נדב מאיר שהם (01.06.84-14.10.14)

נדב נולד ב-1.6.1984 (א' בסיון תשמ"ד), בן להוריו משה וטובה ואח לאבידע, איתמר ואבשלום. 
נדב גדל בהושעיה שבגליל. כבר מגיל צעיר התגלתה בו יצירתיות בעבודת כפיים והוא בנה "כלי רכב" מחלקי אופניים וטיסנים מסוגים שונים.  
שירת בצבא ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין בין השנים2003  ל-2007. 
לאחר שחרורו למד נדב הנדסת מכונות בטכניון, ועבד במספר חברות בהן: רפאל ו-אוקלרו ובחברת מזור רובוטיקה, אשר מייצרת רובוטים לניתוחים.
במקביל לעבודתו היה סטודנט לתואר שני בהנדסת מכונות. 
נדב הקדיש חלק ניכר מזמנו לעשייה והתנדבות למען הזולת, בעיקר בעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים .
נדב היה בעל לב וידי זהב, חד מחשבה, צנוע ומאיר פנים לכל.  
נדב אהב מאוד לטייל בארץ ובעולם. כך גם לצערנו איבד את חייו בטרם עת, בסופת שלגים קשה ובלתי צפויה, ברכס האנפורנה  בנפאל  בכ"א בתשרי תשע"ה, 
אוקטובר 2014.
 
מתוך דברי פרידה של בני דורון, חבר של נדב:
 
"הרדאר" של נדב תמיד סרק את השטח בחיפוש אחר אנשים שצריכים עזרה, והייתה לו מן אנטנה וירטואלית שקולטת אותות מצוקה. ברגע שהיה נקלט אות שכזה, נדב היה עוזב הכל וקופץ כדי לסייע. בין אם לחברים קרובים ובין אם לזרים גמורים.
מעולם הוא לא עבר ליד רכב תקול בצידי הדרך מבלי לעצור ולסייע, אם היה רואה איזה מפגע בטיחותי ברחוב הוא היה עוצר ומתקן אותו. בכל פעם שמישהו היה עובר דירה נדב שאל מתי להתייצב כדי לעזור להעביר את הדברים, ולפני כל טיסה של חבר או חברה הוא שאל איזה ציוד הוא יכול לספק לטיול.
נדב גם ידע לדפוק על הדלת של הדירה בשעת לילה מאוחרת ולהגיד "שמעתי מהקול שלך בטלפון שמשהו לא בסדר, ספר לי מה קרה ואיך אני יכול לעזור".
בכל הטלפונים שקיבלתי מאז הבשורה המרה, מאנשים שהכירו אותו ממקומות שונים, בשלבים שונים של חייו שוב ושוב חזרו על עצמם משפטים כמו: "את הפרגולה הזו נדב בנה לי, את הספר הזה נדב קנה לי, לעבודה הזו התקבלתי בזכות נדב, אין מצב שהייתי עובר את המבחן הזה בלי העזרה של נדב, אין סיכוי שהייתי צולח את המשבר הזה אלמלא נדב היה שם בשבילי" 
נדב היה ללא ספק האדם המוכשר ביותר שהכרתי. "נדב ידי זהב" היינו קוראים לו. הייתה לו יכולת טכנית נדירה, יצירתיות מדהימה וחכמה בלתי נתפסת. אין דבר שהוא לא ידע לעשות, אין תחום שהוא לא הבין בו. אך התכונה הבולטת ביותר שלו הייתה הצניעות והענווה שלו. אף פעם לא סיפר על ההישגים שלו, ועל כל מחמאה שקיבל תמיד היה מגיב בביטול ואומר "איזה שטויות".
לאורך כל חייו נדב תמיד חשב על האחר, וכך היה גם ברגעיו האחרונים. הייתי עם נדב בהרבה מקומות בארץ ובעולם ובהרבה סיטואציות. נדב תמיד היה האחראי ביותר, השקול ביותר. זה שכנוצרת סיטואציה בה צריך להחליט מה לעשות, באופן אוטומטי המבטים מופנים אליו. הוא תמיד ידע מה הדבר הנכון לעשות. 
לפי מה ששמענו נראה שגם שם על הפס באנפורנה הוא ידע בדיוק מה צריך לעשות כדי לשרוד, אבל התכונה שטבועה בו כל כך עמוק של קודם כל לחשוב על האחר ורק אחר כך על עצמו, גרמה לו לפעול בגבורה עילאית ולנסות להציל את חייהם של האנשים סביבו. היה ברור לכולם שזה מה שהוא יעשה.                                                               

מספרים חניכיו מעמותת "בגובה העיניים" עמותה לצעירים ובני נוער עיוורים ולקויי ראיה.
 
ר. חניכת קבוצת צב"ר
 
נדב: נתינה דאגה ברכה
הדברים שאפיינו אותך
נדב, אתה היית משהו מיוחד עבורי. היית גבר עם רצון לעזור לכל נכה ומוגבל. תמיד נקטת אמצעים וכלים שיאפשרו לכל אדם להבין שלא יקרה כלום אם תגיש או תציע עזרה. ממך למדתי המון דברים, ובעזרתך התגברתי על חלק רב של מכשולים.
נדב היה אדם מדהים. נדב, ידעת לעזור לחלש.
תמיד כשמישהו הזדקק לעזרה היית רץ לעברו במהרה.
נדב מה עוד אומר, ועל מה עוד אודה לך עכשיו?
אני מבקשת שתתן לי אור בעיניים, רפואה שלמה ונוח על משכבך בשלום.
נדבי אני אוהבת אותך מאוד ומבקשת שתסתכל עליי מלמעלה ותקבל את תפילותיי.
נדבי, אוהבת עד בלי די !  
 
ע. חניכת קבוצת צב"ר
 
את נדב אני מכירה בערך 6 שנים .הוא הקדיש חלק מאוד גדול מזמנו לקבוצה ולנו החניכים בפרט. תמיד דאג שהכל בסדר אתנו ושלא יחסר לנו כלום. בימי החורף הקרים בירושלים הוא ברר שיש לנו שמיכות ותנורים ושנגיד לו אם אין לנו כדי שהוא יביא. כשנדב שמע אותי באחת השבתות מדברת על הפסכומטרי וכמה קשה לי עם החומר, באותו שבוע הוא התיצב אצלי בדירה כדי לעזור לי ולהסביר לי את החומר. בלי שהייתי צריכה לבקש בכלל. בכל צרה או כל עצה שהייתי זקוקה לה נדב היה שם. לא רק לי. בדיוק לפני זמן מה נדב התקשר אלי כדי לשאול כמה פרטים על לימודים ועבודה שקשורה ללקויי ראיה כדי שהוא יוכל לעזר לאחד החניכים ולהדריך אותו. נדב היה אדם מיוחד ואכפתי שאהב לעזור וכולם ידעו את זה וקבלו את עזרתו. אני שמחה שהיה לי העונג להכיר אדם כמוהו.

נטע ועמית (19 ליולי 2018):
לפני כחצי שנה אני ובת זוגתי החלטנו לצאת למסע של שלושה חודשים במטרה להכיר את הארץ דרך אנשים, שיחות ומפגשים אמיתיים. 160 משפחות הזמינו אותנו להתארח בביתם ואכן במשך שלושה חודשים רבות וטובות פתחו לנו בית ולב והכניסו אותנו פנימה למקום הכי שלהם. היה לנו מרגש בכל יום מחדש, להכיר אנשים אוהבי אדם ולצלול לשיחות עמוקות, לצחוק, לשחק עם הילדים, ולהכיר באמת, מקרוב. פרויקט נוסף שליווה אותנו היה "משא למסע" פרויקט מקסים שנפגשנו איתו והוא הלך איתנו כל הדרך, "משא למסע" מיזם הנצחה למטיילים שנהרגו, שעיקרו השאלת תרמילים למטיילים. אותנו ליוו נדב שהם וערן אלון שליוו אותנו לאורך המסע, כך שלמעשה מסעם לא תם. הפרויקט מיוחד וגם המארגנים שלו מדהימים ! ממליצים בחום ואהבה

15 למאי 2018:

אני טל, בן 17, מש"צ והשנה אני יוצא לקורס הישרדות… הגעתי לפרוייקט ההנצחה משא למסע דרך ידידה והשאלתי תיק בשביל אוריינטציה אינטנסיבית של יומיים לקראת הקורס. במהלך היומיים האינטנסיביים האלה חשבתי על נדב מאיר שהם. על נדב קראתי כמה ימים לפני האוריינטציה, בניסיון להתחבר כמה שיותר ובאמת גיליתי שמדובר באדם מדהים, אדם עם ערכים ומוסר גבוהים מאוד, שחשב על אחרים לפני שחשב על עצמו. נדב נהרג על רכס האנאפורנה באוקטובר 2014 במפולת שלגים. נדב עסק בחילוץ אחרים שעות שלמות עד שאפסו כוחותיו. נדב הוא גיבור ומודל לחיקוי לכל אדם.
במהלך יומיים של מסע, ניווטים והישרדות בשטח, נדב תפס חלק משמעותי במסע האישי שלי, כנער, כאחד שמקווה לכבוש כל פסגה בעולם ושואף להגיע רחוק. את נדב אני לא אשכח. אני מודה למשפחת שהם ולפרוייקט המדהים הזה שעזר לי ומקווה שעוד יעזור לי בהמשך לעבור את המסע.

יובל דקל ממכינת נחשון (26 למרץ 2018):
שלום אני רוצה לנצל את במת הפוסט הזה ולתת זכות ענקית לפרויקט שיצא לי כבר, לקחת חלק בו בפעם השנייה. 
אני חניך במכינת נחשון שדרות, ובמהלך שנת המכינה אנו עוברים סדרת השרדות, סדרה בה אנו לומדים המון על עצמינו, חברינו לקבוצה ועל החיים שלנו בעקבות התמודדות אינטנסבית, של שטח וחיים עצמאיות בשטח בתוך חוליית קטנה. 
במסגרת הפרויקט זכינו להכיר את ערן אלון ונדב שוהם ולהנציח אותם וללוות אותנו בתהליך שעברנו בסדרה זו. 
ערן היה איש טבע וחובב שטח וטיולים בכל רמח איבריו, הרפתקן אמיץ וסקרן, אין ספק שבעיני הוא המלווה המתאים ביותר לסדרה כזו. לכן אגיד תודה לערן שליווה אותי המבלך הסדרה. 
האיש השני שליווה אותנו במהלך הסדרה הוא נדב שוהם. נדב נהרג בעת נסיון להציל מטיילים אחרים על רכס האנאפורנה בסופת השלג ב2014 בנפאל. לאורך הסדרה נדב הזכיר לנו כמה חשובה העזרה לאחר גם כשבלתי אפשרי ואהבת האחר. 
אגיד תודה למשפחות ולפרויקט במיוחד שנתנו לנו הזדמנות להכיר כך את ערן ונדב, ושעזרו לנו לעבור את הסדרה על הצד הטוב ביותר שלה.
שוב תודה ל משא למסע ומקווה שעוד אנשים ייחשפו אל הפרויקט הזה.

עומרי מרחובות (אוגוסט 2016) :

סיימתי אתמול את קורס הישרדות של המש"צים. הקורס הרביעי והאחרון במש"צים שאני יכול לעבור כחניך.מסע של 120 .קילומטר מהר מירון לפסגת החרמון. עם כל הציוד על הגב כולל אוכל ובגדים לחמישה ימים

מסע ערכי ומשמעותי שעזר לי ללמוד תובנות לחיים וגם ללמוד קצת יותר על עצמי ועל גבול היכולת שלי. מסע קשה, חוויתי ומאתגר. כזה שאני לא אשכח  כל החיים…

את המסע לא הייתי יכול לעבור ללא הסיוע של ארגון "משא למסע" שנתן לי את התרמיל שעשיתי איתו את הקורס. "משא למסע" הוא ארגון שמשאיל תרמילי תיקים מקצועיים למסעות שונים (כמו זה שעשיתי). התרמיל שקיבלתי הוא תרמיל לזכר מטייל בשם נדב שהם שנהרג בזמן מסע שעשה.

בזמן המסע, נדב הלך איתי על הגב מהר מירון לפסגת החרמון, ראה את הנוף של הגליל העליון, ושל רכס החרמון וחווה את המסע יחד איתי.

רציתי להגיד המון תודה לארגון "משא למסע" על התיק המקצועי (והחדש!!!) שקיבלתי לקורס.

תמיר ודגנית (ינואר 2017):

בתאריך 14.10.14 אירעה סופת שלגים ברכס האנפורנה בנפאל. באותה סופה נוראה נספו 43 אנשים, ובהם ארבעה ישראלים, נדב שהם, אגם לוריא, תמר אריאל ומיכל גילי צ׳רקסקי.
כידידתו של נדב שהם ז״ל, שנהרג באסון זה, נחשפתי (דרך משפחתו) למיזם ההנצחה המיוחד של ״משא למסע״. 
בעלי ואני יצאנו לירח דבש במרכז אמריקה וקיבלנו שני תרמילים איכותיים לזכר אגם לוריא שאהב מאוד לטייל. אגם ואנשים יקרים נוספים שנהרגו במהלך טיולם ליוו אותנו במחשבות ובזכרונות. הטיול היה מאוד חווייתי ומשמעותי, אין ספק שהתיקים תרמו ערך מוסף ונופך אחר למסענו. אנשים שפגשנו בדרך (גם שאינם ישראלים) שאלו על התיקים, מה שנתן לנו את הזכות לספר על המיזם ובעיקר על אופיו של אגם לוריא, שימשיך ללוות אותנו גם לאחר המסע.
תודה על נדיבות גדולה!
תמיר ודגנית

שחר מגן יבנה (ינואר 2017):

שחר מגן יבנה, תלמיד בכיתה יא' יצא למסע בחנוכה עם חוגי סיירות של קק"ל. הוא חבר בפרוייקט הסברה ישראלית בו הוא וחבריו כותבים על החיים שלהם כבני נוער בישראל. לקחנו משם… כל הכבוד על ההסברה וההשתתפות בפרוייקט:

A bag of memories.
During the new year’s celebrations I was on a tour in southern israel – Miztpe Ramon, as part of a Hanuka camp. I borrowed my bag for this camp from “Mveler name, and a note with more information about him/her. My bag was in memory of Nadav Shoham (R.I.P), who died at Annapurna’s snow storm in Nepal while trying to save other travellers.
I have never met Nadav, but I can tell by stories about him how caring and brave he was. 
It is said that a human being is really dead only when everyone forgot him.
Thanks to this project these travellers are not about to be forgotten anymore.

ובעברית

תיק של זכרונות- במהלך חגיגות השנה החדשה הייתי בטיול בדרום ישראל, מצפה רמון כחלק ממחנה חנוכה. השאלתי את התיק שלי למחנה זה מ"משא למסע" שהוא פרויקט ישראלי לזכרם של מטיילים שלא שבו. כל תיק נושא עליו את שמו של המטייל שנפל, ופתק עם מידע נוסף עליה/ עליו. התיק שלי נשא את שמו של נדב שהם ז"ל, אשר נפל בסופת השלגים באנאפורנה, בזמן שניסה להציל מטיילים אחרים. מעולם לא פגשתי את נדב אבל אני יכול לספר עליו עד כמה היה אמיץ ואכפתי. נהוג לומר שאדם באמת איננו כאשר כולם שכחו אותו. תודות לפרויקט זה מטיילים שנפלו לא יישכחו עוד.

אורי ממשא למסע (ינואר 2017):

 ביקשו מיואב (הבן שלי) לכתוב חיבור על "הגיבור שלי" בחנוכה.

לא ידעתי בכלל על החיבור הזה ואתמול הוא סיפר לי על כך ואמר שהוא רוצה לכתוב על נדב שהם.
הוא מכיר את נדב מההנצחה במשא למסע וגם התארחנו אצל הוריו של נדב, טובה ומוישי בשנה שעברה במהלך מסע על שביל ישראל. נכנסנו לאינטרנט, סיפרתי לו על כל הארבע שנהרגו במהלך הסופה וגם על רועי ומור ששרדו. הוא בחר תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של רועי שבה רואים את נדב, מיכל, אגם ותמר. 
אורי ממשא למסע. 

טל ומוטי לקחו 2 תרמילים (אפריל 2016):
טיול חפשש של 4 פאראמדיקים צבאיים בשביל הגולן , תודה רבה לעמותת משא למסע המדהימה שנתנו לנו תיקים נהדרים ועשו לנו טיול חפשש אדיר!
תרמיל אחד של אגם לוריא ותרמיל של נדב שהם.

עומרי מגן (נובמבר 2015)

ברק חצור (אוקטובר 2016)

שנים אנחנו מטיילים החברים. משתדלים להיפגש ולטייל בחגים, אירועים, בחופשים הגדולים. בארץ וגם מעבר.
שנתיים מאז שההרכב השתנה, ונדב לא מצטרף לטיולים. 
בטרם יצאנו לטייל השנה, התלבטתי איזה תיק לרכוש לטובת העניין.
בשיחה עם טובה, אמו של נדב שהם, הועלתה האפשרות לשאול תיק שהוקדש לזכרו.
בדרך זו, זכיתי גם לתיק מעולה וגם לקחת חלק מנדב איתי לטיול – שבנסיבות אחרות, וודאי היה מצטרף אלינו.
כשטיילנו, נשאלתי לגבי התווית שמופיעה על התיק מאחור – בה רשום את שם הפרוייקט ושמו של האדם שהתיק הוקדש לכבודו. 
כך יצא שגם עוד מטיילים זכו להכיר במעט את נדב , פועלו וסיפור חייו.

מוקיר תודה שהיתה לי הזכות לקחת איתי לדרך תיק לזכרו.

תודה למשפחה ולפרוייקט המדהים.

טל מקדש (יולי 2017)

השבוע חזרתי מטיול עם משפחתי ל"יער השחור" באזור גרמניה-שוויץ-צרפת.
ידעתי על פרויקט הנצחה בשם "משא למסע" שיזם והקים מורה-עמית לעבודה, אורי מלמד ממקיף ח' אשדוד. במסגרת הפרויקט רכש אורי תיקי טיולים במימון הורי מטיילים שנהרגו במהלך טיולים. אורי השאיל לי תיק שליווה אותי במהלך הטיול. הוא ביקש ממני לרשום מספר מילים על נדב שהם ז"ל, בחור בן 30 ,מהנדס מכונות, שמצא את מותו במהלך ניסיון חילוץ הירואי של חבריו לטיול, ביניהם נווטת הקרב הדתייה הראשונה, תמר אריאל, במהלך סופה בנפאל – טרק שכונה בשם האיום "טרק המוות ברכס האנאפורנה".
כשחקרתי מעט על נדב התגלה בפניי בחור מדהים, כישרוני, רציני ואמיץ אשר עמד מול בחירה לא-מציאותית: לעזור בניסיון חילוץ בחורה במצב קשה מהסופה המקפיאה או להשאיר אותה מאחור ולהשקיע את כוחותיו בניסיון לחלץ את עצמו. במעשה גבורה בלתי-נתפס הוא החליט לעזור לה ולנסות לחלץ אותה, ניסיון אשר לא צלח. נדב קפא למוות בניסיון החילוץ ביחד עם תמר ומספר חברים נוספים. 
לדברי שלמה שהם, דודו של נדב: "הוא תמך בתמר הנווטת, הוא גם עזר לאחרים עד שבסופו של דבר אפסו כוחותיו. זה היה ב DNA שלו, לחשוב על אחרים לפני שחשב על עצמו".
אימו של נדב, טובה, החליטה לממן תיק להנצחת בנה. אני מרגיש שזכיתי, באמצעות פרויקט זה, להכיר אדם מדהים, מלח הארץ, שאני בטוח שהיה יכול להיות חבר שלי בנסיבות אחרות. אדם רציני, כישרוני, מלא באהבה וכוח. לצערי לא זכיתי להכירו. אך למרות זאת, כל הסיפורים והעדויות של חברים ובני משפחה גרמו לי להכיר אותו במעט.
במהלך הטיול, בנקודות שונות, יצא לי לחשוב על מה שעבר לו בראש ברגע ההחלטה לא לנטוש את תמר. אני מאמין שהוא האמין בלב שלם שהוא מחויב לעשות כל מאמץ אפשרי להצילה. אני מקווה שסיפורו יהווה השראה לאחרים. אין ספק שבתקופה שבה אנו חיים – יש לנו את החובה להירתם תמיד לכל אדם שזקוק לעזרתנו.

שרון בן כליפה (יוני 2017):
חזרתי לא מזמן מטיול בצפון הודו,נשאתי עמי את התיק של נדב מאיר שהם. העונג והסיפוק הרב שהעניק לי מסע זה, גרם לי להרהר לעתים בנדב שהוריו בחרו להנציח אותו במיזם משא למסע.
חשבתי לעצמי שהוא מאוד אהב לטייל והיה במקומות רבים ונחשף ליופי כה רב כמו שאני עכשיו.
ממה שקראתי הבנתי שהוא היה בעל כשרון רב שהשכיל להעניק מברכתו לזולת. חשבתי לעצמי,בטח כל היופי הזה שנחשף אליו מילא את ליבו בהרבה אהבה וכוח.
הרגשתי זכות וגאווה לשאת את התיק על שמו של נדב ולהכיר את היוזמה הזאת שמחנכת לנתינה, ולאהבת אדם באשר הוא.

שחר צ'סנר ושירה הכהן לקחו תרמילים לזכרם של שירה דבוש ונדב שהם (אוקטובר 2017):
חזרתי עכשיו מחודשיים מדהימים. הודו יפיפיה צבעונית ומרגשת ! הנופים, השקט, הכיף, והחיבור הרכיבו טיול שהרחיב את הלב. טיול שפתח פתח וחשף עולמות. זכיתי לקחת חלק בפרוייקט המדהים של משא למסע, להנות מתיק נוח ואיכותי במהלך הטיול ולהכיר דמויות מעוררות השראה שלזכרם הוקם הפרוייקט! תודה !

אריאל באנפורנה (נובמבר 2017):

אנפורנה- במקום הכ"כ פסטורלי הזה, 43 איש מצאו את מותם ביום אחד, באוקטובר הארור של שנת 2014. מיכל, אגם, נדב ותמר היו הצלע הישראלית ששילמה מחיר כבד באסון הבלתי נתפס. מי היה מאמין שבין רגע, המקום הכ"כ שליו שאני עומד בו, יכול להפוך למלכודת מוות. 
חיים, שהיו בתחילת הדרך, בתחילת המסע, נגדעו באחת. 
אני מטפס אט אט אל ה"פס" , האויר דליל, קשה לנשום, 5416 מטר מעל פני הים. התרמיל שעל כתפי אינו הופך את הטיפוס הזה לקל יותר. משא כבד על כתפי ולא זה הפיזי בלבד. אני נושא איתי זכרון, מנציח דרך הרגליים את אלה שלא זכו להשלים את המסע. צעד אחרי צעד, עקב בצד אגודל, אני בדרכי אל עוד פסגה. חלום שמתגשם. ופתאום, אני מבין שכל חיי הם מסע. מסע לעבר פסגה נוספת, אל עבר חלום שקונן אי שם בפנים. מסע בו אני נוסע משא כבד על כתפי, אחריות. נושא את הדגל, מעביר את הלפיד מדור לדור. פתאום המשא הזה הופך כבד. באמת שקשה לנשום. בדרך, פוגש ידיד לטיפוס. מתחילים לשוחח. הגילוי של אדם חדש, של תובנות חדשות, של תרבויות אחרות, משכיח את כובד המשא. ביחד, המסע הופך קל יותר. 
נפאל היקרה, באתי אליך כדי לברוח קצת, להתנתק. בדרך, גיליתי טפח מעצמי. נטענתי בכוחות חדשים. תודה על התובנות, תודה על המפגש עם האנשים היקרים בדרך, תודה על כל מה שלמדתי ממכם: על סבלנות, על כבוד לאחר, על קבלת האחר, על הסתפקות במועט, על שמחת החיים, על הנכונות לעזור בכל סיטואציה.
תודה ל"משא למסע" , על הזכות להיות חלק. להורים של נדב, על התיקים לזכרו ועל פרויקט מציל החיים של הטלפונים הלווינים. הפאצ' על התיק שעל הגב והטלפון הלוויני ביד- שיחקו תפקיד מכריע בהחלטה לרדת בזמן מהטליצ'ו ולהזמין את מסוק החילוץ. מי יודע איפה הייתי היום לולא התודעה הזו של קדושת החיים שליוותה אותי לאורך כל הדרך. ובכלל, גרמה לי לתהות על הערכים הבאמת חשובים במסע של החיים. 
תם לו מסע אחד ומתחיל לו פרק אחר במסע החיים.

2 מבוגרים, 4 ילדים על שביל ישראל (ספטמבר 2017)

6 תרמילים על הגב, בדרך מדן לתל אביב. 300 קילומטרים בתכנון. אורי וערן המבוגרים, יואב, איתמר, איתמר ויונתן מכיתה ה' עד ח'. כרגע בקיבוץ סאסא בחדר שביליסטים שהוא יוזמה של בחור מקסים בשם יוני שבנה מתחת לבית חדר עם מיטות, מטבח ונוף ומאפשר לישון כאן חופשי ובחינם, מלאך שביל למי שלא מכיר את המונח. 
מנציחים עם תרמילים מעולים שמתאימים בדיוק לילדים את: ערן אלון, גבי אינגל, נדב שהם, אגם לוריא, גיא בן זאב ומיכל צ'רקסקי.

אחינעם, שיר, הילה ואביטל ממכינת עין פרת (יולי 2016):

יצאו למסע חובק ישראל עם מכינת עין פרת בה היו בשנה האחרונה. הם נשאו על הגב תרמילים לזכר אגם לוריא, גיא בן זאב, גבי אינגל ונדב שהם. במהלך המסע פרסמנו פוסט ובו כתבנו על תרמיל חדש שטובה ומוישי שהם קנו ביום ההולדת של נדב. אחת התגובות היו של אמא של אחינעם והיא מופיעה כאן עם התמונה שהן שלחו.

קורן טל (אוגוסט 2015):
4 שנים חלמתי לעשות את שביל ישראל 
בשנה האחרונה התחלתי לארגן הכל, מפות, בגדים, ציוד 
אבל דבר אחד (ומשמעותי) היה חסר לי… וזה התיק, כסף לתיק לא היה לי. 
וכאן משא למסע נכנסו לתמונה. 
ישר נענו לבקשתי לתיק 
והביאו לי תיק חדש (מהנילונים!!) בשביל המסע. 
התיק נתרם על ידי משפחתו של נדב שהם ממצפה הושעיה. 
במהלך המסע עברנו ליד הושעיה ועצרנו שם ללילה. 
פגשנו חבר שלי מהושעיה שהחליט להצטרף אלינו וסיפר לנו שהוא מכיר את משפחתו של נדב. הוא סיפר לי את סיפור הגבורה של נדב שגבה את חייו באנפורנה שבנאפל.
שמחתי להנציח את נדב שהם בצעדי. 
ואני מקווה שעוד רבים יזכו ללכת בשבילים בזכותו ולהנציחו.

סילביה היא שמוצנ"יקית בנשמה. היא יצאה לחודש של פעילויות במסגרת התנועה (יולי 2015):
פרויקט קייצות 2015, שבועים של חיי קומונה והדרכת קייצת, במסגרת השומר הצעיר. אני מדריכה וחניכה בפרויקט.
מדריכה בקן דרום תל אביב בבוקר. זוהי קייטנה ערכית ומשמעותית לכיתות א'-ו' ובערב חיי קומונה עם בני גילי מסיימי י"א . אנחנו לומדים על ואת החברה הישראלית על כול גווניה ומתנסים בשנת שירות. 
בזכות משא למסע קיבלתי תיק גדול לציוד שלי, מה גם שאחרי הפרויקט אצא לגיחה על הכינרת וטיול בגולן, תיק אחד שמאפשר לי להשתתף בחופש פעיל ומטויל היטב,תודה!

נועה דניאל (מרץ 2017):

לפני מספר ימים טסתי לרומניה ולקחתי איתי תיק על שם נדב מאיר שהם, אשר סופת שלגים נדירה ברכס האנאפורנה קיפחה את חייו. 
אני מודה מאוד על הפעילות של משא למסע, זה מרגש אותי לראות אנשים ומשפחות אשר מעבירים את זכרון יקירהם דרך מעשים טובים המגבירים את האור בעולם. 
תודה רבה, חג פסח שמח וכשר.

נועם nמכינת עין פרת בכפר אדומים (מרץ 2017):
במסגרת המכינה יצאתי לשבוע שטח בו טיילנו במשך 5 ימים עם כל הציוד על הגב.
לא היה לי את התיק המתאים לשבוע הזה, ולכן פניתי למשא למסע ובעזרת מאיה קיבלתי תיק לזכרו של נדב שוהם.
נדב נהרג במפולת השלגים ברכס האנאפורנה שבהרי ההימלאיה בנפאל.
בשעות האחרונות לפני שנספה באסון עסק נדב בעזרה למטיילים אחרים ביניהם סרן תמר אריאל ז״ל שנהרגה גם היא לאחר שסייעה למטיילים אחרים.
עם התרמיל על הגב, סיפורו של נדב הלך איתי במהלך השבוע. תודה רבה לעמותה ולמשפחה. זו דרך מרגשת להנציח את זכרו!