ארז הרפז (03.04.76-19.03.01)

"וכך נזכור אתך תמיד:

יושב על אחת מפסגות ההרים,

משקיף אל האופק

ונושא בלבך את היופי הגדול…"

ארז נולד אחרי הכל…הוא נולד למשפחה בת 6 נפשות – הורים אח ו3 אחיות – וסימן עבור כולנו את "האור בקצה המנהרה", את התקווה שהתגשמה אחרי שלוש וחצי שנות שבי.  אביו רמי טייס, מטוסו נפגע במלחמת ההתשה נפל בשבי המצרי, והוחזר במסגרת חילופי שבויים לאחר מלחמת יום-כיפור .

ארז ספג לתוכו את כל האושר הגדול בו זכינו.  לפי סיפורי חבריו מספסל הלימודים, חבריו ליחידה (סיירת גולני) וחבריו לטיול (שנקראו "המשפחה")- פיזר סביבו חברות אמת, נכונות ללא גבול, כושר טיול והנאה עד אינסוף.

ארז נולד בשנת 1976, בן חמישי במשפחתו, בקיבוץ הזורע. כשהיה בן 7 שבעה חודשים עברה כל המשפחה להתגורר בבסיס חיל האויר "רמת דוד", בעקבות תפקידו של אביו, רמי. בגיל שלוש חזרה המשפחה לקיבוץ הזורע.

ארז למד שש שנים בבית הספר היסודי בקיבוץ,ולאחר מכן המשיך בלימודים בפנימייה האזורית של "השומר הצעיר"- "שומריה", שם סיים 12 שנות לימוד. בתקופה זו היה חניך ומדריך בתנועת "השומר הצעיר", ומילא תפקידים שונים במסגרת הפנימייה. באותה תקופה גילה ארז את האורווה והסוסים, אשר בחלוף הזמן היו לתחביבו העיקרי, ודרכם הכיר כל שעל ביער ובסביבה. לאחר סיום התיכון עבד בפרדס בקיבוץ עד גיוסו לצה"ל.

במרס 1995 התגייס ל"גולני", עבר גיבוש והתקבל לסיירת. בסיום המסלול ביחידה יצא לקורס קצינים, ולאחריו מילא, במשך 4 חודשים, תפקיד מ"מ טירונים בפלחי"ק גולני. בתום תקופה זו חזר לסיירת, פיקד על צוות במסלול ועל צוות לוחמים, ובשנה האחרונה לשירותו שירת כמפל"ג אימונים ביחידה.

ארז השתחרר בפברואר 2000, וחזר לעבוד בפרדס בקיבוץ למשך חצי שנה. בתחילת אוגוסט 2000 יצא ל"טיול הגדול" – כחודש באירופה עם משפחתו, ואחר-כך לדרום אמריקה.

ארז טייל בדרום אמריקה במשך 7 חודשים. הוא נפטר בקופקבנה, בוליביה,ממחלה של לב מוגדל,שאותה נשא מבלי שהוא, אנחנו, או הרופאים ידעו עליה דבר. רק נתיחה לאחר המוות גילתה סוד זה…

ארז הרפז - סרט זכרון אולפני הזורע

ניווט לזכר ארז הרפז 18.3.16

התרמיל

(ארז הרפז נפטר מדום לב בדרום אמריקה בשנת 2001. נורית, אימו, כתבה את השיר)

תרמיל בודד, טס במטוס,
עבר במכס בלי איש. 
האב 
עמד דומם מול המסוע,
התרמיל קרא לו. 
בידיו החזקות הרימו
ונשאו על  גבו.

כך הגיעו לביתם. 
תרמיל בלי בן
הונח על הרצפה,
התנדנד מעט כאילו חיפש
מקום קבע. 
והאם
רצתה לנגוע, לחוש, לפתוח ולמשש בגדים
ולא יכלה. 
בקש האב רשות לעשות זאת  במקומה.

שתקו, הסתכלו, עד שקם ופתח.

למעלה הונחו המתנות: 
לאם, מעיל כפפות וכובע.
מתחתן מעיל לאב – 
ומתחתיו
ערימת בגדים לכביסה
 ותיק תרופות ארוז בקפידה.

האם עוד יחזור אליה בחלום?

25.11.11

17 לאוגוסט 2018:
אנו דורון וקרן בחרנו לקחת חלק בפרוייקט המדהים של משא למסע בשביל ישראל.
טיילנו עלינו ירדנו ולא הרגשנו טיפת משקל על הכתפיים.
אומרים שטיולים הופכים אותך לצנוע יותר משום שאתה רואה כיצד מקום קטן יכול להכיל בתוכו עולם ומלואו.
בדיוק כמו ארז הצנוע ארזנו תרמיל ויצאנו לטייל בגולן בארצנו הקטנטונת כשעצרנו לנוח קראנו על קורות חייו של ארז והתמלאנו השראה על בחור מהעלית שבעלית.
תודה על הזכות לקחת חלק בפרוייקט אהבת חינם הנ"ל.
המטיילים לא איתנו עוד אך בכל טיול דמות אחרת מלווה אותנו ומהווה מקור להשראה מול נופים עוצרי נשימה עוצרים קוראים את קורות החיים מקבלים השראה ומרגישים שאנו יכולים להגיע לכל מטרה אם רק נרצה. 
תודה ארז 🙏🏼
צאו לטייל

גרשון, משצ מקיף ח אשדוד (18 ליולי 2018):
לפני מספר שבועות התקשרתי לאורי , המורה שלי לשלח , אחד ממייסדי העמותה "משא למסע" . 
ידעתי שאני יוצא לשלושה שבועות מאסיביים בשטח והייתי חייב עזרה . 
משא למסע היא עמותה שעוזרת למשפחות שאיבדו את יקיריהם בטיולים ובטראקים שונים להנציח את האנשים שתמיד יישארו קרובים לליבם . 
התהליך מתבצע בכך שהמשפחות שרוצות להנציח את בני משפחתם , קונות תיק , לתיק נתפר פאץ' עם שם העמותה ושם האדם שיונצח . 
ההנצחה מתבצעת כך שמטיילים שצריכים תיק , משאילים תיק מהעמותה לפי התנאים שמציבה העמותה . 
בכל תיק נמצא דף מידע על אותו אדם שלזכרו התיק .
השתמשתי בתיק כשהדרכתי קורס בסיסי של של"ח , במהלך הקורס עברנו שבוע גיחה ושבוע של מסע נודד אל עבר ירושלים שרגע השיא שלו היה המסדר המפורסם בכותל . 
בנוסף , יצאתי עם התיק לקורס סיור וניווט מטעם שלח שבו עברנו מסעות ניווט אישיים , חולייתיים וקבוצתיים , עברנו למעלה מ90 קילומטרים עם כל הציוד שלנו על הגב . 
אם לא הייתי נעזר בעמותה "משא למסע" אני לא יודע איך הייתי עובר את שלושת השבועות האלו.
כשאני השאלתי תיק , קיבלתי את התיק שתרמה משפחתו של ארז הרפז . 
ארז נולד בשנת 1976 , היו לו 3 אחיות ואח אחד . 
ארז נולד לאחר שאביו , רמי , שהיה טייס בחיל האוויר , נפל בשבי הצבא המצרי למשך שלוש וחצי שנים . 
ארז , עצמו , שירת בסיירת גולני ואף יצא לקצונה (!!!)
בשנת 2000 יצא ארז לטיול הגדול שחלם עליו , ארז טס לדרום אמריקה וטייל שם כשבעה חודשים . 
הוא נפטר בקופקבנה , בוליביה , ממחלה של לב מוגדל
שאותה נשא , מבלי שהוא , בני משפחתו , והרופא שלו ידעו . 
הפוסט הזה הוא לזכרו של ארז הרפז ז"ל 😔

דניאל פרץ (4 ליוני 2018):
שמעתי על משא למסע מאחי הקטן..אז הייתי בחיפושים אחר לקנות מוצ'ילה, ונפלה בחלקי ההזדמנות להיות חלק מתרומת משא למסע..זכיתי בתיק איכותי לשביל ישראל ובעיקר זכיתי לשמוע סיפור שהפך למציאות עם מפגש מרגש בבית משפחת הרפז. שמחתי להכיר את בני המשפחה ולשמוע על הסיפור שמאוחרי השם החרוט על גב התיק..
היה לי כבוד גדול לצעוד לזכרו של ארז הרפז ז"ל .
אני מקווה שתהיינה הזדמנות גם לאחרים לעשות מעשה טוב ולתרום למשא למסע. אני מוקיר תודה גדולה על ההזדמנות להיות חלק וכמובן ממליץ גם לאחרים

גליה נצר (14 למאי 2018):
התיק שקבלתי מארגון משא למסע נתרם על ידי משפחתו של ארז הרפז. ארז אהב טיולים ומסתבר שבמיוחד הרים. במסגרת לימודי טיפול השטח שאני לומדת יצאנו לאחר הפסח למסע במדבר יהודה. בחרתי בהר הגורני לצלם תמונה זו שתנציח את סיומו של המסע במקום גבוה. אולי מקום שגם ארז היה אוהב ומעריך וכפי שכתבו יקיריו במכתב המצוי בתוך התרמיל וליווה אותי " וכך נזכור אותך תמיד: יושב על אחת מפסגות ההרים, משקיף אל האופק ונושא בליבך את היופי הגדול…" בזכות שני המסעות שהתרמיל ליווה אותי בהם, עוד אנשים מכירים את ארז ואת הפרויקט המופלא שצמח מתוך הצער על אובדנו. תבורכו כל הלוקחים חלק בפרויקט. תודה

רועי עזיזי כתב לנו (15 למרץ 2018):

לזכרו של ארז הרפז

" וכך נזכור אותך תמיד:
יושב על אחת מפסגות ההרים,
משקיף אל האופק
ונושא בלבך את היופי הגדול..".

כך היה כתוב על דף הזכרון שנשאתי עימי .

בזכות גדולה נשאתי את התיק לזכרך,

אני מודה לארגון ולמשפחות המדהימות שמעניקות לכל מטייל באשר הוא את האפשרות להנציח בדרך מיוחדת זו. בעיניי, זו דרך התמודדות ראויה להערצה.

אסף סולוניקוב (20 לפברואר 2018):
שמונה ימים טיילתי עם התיק של ארז הרפז זכרונו לברכה. טיילתי לבד בצפון הארץ, בשביל ישראל. ארז טייל בדרום אמריקה ושם נפטר ממחלת לב. למרות המיקום והאופי השונה של הטיול, התיק גרם לי להרגיש שאני ממשיך את הטיול של ארז. התיק היה בעל משקל כבד בהרבה יותר ממשקלו המקורי – הכובד של הזיכרון של ארז על כתפי. המשקל הנוסף הביא משמעות ואור שונה לאופי הטיול שלי. טיול עם יותר ערך. 
תודה לפרוייקט משא למסע על היוזמה ותודה למשפחה על נתינת ההזדמנות והזכות לכבד את זכרו של ארז הרפז ואני שמח שיכולתי לקחת חלק בעשייה הטובה הזו.

אביגיל הרפז:

לפני חודשיים כשהתחלתי להתכונן לטיול שלי במזרח סבתא הציעה שאקח את התרמיל של ארז, דוד שלי. ארז טייל בדרום אמריקה אחרי שסיים את הצבא ונפטר במהלך הטיול ממום בלב שלא ידעו עליו.
התרמיל של ארז שכב אצל סבא וסבתא שנים, עד שהכירו את העמותה "משא למסע" והחליטו לתרום תרמילים לזכרו. אני בחרתי לקחת את התרמיל המקורי שלו, לקחת איתי את הסיפור שלו ואת הזיכרון שלו.
*******************************
וזה קטע שכתבתי:
אני והוא הולכים יחד
הוא מעיק עליי
מאיים לשבור את גבי, מכאיב.
דווקא בעליות, רגע לפני הפסגה והנוף שנפתח מול העיניים, הוא מכביד עליי יותר מתמיד.
כאילו רוצה שאתיישב ונישאר רק שנינו והכאב.
הרי הוא לא חש בו.
ואז עליי למשוך את שנינו חזק, לטפס רגל אחרי רגל בנשימה כבדה.
כל מחשבותיי נתונות אליו ולעיתים נשכח כבר מה מחכה מעבר.

ואם חשבתי שבירידות ייחוס עליי,
נראה שכל תפקידו הוא לגרור אותי חזק למטה
לגרום לי לאבד שליטה ברגליים.
כך זה במסע.
האחריות עליי לשאת את שנינו 
הזכות שלי לבחור לאן

 

אך בעצירות, בהפסקות בהן אני נותרת חסרת כוחות
שם הוא נפתח
נותן לי את כולו
נטולי משקל, נטולי מטרה, מרחפים לנו.

 

הוא מורה דרך ואני רגליים
הוא סיבה ואני חיים
הוא תרמיל ואני אחיינית. 

עידן וזאב ליאב (ינואר 2018):
ביומולדת 27 שלי התפרסמה ידיעה בחדשות על מפולת שלגים באנאפורנה. מכיוון שאין לי פייסבוק, לא ראיתי ששניים מחבריי פרסמו פוסטים בנוגע ליקיריהם שלא יצרו קשר. באופן מצמרר גיליתי כי שניים מהנספים באסון – אגם לוריא ותמר אריאל – הם אח של חברה טובה מהצבא וחברה של חבר מתקופת הצופים. 
מעולם לא חשבתי שאצא לטיול מסוג שכזה בעצמי אבל עם סיום התואר השני החלטתי לקחת את אבא ולנסוע לחודש להודו. משיחה אקראית עם אחות של אגם נזכרתי בפרויקט משא למסע והיה לי ברור שבטיול הזה אני רוצה לשאת זיכרון של מטיילים שנספו.

אני זכיתי לטייל עם התיק של ארז הרפז שטייל בדרום אמריקה במהלך שבעה חודשים ונפטר במפתיע בבוליביה בשנת 2001 ממחלת לב שהוא לא ידע שיש לו. 
אבא שלי מטייל עם התיק של גבי אינגל שטייל בניו זילנד ונהרג ברעידת אדמה שם בשנת 2011.

אנחנו מקווים שהטיול שלנו עם התיקים יוכל לשאת את הזכרון של ארז וגבי ברחבי הנופים היפים של הודו ולהמשיך את חלום הטיול שהיה להם ונקטע באיבו.

אודי על שביל ישראל

כשתכננתי את המסע בשביל ישראל, היה לי ברור שאשתמש בתרמיל של "משא למסע"- פרוייקט של השאלת תיקי גב איכותיים לזכרם של מטיילים שנהרגו במהלך טיולם.
בזכות העזרה של אורי המדהים קיבלתי תרמיל שנתרם לזכרו של ארז הרפז, שנפטר ממחלת לב בזמן שטייל בדרום אמריקה.

דרך דף המידע שצורף לתרמיל התוודעתי לדמותו של ארז, וחשתי גאווה וזכות גדולה להמשיך ולשאת את זכרו בטיול במקומות שכל כך אהב. הרגשתי שארז צועד איתי ממש ומלווה אותי במסע, מה שהפך את השביל למיוחד עבורי אף יותר.

*************************************************************

פוסט נוסף שעלה בהמשך ותוך כדי השביל 

אודי שלקח מאתנו תרמיל לזכרו של ארז הרפז עושה כרגע את החלקים האחרונים של שביל ישראל. כשעבר בסמוך לאלון הגליל הוא פגש את משפחתו של ארז (אמיר אחיו של ארז גר באלון הגליל). בבוקר למחרת קיבלנו שתי הודעות.
אודי:
שבוע טוב אורי! 
אתמול זכיתי לפגוש את משפחת הרפז המקסימים באלון הגליל, היה מפגש מרגש ומעניין. שמענו את סיפורו של ארז ממקור ראשון וכן את סיפורו המרתק של רמי אביו.
היה לנו כבוד גדול לפגוש את המשפחה המיוחדת הזו, ולהמשיך ולטייל ולהפיץ את זכרו של ארז באמצעות התרמיל…
יום טוב ושבוע מוצלח! 
אודי
————–
נורית הרפז:
אורי שלום, זכינו אתמול לפגישה מרגשת עם אודי "נושא התרמיל הזוכר את ארז" . ישבנו בגינה של אמיר ומשפחתו — באלון. הגליל . שמענו ספורים מענינים על חווית ההליכה בשביל — שלו ושל חבריו. סיפרנו עלינו ועל ארז.
תבורכו על הדרך המיוחדת להנציח תוך עידוד להמשיך ולטייל. תודה.

ענת קורנפלד:
תודה רבה על השאלת התרמיל לקורס סיוו"ן של של"ח. התיק הזה באמת עזר לי מאוד בקורס וכל ענייין העמותה הוא מדהים,מקווה שתמשיכו לעזור לצעירים ובני נוער שבין הדברים שהם רוצים הוא להינות ולטייל. כל אחד ששאל אותי מאיפה עניתי לו והתגאיתי לומר ולספר את הסיפור של ארז הרפז ז"ל ולהמשיך לטייל וללמוד את הארץ היפה שלנו כמו שהוא היה רוצה וכמו שכל המונצחים היו רוצים.

עמיחי קורנמן:
חזרתי זה עתה מחדשיים בהודו שהיו כמובן נפלאים ומעולים, ובמסגרת ההכנות אליהם התוודעתי וגם נעזרתי בשירותיה של יוזמה יפה מאוד בשם "משא למסע", שמשאילה למטיילים תרמילים שנתרמו ע"י משפחות מטיילים ישראלים שנפטרו במהלך הטיול שלהם בחו"ל וכך מנציחים את זכרם.
חוץ מהרעיון גם הביצוע מעולה והם משאילים תרמילים ברמה הכי גבוהה וחומקים מהמלכודת המצערת שבה אם זה בהתנדבות זה סימן שאפשר לחפף.
אני השאלתי תרמיל לזכרו של ארז הרפז ז"ל, שאמנם לא הכרתי או שמעתי עליו לפני, בין השאר כי הוא נולד דור לפני ונפטר בשנת 2001 בגיל 25 בלבד. אבל ממה שקראתי עליו ברור היה שמדובר במלח הארץ, בדרך הנכונה להיות מאלה שנמצאים בטופ של התרומה לחברה גם אם זה לא בהכרח בקולי קולות, ואחרי מסלול חיים שכלל הדרכה בשומר הצעיר, שירות כלוחם ומפקד בגולני ועיסוק בחקלאות (שפה אני כן יכול להעיד שזו אינדיקציה לדמות בה מדובר), נפטר בדרום אמריקה ממחלת לב שאיש לא ידע עליה, יהי זכרו ברוך.

ממליץ בחום על כל תרומה וסיוע למפעל הנהדר הזה.

ספיר לוי (נובמבר 2017):
ממש לפני הטיול שלי נחשפתי למיזם המדהים של ״משא למסע״ ואני חייבת להודות שפשוט התפעלתי! התפעלתי מעצם העניין שמשפחות וחברים שאיבדו את יקיריהם בצורה פתאומית כ״כ החליטו לעשות מעשה ולהנציח את יקיריה בדרך אקטיבית שמצליחה לגוע בכ״כ הרבה אנשים. בעייני זה לצמוח מהנקודה הכי כואבת, אותם יקירים שלא זכו לסיים את הטיול שלהם ולחזור למשפחותיהם ממשיכים את הטיול כביכול דרך אנשים אחרים.. מעבר להנצחה אני חושבת שהמיזם עצמו נותן ביטוי כ״כ חזק לערבות הדדית בצורה הכי אמיתית שיש. 
אני טיילתי עם תיק לזכרו של ארז הרפז, מהמעט שהספקתי ללמוד על ארז אני רואה בו כאדם שפשוט אהב את החיים ודאג לנצל כל רגע בהם וזה בא לידי ביטוי בעיקר בעשייה הרבה שלו בכל תחום בחייו. יחד עם העשייה הוא גם דאג להנות מהחוויות השונות. זכיתי לטייל עם תיק לזכרו של ארז ובכך להכיר אדם מיוחד כ״כ , זאת גם הודות לתרומתם של חבריו למיזם משא למסע! 
תודה רבה!

אלעד גאורגיה (אוגוסט 2017)

אז לפני שבוע חזרנו מטיול נהדר בגאורגיה, לקראת הטיול הכרנו את עמותת "משא למסע". 
עמותה מדהימה אשר מנציחה מטיילים שנפטרו/נהרגו במהלך טיולם ברחבי העולם. 
במהלך הטיול הרגשנו שזכינו להנציח שלושה מטיילים מדהימים, ארז הרפז ,אגם לוריא ועומר שמש. 
זכינו להכיר ולהנציח אנשים מדהימים, אנשי אמת אשר עשו המון במהלך חייהם. יהי זכרם ברוך.