אור אסרף

אור נולד ב- 7.3.1993 לפנות בוקר בביה"ח "שערי צדק" בירושלים.

אור גדל בעיר רחובות, התחנך בגן הילדים שבקיבוץ גבעת ברנר ולאחר מכן למד בבית הספר היסודי ע"ש שפרינצק ברחובות. 

בגיל 9 עבר עם משפחתו להתגורר בישוב להבים שבצפון הנגב.

אור למד בבית הספר היסודי "להבים" ולאחר מכן בביה"ס התיכון "אשל הנשיא", שם אור למד במגמת קולנוע לצד מקצועות מוגברים נוספים.

 אור פרח במגמת הקולנוע ואף הספיק להפיק מספר סרטים שזכו לאחוזי צפייה גבוהים.

מלבד אהבתו לקולנוע ולצילום, אור היה פעיל מאוד בתנועת הצופים שבשבט נופר בלהבים. בהמשך, אור הדריך חניכים בשבט וזכה להוקרה ולהערצה.

אור קיבץ חניכים מקבוצות שונות והפך אותם לקבוצה חזקה, מגובשת, מלוכדת ומובילה. אור יצר עם חניכיו קשרים מיוחדים והיווה עבורם מודל לחיקוי ולהשראה.

אור היה תמיד מוקף בחברים טובים ורבים, שהעידו על שמחת חייו המדבקת, טוב ליבו, צניעותו וחיוכו השובב והמואר.

אור אהב מאוד מוזיקה ולמד לנגן על גיטרה, ובהמשך אף במפוחית, לעיתים במשולב.

אחד ממאפייניו הגדולים של אור הייתה אהבתו לארץ ישראל. אור הרבה לתור את הארץ ביחד עם חבריו, לאורכה ולרוחבה, לצפות בנופיה ובמיוחד לטייל במעיינותיה.

בשל רצונו החזק של אור לתרום לחברה, הוא התאמן בקבוצת כושר קרבי כהכנה לגיוס ליחידות התנדבותיות. בתקופה זו קצר מקומות ראשונים במרוצים השונים שהתקיימו בבית הספר התיכון

בשבוע הסיירות שנערך בקיץ 2011 התקבל אור ליחידת שלד"ג של חיל האוויר.

בתחילת חודש דצמבר 2011 התגייס אור לצה"ל ובחודש מאי 2012 עבר אור ליחידת אגוז ונקלט היטב בקרב חבריו ליחידה.

כמו במעגלים רבים אחרים בחייו, גם ביחידת אגוז אור היה מאושר מאוד, וגילה מוטיבציה גבוהה, לצד רגישות ואנושיות מרבית לחבריו, מפקדיו, ובהמשך גם לפקודיו.

אור השלים בהצלחה רבה את מסלול ההכשרה של הלוחמים ביחידת אגוז ב- 7.3.2012, יום הולדתו ה-20

כבר לקראת סיום מסלול ההכשרה המפרך, וקבלת סיכת לוחם, אור וצוותו החלו לבצע משימות מגוונות לביטחון המדינה, פעילויות שהשתיקה יפה להן.

ביולי 2014, במסגרת מבצע צוק איתן, אור וצוותו לחמו בשכונת סג'עייה שבעזה, ובליל ה-21 ביולי 2014, במהלך הלחימה, אור ומרבית חבריו לצוות נפגעו.

באותו הקרב, שני חבריו הטובים סמ"ר טל יפרח וסמ"ר יובל דגן, שהיו סמוכים לו באותה הפעילות, נפלו. לאחר תקופת טיפולים והחלמה, חזר אור לצוות כלוחם. בנובמבר 2014 אור השתחרר כלוחם מהצבא.

חודש לאחר השחרור, יצא אור לטיול במזרח הרחוק ביחד עם חבריו לצוות, טיול ממנו לא שב.

בבוקר יום שבת ה- 25.4.2015, החל אור את הטרק במסלול הלאנגטאנג והאגמים הקפואים בהרי ההימלאיה, שבצפון נפאל. אור היה שמח, מאושר וטוב לב בעת שהחל את הטרק בן ה-10 ימים, טרק שהוביל למותו, מספר שעות מאוחר יותר.

רעידת האדמה, החמורה בעוצמתה (7.9 בסולם ריכטר!), גרמה למפולות אדירות של סלעים ענקיים שהידרדרו במהירות רבה לוואדי התלול בו טייל אור בגפו. אחת המפולות הקשות פגעה באור, שנהרג מיד.

בנפאל התקיים מבצע מורכב של חיפוש, איתור וחילוץ. במבצע סייעו צוותים ישראלים, מתוגברים בחבריו לצוות של אור, מיחידת אגוז, בפיקוד המפק"צ (אשר נלחמו ביחד עם אור במבצע צוק איתן).

לאחר סריקות וחיפושים שנמשכו ימים ארוכים, אור אותר באזור המשוער בו צעד במהירות בטרק, חולץ במבצע ארוך, מורכב ומסוכן, והושב הביתה.

אור הותיר אחריו הורים- אורית ופטריק, אלה- אחות חיילת, נדב- האח הקטן, חברים רבים, ולוקאס, הכלב שכה אהב.

יהי זכרו של אור ברוך.

 

"בין כל השבילים

מצאתי לי גם כוכב אחד

יצחק אם תבכה

יישאר אם תרצה

אור כזה".

(מתוך השיר "אור כזה", עידן רייכל)

סופי דנילוב (25 לאפריל 2018):
חברה ואני החלטנו שזה יהיה זמן טוב לצאת לטיול, טיול רציני כזה ולא סתם ליום אחד. כמה ימים בצפון, תוואי שטח לא פשוט. כשהתחלנו עם ההערכויות הבנו שחסר לנו ציוד רב, בין היתר תרמיל טוב (שלקנות אחד חדש מהחנות יעלה בסביבות ה-700+ שקל). במקרה, בזמן שחיפשתי מידע על המסלול באינטרנט, נתקלתי בפוסט על "משא למסע". מדובר במיזם חברתי שמלווה תיקים למטיילים עם שמות של מטיילים שנהרגו, ובכך מנציחים את שמם. ראיתי באתר שלהם שיש תיקים לזכרו של אור אסרף. את אור עצמו לא זכיתי להכיר, אך אני מכירה את אביו ולכן לא היה צל של ספק שארצה לקחת תיק שנושא את השם שלו.
לקחתי את התיק, ארזתי ויצאתי לכיוון הצפון יחד עם החברה. אני יכולה להגיד שהמסלול היה לא פשוט וכתוצאה מחוסר נסיון, גם לא סיימנו אותו. אבל זה היה מרגש לשאת את התיק עם השם של אור ברגעים הקלים והקשים שהיו במסלול. 
תודה רבה ל-"משא למסע" על היוזמה המדהימה.

שירז ש"ש מארגון צמר"ת

רוצה להגיד תודה לכם! 
לא רק על התיק המדהים שעזר לי לעבור את סדרת השטח שלנו אלא על הזכות הגדולה לעשות מצווה ולהנציח את שמו של אור אסרף ז"ל
אור היה תמיד מוקף בחברים טובים ורבים, שהעידו על שמחת חייו המדבקת, טוב ליבו, צניעותו וחיוכו השובב והמואר.
אחד ממאפייניו הגדולים של אור הייתה אהבתו לארץ ישראל. אור הרבה לתור את הארץ ביחד עם חבריו, לאורכה ולרוחבה, לצפות בנופיה ובמיוחד לטייל במעיינותיה
היה לי לכבוד רב לצעוד עם תרמיל לזכרו.
שירז ש"ש מארגון צמר"ת

 

אור סיני

יוצא היום לשביל ישראל. רק להגיד תודה. אני שמח לקחת חלק מהמיזם הזה, ולקחת תיק על שמו של אור אסרף ז"ל.

אלון מזור מאשקלון:
אז השבוע יצאתי למסע של 70 קילומטרים, מסע מים לים. הליכה ארוכה ואינטנסיבית מחוף אכזיב שנמצא צפונית לנהריה עד לחופי הכנרת. לפני המסע פניתי למיזם ההנצחה "משא למסע" במטרה להשאיל תרמיל. התרמיל שהשאלתי מנציח את אור אסרף, צעיר ישראלי, שנהרג ברעידת האדמה בנפאל בזמן שעשה טרק של 10 ימים בהרי ההימלאיה. קראתי שבין הודעותיו האחרונות של אור שהיו לחברה שלו, הוא כתב לה: "זה המקום שעושה לי הכי טוב". 
המשפט הזה נגע בי במיוחד מכיוון שעכשיו שאני הולך מים לים, המסע הזה עושה לי טוב בדיוק כמו המסע של אור, רק עכשיו התיק שנמצא לי על הגב הוא התיק לזכרו של אור.
אני רוצה להודות למשפחת אסרף שתרמה את התרמיל שמאוד הקל עלי במסע שלי ויותר מזה, אפשר לי לעשות אותו למעשה. ולמשא למסע שאני ועוד הרבה חבר'ה צעירים נעזרים בהם ומשאילים תרמילים שנתרמו על מנת להנציח ישראלים וישראליות שנהרגו בטיולים.

ארגנטינה:
תודה רבה רבה ל 'משא למסע' שעוזרים להרחיב אופקים ; לאהוב את החיים , לשמור מקום חם בלב הזיכרונות על כל אלא שצעדו לפניי.

עמית שחם בשביל הגולן

אני ואחי רצינו לצאת לשביל הגולן, שביל "ארוך" בארץ שמתחיל בחרמון ומסתיים ליד הכנרת.
אחי טייל המון בארץ ובחו"ל והיה לו את כל הציוד הדרוש אבל אני לעומתו הייתי חסר ציוד.
בנוסף לזה רצינו להכניס פן משמעותי לטיול וכאן נכנס הפרוייקט משא למסע.
קיבלנו את התרמיל של אור אסרף, תרמיל מאוד מאוד משמעותי.
במהלך הטיול יצא לנו לטייל עם 2 קבוצות שונות של אנשים ששירתו באגוז (היחידה שבה שירת אור) וגם נכנסנו לבסיס (כדי למלא מים)
שבאותו זמן היה בו גדוד של אגוז.
אני חושב שדאגנו שהתיק יהנה מנופייה של ארץ ישראל!
תודה רבה לך אורי על הפרוייקט הזה שמנגיש את הטיולים בארץ ומעודד אנשים ללכת בה.

סיון דין ורוני ברג
לכבוד משא למסע שלום,
היה לנו הזכות להשאיל מכם תיקים בטיול שלנו לקירגיזסטן ובכך להנציח שני מטיילים: אור אסרף ואגם לוריא ז"ל. במהלך טרק שעשינו בקירגיזסטן חשבנו עליהם.. ילדים צעירים, שלא התחילו את החיים וכבר נהרגו בדרך כל כך טראגית.
השאלת התיקים ממשא למסע קיבלה משמעות אף גדולה יותר, כאשר גם אנחנו, לצערנו, איבדנו חברה בטיול. הילה ליבנה ז"ל, שפגשנו אותה במהלך המסע שלנו, והלכה לעולמה כמה ימים אחרי שעזבנו את קירגיזסטן ונפלה מגובה רב אל מותה.
אנו מרגישים שזו זכות גדולה להנציח את אותם אנשים יקרים, צעירים שנהרגו בטרם עת, בעת שעשו את הדבר הכי יפה בעולם… לשאת את שמם עימנו באיזשהו אופן מאפשר למסע שלהם להמשיך ולהתקיים.

שירי עופר וים פולק:
ההיכרות שלנו עם הפרוייקט המדהים "משא למסע" הייתה כשהחלטנו לצאת למקטע של שביל ישראל עם עוד שמינסטים מרחבי הארץ. ההרגשה הייתה בהליכה בשבילים ועם התיקים שהם הזיכרון וההנצחה לאור אסרף וגבי אינגל שיש איזה ערך מוסף בהליכה ובכל החוויה..
שמחות שהכרנו את הפרוייקט המבורך הזה.

ירון (ספטמבר 2016) 

ירון גר בחדרה ורצה לצאת לטיול מעיינות ברמת הגולן עם הבן שלו (אנחנו מפרגנים מאוד לטיולים משפחתיים). הפנינו אותו מעכשיו לעכשיו למשפחת בן זאב בחיפה. הוא עבר אצלם בדרך לרמת הגולן ולקח תרמיל לזכרו של אור אסרף. הוא שלח תמונה מהטיול וכתב: תמונה מרמת הגולן. התרמיל נהדר. תודה רבה לכם.