מתניה שטרן (11.04.83-14.03.18)

מתניה כמעט בן 35 אוהב אדם ואדמה כל חי וצומח.
אהב לטייל בכל מקום ופינה בכל בור ומעיין טבל ושמח.
היה אבא אוהב ואהוב.
מסור וטוב לארבעת ילדיו.
איש של חיים ושמחה. 
כתב מתניה:
אדם ואדמה יכולים להתחבר
לא רק בקבר – לאחר שמתים
אדם ואדמה יכולים להתחבר גם שהם בחיים.
כתבו תלמידיו המש"צים:
"מאז שאני ילד, חלמתי להיות רועה צאן, לטייל בהרים עם עדר כבשים. כשנה הילכתי עם הכבשים על רכסי ההרים, ודרך הרעיה למדתי דברים על החיים ועליי. הרגשתי שאני צריך להתקדם שלב, ומרעיית כבשים עברתי לרעיית נערים. עם השנים הבנתי שחינוך אמיתי נעשה בהתמדה, ולאורך זמן, כמו זרע קטן ההופך לעץ גדול לאט לאט.. כמעט בלי שמרגישים."
את הקטע הזה כתב מתניה שטרן, מורנו וחברנו היקר לחיים. מתניה מדבר בקטע על תחילת דרכו כמורה לשל"ח ואיך מצא עצמו במקום הזה. הוא מדבר על חינוך, אבל לא על שיעור בכיתה, אלא על חינוך דרך הטבע, האדמה והרגליים בו כל כך דגל ואותו כל כך אהב. 
במסלולים אינספור, מתניה הוביל אותנו דרך פיסית  והנחיל בנו את האהבה לטבע. ביחד עם שמוליק קפץ לכל מעיין, וריתק בסיפורים על העבר של כל סלע והעתיד של כל צמח. אך הוא גם הוביל אותנו דרך רוחנית – הנחיל בנו אהבה אחד לשני, למולדת ולאדם. אהבת הקהילה הישראלית כמו שהיא יחד עם הרצון לשפר, להשפיע ולשנות. הוא ראה את היופי  בחברה שלנו ובכל אחד בתוכה. האמונה שלו בחברה ובמה שאנחנו יכולים להיות, האמונה שלו בעזרה ובאחווה שיש פה כל כך הרבה, היא דבר שכולנו יכולים ללמוד ממנו. הוא ידע שאנחנו יכולים לעשות טוב אם רק נבחר בדרך הנכונה לנו , והראה לנו תמיד בלי מילים את הדרך.
 
כתב שמוליק מורה לשל"ח ושותפו להוראת השל"ח בבית הספר:
כאשר מתניה הגיע ללמד בבית הספר הרבה גבות הורמו בפליאה, כולל שלי כמובן. מה הוא עושה כאן? מתנחל! כיפה גדולה כזו? דוס! שער ארוך? מה הוא היפי? גבר, איך ילמד בנות?
בקיצור אני, הצוות והתלמידים, לא פספסנו סטיגמה אחת!
ככל שחלף הזמן ולמדנו להכירו והבנו את הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו!
מתניה אדם שתמיד ראה את חצי הכוס המלאה בכל אדם ובכל מצב ותמיד אמר לי "הכל לטובה".
היה בעל חוש הומור מטורף שתמיד העלה חיוך על פני הסובבים אותו, וחיוך תמידי נסוך על פניו. לאחר מותו חיפשתי בין מאות התמונות תמונה אחת שבה הוא לא מחייך ולא מצאתי.
הייתה בו שלווה תמידית שהשפיעה על כל הסובבים אותו. לא היה אדם שבא איתו במגע ולא חש חיבור למתניה. כחודש לפני שנהרג ניהל את המסע הישראלי של שכבת י"א. את שישי שבת עשו בקיבוץ חוקוק.
מספר אנשים מהקיבוץ החלו לבוא ולהתעמת בדברים עם הדוס והמתנחל מתקוע. 
אך עד מהרה כפי שקרה לכולם נוצר ביניהם חיבור מופלא שבסיום השבת הזמינו את מתניה ומשפחתו להתארך בביתם באחת השבתות. כששמעו שנהרג הגיעו לשבעה וסיפרו שלמרות הזמן הקצר שהכירו אותו הושפעו ממנו רבות.
מתניה אהב מאוד את תלמידיו ואת הארץ וכשנפגע מאותה מכונית ארורה כשהגיע לבית הספר על מנת לצאת לטיול, בדיוק במקום התאונה ניצב שלט גדול שעליו כתוב "אהבת הארץ" זה היה מתניה.  

איילת נוגריאן (28 לאוקטובר 2018):

מסע.
מה הוא בעצם מסע? זה יכול להיות טיול וזה יכול להיות תהליך עצמי.
לפני שיצאתי לטיול שמעתי על פרוייקט "משא למסע", שהמטרה שלו היא לזכור את הנופלים דרך הטבע.
אני קיבלתי את התיק לזכרו של מתניה שטרן. 
כשכקראתי עליו קצת יותר הרגשתי חיבור גדול לדרך החיים שהוא הנחיל לתלמידים שלו ולסביבתו.
"אדם לאדמה יכולים להתחבר לא רק בקבר אלא גם בטבע", ככה כותב מתניה. הטבע מחייה גם אותי ונותן לי המון אנרגיות, שמחה וכיף. לאורך כל הטיול השתדלתי תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה , גם כשהיה קשה, בדיוק כפי שמתניה היה מסתכל על העולם ומאמין ש"הכל לטובה".

לפני שיצאתי לטיול בחרתי שמעבר למסע הפיזי, אני אעבור מסע אל תוכי שבו אלמד על עצמי ועל העולם.
אקח ואלמד כל יום משהו חדש , בין אם הוא טוב או לא טוב העיקר שאלמד.
באחת השבתות שהייתי בבית חבד, סיפר לנו הרב סיפור על אדם שהלך לשוק כדי לעשות עסקים, אבל במקום זה הוא מסתובב ללא מטרה ולא משיג כלום. אומרים לו שאם הוא סוף סוף יצא לשוק לפחות שיעשה משהו ושתהיה לו מטרה או השגה.
וכך אם יצאנו לטיול מסביב להעולם לפחות נדע להסתכל ולראות מה קיבלנו מכל יום.
אני שמחה שבחרתי לצאת למסע וקיבלתי צידה לדרך בזכות המסר שמתניה שטרן הנחיל.
מאחלת לכל אחד לעבור מסע מעבר לטיול גם פנימי ורוחני.

תאיר חממה (10 לאוקטובר 2018):

שוב השאלתי תיק ממשא למסע…

שמי תאיר חממה אני ש"ש בבינה בשיתוף פעולה עם של"ח.
אני כבר מעל ל-5 שנים בתוך העולם של של"ח והמשצים ויצא לי לגלות את המיזם של משא למסע לפני כמה שנים באחד מהמסעות הראשונים שעשיתי. 
כל מסע/טיול שעברתי עם אחד התרמילים של הפרויקט הזה הפך אוטומטית למשהו בעל משמעות הרבה יותר עמוקה, וגרם לי לרצות להפיץ כמה שיותר על האדם שלזכרו התרמיל ועל הפרויקט הזה!

הפעם קיבלתי תרמיל לזכר מתניה שטרן. 
מתניה שטרן היה מורה לשלח במחוז מרכז . 
את מתניה אני לא הכרתי אישית, רק מסיפורים. וכשקיבלתי את התיק לזכרו הרגשתי סוג של שליחות – אחרי 5 שנים בשל"ח, כשאני מתחילה את השנה השישית שלי, "חבושה" בכובע שהוא אחר לגמרי מכל מה שעשיתי עד היום, הפעם בתור שנת שירות. העשייה שלי בשילוב עם הדברים שיתרחשו השנה, התחברו לי עם המילים המדהימות שאמרו וכתבו על מתניה – על כמה תורם ונותן הוא היה כל השנים. אני מקווה שיצגתי את אישיותו והפצתי את הסיפור שלו בצורה שהוא ראוי לה.

שירה שפיגלמן (10 לאוקטובר 2018):

פעם נוספת שהתיקים של העמותה המדהימה "משא למסע" מלווים אותנו בטיול בחו"ל, הפעם בסרי לנקה. 
הפעם זכינו להתוודע למתניה שטרן, שעל המקרה המצער שלו קראנו,כמו לא מעט, בחדשות.
תלמידיו של מתניה מספרים כי הנחיל בהם אהבה לטבע, שממנה נבעה אהבה למולדת ולאדם.
כפי שמעידים עליו עמיתיו, מתניה התעלה מעל הגדרות חברתיות, ולימד גם את אלה המורגלים בהן שאנשים החיים באמונתם – תהא אשר תהא – עשויים להיות מיוחדים כמוהו.
יהי זכרו ברוך.

סתיו גאון (7 לאוקטובר 2018):

היי, אני סתיו , סתיו גאון.
תלמידה לשעבר של מתניה שטרן ז"ל.
אני לא ממש יודעת מה לכתוב לכם, לכן אכתוב והלב ידבר.
מתניה אף פעם לא היה באמת מורה שלי, הוא לא לימד אותי של"ח בבית הספר, אלא המורה המקביל שלו וחברו הטוב שמוליק.
מתניה ריכז את תנועת המש"צים בבית הספר והנהיג אותה (תנועת נוער מתוך שעורי של"ח מטעם משרד החינוך).
אני הייתי מחזור ב' של התנועה באשכול בבית הספר.
מתניה לימד אותי כל מה שאני יודעת על שטח, ניווטים, טיולים, שדאות, בישולי שדה והישרדות.

מתניה לא היה "מורה". הוא אמנם הוא אהב מאד את תחום החינוך, דרך השטח, אך הוא לא "הורה" לנו על המטרה, אלא הדריך אותנו בדרך אליה בפשטות, כמו שרק הוא ידע לעשות.
מתניה היה חבר.

בחודש אוגוסט האחרון התחלתי שנת שירות. החלטתי שאני נותנת עוד שנה מעצמי לטובת המדינה, לפני שירותי הצבאי המיועד ללוחמה.
אני נמצאת כרגע בשנת שירות שנקראת " השומר החדש", שנת שירות הפועלת לטובת עבודה חקלאית ושמירה על אדמות הארץ מפני פשיעה חקלאית.
כשסיפרתי לו על כך הוא התרגש מאד שאלו הדברים שאני בוחרת לעשות למען המדינה.

קצת חבל לי שהוא לא יכול לשמוע ממני סיפורים על איך אני היום, קמה כל בוקר ב -05:00, עובדת אדמה, שומרת בלילה על צאן ועל אדמות ישראל.

יצאתי לשבוע הראשון של שנת השירות (לחודש הכשרה בשטח) עם תיק גדול איכותי ונוח של "משא למסע".
ארוזה בהמון ציוד ובעיקר בהתרגשות.
לא מפסיקה להישאל על התיק המיוחד ועל הסיפור מאחוריו, ובגאוה מספרת ומשתפת על חברי הטוב, מורי, מתניה שטרן.
התיק הוא כלי הדרך שלנו בשטח להעברת המורשת והסיפורים של יקירינו המטיילים הדגולים שתמיד ישארו בינינו.

מתניה,
מקווה להמשיך להעביר את סיפורך ומורשתך לכל החפץ לשמוע בדרך שלך בצניעות ומלא הגאווה.
אוהבת המון ומתגעגעת מאד.

אביב סבג (2 לאוקטובר 2018):

למי שיצא לטייל יחד עם מתניה בשבילי הארץ יצא לראות את עיניו מנצנצות לנוכח הנופים, הצמחים, בעלי החיים והאנשים איתם טייל.
הוא אהב את הטבע, לאכול ממנו, ליהנות מהצל וממה שיש לו להציע.
הכרנו בהכנת השטח הראשונה לקורס סיור וניווט של המש"צים (קורס סיוו"ן) אליו יצאתי השנה בפעם השניה, כמדריך. הוא היה המורה של המחלקה שלי, או כמו שהוא התייחס לזה – עוד חבר בצוות.
הוא היה מאוד סקרן לגבי אופי הקורס, בכל זאת זוהי הפעם הראשונה שבה ידריך בקורס סיור וניווט ולא בקורס המש"צים הבסיסי.
נוסף לכך, הוא התעניין בהמשך החופש שלנו, והסברתי לו שלאחר שאסיים להדריך בקורס סיוון, אני יוצא לקורס הישרדות- הקורס האחרון והנכסף ביותר, בו הולכים כ120 ק"מ עם כל הציוד כולל אוכל לשבוע על הגב, מהר מירון אל הר חרמון. הוא מאוד התלהב מהרעיון.
לקראת סוף הכנת השטח שלנו, נשאר לנו להעפיל פסגה אחת אחרונה.
מתניה הפציר בי לחתוך דרך הסבך והקוצים אף על פי שישנו מסלול מסודר ונוח שבאמת לא מאריך בהרבה את הדרך. הוא אהב לחוות את המסלול בצורה לא קונבנציונלית. זרמתי איתו.
כשאנחנו מתקדמים, ומפלסים את דרכנו בין הקוצים והאבנים, קפצה יעל ממקום המסתור שלה, אולי עשרה מטרים מלפנינו! היא החלה לרוץ בבהלה לעברנו ואז חלפה קרוב מאוד, והמשיכה לרוץ עד שנעלמה מעינינו וזה היה מאוד מרשים, ומפתיע.
ואז הבנתי למה מתניה מעדיף ללכת דווקא לא בשביל הנוח. הוא אהב להרגיש את הטבע באמת, את החיבור לאדמה הפשוטה ולא המופשטת.

מאז הייתי חניך בכיתה ח' ידעתי שאני את קורס הישרדות אעבור. למה? לא יודע.
על חולצות השל"ח אותן אני לובש בקורסים, רשום "משצים זו שליחות זה משצים". את משמעות המשפט הזה הבנתי רק לאחר מותו של מתניה. השליחות שלי במסע ההישרדות היה לקחת את התיק לזכרו, ובזכותו להעביר את ערכיו של מתניה הלאה. אהבת האדם, אהבת האחר, אהבת האדמה. אהבת חינם. הרגשתי את מתניה מלווה אותי לאורך המסע. והנה אני, על פסגת החרמון מרגיש שעשיתי את זה. לא שעשיתי דרך של 120 ק"מ. לא שטיפסתי את החרמון. לא ששרדתי בשטח. אלא שהפכתי לאדם טוב יותר.
תודה לך מתניה, על ההזדמנות להפוך לאדם טוב יותר.
תודה לעמותת משא למסע, שעוסקת בעבודת קודש ושומרת על זכר חברינו ומורינו בדרך שהכי משקפת אותם.
תודה לכם, שקראתם פוסט זה ואני מקווה שתיקחו איתכם דבר אחד או שניים מרוחו וערכיו של מתניה.

אביב

 

שקד גולדברג (27 לספטמבר 2018):
אני שקד, השתחררתי לפני קצת יותר משנה ומתחיל לימודים בקרוב, בחודשיים האחרונים טיילתי בדרום אמריקה, בבירורים שעשיתי לפני הטיול הגעתי למיזם מיוחד שנקרא מ"משא למסע" – 
זהו ארגון התנדבותי ללא מטרות רווח שמנציח מטיילים שנהרגו בעזרת תיקים איכותיים שמלווים מטייל אחר.
התיק שקיבלתי הוא על שמו של מתניה שטרן – מתניה היה מורה לשלח, שהיה בדרך לתלמידים שלו ביחד עם בנו, כדי לצאת איתם לטיול. כשהגיעו לביה"ס, מתניה יצא מהרכב ונפגע ע"י רכב אחר.
מהסיפורים ששמעתי וקראתי על מתניה, מדובר על אדם עם המון שמחת חיים, וזה היה הדבר הראשון שסיפרו לי אנשים שהכירו אותו. תכונה זו גם ניכרת מאוד בתמונות שלו – אדם שמחובר מאוד לארץ, אוהב אותה ואוהב מאוד מאוד לטייל. אנשים שהכירו אותו שיתפו אותי בכמה אדם מיוחד ובעל ערכים הוא היה. אני מצרף ריאיון עם אשתו, שרק מצפיה בריאיון איתה, אפשר לקבל לא מעט מושג על איזו משפחה מדהימה הם, ואיזו אישה חזקה ומיוחדת.
מתניה הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, יהי זכרו ברוך.

https://www.youtube.com/watch?v=75D4tSR6zj8&t=27s 

קישור לריאיון עם אשתו.

נאדר סמרה (17 לספטמבר 2018):
אחרי טיול של חודש וחצי במזרח, טיול בויאטנאם ובקמבודיה- אשמח להודות לפרויקט ״משא למסע״, הן על המוצילה ששירתה אותי היטב לאורך כל התקופה, והן על הרעיון מאחורי המיזם. 
התרמיל שקיבלתי הוא על שם ׳מתניה שטרן׳, מלח הארץ שנהרג רגע לפני שיצא לטיול נוסף יחד עם תלמידי בית הספר. 
יהי זכרו ברוך.

עידו שלזינגר וידיד טאובמן (12 לאוגוסט 2018):
חזרנו השבוע מטרק סובב מון בלאן. טיול מדהים עם נופים משגעים.
זכינו לטייל עם תיקים לזכר מתניה שטרן, שנדרס למוות כשיצא מרכבו ליד בית הספר בו לימד.
מתניה ייצג את החיבור, וכביטוי שטבע אורי אורבך – הוא היה המקף בין הציוני לדתי, בין הימין לשמאל, בין השמיים לארץ.
נמשיך לקחת את דמותו איתנו, ונשתדל להיות קצת יותר מתניה.

ליאל דניירוב (5 לאוגוסט 2018):
היי קוראים לי ליאל ובשבוע האחרון יצאתי לקורס סיוון, שזה קורס מקצועי מטעם שלח של סיור וניווט בארץ.
השנה החליטו לשנות את הקורס ובהתאם לכך היינו צריכים להביא את כל הציוד על הגב. הייתה בעיה ניכרת בתנאי הזה, מאחר ולרובנו לא היו תיקי גב מקצועיים וטובים, ולקנות תיק כזה, שעולה בסביבות ה800-1000 שקל, היווה בעיה. פניתי למדריכים שלי והם המליצו לי לפנות לעמותת משא למסע שאחד מהמורים שלנו לשלח במחוז משתתף בה. לפני שפניתי קראתי קצת על משא למסע והבנתי שזה בעצם להנצחת אנשים שנהרגו בזמן שהם טיילו בארץ או בעולם. אני קיבלתי תיק על שם מתניה שטרן שהיה מורה לשל"ח, הוא לא נהרג במהלך טיול אלה בתאונת דרכים נוראה. כשהגעתי הביתה קראתי את הדף שנתנו לי על מתניה והבנתי שהוא היה מטייל אמיתי, שאהב את הארץ בכול כולו. בתחילת הטיול לא שמתי לב לזה כול כך אבל עם המשך הטיול התיק הזה נתן לי משמעות נוספת לטיול הזה, שהיה טיול לא פשוט בכלל והרבה פעמים שקלתי לעזוב. אבל כל כמה זמן במסלולים הייתי נזכרת בדף של מתניה והייתי מסתכלת על הנוף ואומרת "ואו, הארץ שלנו באמת מדהימה". למרות הקושי, התיק נתן לי לפעמים נקודת אור בטיול ארוך. אני שמחה שמשא למסע נתנו לי את האפשרות להנציח את מתניה במסלולים שהוא כל כך אהב בארץ.

עמית סדובניק (4 לאוגוסט 2018):

אני רוצה לשתף פה יוזמה מדהימה של חברה של נקראת 'משא למסע'.
החברה משאילה תיקי מטיילים מטורפים לאנשים שיוצאים לטייל בין חודש לשלושה חודשים.
החברה הזו אינה סתם משאילה תיקים, אלה גם עושה דבר מדהים בו זמנית וזה להנציח אנשי מורשת ומורי דרך שנפטרו בארץ.
הגעתי לחברה דרך אבא שלי, שידע שהחברה מנציחה את חברו הטוב מתניה שטרן ז"ל.
לאחר כמה ימים ששמעתי על הפרויקט כבר הגיעה אלי מוצ'ילה איכותית מאוד עם כיתוב מאוד מרגש עליה
"לזכר מתניה שטרן". עברית לא עברית, מסוכן לא מסוכן,
אין כבוד יותר גדול מלטייל בוויאטנם עם התיק הזה עלי ולדעת שיש לי חלק קטן בהנצחה של הבנאדם היוצא דופן הזה. 
ממליץ לכל אחד לדבר עם החברה ולתת לדבר המדהים הזה לגדול.
תודה רבה
…..
פתק שמתניה הכניס לדיסקית שלו בצבא:
"אם חלילה יקרה לי משהו ואני אעלה לעולמות עליונים, אני מבקש מכולם לא להיות עצובים, להשאר שמחים. "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". בהלוויה שלי לשיר שירים עם גיטרות וכלי זמר נוספים, אולי זה נשמע מוזר למשפחה שלי ולחברים מסויימים אבל זה מה שאני רוצה. אני יודע שזה לא כ"כ מקובל בחברות מסויימות אבל ע"י השירה אנחנו יכולים להתקרב אל ה'.
אוהב את כלכם, מתניה.
"ואראה אותך מתבוססת בדם, ואומר לך בדמייך חיי". מתניה שטרן

דני יסטריז'מסקי, מש"צ מאשדוד כתב לנו (17 ליולי 2018):
בשבוע שעבר יצאתי לקורס סיוו"ן, קורס סיור וניווט. השנה בשונה מממחזורים שונים הקורס היה דומה לקורס הישרדות שבו אנחנו מטיילים, מנווטים וצועדים עם תיק אחד על הגב במשך 5 ימים. כמו שאתם מבינים תיק פשוט לא היה עוזר לי במקרה הזה. פניתי לאורי מלמד (המורה שלי לשל"ח ) שמנהל מיזם שנקרא "משא למסע" ,במיזם הזה שואלים תיקים כאשר כל תיק מונצח מישהו, שאהב מאוד לטייל והמשפחה רצתה להנציח אותו כך.
על התיק שלי הופיע השם מתניה שטרן. מתניה היה מורה לשל"ח ומניסיון שלי עם מורי של"ח אני יכול לומר שמתניה היה אדם טוב, ואכפתי. תלמידיו רשמו עליו שהוביל אותם דרך פיסית וגם רוחנית והנחיל בהם אהבה אחד לשני, למולדת ולאדם.
אז תודה ל"משא למסע" על התיק ועל ההזדמנות להכיר את מתניה.

חן מש"צ מאשדוד (15 ליולי 2018):
הייתי זקוק לתיק בנפח של 60 ליטרים לקורס סיו״ן – קורס של משצים במסגרת של״ח, קורס מאוד משמעותי. פניתי למשא למסע.
על התיק שלי היה השם של מתניה שטרן. היה כבוד גדול ללכת עם התיק שמנציח את מתניה מכיוון שהוא היה מורה לשל״ח וזה היה רעיון טוב להנציח את שמו בקורסים השונים בשל״ח.
אני מודה לכם על השאלת התיק וכמובן על הכבוד שבהנצחת מתניה שטרן. יש לזה המון משמעות בשבילי

חניכי קורס משצים ממחוז מרכז חזרו מקורס סיוון. חלקם הכירו באופן אישי את מתניה שנהרג השנה בתאונת דרכים בדרך לטיול עם תלמידיו (14 ליולי 2018):

במקום שאליו אני הולך 
היו רבים כבר לפני. 
השאירו שביל, השאירו עץ, 
השאירו אבן לרגלי, 
ומה אני אשאיר אחרי, 
האם אשאיר איזה דבר? 
איני רואה את צעדי! 
איני רואה את צעדי, 
ומי יראה אותם מחר /יורם טהרלב.

אני זוכרת את יום רביעי ההוא, היום שמתניה נהרג, הייתי בדיוק בשיעור תקשורת ובדקתי את הפלאפון (כן, באמצע השיעור) כשקיבלתי המון הודעות לא ברורות עד שאחת החניכות שלי אמרה שהמורה שלה לשל"ח נהרג בתאונת דרכים ומה עושים עכשיו?
לא הכרתי אותו אף פעם מקרוב, אולי מרגעים קטנים ורחוקים ואפילו הכרתי אותו יותר רק אחרי מה שקרה.
הלכתי לאסוף את התיק מעמותת משא למסע שמנציחה מטיילים על תיקים ואיכשהו יצא ככה שקיבלתי את התיק שלך מתניה.
מתניה היה צריך לצאת לקורס הזה, ללכת בשבילים האלה, להיות מורה בקורס הזה.
לקורס סיון הוא לא הספיק לצאת.
אבל כשלקחתי איתי את התיק הזה, לקחתי איתי את מתניה לטיול, הוא יצא יחד איתי וליווה אותי בניווטים ובשבילים ועם כל הכובד של התיק הייתה התוספת הזו שלו שברגעים הקלה וברגעים רק הוסיפה למשקלו הכבד של התיק.
פגשתי את מתניה בפעם הראשונה בקורס הבסיסי כשאני הייתי חניכה מלפני שנתיים בערך, השנה הדרכתי את הקורס שהרבה ממנו הוקדש למתניה ולמדתי עליו מהתלמידים שלו, מהחברים שלו – המורים לשלח ואפילו העברתי יחד עם הצוות מערכים לזכרו.
הוא היה אדם פשוט שאהב את האדם, אהב את הטבע, אהב את העבודה שלו ואת החיים, תמיד היה רגוע וב"שאנטי" שלו, היה בטוח בעצמו ובמי שהוא עם החיוך הענק והראסטות.
ומאז אני תמיד נזכרת בנסיעות שהוא היה אומר שהוא מעדיף לנסוע לעבודה הרחוקה, אפילו שזה הרבה זמן כי זה בנופים של הארץ וממנה הוא נהנה.
אני נזכרת שהוא היה אומר שמי שלא שותה מפה לפה יש לו בעיה קשה באהבת הארץ, או סתם בירידות הקטנות האלה בין המורים לשלח על זה שהוא גר בתקוע.
הוא היה צריך להיות שם במציאות ולא רק כשם על התיק הזה.
אז תודה למשא למסע על הזכות הענקית לקחת איתי את מתניה ולהמשיך את הדרך שלו במקום שהוא הכי אהב ביחד עם כל המשפחה שלנו, משפחת של"ח.

איתי דורון מש"צ מרחובות (14 ליולי 2018):
אחרי מסע מדהים של שישה ימים, הרבה זיעה, קושי רב, ומחסור בשעות שינה סיימנו את סי"וון במסגרת של"ח (קורס סיור וניווט).
מי ששם לב על התיקים של חלקנו יש פאץ' כזה שכתוב עליו משא למסע ושם של מטייל שנהרג.
על שלי היה כתוב מתניה שטרן. מתניה שטרן הוא היה המורה שלי בכמס פסח בסיסי (לפני שנתיים).
הוא מורה שהאמין בשמחת חיים, בלטפח ביטחון עצמי גבוה אצל חניכיו ולעשות מה שחושבים לנכון שצריך לעשות. מתניה נהרג ב14/3/18 בתאונת דרכים בדרך ליום סיור עם המש"צים .
מתניה ליווה אותי במסע הזה וכל פעם שהיה לי קצת קשה נזכרתי בו וכך העליתי לעצמי את הביטחון ואת המצב רוח. 
נהניתי מאוד במסע זה ואני לא יודע אם הייתי יכול לעשות אותו בלי עמותת משא למסע ובלי מתניה.