אליחי דגן (10.06.86-23.05.16)

אליחי נולד במושב רמת מגשימים שבגולן, בשנת 1986, ילד שביעי אחרי 5 אחיות ואח. מילדותו  היה ברור לכל מי שהכיר אותו שעכבות רבות אין לו ובדרך כלל אמר בדיוק את מה שחשב ועשה בדיוק את מה שרצה. בחוסר טאקט חינני, תמיד בחיוך ובצחוק שאי אפשר להישאר אדיש אליו.

בתקופת התיכון התאהב בטיולים ובגלישת חבלים והיה מטייל עם חברים מתי שרק היה יכול. כבר אז אמר שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיהיה גדול.אליחי דגן

במרס 2005 התגייס לצנחנים ושירת בגדוד 101. עם השחרור עשה קורס הדרכת טיולים והספיק לטייל במרכז אמריקה. אחרי החזרה ארצה כבר חשב על הטיול הבא וכעבור כמה חודשים נסע לתקופה ארוכה יותר לדרום אמריקה. הפעם כשחזר, הפך את התחביב לעבודה מסודרת יותר, עבד כמדריך טיולים בארץ ובירדן והחל לעבוד כמדריך סנפלינג.

כתחביב, אימץ אליחי את הטיפוס על קירות, התאמן בטיפוס על קירות מלאכותיים אך אהבתו הגדולה הייתה לאתרי טיפוס בטבע ובכאלה התנסה במקומות שונים בעולם.

ב-2012 החל ללמוד במכללת עמק הירדן בחוג ללימודי ארץ ישראל ובמקביל עשה קורס מורי דרך. את התואר סיים בהצטיינות יתרה, אף שלימודים מעולם לא היו הצד האהוב עליו.

בכל מקום אליו הלך הייתה העשייה החברתית חלק משמעותי עבורו. בין לימודים ועבודה כמדריך טיולים, הספיק גם להתנדב במסגרת עמותת "איילים" ובעמותת "אתגרים" המשלבת בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי וכן בקייטנות לילדי איל"ן.

אליחי היה קולני וצבעוני, שופע חיים והומור, איש של אנשים. בעבודה, בלימודים, בהתנדבות, במשפחה – קשה היה להתעלם מהנוכחות שלו. היו בו שילוב של צחוק ורצינות, הרפתקנות ואחריות ואהבה גדולה לחיים. הוא ניסה לצבור כמה שיותר חוויות, להספיק כמה שיותר ולהותיר רושם עז על הסביבה, כאילו ידע שלא יישאר איתנו עוד זמן רב.

ביום שישי בחודש מאי 2016, שבועיים לפני יום הולדתו השלושים, הלך אליחי עם חבר לטפס על המצוק ליד הישוב בית אריה. בתום הטיפוס, אחרי כוס קפה, בדרך חזרה לרכב, מעד אליחי ונפל, נפילה שממנה לא קם.

17 לאוגוסט 2018:
קוראים לי אריאל ואני מש"צ מאשדוד. זו פעם שנייה שאני משאיל תרמיל ממיזם משא למסע. הקיץ יצאתי לקורס האחרון שלי בשל"ח – קורס הישרדות. הקורס נמשך שבועיים. בשבוע הראשון חפרנו בחפירות ארכיאולוגיות כ-3 ימים ולאחר מכן נסענו לכנרת לרפסודיה ששם בנינו רפסודה ושטנו בכינרת. בשבוע השני הלכנו מהר מירון להר החרמון לאורך כ 120 ק"מ. קיבלתי תיק לזכרו של אליחי דגן שחבריו אמרו עליו שהיה אדם שופע חיים והומור. בנוסף הבנתי שאליחי היה מתנדב בעמותת "איילים" ובעמותות "אתגרים" המשלבות בני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות ספורט אתגרי וכן בקייטנות איל"ן. אני בטוח שהיה אדם טוב. 
שמחתי מאוד לקחת את התיק של אליחי ולהנציח אותו בקורס האחרון שלי כחניך במשצים . זה קורס משמעותי מאוד. הבנתי גם שהמשפחה הצטרפה לא מזמן למיזם ולכן גם שמחתי להיות גם בין הראשונים שלוקחים את התיק שלו.

קרן מקורס הישרדות של המש"צים (7 לאוגוסט 2018):
היי קוראים לי קרן, אני משצית ובשבוע שעבר יצאתי לקורס הישרדות מטעם של״ח. במהלך הקורס כל הציוד צריך להיות בתיק אחד וכל זה על הגב. 
במהלך הקורס עברתי קרוב ל120 ק״מ (מהר מירון להר החרמון) שכל הציוד על הגב. אם לא הייתי נעזרת בעמותת ״משא למסע״ אני לא יודעת איך הייתי עוברת את הקורס הזה. 
כשהשאלתי את התיק קיבלתי את התיק שתרמה משפחתו של אליחי דגן ז״ל. 
אליחי נולד בשנת 1986, ילד שביעי אחרי 5 אחיות ואח. 
בשנת 2005 התגייס אליחי לצנחנים ושירת בגדוד 101. 
לאחר הצבא הלך לטייל קצת במרכז אמריקה, וכשחזר ארצה עבד כמדריך טיולים וכמדריך סנפלינג. 
בחודש מאי 2016 הלך אליחי עם חבר לטפס על המצוק ליד הישוב בית אריה. בתום הטיפוס, בדרך חזרה לרכב, מעד ונפטר. 
אליחי היה קולני וצבעוני, שופע חיים והומור, איש של אנשים. 
פוסט זה מוקדש לאליחי דגן ז״ל