מיכל צ'רקסקי (11.07.78-14.10.14)

על מיכל אמרו שאם נסגרת הדלת אז היא תכנס מהחלון (עם חיוך), שום דבר לא עצר בעדה, כמעט.

וכך, באמצע החיים – בגיל 36 החליטה לקחת פסק זמן מתפקיד נחשב ("כלוב הזהב") ולצאת למסע במזרח הרחוק, מסע של חוויות והכרת אנשים חדשים. בעבודה תמיד שאפה להגיע לפסגה וכך גם בחיים: היציאה לטרק בנפאל עשתה לה כל כך טוב עד שהאנשים סביבה אמרו שהיא קורנת משמחה, בולטת בשיערה הבלונדיני ומהווה מקור להשראה לאחרים. מיכל התחברה בטיול לצעירים ולמבוגרים וסחפה אותם בשמחת החיים המתגלגלת שלה.

מיכל היתה מלאה שמחת חיים ונקטפה בסמוך ליום שמחת תורה על פסגות רכס האנפורנה בסופה האיומה באוקטובר 2014. סופת הציקלון הגיעה לנפאל מכיוון הודו והשלטונות לא טרחו להזהיר את המטיילים בשטח מפניה.

החברים בעבודה התגעגעו כל כך, לאחר מותה של מיכל הפיקו ספר שהשם שלו "אל נא תאמרו לי שלום, אימרו לי להתראות" נלקח מכותרת מייל הפרידה של מיכל לפני יציאתה לחו"ל.

מיכל היתה בת ואחות אהובה שתמיד זכרה כל יום הולדת במשפחה ואף טרחה להזכיר לאחרים שחלילה אף אחד לא ישכח.

מילים שכתבו חברים על מיכל:

גלעד: היא לעומת רבים אחרים בחרה בחיים. לחיות, לפחות בעיני, זה לעשות את שהלב חפץ ולא להכנע לתכתיב זה או אחר. מיכל הראתה לנו מה האפשרויות, שאפשר וניתן לחיות את החיים כפי שרוצים, בעלי משמעות פנימית. מיכל היא הדוגמה למה כל אחד מאיתנו יכול להיות וכמו כל אחד מאיתנו, בין שהוא נוסע לעבודה מרחק של 10 ק"מ ובין שמטייל בקצוות העולם על חודים של קרחונים, חייו מדודים והם נגמרים כשהם נגמרים. את עובדת היותנו קצובים בזמן, אולי אין בידינו לשנות אך את מה שנעשה עד אז, או, את זה וודאי ווודאי.

גבי: בכל אדם שזכה בחברתך הטבעת את חותמך. האופטימיות שלך ושמחת החיים, החיוך השובה שלך והצחוק המתגלגל נצורים בכל מי שהכיר אותך לנצח. טוב הלב שלך והנתינה שלך היו יוצאי דופן. הרצון שלך למצות את כל מה שיש לחיים לתת היה המוטו שלך ואת המוטו הזה אנסה ליישם בעצמי.

אייל: כל כך הרבה למדנו, כולנו, בימים האחרונים כמה אהבה ריכזת , כמה חברים! חיוכך מיכל קפא אך ישאר בכולנו חיוך חם וחי את תחיי בכל אחד ואחד מאיתנו עד יומנו האחרון.

אדם: "חבר הוא אדם שבחברתו אתה מעז להיות עצמך", במותך הענקת לכולנו מתנה, קירבת בנינו שוב ונשבענו שלעולם יותר לא יעבור יום מבלי שנשמור על קשר הדוק אחד עם השני כי מי יודע מה יהיה מחר…

נלווה אותך בעוד כמה שעות בדרכך האחרונה. אין בנו נחמה היום, רק כאב ותחושת החמצה…

שרון: מה שמנחם אותי הוא שחיית כל רגע ורגע בחיים הקצרים שלך, טיילת, בילית, הגשמת, פגשת ים אנשים, נגעת בים אנשים, לא מכירה אדם שפגשת והוא לא אהב אותך אהבת אמת.

שירה (26 לאוגוסט 2018):
מיכל החליטה לקחת פסק זמן ולצאת למסע במזרח הרחוק, מסע של חוויות והכרת אנשים חדשים. בעבודה תמיד שאפה להגיע לפסגה וכך גם בחיים. 
יצאתי לקורס הישרדות שמסכם שנים במשצים ואני חושבת שגם הקורס שמסתיים בחרמון וגם הפעילות במשצים הם מסע של הכרת אנשים ושאיפה להגיע לפסגה.
יהי זכרה של מיכל צ'רקסקי ברוך.
תודה למשא למסע

מתן שילוח (26 ליולי 2018):
כשהתחלתי להתכונן לטרקים בבולגריה, חיפשתי תרמיל. חבר טוב המליץ לי על ארגון משא למסע. הייתה לי הזכות לטייל ביחד עם התרמיל הנהדר לזכר מיכל צ'רקסקי, לחלוק את סיפורו של הארגון המיוחד הזה ואת סיפורה של מיכל. המשיכו בעבודה הנהדרת שלכם

דור מגן יבנה (15 ליולי 2018):
אני לקחתי חלק בהנצחת המטיילת מיכל צ'רקסקי ז"ל אשר נהרגה בנפאל בשנת 2014. שאלתי תיק ממשא למסע לזכרה. 
תיק מדהים של lowe alpine שאיתו יצאתי לקורס סיו"ן (סיור וניווט) של המשצים, מסע קשה של שישה ימים ששווה כל רגע. הגענו במהלך המסע להמון מקומות בארץ וכל יום ישנו במקום אחר. 
שמחתי לקחת חלק במסע המדהים הזה וכך גם הנצחתי את נשמתה של מטיילת שרק רצתה להנות ולטייל כמוני.
תודה למשא למשא שאיפשרו זאת.

מתן היימן והושעיה נתיב (21 ליוני 2018):
יצאנו לטיול בגאורגיה עם התיקים של מיכל צ'רקסקי ז”ל ושירה דבוש ז”ל.
מבין הדברים הרבים שמספרים על שתיהן, מה שבלט לנו במיוחד זה ששתיהן בחרו לקחת פסק זמן באמצע קריירות מוצלחות ועמוסות כדי ללכת לטייל, והשמחה הגדולה שהקרינו על סביבתן. העובדה שהן בחרו ללכת לטייל למרות האפשרות ה”קלה” להמשיך בעיסוקיהן, מעידה על כח רצון ואומץ רב.
היתה לנו זכות גדולה לקחת חלק בהנצחה של שתיהן ולטייל עם התיקים לזכרם.

28 למאי 2018:

לשתי הכנות לקורס הישרדות של של"ח יצאו אריאל מאשדוד ותאנה מגדרה. מכיוון שהם ייצאו במועדים שונים התרמיל של מיכל צ'רקסקי עבר ביניהם ושניהם כתבו:
קוראים לי אריאל אני מש"צ מאשדוד והשנה אני מתכוון לצאת לקורס הישרדות שבו נלך 100 ק"מ כל הדרך מהר מירון לפסגת החרמון בפרק זמן של כ 5 ימים. לפני שבועיים הייתי ביום אוריינטציה לקורס הישרדות. ליום הזה קיבלתי תיק לזכרה של מיכל צ'רקסקי שנהרגה לפני כ 4 שנים בסופה ברכס ההימלאיה במהלך טיול בנפאל. קראתי מספר דברים על מיכל. קראתי על שיחה שבה סיפרה לפני הטרק על כך שהיא יוצאת בעקבות ידיד שלה שנהרג גם בנפאל 13 שנים לפני שהיא יצאה למסע. הופתעתי גם לגלות שהיא עבדה באשדוד בתור מנהלת שיווק של קניון לב אשדוד כשנתיים (אני מאשדוד). אמרו עליה שהיא הייתה מאוד אנרגטית,נמרצת ואהובה. שמחתי מאוד לקחת את התיק שלה ולהנציח אותה בדרך הזאת.
תאנה: הטיול אליו יצאתי נקרא אוריינטציה לקראת קורס הישרדות מטעם של"ח, זה היה באזור בית שמש. התיק אותו קיבלתי היה לזכרה של מיכל צ'רקסקי. במהלך הטיול הזכרתי את מיכל וכן הקראתי לשאר הקבוצה את סיפורה.

סימה אורן (8 למאי 2018):
כבר בטיול הגדול שלנו לפני 30 שנה חלמנו שנעשה טיול גדול עם הילדים. והנה הבשיל היום ולאחר חשיבה ארוכה והתארגנות רבה החלטנו לצאת לויאטנם. על משא למסע שמענו מחברה שטיילה עם ילדיה. ושמחנו לקחת חלק במיזם משמעותי כל כך אני נשאתי את התרמיל של גבי אינגל שרגע לפני שחזר הבייתה נהרג ברעידת האדמה ובעלי נשא את התרמיל של מיכל צ'רקסקי שליוותה אותנו במהלך הנסיעה ובאמונה שצריך למצות את החיים לעשות ולהנות ככל האפשר.
תודה לילדנו, לשי אביב אופק ואלון שבזכותם הטיול קיבל את המשמעות שלו.
ותודה למשא למסע שהפך להיות חלק מהמסע שלנו.

עדי רחמיאן (1 למאי 2018):
אל הפרויקט הגעתי במקרה דרך הפייסבוק למרות שבחיים, אין דבר כזה במקרה. 
חיפשתי תיק שיתאים לטרק סובב אנאפורנה. כשקיבלתי את התיק לזכר מיכל צ’רקסקי ז”ל, הבנתי שהכל מתחבר. התיק ליווה אותי בטרק והרגשתי איך אני הולכת בדרכה של מיכל, רואה את הנופים המרהיבים ונושמת את האוויר הקר בגבהים. תודה לך מיכל שליווית אותי 

עמית אליאב (15 לאפריל 2018):
בימים האחרונים התהלכתי בארץ. בהשראת מיכל צ'רקסקי, שאותה אני מנציח.
מיכל נהרגה בטרק האנאפורנה הנפאל.
אצטט משפט מהפתק שנמצא בתרמיל: 
על מיכל אמרו שאם נסגרת הדלת אז היא תכנס מהחלון (עם חיוך), שום דבר לא עצר בעדה, כמעט….
יהי זכרה ברוך

עומרי אביסרור – מכינה קדם צבאית (ינואר 2018):
אחרי שבוע של השרדות , שבוע ארוך שאני צועד ומטייל ברחבי המדבר שעל גבי תיק לזכרה של מיכל צ'רקסקי ז"ל, בחורה מדהימה מלאה שמחת חיים, אשר נקטפה בסמוך ליום שמחת תורה על פסגות רכס האנפורנה בסופה האיומה , באוקטובר 2014.
אני כאן בשביל לזכור ולהנציח את שמה למען משפחתה .
תודה רבה על התיק המדהים !!

ניסים כספי וחברים במדבר (נובמבר 2017): 
את משא למסע הכרתי שנה שעברה כשיצאנו שלושה חברים למסלול מאתגר מאוד לחבר'ה שלא רגילים למסעות מעין אלו באיזור מכתש רמון, פגשתי מיזם מדהים שמנציח טיילים מגילאים שונים שנספו במהלך טיול שהתחיל כחוויה מדהימה והסתיים בטרגדיה נוראית. המיזם דואג להנציח את אותם טיילים וטיילות בצורה הכי הולמת לטרגדיה בה הם נהרגו. השנה בחרנו במסלול מאתגר קצת פחות אך בהחלט חוויתי באיזור שדה בוקר . יצאנו בבוקרו של יום שישי לחוד עקב ומשם לעין עקב אשר הסתבר כמקום מאוד מרכז טיילים וג'יפאים המחפשים מעין קר ונעים במדבר. פגשנו שם חבר'ה מסוגים שונים, החל בבני נוער צעירים (מאוד) וכלה בתיירים מחו"ל מבוגרים (מעל 70…) אשר באו להנות בחוויה המדברית המופלאה הזו. משם המשכנו לחניון הלילה "משטחים לבנים" לתומנו חשבנו שנעבור שם את הלילה לבד אך תוך שעה לקראת החשיכה הגיעו לשם תרמילאים וג'יפאים שמילאו את האוירה במוזיקה וריחות בישולים ובשר וכל זה באוירה נעימה ומכבדת. 
בבוקר למחרת יצאנו בחזרה לכיוון עין עקב וזאת לאחר ארוחת בוקר מרעננת שם שוב פגשנו את מלח הארץ ונהנינו שוב מהמים הקרירים. משם צעדנו לכיוון עין עקב עליון שם פגשנו עדר יעלים כאשר הזכר האחראי מונע מבעדנו להפריע לעדר לסיים את השתייה של הצעירים במעיין. חניית צהריים ארוכה הכוללת ארוחת אורז וירקות טעימה , קפה וקינוח ומשם לקו הסיום בעובדת ..
בהחלט מהנה ולא קשה מידי….
לקחנו איתנו למשא את התרמילים על שם ערן אלון ומיכל צ'רקסקי אותם הנצחנו בהליכתנו ובהקראת דברים לזכרם.
תם ולא נשלם…. בקרוב משא נוסף עם תרמילים אחרים וזכרונות מטיילים נוספים שנזכור תמיד…

חניכי מכינת נחשון שדרות חזרו משבוע שטח

2 מבוגרים, 4 ילדים על שביל ישראל מדן עד תל אביב

6 תרמילים על הגב, בדרך מדן לתל אביב. 300 קילומטרים בתכנון. אורי וערן המבוגרים, יואב, איתמר, איתמר ויונתן מכיתה ה' עד ח'. כרגע בקיבוץ סאסא בחדר שביליסטים שהוא יוזמה של בחור מקסים בשם יוני שבנה מתחת לבית חדר עם מיטות, מטבח ונוף ומאפשר לישון כאן חופשי ובחינם, מלאך שביל למי שלא מכיר את המונח. 
מנציחים עם תרמילים מעולים שמתאימים בדיוק לילדים את: ערן אלון, גבי אינגל, נדב שהם, אגם לוריא, גיא בן זאב ומיכל צ'רקסקי.