונות לעמוד הפייסבוק שלו: 
Oz Levy Remembering

26 לאוגוסט 2018:
שלום, אני טל ואני מש"צ בן 17 מראשון לציון. אני כותב את הפוסט הזה חודש אחרי קורס הישרדות. קורס השרדות למי שלא מכיר זה קורס של שבועיים שבהם יש חפירות ארכאולוגיות, בניית רפסודה וחציית הכנרת עלייה ולבסוף, שבוע של 120 קילומטרים עד פסגת החרמון. ניסיתי לעכל את החוויה כמה שאפשר גם אחרי, לעבור על דברים שכתבתי במהלכו ולהסתכל מלא בתמונות משם. את המסע הרגשתי שאני עובר בצורה קצת מיוחדת, כי אני הולך ועל גבי השם: "עוז לוי" מודפס. זאת אומרת, בדרך כזו או אחרת אני מנציח פה את עוז! קראתי עליו וגם ראיתי כמה הדף שלו בפייסבוק מטופח וזה מדהים! מכל מה שקראתי הבנתי שעוז היה תמיד זה שיודע איך להרים את כולם, וכולם תמיד אהבו אותו והעריצו אותו. עוז מודל לחיקוי, הוא היה לוחם ונהנה מכל רגע עד הרגע האחרון בו נהרג על פסגת הר הוייטנאם בטיול של אחרי צבא.אני מעריץ את עוז ומקווה שהצלחתי להנציח אותו כראוי.

יקיר ביתן (1 לאוגוסט 2018): 
לפני שנתיים וחצי איבדנו את עוז, חבר, אח, שותף וחלק מאיתנו. עוז נהרג במהלך טיול של אחרי צבא בוייטנאם.
אחרי שלוש שנים שחיינו זה לצד זה, ועברנו את כל מה שעברנו זה היה בלתי נתפס.
עד היום זה בלתי נתפס. מבחינתי אתה עוד חבר מהצוות שלא יצא לי לראות כבר תקופה, ושכבר הגיע הזמן שנשב על איזה חומוס ביחד.
החלטנו באופן לא רשמי כצוות שבכל דרך שנוכל נכיר לאנשים את הדמות והאדם שעוז היה.
עוז היה החבר של כולם. אין בצוות מישהו שעוז לא נתן לו את התחושה שהוא החבר הכי טוב שלו. לכל אחד היה את הבדיחות הפנימיות שלו עם עוז. עוז פשוט ידע מה יוציא מכל אחד את החיוך. 
ידע איך לרכך במשפט רגעים קשים ולהכניס את כולם לפרופרציות.
לפני כשנה חבר מהצוות הכיר לנו את 'משא למסע'. עמותה שמטרתה להנציח תרמילאים ישראלים שנהרגו במהלך הטיול. ההנצחה נעשית על ידי השאלת תרמילים למטיילים. על כל תרמיל תפור פאץ לזכרו של מטייל.
הצוות בפה אחד החליט לתרום 2 תרמילים לעמותה להנצחתו של עוז.
לפני כחצי שנה אשתי ואני החלטנו לצאת לטייל במזרח, היה חשוב לי להשאיל את התרמיל על שם עוז.
את האמת אני לא מרגיש שעוז איתי בכל רגע ורגע, מבחינתי זה רק עניין של זמן עד שאשלח לו הודעה אם בא לו לצאת, אולי באמת לאיזה חומוס..

אם תשאלו אותי איך עוז היה מנסה לעלות לי עכשיו חיוך הוא היה אומר לי שהיינו 'כעכים'.

השומר הצעיר לקחו השבוע 25 תרמילים (30 ליוני 2018):
השבוע יצאנו לטיול של חמישה ימים בשומר הצעיר , מסע "בשביל ישראל" אל המסע הצטרפה קבוצה מאד מיוחדת מהתנועה שלנו, של צעירים בני 18 מכל העולם שגדלו בקני התנועה בארצות שונות והם באים לישראל ל"שנת הכשרה", לא היתה קבוצה מתאימה מזו שתצטרף למסע שלנו בגלל התכנים הציוניים והחברתיים שמדברים במסע.
את התיק של עוז לוי קיבל אחד החניכים הארגנטינאים , שלא היה לו תיק לטיול בגלל היותו תייר בארץ.
על עוז לוי נכתב שהיה חייכן ואדיב וחבר טוב, אני מודה לעמותת משא למסע שבעזרתה איפשרנו גם לחניכי התנועה העולמית להיות שמחים ולהינות מהטבע יחד עם חבריהם לקבוצה.

אז תודה רבה על התיקים , שתמשיכו לשמח עוד מטיילים בארץ ובעולם ולהנציח בצורה כל כך מרגשת את אותם מטיילים

נוני בן גיאת רכזת טכני " שביל ישראל" השומר הצעיר.
בסרטון – החבר'ה מארגנטינה

רועי מנחם במזרח (ינואר 2018):
אחד מהדברים החשובים למסע מוצלח הוא תרמיל טוב.
אני בחרתי להשאיל תרמיל מהעמותה בשם "משא למסע" הבחירה הכי טובה שעשיתי!
מלבד העובדה שהתיק שקיבלתי הוא אחד התיקים הכי טובים שקיימים, הוא תיק עם משמעות. קבילתי עליי להמשיך את דרכו של עוז לוי. נער מוכשר ואהוב על כולם.
לאורך כל הטיול הרגשתי שעוז איתי, עוזר לי בהכל.
אם זה הדברים הקטנים כמו להגיע בדיוק בשנייה שהאוטובוס עוזב ואם זה בדברים הגדולים.
היה לי העונג להמשיך את דרכו של עוז.
ואני מוכיר תודה לעמותה שנתנה לי להיות חלק בזה.
תודה רבה על הכל

אלחנן, ויטנאם (נובמבר 2017):
אני אחרי צבא ויצאתי לטיול לוייטנאם. ההתארגנות והחיפוש אחרי תרמיל לקחה אותי לחבר טוב שלי, תום, שהנציח חבר טוב שלו, ששמו עוזי במסגרת פרוייקט ההנצחה משא למסע. תום היה עם עוזי באותו הצוות בצבא אבל עוזי נהרג דווקא בטיול של אחרי צבא, טיול אותו עשה עם חבריו מהצוות. הוא נהרג לפני כשנה וחצי.
לפני הטיול שלי לא ידעתי על עוזי הרבה. היום אני יודע עליו המון מכיוון שקראתי עליו והתעניינתי וחקרתי איזה אדם היה. במהלך הטיול דיברתי עליו עם אנשים…
הפרוייקט הזה מדהים… זאת הנצחה שמגיעה לקהל רחב של אנשים שיכירו את עוזי בזכות זה, ושיפיצו את הסיפורים האלה לעוד ועוד אנשים.
כל הכבוד לפרוייקט הזה וליזמים.