ורד אביישר (17.04.91-08.10.17)

ורד נולדה וגדלה בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק המעיינות, למדה בבית הספר שק"ד, בקיבוץ שדה אליהו. לאחר סיום לימודיה בתיכון בחרה ללמוד במשך שנה בבית המדרש לנשים במגדל עוז ולאחר מכן שירתה כמש"קית הוראה בחיל החינוך.

עם שחרורה מצה"ל טיילה במשך כחודשיים בשביל ישראל, וצעדה בו מתחילתו ועד סופו.ורד אביישר

ורד עברה לגור בירושלים, עבדה בעמותת שק"ל במסגרות תעסוקה לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים ולמדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון במסלול פכ"ם (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה). במהלך הלימודים ליוותה מסעות של חוגי סיירות של קק"ל ע"ש אורי מימון, במסגרת מלגת לימודים. בין לבין טיילה בגיאורגיה וביוון, ויצאה לטיול שורשים באיטליה עם סבתה ונכדים נוספים.

לאחר שהשלימה את כל חובות לימודיה יצאה ורד לטיול בנפאל. בחול המועד סוכות, י"ח בתשרי תשע"ח, 8 באוקטובר 2017, נהרגה ורד בהתהפכות הג'יפ בו נסעה בדרכה לרכס האנאפורנה, והיא בת 26.

ורד אהבה את הארץ, את שביליה, ואת אנשיה, אהבה לתת מכל מה שיש לה לאחרים – מילה טובה ואוזן קשבת לחבר, עזרה לילד שנפל מהאופניים ברחוב, ציוד ובגדים שכרגע לא בשימוש, מתנות לאחיינים בכל הזדמנות. אורחים ומטיילים רבים לנו בדירתה בקיבוץ, וגם בדירתה בירושלים אהבה לארח משפחה וחברים. במיוחד אהבה לתת מכישרונותיה הרבים – בנגינה, בבישול, ביכולת ללמוד וללמד בסבלנות רבה, בתבונה ובחכמת חיים.

כל מי שזכה להכיר את ורד, אפילו קצת, התאהב בחיוך שלה, בשמחה הפשוטה והטבעית שהיא הקרינה. חכמה ומבריקה, מציבה לעצמה מטרות ואתגרים ונחושה לעמוד בהם. אוהבת את החיים ונהנית מהם.

דברים שכתבה ורד בעקבות הטיול בשביל ישראל:

ורד אביישראני לאט לאט מרגישה כל מיני דברים שלמדתי מהשביל, כרגע אני פשוט מתגעגעת ורוצה שוב לקחת את התיק עם מה שצריך בתוכו וללכת לטבע, לראות נופים, מקומות, אנשים. לא כל כך משנה אם זה בצפון, בדרום, בירדן, או באירופה. יש משהו משמח בידיעה שמה שבן אדם צריך כדי להיות מאושר זה כמה ליטרים של מים, קצת אוכל, ומינימום של ציוד הכרחי.

במהלך השביל יצא לי לחשוב – מה גורם לי לקחת חודשיים חופש מהחיים שלי, לשים הכל בצד ופשוט להתחיל ללכת מהבוקר עד הערב כל יום? אם נודה על האמת, זה לא באמת כיף ללכת כ"כ הרבה קילומטרים, במיוחד לא עם תיק כבד על הגב, גם כשחם מאוד וכשהגוף כואב. מה שאני הבנתי עם עצמי זה שיש כל כך הרבה דברים שבאים ביחד עם החלק הפיזי של הטיול שבשבילם כדאי ללכת. לפעמים זה הנופים המדהימים שאתה נהנה מהם יותר אם אתה יודע שעבדת קשה בשביל להגיע אליהם, לפעמים זו תחושת הסיפוק של העמידה ביעדים שהצבת לעצמך, לפעמים זה היציאה מהשגרה, השקט, ההתנתקות מהפלאפון, מחשב, אינטרנט וכו' והיכולת להסתפק במועט. והרבה פעמים, במיוחד בשביל ישראל, האנשים שאתה מטייל איתם או פוגש במהלך הטיול הם אלה שעושים את החוויה למיוחדת…תמיד אהבתי טיולים ואף פעם לא השקעתי מחשבה בשאלה למה, אז עכשיו התחדדו לי כמה דברים ואני מקווה למצוא את אותן ההנאות והחוויות גם במקומות ובטיולים אחרים ולא רק להתרפק על זיכרונות שביל ישראל…

מוריה סרור (28 לאוקטובר 2018): 
מוריה, שמעת?
לא. מה קרה? בדיוק הגעתי למרקש
מתי את חוזרת?
יש עוד זמן. מה קרה?
עזבי נדבר כשתחזרי
מה קרה?
הייתה התהפכות ג'יפ בנפאל.
ורד נהרגה. ההלוויה מחר."

ככה. פשוט. אחרי לילה ארוך ומסע קשוח שעוד יהיה לי, ככה גיליתי שורד נהרגה בתאונת דרכים ושאני לא קראתי חדשות במשך שבועיים. ככה פשוט עצרתי באמצע הרחוב עם כל התיקים ולא ידעתי מה לעשות. 
ורד ואני הכרנו בצבא בבסיס מחוה אלון באינטנסיביות כמו שרק המקום הזה יכול ליצור. היינו ביחד בלילות ארוכים ולפעמים בימים ארוכים עוד יותר, היו לנו שיחות על גגות עם נוף עוצר נשימה, שמירות שלא נגמרות, חיילים עם פחות ויותר קשיים, שעות של כתיבת מערכים ומיומנויות ביחד, והרבה שיחות על החיים והעתיד למרות שתכלס היינו צריכות לקום עוד כמה שעות. 
ומאז הצבא לא משנה כמה פעמים דרכנו הצטלבו, בירושלים ובכלל, המבט נשאר אותו מבט, והקשר נשאר מיוחד, כי עם ורד הוא פשוט היה מוכרח להיות כזה.
*
יש פרויקט מקסים שנקרא "משא למסע" "להנצחה של תרמילאים ישראלים שנהרגו במהלך טיולים וההנצחה נעשית על ידי השאלת תרמילים למטיילים.
אני לקחתי את התיק והזיכרון של ורד איתי לחודש טיול בנורווגיה. שנה אחרי אותו היום, אני בשום מקום בקצה העולם והתיק עם השם של ורד מלווה אותי ואני לא מפסיקה לחשוב עד כמה זה מוזר לשאת זיכרון באופן כל כך ממשי.
אני כבר מאבדת את המילים מרוב דמעות שעולות בזמן שאני כותבת. אז שתדעו שיש את "משא למסע" והם מקסימים, ויש את ורד שנשארה לי בזיכרון שמחה ופשוטה, ואני מקווה שעוד הרבה יזכו לצאת עם התיק והזיכרון שלה למסעות וטיולים בארץ ובעולם.

נחלה בן שלום (15 לאוקטובר 2018):

יצאתי לסוג של "טיול אחרי צבא" של חודשיים באוגנדה ואתיופיה עם שתי חברות טובות מהבית. זכיתי לגלות מדינות מדהימות שניחנו בנופים יפהפיים ובתרבויות כל כך ייחודיות וכל כך שונות מהעולם שאני מכירה. המפגש עם אפריקה היה מרתק והוא ילווה אותי עוד הרבה זמן. במשך הטיול ליווה אותי התיק על שם ורד אביישר שנהרגה בתאונת דרכים כשטיילה בנפאל לפני שנה בדיוק.

על "משא למסע" שמעתי דרך בת דודה של ורד, שידעה שאני טסה לטיול וסיפרה לי על הפרויקט המדהים הזה. לא הכרתי את ורד, אבל אני זוכרת היטב את היום שבו קרתה התאונה, את התפילות ואת הבשורה הקשה. 
במהלך השנה שחלפה שמעתי קצת על ורד מחברים ובני משפחה ומתוך הכאב שלהם למדתי מעט על מה שהייתה בעולם.

באחד הימים בטיול נשארתי בחדר בגסטהאוס בגלל איזה קילקולון קיבה שתפס אותי, והחלטתי לנצל את הזמן לקרוא קצת על ורד. נכנסתי לקבוצה בפייסבוק והתחלתי לקרוא, במשך כמה שעות קראתי פוסטים שכתבו חבריה ואוהביה של ורד. הלב נקרע והדמעות לא הפסיקו לזלוג ומתוך המילים נבנתה לי דמותה של ורד- אוהבת את החיים, אוהבת אנשים ומלאת נתינה- וכמה מתאים לה להשתתף בפרוייקט הזה שכולו נתינה.

אני גאה לקחת חלק בפרוייקט ההנצחה, לקבל מעט מהערכים של ורד ולנסות להעביר את דמותה הלאה. הסיפורים והערכים של ורד ממשיכים איתי וילכו איתי גם עכשיו, כשהמסע נגמר.
תודה גדולה 
נחלה

מורל פרץ (10 לאוקטובר 2018):

על מיזם "משא למסע", שמשאיל מוצ'ילות איכותיות בבקשה אחת- הנצחת מטיילים ישראלים שנהרגו, שמעתי לפני מספר שנים ומיד ידעתי שארצה לקחת בו חלק.
לפני חודש וחצי טסתי לויאטנם עם תיק לזכרה של ורד אביישר, והיום עם חזרתי לארץ מצויינת שנה לזכרה (תאריך לועזי).
ורד, בת 26 במותה, נהרגה כתוצאה מהתהפכות ג'יפ לתהום ליד רכס האנאפורנה שבנפאל. זאת, זמן קצר לאחר שסיימה תואר בפסיכולוגיה, כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית שבירושלים.

לאחר מותה, כתבה אחותה סיגל "נאחזת בתקווה שכל הטוב הזה ממשיך לזרוח איפשהו ומבקשת מכם שתמשיכו להזריח את האור הזה גם כאן אצלנו, במילים טובות, בנתינה, בשירים, בטיולים, באהבה".
אז בטיול היה את כל זה, נתינה, שמחה, טיולים בהרים בגובה העננים ובעמקים תחת שמש זוהרת. ובכל זה, ורד הייתה- מקווה שמחייכת ומאושרת שמעניקים לה חיים במעשים ובמילים.
יהי זכרה ברוך.

ליאור רשף וליל גפני (7 לאוקטובר 2018):

את התיקים של ארז וורד בחרנו לקחת איתנו למסע של שבועיים וחצי ב"קמינו דה סנטיאגו" שבספרד. 
את ההחלטה לטוס קבלנו ברגע האחרון ולא היה לנו מספיק זמן להתארגן על ציוד, אך ברגע שחברה סיפרה לנו על הפרויקט המדהים הזה שנקרא "משא למסע", שמחנו כל כך על ההזדמנות לקחת איתנו את הזיכרונות שלהם ולשתף אותם.

ארז הרפז – נולד כמתנה למשפחה לאחר שאביו שב מהשבי המצרי לאחר כשלוש וחצי שנים. 
אומרים עליו שהיה אדם שמח ואהוב, שאהב את הטבע ואת החיים. 
השתחרר כקצין בסיירת גולני וטס לטיול שיחרור בדרום אמריקה. 
נפטר בגיל 24, בבוליביה, ממחלת לב מפתיעה ולא ידועה.
ארז לימד אותי בסיפורו שצריך לחיות את החיים, לאהוב ולשמוח, בלי לחשוב על המחר.

ורד אביישר- ורד אהבה את הארץ ואת האדמה, טיילה את כל שביל ישראל עם שחרורה מהצבא. 
טיילה בגיאורגיה, ביוון ואיטליה. 
מעבר לאהבה לטיולים, הייתה בן אדם של נתינה ותרומה. 
לאחר הלימודים, בגיל 26, טסה לנפאל ונהרגה בדרך לטרק ברכס האנפורנה בתאונת דרכים.
האהבה של ורד לטבע ליוותה אותנו במהלך הדרך.

יובל גיטליץ (7 לאוקטובר 2018):

טיילתי עם עוד ארבעה חברים בגיאורגיה, במשך כשלושה שבועות. טיילנו בעיקר באזור קזבגי, בפארק הלאומי בבורג'ומי והשיא (לפחות מבחינתי  ) היה הטראק ממסטיה לאושגולי.
מאוד נהנתי מהטיול, מהחברים ומהנופים עוצרי הנשימה.
את התרמיל שליווה אותי השאלתי מעמותת "משא למסע" שנותנת להשאיל תרמילים המנציחים חברים קרובים או בני משפחה. התיק שלי היה על שם ורד אביישר, שנהרגה בהתהפכות ג'יפ בדרך לרכס האנפורנה בנפאל. כשקראתי את הסיפור של ורד קפאתי במקום – הכרתי את הסיפור עוד לפני כן. לא הכרתי את ורד אישית אבל מאוד שמחתי שהייתה לי הזדמנות להנציח את זכרה בטיול שלי ולספר למטיילים רבים בטיול על איך הגיע אלי התיק הזה, וגם קצת על ורד.

תודה

ירדן (18 לספטמבר 2018): 
טיילתי בצפון, מרכז ודרום אמריקה עם התיק של ורד אביישר. 
את משא למסע אני מכירה כבר לא מעט זמן וזו לא הפעם הראשונה שאני משאילה מהם תיק. הפעם הזו הייתה שונה מכיוון שזכיתי לטייל עם התיק של ורד, שאת משפחתה אני מכירה מילדות. ורד נהרגה בדיוק לפני שנה, בסוכות, בהתהפכות ג’יפ בנפאל בדרכה לטרק האנפורנה. מותה של ורד היה אירוע טרגי וקשה עבור משפחתי ועבורי באופן אישי.
הרגשתי שהערכים של נתינה ואכפתיות שורד כל כך התאפיינה בהם מלווים אותי במהלך הטיול. זכיתי לספר על המיזם המדהים של ״משא למסע״ לאנשים רבים במהלך הטיול ולחלוק את סיפורה של ורד.

קורל משצית מיבנה (4 לאוגוסט 2018):
בשבוע האחרון יצאתי לקורס סיון (קורס סיור וניווט מהמשצים מטעם שלח)
הקורס היה מסע פילים- כלומר נושאים את כל הציוד לשבוע על הגב. (יש רק תיק אחד).
לשם כך הזדקקתי לתרמיל טיולים איכותי, גדול ונוח.
יומיים לפני הקורס ועדיין לא היה לי תיק המדריכים שלי סיפרו לי על ארגון מסע למשא אשר משאיל תיקים לטיולים תוך כדי הנצחת תרמילאי.
אני הנצחתי את ורד אביישר.
ורד אהבה את הארץ, את שביליה ואת אנשיה. 
מאוד התחברתי לדמות של ורד, הייתי שמחה להכיר אותה ולהיות בן אדם טוב כמוה.
כששמעתי על הסיפור של ורד וסיימתי את המסע שלי הרגשתי גאווה כאילו אני הייתי זו שהגשמתי את שאהבה.

אסף חסון (16 ליולי 2018):

קוראים לי אסף חסון, ואני מש"צ (מדריך שלח צעיר) בן 16. בתאריכים 8-13/7, הייתי בקורס סיו"ן (סיור וניווט) בו צעדתי למעלה מ 40 ק"מ עם תיק מלא ציוד על הגב. בהכנות לקורס, פניתי לעמותת משא למסע, ברצון להשאיל מהם תיק כדי להנציח מטייל שנהרג במהלך טיול. את העמותה הכרתי ממשצים אחרים, אשר גם הם הנציחו מטיילים נוספים דרך התיקים. כאשר פניתי לעמותה, הם הפנו אותי למשפחת אביישר מקיבוץ עין הנציב. כשהגעתי אליהם לשיחה, התגלה לי כי אני הראשון שמנציח את ביתם ורד אביישר, מטיילת שנהרגה ב8.10.2017, ע"י התהפכות הג'יפ בו נסעה בדרכה לרכס האנאפורה, והיא רק בת 26. הייתה לי הזכות להיות הטייל הראשון שמנציח את ורד. לאורך כל הקורס, אנשים שאלו אותי על התיק, והסברתי להם על העמותה ואף על ורד, על מנת להנציח אותה. יחד עם זאת, בשיחה שערכתי עם חבריי לקורס הצגתי להם את סיפורה של ורד. אני מקווה שתיפול לידי הזכות שוב פעם להנציח את אחד המטיילים שנהרגו, בקורס המש"צים הבא. 
תודה רבה לעמותת משא למסע ולמשפחת אביישר, שלא תדעו עוד צער.